Eruvin 100b — עירובין ק:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א דלא קא עביד איסורא אבל הכא דקא עביד איסורא הכי נמי דירד

רַשִׁ״י דלא קא עביד איסורא כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן

ב תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש ותניא אידך בד"א בלח אבל ביבש מותר

רַשִׁ״י יבש שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא

ג אמר רב יהודה ל"ק כאן בשגזעו מחליף כאן בשאין גזעו מחליף

ד גזעו מחליף יבש קרית ליה אלא לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים

רַשִׁ״י בימות החמה יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין קא נתרי פירי שנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר בימות החמה זרע יש בגבעולין ומשירן

ה בימות החמה הא נתרי פירי בדליכא פירי והא קא נתרי קינסי בגדודא

רַשִׁ״י בגדודא יחור שנשרו ענפיו כולם

ו איני והא רב איקלע לאפסטיא ואסר בגדודא רב בקעה מצא וגדר בה גדר:

רַשִׁ״י בקעה מצא כלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ

ז אמר רמי בר אבא אמר רב אסי אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת משום שנאמר (משלי יט, ב) ואץ ברגלים חוטא

רַשִׁ״י ואץ ברגלים חוטא אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים ברגלים לשון תשמיש דכתיב (שופטים ה׳: כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב

ח תני חדא מותר לילך ע"ג עשבים בשבת ותניא אידך אסור ל"ק הא בלחים הא ביבשים

רַשִׁ״י לחים אסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי

ט ואי בעית אימא הא והא בלחים ולא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים

י ואיבעית אימא הא והא בימות החמה ול"ק הא דסיים מסאניה הא דלא סיים מסאניה

רַשִׁ״י סיים מסאני שרי לא סיים מסאני אסור שעשבים נדבקין בקשרי אצבעותיו ונתלשין עוקצא אשפי"א כפול מתחתיו והעשבים נדבקים שם ותולשן

יא ואיבעית אימא הא והא דסיים מסאניה ול"ק הא דאית ליה עוקצי הא דלית ליה עוקצי

יב ואיבעית אימא הא והא דאית ליה עוקצי הא דאית ליה שרכא הא דלית ליה שרכא

רַשִׁ״י שרכא פתילה ארוכה שהעשב ארוך אסור

יג והאידנא דקיימא לן כר"ש כולהו שרי:

רַשִׁ״י כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר

יד ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא

רַשִׁ״י לדבר מצוה תשמיש לדבר מצוה תשמיש

טו וא"ר יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הווין לו בנים שאינן מהוגנין אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה (משלי יט, ב) גם בלא דעת נפש לא טוב

רַשִׁ״י גם בלא דעת רישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא נפש לא טוב לא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים

טז תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר מצוה ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה

רַשִׁ״י הבועל ושונה שמטריחה

יז איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה ל"ק כאן לדעת כאן שלא לדעת:

רַשִׁ״י יבעול וישנה שמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה שניה היא מזרעת תחילה והיכא דהיא מזרעת תחילה יולדת זכר לדעת האשה

יח א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דאילו בדורו של משה כתיב (דברים א, יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח

רַשִׁ״י נבונים מבינים דבר מתוך דבר

יט ואילו גבי לאה כתיב (בראשית ל, טז) ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וכתיב (דברי הימים א יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם

רַשִׁ״י יששכר לאה תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו' צער עבור עוברות חולות הן

כ איני והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה דכתיב

כא (בראשית ג, טז) אל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים עצבונך זה צער גידול בנים והרונך זה צער העיבור בעצב תלדי בנים כמשמעו

רַשִׁ״י כמשמעו צער הלידה

כב ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים

רַשִׁ״י משתוקקת מתאוה לתשמיש והוא ימשל בך שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה דמרצייא ארצויי קמיה מראה לפניו עניני חיבה

כג כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה

כד הני שבע הווין כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין

רַשִׁ״י עטופה כאבל בושה לצאת בראשה פרוע מנודה לכל אדם לקמיה מפרש שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה והאיש נושא נשים הרבה וחבושה בבית האסורים כל כבודה בת מלך פנימה

כה מאי מנודה מכל אדם אילימא משום דאסיר לה ייחוד איהו נמי אסיר ליה ייחוד אלא דאסירא לבי תרי

כו במתניתא תנא מגדלת שער כלילית ויושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה

רַשִׁ״י כלילית שד כבהמה שכורעת כשהיא משתנת ודרך פרידה לעשות כן כר לבעלה שהוא למעלה בשעת תשמיש

כז ואידך הני שבח הוא לה

רַשִׁ״י שבח הוא לה יושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר ונעשית כר לבעלה אין לה טורח כל כך טורחו מרובה משלה

כח דא"ר חייא מאי דכתיב (איוב לה, יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו מלפנו מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל

רַשִׁ״י מלפנו מלמדנו מבהמות ארץ שנתן בהם חכמה להורות לנו שמפייס הולך ופושט כנפיו והוא פיוס כדאמר לקמן שאומר לה לקנות מלבוש. שמגיע לארץ

כט אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל

רַשִׁ״י צניעות מחתול שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו וגזל מנמלה דכתיב (משלי ו׳: ח׳) (אגרה) בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה ועריות מיונה שאינו נזקק אלא לבת זוגו

ל ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך:

רַשִׁ״י זיגא מלבוש שקורין קוט"ה לבתר הכי לאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ אי אית ליה במה ליקח

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א לא קשיא הא בלחים הא ביבשים וא"ת והא לעיל אסרינן ביבש דפריך והא נתרי קינסי כו' וי"ל דבאילן שהוא גבוה שייך למגזר טפי משום דמינכר ביה ניתרי קינסי

ב והאידנא דקי"ל כר"ש כולהו שרי פי' ר"ח דהאי היתר לא קאי אלא אעשבים דשרי בכל ענין אבל באילן אין להוכיח שם שום היתר אפילו יבש דשייך למיגזר טפי משום דמנכרא מילתא

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top