Metzudat Zion on Micah 4 — מצודת ציון על מיכה ד

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים׃

באחרית. בסוף: נכון. מוכן ומתוקן: ונהרו. ימשכו כנהר וכן ונהרו אל טוב ה׳ (ירמיהו ל״א:י״ב):

וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה וְאֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם׃

לכו. הוא ענין ל׳ זרוז: ויורנו. ענין למוד:

וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד־רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה׃

והוכיח. ענין ברור דברים: עצומים. חזקים: וכתתו. ענין כתישה: לאתים. שם כלי חפירה וכן את מחרשתו ואת אתו (ש״א י״ג): למזמרות. שם הכלי שכורתין בו הומורות מל׳ וכרמך לא תזמור (ויקרא כ״ה:ד׳):

וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי־פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר׃

מחריד. מל׳ חרדה:

בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יְהוָה אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי׃

הצולעה. החגרת כמו והוא צולע על ירכו (בראשית ל״ב:ל״ב):

וְשַׂמְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם וּמָלַךְ יְהוָה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם׃

והנהלאה. ענין יגיעה כמו נלאה מואב (ישעי׳ טז):

וְאַתָּה מִגְדַּל־עֵדֶר עֹפֶל בַּת־צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת־יְרוּשָׁלִָם׃

עופל. ענין מגדל ומבצר כמו עופל ובחן (שם לב): עדיך. אליך כמו תגע עדיך (איוב ד׳:ה׳): תאתה. ענין ביאה כמו אתא בוקר (ישעיה כא):

עַתָּה לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ הֲמֶלֶךְ אֵין־בָּךְ אִם־יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי־הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה׃

תריעי רע. ענין חבר ואוהב: החזיקך. ענין אחיזה: חיל. חלחלה ורתת:

חוּלִי וָגֹחִי בַּת־צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה כִּי־עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה וּבָאת עַד־בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ יְהוָה מִכַּף אֹיְבָיִךְ׃

חולי. מל׳ חלחלה: וגוחי. ענין האנחה כי האנחה היא הוצאת הנשימה והוא מענין כי אתה גוחי מבטן (תהילים כ״ב:י׳) שהוא ענין המשכה והוצאה וקרוב הוא אל לשון גניחה המוזכר בדרז״ל: מקריה. מעיר: תנצלי. ענין ריקות כמו ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל״ג): מכף. מיד:

וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים הָאֹמְרִים תֶּחֱנָף וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ׃

תחנף. תתחייב כמו ולא תחניפו את הארץ (במדבר ל״ה:ל״ג): ותחז. כמו ותחזה והוא ענין ראיה והסתכלות כמו ואתה תחזה (שמות י״ח):

וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה׃

כעמיר. כן יקרא אגודת השבלים כמו וחצנו מעמר (תהלים קכ״ט): גורנה. הוא המקום שמכניסין שם התבואה:

קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת־צִיּוֹן כִּי־קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ׃

ודושי. מלשון דישה: ופרסותיך. הם כעין מנעלים שברגלי הבהמות כמו בפרסות סוסיו (יחזקאל כ״ז) ואמר בדרך שאלה: נחושה. נחושת: והדקות. ענין שחיקה כמו אדיקם ארקעם (ש״ב כ״ב): והחרמתי. ענין הקדש כמו כל חרם בישראל (במדבר י״ח:י״ד): בצעם. חמדת עשרם כמו בצע כסף (שופטים ה): וחילם. גם הוא ענין עושר כמו ושללו חילך (יחזקאל כ״ו):

עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי בַת־גְּדוּד מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל־הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל׃

תתגודדי. ענין שריטת הבשר כמו לא תתגודדו (דברים י״ד): גדוד. ענין מחנה וכן פשט גדוד (הושע ו): מצור. כן יקרא הקפת גייסות סביב העיר ללכדה: בשבט. בשרביט: הלחי. כן נקרא המקום שאצל העין: