Metzudat Zion on Jeremiah 3 — מצודת ציון על ירמיהו ג

לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם־יְהֹוָה׃

ישלח. ענין טרוד וגרושין וכן ושלחה מביתו (דברים כד): חנוף תחנף. ענין חיוב ואשמה כמו ולא תחניפו את הארץ (במדבר ל״ה:ל״ג):

שְׂאִי־עֵינַיִךְ עַל־שְׁפָיִם וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שגלת [שֻׁכַּבְתְּ] עַל־דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ׃

שפים. כן נקראו המקומות הגבוהות כמו אפתח על שפים נהרות (ישעיהו מ״א:י״ח): איפה. אי פה וכן איפה הם רועים (בראשית ל״ז:ט״ז): שגלת. ענין משכב המשגל וכן ואיש אחר ישגלנה (דברים כ״ח:ל׳): להם. לצרכם: כערבי. שם אומה:

וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם׃

רביבים. הוא המטר החזק וכן וכרביבים עלי עשב (שם לב): ומלקוש. כן נקרא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות וכן יורה ומלקוש (שם יא): ומצח. היא הפדחת: מאנת. מלשון מיאון: הכלם. מלשון כלימה:

הֲלוֹא מֵעַתָּה קראתי [קָרָאת] לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה׃

אלוף. שר ואדון וכן אל תבטחו באלוף (מיכה ו):

הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם־יִשְׁמֹר לָנֶצַח הִנֵּה דברתי [דִבַּרְתְּ] וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל׃

הינטור. ענין שמירה כמו נטרה את הכרמים (ש״ה א): לנצח. כמו לעולם: ותוכל. מלשון יכולת:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲ‍רָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל הֹלְכָה הִיא עַל־כָּל־הַר גָּבֹהַּ וְאֶל־תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי־שָׁם׃

הראית. בה״א השאלה: משובה. ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיהו נ״ז:י״ז): רענן. לח ורטוב:

וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא־שָׁבָה ותראה [וַתֵּרֶא] בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה׃

בגודה. ענין מרד כמו כל רעיה בגדו בה (איכה א׳:ב׳): אחותה. רעותה וחברתה:

וָאֵרֶא כִּי עַל־כָּל־אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם־הִיא׃

אודות. ענינו כמו עסק וכן על אודותי (יהושע יד): נאפה. מלשון ניאוף וזנות: שלחתיה. ענין טירוד וגרושין: ספר כריתותיה. כן נקרא גט האשה וכן וכתב לה ספר כריתות (דברים כ״ד:א׳) ע״ש שכורת ומפריד בינו לבינה: ותזן. מלשון זנות:

וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת־הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת־הָאֶבֶן וְאֶת־הָעֵץ׃

מקל. מלשון קלות: את האבן. עם האבן:

הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה לוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי־חָסִיד אֲנִי נְאֻם־יְהוָה לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם׃

הלוך. הוא ענין לשון זרוז: אפיל. ענין חניה והשכנה כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה): פני. ענין חמה וכעס כמו פני ה׳ חלקם (איכה ד׳:ט״ז) ע״ש שהכעס יוכר בפני אדם: אטור. ענין שמירה:

אַךְ דְּעִי עֲוֺנֵךְ כִּי בַּיהוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ וַתְּפַזְּרִי אֶת־דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וּבְקוֹלִי לֹא־שְׁמַעְתֶּם נְאֻם־יְהֹוָה׃

ותפזרי. מלשון פזור ופרוד: דרכיך. רגליך ע״ש שדורכים ופוסעים בו וכמו שמלת פעם משותף על ענין ההלוך ועל הרגל כמ״ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה׳:כ״ח) ונאמר פעמי דלים (ישעיה כז):

שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם־יְהוָה כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן׃

בעלתי. ענין שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כב):

וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־יְהוָה לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ־בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד׃

ופריתם. מל׳ פרי ר״ל תלדו בנים מרובים: יפקדו. ענין זכרון:

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְהוָה וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל־הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְהוָה לִירוּשָׁלִָם וְלֹא־יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע׃

ונקוו. ענין אסיפה וקבוץ כמו יקוו המים (בראשית א): שרירות. ענין ראיה והבטה כמו אשר שוררו אנשים (איוב ל״ו:כ״ד):

בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית־יְהוּדָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם׃

על בית ישראל. עם בית ישראל כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב):

וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם וָאֹמַר אָבִי תקראו־[תִּקְרְאִי־] לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תשובו [תָשׁוּבִי׃]

אשיתך. ענין שימה: צבי. ענין הדר ופאר וכן צבי ממלכות (ישעיה יג, יט):

אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה׃

בגדה. מרדה: מרעה. מלשון ריע וחבר:

קוֹל עַל־שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת־דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם׃

שפיים. מקומות גבוהות: העוו. מלשון עוות ועקום:

שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ׃

ארפה. מל׳ רפואה ועם היא בה״א ועל הסליחה יאמר בדרך שאלה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהילים מ״א:ה׳): אתנו. ענין ביאה כמו אתא בוקר (ישעיה כא):

אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל׃

המון. ענין רבוי:

וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת־יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת־צֹאנָם וְאֶת־בְּקָרָם אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם׃

אכלה. מלשון כליון: