Metzudat Zion on Job 21 — מצודת ציון על איוב כא

שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג׃

שאוני. מל׳ משא וסבל:

הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם־מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי׃

שיחי. אמרי: תקצר רוחי. היושב בצער קצרה נשימתו ולא יוכל להאריך בה:

פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה׃

והשמו. תתמהו כמו על יומו נשמו (לעיל יח):

וְאִם־זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת׃

פלצות. רעדה כמו ותכסני פלצות (תהלים נה):

מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם־גָּבְרוּ חָיִל׃

עתקו. הזקינו כמו ועתיק יומין (דניאל ז):

שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל׃

יגעיל. ענין השלכה אל החוץ ובדרז״ל געולי עכו״ם (נזיר לז): תפלט. גם הוא ענין הוצאה אל החוץ ובדרז״ל פולטת ש״ז (שבת פו) ומעניינו אל יצא פליט מן העיר (מ״ב ט): תשכל. מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כאש׳ שכלתי שכלתי (בראשי׳ מג):

יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן׃

עויליהם. עולליהם והוא מל׳ עול ימים (ישעיה סה): ירקדון. יקפצון:

יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב׃

עוגב. שם כלי זמר:

יבלו [יְכַלּוּ] בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ׃

יבלו. ענין זקנה כמו אחרי בלותי (בראשית יח): יחתו. ירדו וכן שמה הנחת (יואל ד):

מַה־שַׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּוֹ׃

נפגע. נתפלל ונבקש כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

כַּמָּה נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ׃

ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (תהילים קי״ח:י״ב) ור״ל יוקפץ השלהבת וזה כבויה: אידם. ענין מקרה רע: חבלים. צירים ומכאובים כמו חבלי יולדה (הושע יג):

יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה׃

וכמוץ. היא פסולת התבואה:

אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע׃

אונו. ענין הגזל שעשק בכח ואון:

יִרְאוּ עינו [עֵינָיו] כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה׃

כידו. ענינו כמו אידו, או הוא מל׳ כידון ורומח:

כִּי מַה־חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ׃

חצצו. נקבצו כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל׳:כ״ז):

זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו׃

בעצם. בחוזק כמו וכעצמו נשברה הקרן (דניאל ח׳:ח׳): תומו. מל׳ תמימות: שלאנן. הוא מלה מורכבת מן שלוה ושאנן וכפל עוד לומר ושליו להפלגת הענין:

עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה׃

עטיניו. הם השדיים והוא מושאל מדרז״ל (ב״מ סד) המעטן של זיתים והוא שם כלי עשויה לאצור בה הזיתים להתאסף שמנם:

הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ׃

תחמוסו. ענין הסרה כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג):

כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים׃

נדיב. ישר ובעל מתן:

כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ׃

איד. מקרה רע: יחשך. ימנע: עברות. מל׳ עברה וזעם: יובלו. יובאו כמו יובל שי (ישעיה יח):

וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל־גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד׃

גדיש. הוא כרי מאלומות התבואה: ישקוד. ימהר כמו כי שוקד אני (ירמיה א):

מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר׃

רגבי. צרורות עפר כמו ורגבים ידבקו (לקמן לח): נחל. עמק וגיא:

וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל׃

מעל. שקר כי ומעלה מעל (ויקרא ה׳:כ״א) ת״א וישקר שקר: