Metzudat David on Psalms 125 — מצודת דוד על תהלים קכה

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּיהוָה כְּהַר־צִיּוֹן לֹא־יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב׃

הבוטחים בה׳‎. אותם הבוטחים בה׳‎ המה כהר ציון אשר לא ינטה ממקומו ולעולם ישב על כנו:

יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיהוָה סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם׃

ירושלים. כמו ירושלים שההרים מסבבים לה כן ה׳‎ סביבות עמו הבוטחים בו להגין עליהם עד עולם:

כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא־יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם׃

כי לא ינוח. אם הרשעים מושלים זמן מה על הצדיקים אבל לא לזמן מרובה ינוח גדלות הרשעים על נחלת הצדיקים הנתון לגורלם: למען. בכדי שלא ישלחו הצדיקים גם המה את ידיהם לאחוז בעולה בראותם גדלות הרשעים זמן מרובה:

הֵיטִיבָה יְהוָה לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם׃

ולישרים בלבותם. לאותם שהם טובים ביושר לבב ולא לרמות:

וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְהוָה אֶת־פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל־יִשְׂרָאֵל׃

והמטים. אבל אותם שהמה מטים עצמם אחר דרך עקלקלות ר״‎ל שכל טובתם הוא לרמות את הבריות: יוליכם. אותם יוליך ה׳‎ לאבדון עם פועלי האון ודומה להם עם שעדיין לא פעלו האון ויהיה א״‎כ שלום על הישרים כי יאבדו טרם פעלו האון עם רמיית טובתם: