Metzudat Zion on Micah 7 — מצודת ציון על מיכה ז

אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי־קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין־אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי׃

אללי. מלשון יללה וכן אם רשעתי אללי לי (איוב י׳:ט״ו): קיץ. ר״ל פירוח הקיץ כעוללות. הם הענבים הגרועים הנלקטים בסוף: בציר. כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א): אשכול. כן יקרא הענף שהענבים תלוים בו כמו ואשכול ענבים (במדבר י״ג): בכורה. כן יקרא פרי שנגמר בשולה כמו כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט׳:י׳): אותה. מלשון תאוה וחשק:

אָבַד חָסִיד מִן־הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם׃

יארבו. מלשון אורב: יצודו. מלשון צדייה: חרם. כמו בחרם והוא הרשת וכן משטח חרמים (יחזק׳ כו):

עַל־הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִׁלּוּם וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא וַיְעַבְּתוּהָ׃

להיטיב. ענין חוזק כמו ההיטיב חרה לך (יונה ד׳:ד׳): הות. ענין שברון נפש וכן הות לאביו בן כסיל (משלי י״ט:י״ג): ויעבתוה. ר״ל יחזקו כחבל עב:

טוֹבָם כְּחֵדֶק יָשָׁר מִמְּסוּכָה יוֹם מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם׃

כחדק. הוא מין קוץ כמו כמשוכת חדק (שם ט״ו): ממסוכה. הוא הגדר ועם הוא בסמ״ך וכן ויסך אלוה בעדו (איוב ג׳:כ״ג): מצפיך. ענין תוחלת ותקוה כמו אערך לך ואצפה (תהילים ה׳:ד׳): פקדתך. ענין זכרון: מבוכתם. ענין בלבול הדעת כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִיךָ׃

באלוף. ענין שררה כמו אלופי אדום (שם ט״ו): פתחי פיך. על השפתים יאמר בדרך שאלה:

כִּי־בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ׃

מנבל. ענין גנות וכעור כמו כי נבל נבלה ידבר (ישעיהו ל״ב:ו׳): כלה. כן תקרא אשת הבן: בחמתה. כן תקרא אם הבעל:

וַאֲנִי בַּיהוָה אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי׃

אצפה. ענין תקוה: אוחילה. מלשון תוחלת ותקוה כמו יחל ישראל (תהלים ק״ל):

זַעַף יְהוָה אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ׃

זעף. כעס וחימה: אשא. אסבול:

וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיִךְ עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת׃

למרמס. ענין דריסת הרגל: חוצות. שווקים:

יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ יוֹם הַהוּא יִרְחַק־חֹק׃

גדריך. מלשון גדר וכותל: חק. ענין דבר קבוע:

יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצוֹר וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד־נָהָר וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר׃

ועדיך. אליך כמו תגע עדיך (איוב ד׳:ה׳): למני. כמו למן והיו״ד נוספת וכן מני אפרים (שופטים ה׳): מצור. ענין מבצר:

וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְׁבֶיהָ מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם׃

על יושביה. עם יושביה:

רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם׃

רעה. ענין הנהגה: שוכני. היו״ד יתירה: לבדד. יחידי כמו לבדד לבטח תושיבני (תהילים ד׳:ט׳): כרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:

יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה׃

תחרשנה. מלשון חרש שאינו שומע:

יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ׃

ילחכו. ענין לקיקה בלשון כמו ועפר רגליך ילחכו (ישעיהו מ״ט:כ״ג): כזוחלי. ענין נגירה והזלה בארץ ובדרז״ל כל הימים מטהרים בזוחלין (שבת ס״ט) ויקרא הנחש כן לפי שאין לו רגלים והלוכו נראה כזוחל ונגרר וכן חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד): ירגזו. ענין חרדה: ממסגרותיהם. מלשון סגירה: אל ה׳. את ה׳:

מִי־אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃

נושא. ענין מחילה כמו נשאת עון עמך (תהלים פ״ה): החזיק. ענין אחוזה:

יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאותָם׃

יכבוש. ענין תפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה ל״ד): במצלות. ענין עומק כמו ואת רודפיהם השלכת במצולות (שמות ט׳):