Metzudat Zion on Isaiah 53 — מצודת ציון על ישעיהו נג

מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל־מִי נִגְלָתָה׃

על מי. בעבור מי: נגלתה. מלשון גלוי:

וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא־תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא־מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ׃

כיונק. ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו (יחזקאל יז): ציה. שממה ויבשה: הדר. ענין יופי: ונחמדהו. הוי״ו היא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו לי תרומה:

נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ׃

וחדל. ענין מניעה: אישים. אנשים:

אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה׃

נשא. מלשון משא וסבל: נגוע. ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו): ומעונה. מלשון עינוי:

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ׃

והוא. הוי״ו הוא במקום או: מחולל. מלשון חיל וחלחלה: מדוכא. ענין שבר וכתיתה: מוסר. מלשון יסורין: שלומינו. מל׳ שלום: בחבורתו. מלשון חבורה ומכה:

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ׃

תעינו. מלשון תועה: פנינו. מל׳ פניה: הפגיע. ר״ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו (ש״ב א):

נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו׃

נגש. נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף (מ״ב כג): והוא. הוי״ו היא במקום או: נענה. מלשון עינוי: לטבח. לשחיטה: יובל. כמו יובל שי (לעיל יח): גוזזיה. ענין כריתת הצמר:

מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ׃

מעוצר. מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור (ירמ׳ לג): ישוחח. ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח (תהילים קמ״ג:ה׳): נגזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג): נגע. ר״ל כשלון וחלשות: למו. להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר:

וַיִּתֵּן אֶת־רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת־עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא־חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו׃

עשיר. ר״ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר: במותיו. מלשון מיתה:

וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח׃

דכאו. ענין שבר וכתיתה: החלי. מלשון חולי: אשם. ענין חטא ופשע:

מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֺנֹתָם הוּא יִסְבֹּל׃

מעמל. ענין יגיעה וצער:

לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָרַבִּים וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ׃

עצומים. חזקים: שלל. ענין בזה: תחת. במקום ובגמול: הערה. ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהילים קמ״א:ח׳): נמנה. מלשון מנין ומספר: נשא. סבל: יפגיע. ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):