Metzudat David on Psalms 2 — מצודת דוד על תהלים ב

לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק׃

למה רגשו. ר״‎ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל:

יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ־יָחַד עַל־יְהוָה וְעַל־מְשִׁיחוֹ׃

יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה׳‎ ועל משיחו:

נְנַתְּקָה אֶת־מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃

ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול: ונשליכה. הוא כפל ענין במ״‎ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר:

יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג־לָמוֹ׃

יושב בשמים. כאומר הלא ה׳‎ יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה וא״‎כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ״‎ש:

אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃

אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו׳‎:

וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל־צִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי׃

ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א״‎כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי:

אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃

אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳‎ אמר אלי בני אתה כמ״‎ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב-כ״ג) והמלך יחשב ככל העם: אני היום ילדתיך. ר״‎ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:

שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי־אָרֶץ׃

שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך:

תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃

תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל:

וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃

ועתה. הואיל והוא מובטח מה׳‎ על כ״‎ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת:

עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃

עבדו את ה׳‎. לקבל עול מלכותו: וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה:

נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ׃

נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה: פן יאנף. כי פן יחרה אף ה׳‎ בכם: ותאבדו דרך. ר״‎ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו: כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך: אשרי. זהו תהלות החוסים בה׳‎ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳‎ ועוצם זרועו ולזה חסו בו: