Metzudat David on Psalms 111 — מצודת דוד על תהלים קיא

הַלְלוּ יָהּ אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל־לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה׃

הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה׳‎ בכל לבב: בסוד. בעצת ישרים ובני העדה ר״‎ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם:

גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהוָה דְּרוּשִׁים לְכָל־חֶפְצֵיהֶם׃

גדולים מעשי ה׳‎. עם כי מעשה ה׳‎ המה גדולים ר״‎ל עשויים בחכמה נפלאה עכ״‎ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם:

הוֹד־וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃

עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא״‎כ צדקת בשר ודם:

זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה׃

זכר עשה לנפלאותיו. כמ״‎ש במן קח צנצנת וגו׳‎ והנח אותו וגו׳‎ למשמרת (שמות יז) למען תהיה לזכרון: חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר:

טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃

טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר: יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר:

כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם׃

הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז׳‎ האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא:

מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל־פִּקּוּדָיו׃

מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי גלולים נגרשו בעונם: נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול:

סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר׃

סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א״‎כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן:

פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה־לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ׃

פדות. להפדותם ממצרים: צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות: קדוש וגו׳‎. ולזה קדש גם אותם במצותיו למען תהיה יראת ה׳‎ על פניהם:

רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃

ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה׳‎ ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי תהיה מתקיימת משא״‎כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ״‎ש רז״‎ל: