Englishעברית
Sign In Free Membership

Nazariteship 5 משנה תורה, הלכות נזירות ה

גודל הטקסט

א שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין לְנָזִיר. הַטֻּמְאָה. וְהַתִּגְלַחַת. וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. בֵּין פְּרִי בֵּין פְּסלֶת פְּרִי. אֲבָל הַשֵּׁכָר שֶׁל תְּמָרִים אוֹ שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְנָזִיר. וְ (במדבר ו ג) "שֵׁכָר" זֶה שֶׁנֶּאֱסַר עָלָיו בַּתּוֹרָה הוּא הַשֵּׁכָר שֶׁל תַּעֲרֹבֶת הַיַּיִן:

KM

ב הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן כֵּיצַד. נָזִיר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִן הַפְּרִי שֶׁהוּא עֲנָבִים לַחִים אוֹ יְבֵשִׁים אוֹ בֹּסֶר. אוֹ שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִפְּסלֶת הַפְּרִי שֶׁהִיא הַזַּגִּין וְהֵם הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה. אוֹ הַחַרְצַנִּים וְהֵם הַזַּגִּין הַפְּנִימִין שֶׁזּוֹרְעִים אוֹתָן הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְכֵן אִם שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן אוֹ אָכַל כְּזַיִת מִיַּיִן קָרוּשׁ שֶׁהוּא הַפְּרִי אוֹ שָׁתָה רְבִיעִית חֹמֶץ שֶׁהוּא פְּסלֶת הַפְּרִי הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. אֲבָל הֶעָלִין וְהַלּוּלָבִים וּמֵי גְּפָנִים וְהַסְּמָדַר הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְנָזִיר שֶׁאֵינָן לֹא פְּרִי וְלֹא פְּסלֶת פְּרִי אֶלָּא מִן הָעֵץ הֵן נֶחְשָׁבִין:

KM

ג כָּל אִסּוּרֵי גֶפֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁצֵּרֵף עֲנָבִים לַחִים עִם יְבֵשִׁים אוֹ עִם בֹּסֶר וְחַרְצָן וְזָג וְאָכַל מִן הַתַּעֲרֹבֶת כְּזַיִת לוֹקֶה. וְכֵן אִם אָכְלָם זֶה אַחַר זֶה עַד שֶׁאָכַל מִן הַכּל כְּזַיִת לוֹקֶה. וְכֵן אִם שָׁתָה רְבִיעִית תַּעֲרֹבֶת יַיִן וְחֹמֶץ לוֹקֶה:

ד דָּבָר הַמֻּתָּר אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְדָבָר הָאָסוּר בְּנָזִיר. כֵּיצַד. יַיִן שֶׁנִּתְעָרֵב בִּדְבַשׁ אַף עַל פִּי שֶׁטַּעַם הַכּל טַעַם יַיִן וְשָׁתָה מִן הַתַּעֲרֹבֶת. וְכֵן הַצִּמּוּקִין שֶׁדְּרָסָן עִם הַגְּרוֹגָרוֹת וְטַעַם הַכּל טַעַם צִמּוּקִין וְאָכַל מִן הַתַּעֲרֹבֶת אֵינוֹ לוֹקֶה. עַד שֶׁיִּהְיֶה מִדָּבָר הָאָסוּר בַּתַּעֲרֹבֶת כְּזַיִת בִּכְדֵי שָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְאָכַל כְּשָׁלֹשׁ בֵּיצִים. כִּשְׁאָר הָאִסּוּרִין הַשָּׁוִים בְּכָל אָדָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת:

KM

ה וְכֵן אִם שָׁרָה פִּתּוֹ בְּיַיִן וְהָיָה הָרְבִיעִית יַיִן בִּכְדֵי פְּרָס מִן הַפַּת וְאָכַל כְּדֵי פְּרָס שֶׁנִּמְצָא שֶׁאָכַל רְבִיעִית יַיִן הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר ו ג) "וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים". לֶאֱסֹר דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ הַיַּיִן וְטַעְמוֹ כְּטַעַם הַיַּיִן וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה טַעֲמוֹ וּמַמָּשׁוֹ כִּשְׁאָר אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת:

ו נִתְעָרֵב יַיִן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בִּדְבַשׁ וְאֵין שָׁם טַעַם יַיִן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְנָזִיר. לֹא יִהְיֶה זֶה חָמוּר מֵחֵלֶב וְדָם:

ז הָיָה בּוֹ טַעַם יַיִן וְאֵין שָׁם רְבִיעִית בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. וּמַכִּין אוֹתוֹ אִם אָכַל מַכַּת מַרְדּוּת:

ח נָזִיר שֶׁאָכַל כְּזַיִת עֲנָבִים וּכְזַיִת חַרְצָן וּכְזַיִת זָג וּכְזַיִת צִמּוּקִים וְשָׁתָה רְבִיעִית יַיִן וַאֲפִלּוּ סָחַט אֶשְׁכּוֹל וְשָׁתָה מִמֶּנּוּ רְבִיעִית הֲרֵי זֶה לוֹקֶה חָמֵשׁ מַלְקִיּוֹת. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן בְּלָאו אֶחָד הוּא. וְלוֹקֶה מַלְקוּת שִׁשִּׁית מִשּׁוּם (במדבר ל ג) "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּכָל הַנְּדָרִים. וְכֵן אִם אָכַל כְּזַיִת זָג אוֹ כְּזַיִת עֲנָבִים לוֹקֶה שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם זָג אוֹ מִשּׁוּם עֲנָבִים וְאַחַת מִשּׁוּם לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְהוּא הַדִּין לְנָזִיר שֶׁגִּלֵּחַ אוֹ נִטְמָא שֶׁהוּא לוֹקֶה שְׁתַּיִם. אַחַת עַל הָאִסּוּר הַמְיֻחָד בּוֹ וְאַחַת עַל הָאִסּוּר הַשָּׁוֶה בְּכָל הַנְּדָרִים שֶׁהוּא לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ:

KM

ט נָזִיר שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן וּרְבִיעִית חֹמֶץ אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַחֹמֶץ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שֶׁאֵין כָּתוּב יַיִן לֹא יִשְׁתֶּה וְחֹמֶץ לֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כָּךְ חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה כְּלוֹמַר לֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ הַיַּיִן וְהוּא הַשֵּׁכָר וַאֲפִלּוּ הֶחְמִיצוּ וְהוֹאִיל וְלֹא כָּפַל אֶלָּא הַחֹמֶץ שֶׁהוּא שֵׁם אֶחָד אֵינוֹ לוֹקֶה עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ:

KM

י נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בְּיַיִן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לַשָּׁמַיִם עַל כָּל רְבִיעִית וּרְבִיעִית אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת מִשּׁוּם (במדבר ו ד) "יַיִן" וְאַחַת דְּ (במדבר ל ג) "לָא יַחֵל דְּבָרוֹ" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל רְבִיעִית וּרְבִיעִית וְאָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לְנָזִיר לַעֲמֹד בְּמוֹשַׁב שׁוֹתֵי יַיִן וְיִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו. אָמְרוּ חֲכָמִים סָבִיב לַכֶּרֶם לֹא יִקְרַב:

KM

יא נָזִיר שֶׁגִּלֵּחַ שְׂעָרָה אַחַת לוֹקֶה בֵּין בְּתַעַר בֵּין בְּזוּג וְהוּא שֶׁקִּצְּצָה מֵעִקָּרָהּ כְּעֵין תַּעַר. וְכֵן אִם תְּלָשָׁהּ בְּיָדוֹ לוֹקֶה. אֶחָד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ה) "תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ". וְאִם הִנִּיחַ מִמֶּנּוּ כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁהּ לְעִקָּרָהּ אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁאֵין זֶה כְּעֵין תַּעַר:

KM

יב הֶעֱבִיר עַל רֹאשׁוֹ סַם שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וְהִשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ה) "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ":

KM

יג נָזִיר שֶׁגִּלֵּחַ כָּל רֹאשׁוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם הַתִּגְלַחַת אֶלָּא אַחַת. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל שֵׂעָר וְשֵׂעָר וְאָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ אַל תְּגַלֵּחַ וְהוּא מְגַלֵּחַ לוֹקֶה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:

KM

יד נָזִיר חוֹפֵף עַל שְׂעָרוֹ בְּיָדוֹ וְחוֹכֵךְ בְּצִפָּרְנָיו וְאִם נָפַל שֵׂעָר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁהֲרֵי אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהַשִּׁיר וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַשִּׁיר. אֲבָל לֹא יִסְרֹק בְּמַסְרֵק וְלֹא יָחֹף בַּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי. וְאִם עָשָׂה כֵן אֵינוֹ לוֹקֶה:

KM

טו נָזִיר שֶׁנִּטְמָא לְמֵת טֻמְאַת שִׁבְעָה. בֵּין בְּטֻמְאוֹת שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בֵּין בְּטֻמְאוֹת שֶׁאֵינוֹ מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. הֲרֵי זֶה לוֹקֶה:

KM

טז נִטְמָא לְמֵת פְּעָמִים הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוֹת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת לַשָּׁמַיִם אֵין בֵּית דִּין מַלְקִין אוֹתוֹ אֶלָּא אַחַת. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם וְהוּא מִטַּמֵּא לוֹקֶה [עַל] כָּל אַחַת וְאַחַת:

KM

יז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנִּטְמָא וּפֵרַשׁ וְחָזַר וְנָגַע אוֹ נָשָׂא אוֹ הֶאֱהִיל. אֲבָל אִם הָיָה נוֹגֵעַ בְּמֵת וַעֲדַיִן הַמֵּת בְּיָדוֹ וְנָגַע בְּמֵת אַחֵר אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל נְגִיעָה וּנְגִיעָה שֶׁהֲרֵי מְחֻלָּל וְעוֹמֵד:

יח נָזִיר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת וְשָׁהָה שָׁם עַד שֶׁמֵּת שָׁם הַמֵּת. אוֹ שֶׁנִּכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע גַּג הַתֵּבָה מֵעָלָיו מִדַּעְתּוֹ. הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם (במדבר ו ו) "לֹא יָבֹא" וְאַחַת מִשּׁוּם (במדבר ו ז) "לֹא יִטַּמָּא". שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה וּבִיאָה בָּאִין כְּאַחַת. אֲבָל אִם נִכְנַס כְּדַרְכּוֹ טֻמְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְבִיאָתוֹ שֶׁמֵּעֵת שֶׁיַּכְנִיס חָטְמוֹ אוֹ אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו נִטְמָא וְאֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם בִּיאָה עַד שֶׁיָּבוֹא כֻּלּוֹ:

יט נִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת בִּשְׁגָגָה. וְאַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ הִתְרוּ בּוֹ וְלֹא קָפַץ וְיָצָא אֶלָּא עָמַד שָׁם הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְהוּא שֶׁיִּשְׁהֶא שָׁם כְּדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה כְּמוֹ טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ:

KM

כ הַמְטַמֵּא אֶת הַנָּזִיר. אִם הָיָה הַנָּזִיר מֵזִיד הַנָּזִיר לוֹקֶה וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם (ויקרא יט יד) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁל". וְאִם הָיָה הַנָּזִיר שׁוֹגֵג וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ מֵזִיד אֵין אֶחָד מֵהֶם לוֹקֶה. וְלָמָּה לֹא יִלְקֶה הַמְטַמֵּא אֶת הַנָּזִיר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ט) "וְטִמֵּא אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ" אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּטַמֵּא עַצְמוֹ מִדַּעְתּוֹ:

כא נָזִיר טָהוֹר שֶׁטִּמֵּא עַצְמוֹ לוֹקֶה אַף מִשּׁוּם (דברים כג כב) "לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ". שֶׁהֲרֵי אִחֵר נְזִירוּת טָהֳרָה וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה. וְכֵן אִם נָדַר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת לוֹקֶה אַף מִשּׁוּם לֹא תְאַחֵר. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַנָּזִיר שֶׁטִּמֵּא עַצְמוֹ לוֹקֶה אַרְבַּע מַלְקִיּוֹת מִשּׁוּם (במדבר ו ז) "לֹא יִטַּמָּא" וּמִשּׁוּם (במדבר ל ג) "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" וּמִשּׁוּם לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ וּמִשּׁוּם (במדבר ו ו) "לֹא יָבֹא" אִם הָיְתָה בִּיאָה וְטֻמְאָה כְּאַחַת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

KM
מְפָרְשִׁים Commentaries
Key: KM כֶּסֶף מִשְׁנֶה Kesef Mishneh
כֶּסֶף מִשְׁנֶה Kesef Mishneh

הֲלָכָה א

א שלשה מינים אסורין בנזיר וכו' מפורש בתורה. ומ"ש בין פרי בין פסולת פרי. שם בגמרא (דף ל"ד) מיין ושכר יזיר פרט מכל אשר יצא מגפן היין כלל מחרצנים ועד זג חזר ופרט פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף כל פרי ופסולת פרי אי מה הפרט מפורש פרי גמור אף כל פרי גמור אמרת מה הניח לך הכתוב במשמעו שלא אמרו ענבים לחים ויבשים הא כתיבי יין וחומץ הא כתיבי הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון וכו' אמר מר מה הפרט פרי ופסולת פרי אף כל פרי ופסולת פרי פרי עינבי פסולת פרי מאי היא חומץ אף כל פרי מאי היא גוהרקי אף כל דפסולת פרי מאי היא אמר רב כהנא לאיתויי עינבי דכרים ועד זג אמר רבינא לאיתויי דבין הביניים ע"כ. פירוש גורקי בוסר. ענבי דכרים ענבים שהתליעו. דבין הביניים דבר הקרוש שבין הזג והחרצן שממנו נעשים שמרים. ולא חשש רבינו לכתוב ענבים דכרים ולא שבין הביניים משום דמשמע ליה דבלשון בני אדם בכלל ענבים הם. ומ"ש אבל השכר של תמרים וכו' ושכר זה שנאסר עליו בתורה וכו'. פשוט הוא הֲלָכָה א

הֲלָכָה ב

ב היוצא מן הגפן כיצד כו' נתבאר בסמוך. ומ"ש הזגים הם הקליפה החיצונה והחרצנים הם הפנימיים שזורעים אותם. משנה בפ"ו כר"י. ומ"ש וכן אם שתה רביעית יין. שם (בדף ל"ח). ומ"ש או אכל כזית מיין קרוש: . הֲלָכָה ב

ג ומ"ש אבל העלים והלולבים וכו' בפ"ק דערלה ויליף לה מקראי בפ' ג' מינים (דף ל"ה) הֲלָכָה ב

ד כל איסורי הגפן מצטרפין זה עם זה וכו' משנה בפ"ו דנזיר. ומן וכן אם אכלם זה אחר זה וכו'. שם בגמ' (דף ל"ו ל"ז) הֲלָכָה ב

הֲלָכָה ד

ה דבר המותר אינו מצטרף לדבר האסור בנזיר וכו' שם (דף ל"ה) א"ר אבהו אר"י כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת וכו'. איתיביה אביי המקפה של תרומה וכו' מאי טעמייהו לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור כלומר והרי דבשאר איסורין נמי היתר מצטרף לאיסור א"ל מאי כזית דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כלומר וכי א"ר אבהו דבנזיר היתר מצטרף ולא בשאר איסורים היינו בדליכא כזית בכדי אכילת פרס וכו'. (דף ל"ז) א"ל אביי ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא וכו' כדתניא משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה וכו' א"ל הא מני רבנן היא ור' אבהו כי קאמר לר"ע. הרי דלרבנן איסורי נזיר ושאר איסורים שבתורה שוים שאין היתר מצטרף לאיסור אלא א"כ יש באיסור כזית בכדי אכילת פרס הֲלָכָה ד

ו ומ"ש וכן אם שרה פתו ביין והיה רביעית יין בכדי אכילת פרס מן (היין) [הפת] וכו'. פשוט שם הֲלָכָה ד

ז ומ"ש נתערב יין וכיוצא בו בדבש וכו' זה מבואר מדאמרינן לרבנן דאיסורי נזיר שוים לשאר איסורי תורה: וכתב הראב"ד נתערב יין וכיוצא בו וכו' ואין שם רביעית בכדי אכילת פרס הרי זה אסור מדברי סופרים א"א בעל הלכות לא אמר כן וכו'. מ"ש רבינו כמו שביארנו בהלכות מ"א. הוא ברפט"ו. ומ"ש הראב"ד וכבר כתבנו ראיות לדבריו, הוא הֲלָכָה ד

הֲלָכָה ח

ח נזיר שאכל כזית ענבים כו' ולוקה מלקות ששית משום לא יחל דברו כו'. שם בדף ל"ח הֲלָכָה ח

ט כתב הראב"ד ולוקה מלקות ששית משום לא יחל כו' א"א ולמה הניח לאו שבכללות וכו'. מצאתי כתוב אין הגירסאות מתחלפות אלא בפסחים גרסינן רבה שהוזכר קודם אביי ובנזיר גרסינן רבא שהוזכר אחר אביי וזה כלל גדול כתבוהו התוס' בפ' במה מדליקין ובנזיר נקט אביי סברא דרבה דהוא רביה עכ"ל. ומ"ש ואפילו סחט אשכול וכו'. רבותא אשמעינן דלא תימא היוצא מהענבים והענבים חדא מילתא הוא והכי אמרי' בברייתא ובגמ' דתרי מילי נינהו ולוקה על זה ועל זה. ומ"ש וכן אם אכל כזית וה"ה לנזיר שגלח, פשוט הוא הֲלָכָה ח

הֲלָכָה ט

י נזיר ששתה רביעית יין ורביעית חומץ כו': – כתב הראב"ד א"א אינו מחוור והלא שני שמות הם וכו' הֲלָכָה ט

הֲלָכָה י

יא נזיר שהיה שותה ביין כל היום כולו וכו' משנה פ' ג' מינים (דף מ"ב) ופ' אלו הן הלוקין (דף כ"א) הֲלָכָה י

יב מדברי סופרים שאסור לנזיר וכו' בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ט) לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הֲלָכָה י

הֲלָכָה יא

יג נזיר שגלח שערה אחת לוקה בפ' ג' מינים (דף מ') אמר רב (חסדא) ללקות באחת ובתוספתא פרק ד' התגלחת אין לה שיעור הֲלָכָה יא

יד ומ"ש בין בתער בין בזוג והוא שקצצה מעיקרה כעין תער וכן אם תלשה בידו לוקה. בפ' ג' מינים (דף ל"ט ע"ב) ת"ר תער אין לי אלא תער תלש מירט סיפסף כל שהוא מניין ת"ל קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו דברי ר' יאשיה ר' יונתן אמר תער אין לי אלא תער מירט תלש סיפסף כל שהוא פטור ופסק כר' יאשיה והטעם משום דבתר הכי אמרי' בתער אין במידי אחרינא לא והא קתני מניין לרבות את כל המעבירים אלא אימא כעין תער ומדמותיב גמרא מדקתני מניין לרבות את כל המעבירים והיינו כר' יאשיה משמע דהכי קי"ל. ומ"ש אחד המגלח ואחד המתגלח וכו'. שם (דף מ"ד) אמר קרא תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעביר לאחר. ומה שכתב ואם הניח ממנו כדי לכוף ראשה לעיקרה וכו'. (שם) הֲלָכָה יא

הֲלָכָה יב

טו העביר על ראשו סם וכו' (שם) הֲלָכָה יב

הֲלָכָה יג

טז נזיר שגילח כל ראשו וכו' משנה פ' ג' מינים (דף מ"ב) הֲלָכָה יג

הֲלָכָה יד

יז נזיר חופף על שערו וכו' שם משנה וגמרא ויהיב טעמא לאיסורא דסורק משום דכל הסורק להסיר נימין המדולדלות קא מתכוין. ומ"ש ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי, שם במשנה ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ובגמ' איבעיא להו מפני שהיא משרת את השער תנן או דילמא מפני המשרת למאי נ"מ כגון דאיכא אדמה דלא מתרא אי אמרת מפני שהיא משרת תנן היכא דידעין דלא מתרא שפיר אלא א"א מפני המשרת כלל כלל לא ואע"ג דלא איפשיטא פסק רבינו כלישנא דמיקל משום דספק נזירות להקל ואפי' באדמה המשרת כתב רבינו דאינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר וקי"ל כר"ש דבר שאין מתכוין מותר. ומ"מ איכא למידק אמאי פסק רבינו כר"י דיחידאה הוא ואפשר שהוא ז"ל סובר דר"י לפרש דברי ת"ק אתא הֲלָכָה יד

הֲלָכָה טו

יח נזיר שנטמא למת וכו' שם (דף מ"ב) הֲלָכָה טו

הֲלָכָה טז

יט נטמא למת פעמים הרבה וכו' משנה פ' אלו הן הלוקין (דף כ"א) ופ' ג' מינים הֲלָכָה טז

כ ומ"ש בד"א בשנטמא ופירש וכו' אבל אם היה נוגע במת ועדיין המת בידו וכו' פ' ג' מינים אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב (לא יטמא וכו') להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא ורב יוסף אמר האלהים אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות וכו' עד כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין וכו' אבל טומאה וטומאה לא דהא מיטמא וקאי טומאה וביאה נמי הא מיטמא וקאי אמר ר"י כאן בבית (כאן) בשדה בבית נמי כיון דאעיל ידיה אסתאב כי עייל כולי האי טמא הוא אלא א"ר אלעזר צירף ידו משום טומאה איכא משום ביאה ליכא וצירף גופו טומאה וביאה בהדי הדדי קא אתו הא א"א דלא עייל חוטמו ברישא ונחית ליה טומאה אלא אמר רבא הכניס ידו משום טומאה איכא משום ביאה ליכא הכניס גופו טומאה (וביאה) בהדי הדדי קא אתיין והא א"א דלא עייל אצבעתא דכרעיה ברישא ונחית להו טומאה אלא אמר ר"פ כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל בא חבירו ופרע עליו את המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קא אתיין ומר בר רב אשי אמר כגון דעייל כשהוא גוסס ונפק נשמתא אדיתיב דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין. וכתב רבינו מדעתו כלומר שאם פרעה שלא מדעתו אנוס הוא ופטור הֲלָכָה טז

כא וכתב הראב"ד בד"א בשנטמא ופירש וכו' א"א עיינתי בשמועה דמס' נזיר וכו'. ולכאורה דברי הראב"ד נראים בטעמם. וי"ל שדעת רבינו דכי אמרי' רבה ורב יוסף הלכה כרבה ה"מ כי איפליגו אליבא דנפשייהו אבל היכא דאיפליגו במילתא דאחריני לא והכא איפליגו במאי דאמר רב הונא וכיון דרב יוסף אמר האלהים משמע דדקדק בשמועתו יפה ונקיטינן כוותיה וכ"נ מדברי הרא"ש בהלכות טומאה שפוסק כרב יוסף הֲלָכָה טז

הֲלָכָה יט

כב נכנס לאהל המת או לבית הקברות בשגגה וכו': . הֲלָכָה יט

כג המטמא את הנזיר וכו': – ומ"ש ולמה לא ילקה המטמא את הנזיר. בפ' ג' מינים (דף מ"ד) וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים עשה בה מגלח כמתגלח טומאה שהיא סותרת את הכל אינו דין שנעשה בה מטמא כמיטמא אמר קרא וטמא את ראש נזרו הֲלָכָה יט

הֲלָכָה כא

כד נזיר טהור שטימא עצמו כו' וכן אם נזר בבית הקברות לוקה אף משום בל תאחר. בריש נדרים (דף ג') אמרי' מקיש נזירות לנדרים מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר וקאמר (דף ג' ע"ב) בל תאחר דנזיר היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר אכל קם ליה בבל יאכל וכו' (שתה קם ליה בבל ישתה) אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר וכו' דאמרינן דילמא השתא מיית רב אחא בר יעקב אמר כגון שנזר והוא בבית הקברות וקם ליה בבל תאחר וכו' משום דקא מאחר נזירות דטהרה אמר רב אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה הֲלָכָה כא

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Kesef Mishneh: Hebrew Wikisource — CC BY-SA.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top