Metzudat David on Psalms 140 — מצודת דוד על תהלים קמ

חַלְּצֵנִי יְהוָה מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי׃

מאדם רע. מיד אדם רע: מאיש חמסים. מאיש עושה חמסים:

אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל־יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת׃

יגורו. יאספו עלי מלחמות:

שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ־נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה׃

שננו לשונם. חדדו לשונם והכינו אותם לדבר לה״‎ר כמו נחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך: חמת עכשוב. ארס של עכשוב יש לעולם תחת שפתותיהם ר״‎ל אין פוסקין מלדבר לה״‎ר:

שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי׃

אשר חשבו. חושבים מחשבות להיות רגלי נדחים מדחי אל דחי לברוח מפני שאול:

טָמְנוּ־גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד־מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ־לִי סֶלָה׃

טמנו. הטמינו עלי הרשת לבל אהיה נשמר ואלכד בה: וחבלים. גם חבלי הפח העשויים לסגור פי הפח גם אותם הטמינו לבל ארגיש כלל ור״‎ל מאוד מאוד הסתירו עצה ללכדני: פרשו רשת ליד מעגל. במקום מעגלי ואשורי פרשו הרשת למען אפול בה וכמ״‎ש וראו את מקומו אשר תהיה רגלו שם (ש״‎א כג): שתו לי סלה. רוצה לומר מבלי הפסק אף אם לא הצליחו בראשונה חזרו שוב לארוב:

אָמַרְתִּי לַיהוָה אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה יְהוָה קוֹל תַּחֲנוּנָי׃

אמרתי. לזה אמרתי בתפלה הלא מעולם אתה אלי וחזקי האזינה גם עתה בקול תחנוני:

יְהֹוִה אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק׃

סכותה. מעולם סככת על ראשי בעת באו עלי בכלי נשק הם כלי זיין:

אַל־תִּתֵּן יְהוָה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל־תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה׃

אל תתן. לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי: זממו אל תפק. אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים ממנו לבל יוכל להשיגם:

רֹאשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יכסומו [יְכַסֵּמוֹ׃]

ראש מסבי. ראש המסבבים ללכדני והוא דואג האדומי: עמל שפתימו. השקר שמדברים עלי הוא וסיעתו השקר הזה יכסה אותם ר״‎ל מה שרוצים לעשות לי יבוא עליהם:

ימיטו [יִמּוֹטוּ] עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל־יָקוּמוּ׃

ימוטו. הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם: באש יפילם. העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום:

אִישׁ לָשׁוֹן בַּל־יִכּוֹן בָּאָרֶץ אִישׁ־חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת׃

איש לשון. מהראוי שהאיש בעל לה״‎ר בל יהיה נכון בארץ על כנו ובסיסו: רע. הרע שהוא עושה הוא יצוד אותו עד שיהיה נדחף מרעה אל רעה:

ידעת [יָדַעְתִּי] כִּי־יַעֲשֶׂה יְהוָה דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים׃

ידעתי. הן ידעתי שסוף הדבר אשר יעשה ה׳‎ דין עני לנקום נקמתו:

אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת־פָּנֶיךָ׃

אך צדיקים. הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה׳‎: