Jonah 1 — יוֹנָה א
גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)
English Summary
א וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יוֹנָה בֶן־אֲמִתַּי לֵאמֹר׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם יוֹנָה בַר אֲמִתַּי לְמֵימָר:
אִבְּן עֶזְרָא
זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש. וכן כתיב הוא: אשר דבר ה' ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר. יש לתמוה איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו והוא בידו והכל מלא כבודו, ואיך יתנבא מורה פי השם והוא כתוב כי הוא הנביא?! והגאון אמר: כי הלך אל נינוה וקרא עליה, ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: קראן לו ויאכל לחם. ואני אומר: כי אין זה כמו זה, כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל אם לא קראו לו, רק פגע בו ודבר עמו. ועוד: אם יונה מלא דבר השם למה היה בורח, והוא אמר: על קדמתי לברוח תרשישה?! ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם, להוציא עמו ואף כי יונה שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו: שתבע כבוד הבן. ועתה ארמוז לך סוד: יש עושה חרוזים בתולדתו בלי למוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל ככה יוכל שלא לקבל, ונקל הוא האחרון מן הראשון וכל הנביאים לבד ממשה, אחר עבור כבוד השם על פניו נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום על כן אמרתי על אברהם אבינו בנבואה, על נסיון האלהים ולקח המאכלת, ואזנו נוטה לשמוע מהרה וכאשר חיפשתי בכל המקרא לא מצאתי מלת בריחה, רק דביקה. על מלת פני – כמו: ומפניך אברח, ויברח יפתח מפני אחיו. והנה לא מצאתי בנבואה, יונה שברח מפני השם רק מלפני השם. וכתוב: חי ה' אשר עמדתי לפניו. והנה כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם, וככה: ויצא קין מלפני ה' על כן אחריו: ומפניך אני אסתר כי פני האדמה לפני ה'. ועוד כתוב: לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים, מפני פחד ה', וכתב: לבוא עמהם תרשישה מלפני ה', והמשכילים יבינו.
מַלְבִּי״ם
ויהי דבר ה' אל יונה אמרו חז"ל (בפ' החליל) שיונה בן אמתי היה מצד אמו משבט אשר והוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו, ושאליהו החייהו, ומצד אביו היה משבט זבולון כמ"ש בספר מלכים יונה בן אמתי אשר מגת החפר, וגתה חפר היה בגבול זבולון (יהושע י״ט:י״ג) , ומבואר במלכים שם שהוא היה אשר משח את יהוא (כמ"ש חז"ל) והוא נבא לירבעם בן יואש שישיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, וכ"ז לא הועיל כי ישראל לא שבו בתשובה עד שהיו מוכנים לילך בגלות על ידי מלך אשור, וכבר היה אשור מושל עליהם, לכן אמר לו ה'.
ב קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי־עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי׃
רַשִׁ״י
וקרא עליה. את קריאתי:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
קוּם אֱזֵיל לְנִינְוֵה קַרְתָּא רַבְּתָא וְאִתְנַבֵּי עַלָהּ אֲרֵי סְלִיקַת בִּישַׁתְהוֹן קֳדָמָי:
אִבְּן עֶזְרָא
קום, נינוה - בית מלכות אשור והיא היום חריבה. וחכמי ישראל בארץ יון אומרים: כי היא הנקראת אורטי"ה ואנכי לא ידעתי, ועתה לא ציוהו שיאמר: עוד ארבעים יום, רק כי עלתה רעתם לפני. והמפרש: כי פחד שיקרא נביא שקר בהנחם השם מהרעה לא דבר נכונה, כי זאת הטעם לא אמר לו רק בפעם השנית, כי שם כתוב: את הקריאה אשר אני דובר אליך והוא עוד מ' יום. ועוד: איך ימרה הנביא פי השם בעבור פחדו שיקראוהו אנשי נינוה נביא השקר, ומה יזיקהו זה, כי לא ידור עמהם?! ועוד: כי אנשי נינוה לא היו טפשים, כי למה שלח ה' נבואה עליהם רק שישובו אל השם, ואם לא ישובו תתקיים הגזירה עליהם ולולי שידעו זה האמת, שאם ישובו אל השם ינחם על הרעה והנה איך יקראוהו נביא השקר?! והנכון מה שאמרו קדמונינו ז"ל: כי חרה לו שימלטו בעבור ישראל. והנה מצאנו כתוב: היתה עיר גדולה לאלהים שהיו יראים השם מקדם. והמפרש: כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה, אין זה דרך הלשון, כי כתוב: תגדל נפשי בעיני השם ולא לשם, והנה כתוב לאלהים, וכתיב: כל הגוים כאין נגדו, ולא יחוש אם הם רבים, ופירוש לאלהים, כי היו יראים השם הימים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע, ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששב תשובה גמורה אין כמוה ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים, או גדעו פסילים והנה מזה נלמוד שלא היו עכו"ם.
מְצוּדַת דָּוִד
וקרא עליה. ר״ל שיוכיחם ויזהירם וכדרך הנביא ועדיין לא פירש לו מה יקרא: כי עלתה רעתם. הרעות שהם עושים עלתה למרום לעמוד לפני לקטרג עליהם (ולפי שננוה הוא ראש מלכות אשור שבט אפו של המקום ב״ה רצה להחזירם למוטב למען יעמדו להיות רצועה מרדות על ישראל):
מַלְבִּי״ם
השאלות: לא מצאנו בשום מקום שישלח ה' נביא מבני ישראל בפרטות שילך אל מדינה מן האומות להחזיר אותם בתשובה, כי זה רק מיוחד לישראל שחלה בם השגחה האלהית כמ"ש חז"ל. ומקרא מפורש כי העמים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים וכו' ישמעו, ואתה לא כן וכו' נביא וכו' ומה נשתנה ענין נינוה ששלח אליהם את יונה?, ומדוע לא שמע יונה בקול ה' והיה לו לרוץ בשמחה להשיב בני אדם מדרכם הרעה, ומה בכך שאינם מבני ישראל?, ואיך עבר יונה על דברי ה' לכבוש נבואתו ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה?. מדוע אמר וקרא עליה ולא פירש לו מה יקרא, ובפעם השני אמר וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך?: קום לך אל נינוה וקרא עליה שישובו בתשובה ולא היה השליחות בשביל נינוה כי לא מצאנו שישלח ה' נביא מישראל להשיב את העכו"ם בתשובה, כי לא דבקה השגחת ה' לשלוח נביא רק בישראל, רק כי היתה ההשגחה על נינוה בשביל ישראל אחר שאשור הוכן להיות שבט אפו של ה' לרדות בו את ישראל שנתחייבו למקום, רצה ה' להשיבם בתשובה כדי שיהיו מוכנים למלאת גזרתו על ישראל, וגם כדי שלא יאמר המתלונן למה התביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, רצה ה' להראות שאשור יש לו זכות יותר מישראל שהם שמעו לדברי הנביא ועשו תשובה וישראל הקשו ערפם משמוע, וכאשר ידע יונה כי משליחות זה תצמח רעה לישראל, לכן חשב מחשבות בל ילך בשליחות זה, ובחר יותר לאבד את עצמו בים משיהיה הוא המסבב רעה לישראל. וכבר כתב הרי"א שמטעם זה אמרו חז"ל שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב ושנתן נפשו עבור ישראל, (כמ"ש במכילתא פ' בא) , כי בזה היה תלוי הצלת ישראל וכבודם בשני הטעמים הנזכרים. והנה בפעם הראשון לא שלח על ידו נבואה מיוחדת כמו בפעם השני שא"ל קרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך שהוא מה שקרא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, שאז לא נחתם עדיין גז"ד זה, ולא שלחו בתורת נביא מודיע גזרת עליון, שאם היה שולחו בענין כזה לא היה עובר על דברי ה', שנביא הכובש נבואתו חייב מיתה. רק א"ל קרא עליה סתם, היינו שיקרא באזניהם דברי מוסר ותוכחה להשיבם מעונותיהם, ובאר לו כי עלתה רעתם לפני, שעת תרבה הרעה במדה גדושה תעלה הרעה לפני ה' לקטרג, ואז בא רעתם וקטגה עליהם, ובעת יחתם גז"ד אז תרד הרעה שהיא הגזרה הנחרצה מלמעלה למטה. ואז עדיין לא נחרץ גז"ד, רק הרעה קטרגה עליהם, ושלחו להוכיחם, לא להודיעם גזר דינם, ולכן חשב יונה שבזה אינו בכלל נביא הכובש נבואתו כי לא נשלח לנבאות רק להוכיח ועובר רק על מצות עשה שצוהו ה' להוכיח, ולכן.
ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה׃
רַשִׁ״י
לברוח תרשישה. ים ששמו תרשיש והוא בחוצה לארץ אמר אברח לי הים שאין השכינה שורה בח"ל אמר לו הקב"ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם משל לעבד כהן שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר העכו"ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים: ויתן שכרה. הקדים לתת שכרה ואין דרך יורדי הים לתת שכר הספינה עד שעת היציאה והוא הקדים ולא עוד אלא שנתן שכר כולה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם יוֹנָה לְמֶעְרַק לְיַמָא מִן קֳדָם דְאִתְנַבֵּי בִּשְׁמָא דַייָ וּנְחַת לְיָפוֹ וְאַשְׁכַּח אִילְפָא דַאֲזָלָא לְיַמָא וִיהַב אַגְרָא וּנְחַת בָּהּ לְמֵיזַל עִמְהוֹן בְּיַמָא מִן קֳדָם דְאִתְנַבֵּי בִּשְׁמָא דַיָי:
אִבְּן עֶזְרָא
ויקם, וירד יפו - אמר הגאון: כי תרשישה תרסוס. ורבי מבשר אומר: שהוא עיר תונ"ס באפריקי. ויתן שכרה - לא כל שכרה רק מה שהוא חייב ליתן בחלקו.
מְצוּדַת דָּוִד
לברוח תרשישה. הוא חוץ לארץ מקום שאין הנבואה שורה על הנביאים וז״ש מלפני ה׳ ור״ל מהמקום שהוא לפני ה׳ והוא א״י שהוא מקום קבול הנבואה כי פחד פן יבוא לו הנבואה עוד פעם ויפרש מה יקרא ויוכרח ללכת ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו ולא יהיו לשטן לישראל, ורז״ל אמרו שחשב יונה שהנה העכו״ם קרובי תשובה הם ויחייבו את ישראל שאינם ממהרים לשוב: וירד יפו. מקום שפורשים שם הספינות: באה תרשיש. היתה מוכנת ללכת ולבוא לתרשיש: ויתן שכרה. הקדים ליתן שכרה תחילה ולא עוד אלא שנתן שכר כל הספינה למען תמהר ללכת: לבוא עמהם. עם אנשי הספינה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תרשישה. לתרשיש והוא שם מקום: יפו. שם העיר שעל הנמל: אניה. ספינה:
מַלְבִּי״ם
השאלות: למה ברח תרשישה, ואם כדי שלא יגיענו דבר ה' הלא כבר צוהו ה' וסרב מלכת בשליחות ומה לי אם סרב פעם אחת או אם יסרב שני פעמים?, ולמה ברח אל הים ולא אל המדבר ומשם לחו"ל, והלא הים מוכן לנבואה כמ"ש שנגלה אל יחזקאל בחו"ל מפני שהיה במקום מים, ולשון באה תרשיש בלתי מתוקן, שהיה לו לומר הולכת תרשית?: ויקם יונה לברוח תרשישה, באשר התירא פן ישלחהו שנית וישם דבר נבואה בפיו שילך בתורת נביא, שאז יהיה מוכרח ללכת, לכן הקדים לברוח מלפני ה', וכבר השקיף הרי"א שיש הבדל בין מפני ה' ובין מלפני ה', שמפני ה' יאמר על ידיעתו והשגחתו ואיך יוכל לברוח מהשגחת ה' ואנה מפניו יברח, אבל לפני ה' בא על הדבקות והשראת השכינה בהיותו עומד ומתהלך לפני ה' ודבק בו, ורצה לברוח לחו"ל ששם אין השכינה שורה, ומשם לא ישלחהו לנבאות, והנה בחר לרדת דרך ים ולא לברוח לחו"ל דרך המדבר, מפני שהנבואה תחול לפעמים גם בחו"ל כשחל עליו הרוח פעם א' בא"י כמ"ש על מ"ש ביחזקאל היה היה דבר ה' שנבא בח"ל מפני שנבא כבר בא"י, ואליהו בברחו המדברה מפני איזבל ראה מראות אלהים בהר חורב, לכן עלה אל האניה, שחשב שבעת יהיה באניה לא תחול עליו רוח ה', אם מפני שיורדי הים דעתם בלתי מתישבת מצער הים עד בואם ליבשה כמ"ש חז"ל, אם מפני שאז לא יתבודד באשר היו על האניה עובדי אלילים שכ"ז תעכב בל תשרה השכינה עליו וז"ש וירד בה לבא עמהם תרשישה שרצה לבא עמהם בחברתם וכבר פי' חז"ל שנתן שכר כל האניה כמ"ש ויתן שכרה, וזה מבואר במ"ש וימצא אניה באה תרשיש שהיה ראוי לאמר אניה הולכת לתרשיש, רק שהאניה באה עתה מתרשיש, ודרך בעלי האניות שלא לשוב תיכף ביום בואם רק יעמדו כמה ימים עד ימצאו מכסת האנשים עוברי ים בדרך הזה שימלאו משכורת האניה, ומהר יונה לשלם שכר כל האניה, והיה לו בזה שתי כוונות, אם שתלך תיכף, ואם שלא ימצאו על האניה נפשות רבות, אחר שידע שהעוברים באניה יהיו בסכנה לא רצה שיאבדו נפשות רבות:
ד וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ־גְּדוֹלָה אֶל־הַיָּם וַיְהִי סַעַר־גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר׃
רַשִׁ״י
חשבה להשבר. נדמית כאלו היא נשברת:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַיָי אֲרִים רוּחַ רַב עַל יַמָא וַהֲוָה נַחְשׁוֹל רַב בָּיַמָא וְאִילְפָא בָּעֲיָא לְאִתַּבְּרָא:
אִבְּן עֶזְרָא
וה' הטיל - השליך דרך משל, והטעם שהשליכו מהיבשה, על כן לא יכלו להשיב אל היבשה כי לא היה זה רק במקום התחברות הים עם הנהר, והוא סמוך אל היבשה, כי לעולם הוא קשה על הספינות. והעד שככה היה, שאמר: ותשליכני מצולה בלב ימים נהר יסובבני. והאניה חשבה - כמו: ארץ כי תחטא לי.
מְצוּדַת דָּוִד
הטיל. הסיע והמשיך אל הים רוח גדולה והיה סער גדול בים: והאניה. ר״ל אנשי האניה חשבו שהאניה תשבר מחוזק הרוח המוליכה ברדיפה ונדנוד רב מהרמת הגלים וכובד משא הספינה מונע הרדיפה והוא סיבה לשבירת הספינה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הטיל. ענין הסעה כי ורוח נסע (במדבר יב) ת״א נטל: סער. הרעשת גלים מן הסערה: חשבה. מל׳ מחשב׳:
מַלְבִּי״ם
וה' הטיל רוח גדולה אל הים, באר שהרוח הזה לא היה בטבע הים אז, כי לא היה אז העת לסער, רק ה' הטילו בהשגחה, ולפעמים תבא הסערה מן היבשה ואז ינשוב הרוח בצד אחד ויגרש הספינה לצד שכנגדו, ואז ימצא הרוח בכל שטח הים, אבל רוח זה עמד בעומק הים מן המים עצמם, שלפעמים תבא הרוח מתהום המים. והיה סביב הספינה הזאת, וכבר אמרו חז"ל שהאניות האחרות עברו בשלום כי לא היה רוח כלל, ומתוך כך הרגישו המלחים שהוא עונש השגחיי, ובמ"ש והאניה חשבה להשבר כתב הרי"א שהאניה לא תשבר בלב ימים רק תטבע, ולא תשבר רק אם ישליכנה הרוח אל הסלעים אשר בחוף, וע"כ פי' שאנשי האניה מפחדם פן תטבע האניה בגלי הים ומשבריו חשבו מחשבות להטות האניה אל הארץ שתשבר שם, באופן שקצת ינצלו בהיותם קרובים אל היבשה, וזה דוחק גדול שהלא אח"ז אומר ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה, ומקרא מלא (יחזקאל כ״ז:כ״ו) רוח הקדים שברך בלב ימים, כי הרוח ישבר את התורן ומפרשי הספינה שהם עקר האניה כמ"ש בגיטין דף כ"ח:
ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל־אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל־יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם׃
רַשִׁ״י
המלחים. בני אדם המנהיגים את הספינה: איש אל אלהיו. מן שבעים אומות של עכו"ם היו שם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּדְחִילוּ סַפְנַיָא וּבְעוֹ גְבַר מִן דְחַלְתֵּיהּ וַחֲזוֹ אֲרֵי לֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ וּרְמוֹ יַת מָנַיָא דִבְאִילְפָא לְיַמָא לְאַקָלָא מִנְהוֹן וְיוֹנָה נְחֵית לְאַרְעִית שִׁדָא דְאִילְפָא וּשְׁכִיב וּדְמוּךְ:
אִבְּן עֶזְרָא
ויראו המלחים - יועצי הספינה, כמו: מלחיך וחובליך. ויפת אמר: כי מלח היו מוליכים. אל ירכתי הספינה - אל אחת ירכתי הספינה, כמו: ויקבר בערי גלעד. וישכב וירדם - מצער הים ומזעפו, אולי לא נכנס קודם זה בספינה.
מְצוּדַת דָּוִד
וייראו המלחים. מוליכי הספינה פחדו וכ״א מהם צעק להתפלל אל העכו״ם שלו: ויטילו. השליכו את הכלים מן הספינה אל הים להקל מעליהם המשא למען תוכל ללכת ברדיפה מבלי מונע: אל ירכתי. ר״ל אל אחת מהירכתים וכן ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳):
מְצוּדַת צִיּוֹן
המלחי׳. כן יקראו מוליכי הספינ׳ וכן כל אניות הים ומלחיהם (יחזקאל כו): ויטילו. ענין השלכה כמו והטלתי אתכם (ירמיה טז): ירכתי. עבר וצד כמו ירך המזבח (ויקרא א): וירדם. הוא שינה עמוקה וכן והוא נרדם ויעף (שופטי׳ ד):
מַלְבִּי״ם
השאלות: הלא אחרי שראה הסכנה היה לו לשוב מחטאו לאמר חטאתי ושיאמר לבעלי האניה שיוליכוהו לדרך אשורה וימלא דבר ה', לא לאבד את עצמו בים על לא דבר?, ולמה ירד אל ירכתי הספינה והלא ידוע שבעת תטבע הספינה אז האנשים השוכבים בירכתי הספינה קודמים למות, משא"כ אלה שהם על הספינה למעלה יוכלו להנצל ע"י דף וכדומה, ולמה בקש את המות?: וייראו המלחים, וע"י יראתם זעקו איש אל אלהיו בשהאמינו שהזעף הזה בא ע"י קצף אלהיהם, וגם עשו תחבולות אנושיות שהטילו את הכלים אשר באניה אל הים כדי שתקל האניה ותעלה על מי הים ולא תטבע, אמנם יונה ירד אל ירכתי הספינה וירדם, והיה כונתו באשר ירא שבעת תטבע הספינה ויפול לתוך הים יש אפשרות שיצוה ה' לגלי הים שיטרדוהו מגל אל גל עד יושלך אל היבשה כמעשה דר"ע ביבמות, לכן ירד אל ירכתי הספינה. שיש הבדל בין ספינה ובין אניה שספינה נקרא החלק מן האניה שהוא ספון ומכוסה למעלה והוא החדר התחתון שבאניה שמשם לא יפול אל הים רק יבואו מי הים עליו ויטבע שם, (וכמו שהתיר בשו"ת המבי"ט את הנשים שנטבעו בעליהם בחדר הספינה שאין לו דין מים שאין להם סוף לדעתו, באשר מי הים באים אל החדר), וגם היה לו עוד טעם בזה, שבאשר ידע שהסער הזה הוא בשבילו ושאם ימות הוא תחלה יפסק הסער וינצלו אנשי האניה, ירד אל ירכתי הספינה ששם יכנסו המים תחלה ויחנקוהו, ואז ינצלו אנשי הספינה שהם עומדים למעלה:
ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל־אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד׃
רַשִׁ״י
רב החובל. שר המלחים שאף הם נקראים חובלי הים ובלע"ז גובירניי"ל: מה לך נרדם. מה לך להיות נרדם אין עתה עת רדם: יתעשת. לשון מחשבה וכן (תהלים קמז) עשתנותיו ומלכא עשית (דניאל ז):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּקְרַב לְוָתֵיהּ רַב סְפַנְיָא וַאֲמַר לֵיהּ מָא אַתְּ דְמוּךְ קוּם צַלֵי קֳדָם אֱלָהָךְ מָאִים יִתְרַחֵים מִן קֳדָם יְיָ עֲלָנָא וְלָא נוֹבֵיד:
אִבְּן עֶזְרָא
ויקרב רב החובל - הגדול, שהיו חובלים הוא מרימי החבלים חבלי התורן. ורבי משה אמר: מגזרת תחבולות. יתעשת - כמו: אבדו עשתונותיו וכמוהו: עשתי עשר, בעבור שזה המספר הוא, כמו שנים חשבונות כלל ופרט, וכמוהו: אלהים יחשוב לי.
מְצוּדַת דָּוִד
מה לך נרדם. מה לך שנרדמת כאומר וכי אינך מרגיש שאנו עומדים בסכנה: קרא אל אלהיך. התפלל לפניו: אולי יתעשת. ע״י התפלה אולי יחשוב האלהים לנו שלא נאבד:
מְצוּדַת צִיּוֹן
רב החובל. שר מנהיגי הספינה כי רב הוא שר וכן ורבי המלך (ירמיה מא) ומנהיגי הספינה יקראו חובלים על כי מושכים בחבלי הוילון להפנותה מול הרוח וכן המה חבליך (יחזקאל כז): אולי. עניינו כמו שמא: יתעשת. ענין מחשבה כמו אבדו עשתנותיו (תהלים קמו): לנו. עלינו: ולא נאבד. הוי״ו הוא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו:
מַלְבִּי״ם
ויקרב אליו רב החובל הוא המנהיג את הספינה באשר אבדה כל תקוה מאתו להנצל בדרך הטבע, וחשב כי הסער הזה המשונה שבא רק על האניה הזאת הוא מפני הגזרה שנחרצה על אנשי האניה, וכשיקראו כולם אל אלהיהם יצוייר שיתנחם ויבטל הגזרה, אבל כשאחד מהם נרדם בלתי קורא לאלהים עדן תשאר הגזרה עליו, ותטבע האניה בשבילו, ועל זה אמר קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת פי' שישתנו מחשבותיו אל מחשבה אחרת ויבטל הגזרה, שלא נאבד:
ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל־יוֹנָה׃
רַשִׁ״י
לכו ונפילה גורלות. רואים היו שאר ספינות הולכות בים בשלום ושלהם משתברת אמרו בשביל אחד ממנו הוא כן מצינו בפרקי דר' אליעזר: בשלמי. במעשיו של מי ממנו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמָרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ אֱתוֹ וְנִרְמֵי עַדְבִין וְנִידַע בְּדִיל מָה בִישְׁתָא הָדָא לָנָא וּרְמוֹ עַדְבִין וּנְפַל עַדְבָא עַל יוֹנָה:
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמרו - יש אומרים: כי היו שם ספינות אחרות ויוכלו לצאת וזאת לבדה בצרה, על כן אמרו: לכו ונפילה גורלות. בשלמי - בעבור מי וכמוהו על השל.
מְצוּדַת דָּוִד
ויאמרו. אנשי הספינה: גורלות. אמרו להפיל גורלות הרבה כי לא רצו לסמוך על גורל אחד כי פן במקרה נפל על זה אבל כשיפול פעמים מרובות על אחד יהיה נראה שאין זה מקרה: בשלמי. בעבור מי בא עלינו רעת הסכנה הזאת: הגורל. ר״ל כל גורל וגורל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לכו. ענין זרוז: בשלמי. בעבור מי:
מַלְבִּי״ם
השאלות: מה היה העצה בהטלת הגורלות, הלא הגורל בהכרח יפול עד אחד מהם, ואיך יבורר בזה שהוא החוטא, והלא יוכל להיות שהסער בא בשביל כולם ובכל זאת הגורל לא יפול רק על האחד לבד, ולמה אמר ונפילה גורלות בלשון רבים, ובכל מקום יאמר הפיל גורל בלשון יחיד, כי הגורל יחיד הוא במשפטו?: ויאמרו איש אל רעהו, אח"כ הסכימו להפיל גורלות שעי"ז ידעו בשלמי הרעה הזאת, ופי' שיפילו גורלות רבות זה אח"ז שאם החטא תלוי בכולם יפול הגורל בכל פעם על איש אחר ואז ידעו כי כולם חייבים, ואם יפול בכל פעם על איש אחד אז ידעו כי הוא החייב, והנה יצוייר שהגם שיפול הגורל על איש אחד אינו החייב שעל ידו בא הסער, רק שהוא האיש היודע מי החייב ומה הוא הסבה להרעה, וגם זה נכלל במ"ש ונדעה בשלמי הרעה הזאת, כי האיש ההוא שעליו נפל הגורל או שהרעה בשבילו או שהוא יודע ויודיע בשלמי הרעה, וספר כי הפילו גורלות רבות ובכל פעם נפל הגורל על יונה לא על זולתו:
ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה־נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי־הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי־מִזֶּה עַם אָתָּה׃
רַשִׁ״י
הגידה נא לנו באשר למי. למי חטאת אשר בשביל כן הרעה הזאת לנו: מה מלאכתך. שמא פשעת באומנותיך: ומאין תבא. שמא על אנשי אותו מקום נגזרה גזירה אפי' אין אתה בה: ואי מזה עם אתה. שמא עמך חטאו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַרוּ לֵיהּ חַוֵי כְעַן לָנָא בְּדִיל מָה בִישְׁתָּא הָדָא לָנָא מָה עֲבִידְתָּךְ וּמְנָן אַתְּ אָתֵי אֵי דָא הִיא מְדִינְתָךְ וְאֵי מִדֵין עַמָא אַתְּ:
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמרו - המפרש: שבקשו לדעת מאי זה עם הוא, ומאי זה הארץ, שמא נגזר עליהם מהשמים מות, לא דבר נכונה, כי אם גזר השם על עם, אם לא היה בעיר אחד מהם שנגזר עליו, רק במקום אחר עם אחרים, למה יפחדו האחרים, כאילו יתערבו על שגזר עליו לבדו למות. ומנהג רוב האדם לחיות ממלאכתם ומלאכת האדם תורה על דברו, ולמה נכנס ללכת למקום אחד, ויש ארצות שרוב אנשיה טובים וככה היום ידוע.
מְצוּדַת דָּוִד
הגידה נא לנו. הואיל וכל הגורלות נפלו עליך הגידה עתה לנו באשר למי ר״ל במה היה החטא ולמי חטאת שבסבתו בא לנו רעת הסכנה הזאת וכאלו יאמרו אם היה בדבר העושק א״כ אפשר להחזיר העושק ואם הרעות למי בדבר הגדוף וכיוצא אפשר לפייסו בממון: מה מלאכתך. ר״ל אולי יש בידך מלאכת רמיה והונית אנשים מרובים עד שלא תדע מי ומי המה להחזיר להם העושק: ומאין תבוא. ר״ל שמא עשקת במקום שבאת משם ואולי רב הדרך ואין לבוא שמה להחזיר העושק: מה ארצך. ר״ל שמא עשית דבר היפך מנהג ארצך וכאלו חטאת לכולם ומי יכול לפייס את כולם: ואי מזה עם אתה. מ״ם השמוש כמו הפוך כאלו אמר ומאי זה עם אתה ר״ל מי הוא אלהיך וכאלו יאמרו פן עשית דבר שלא כדת אלהיך ואין א״כ מקום לפייסו בממון:
מְצוּדַת צִיּוֹן
נא. עתה: ומאין. מאיזה מקום:
מַלְבִּי״ם
השאלות: (ח-ט) למה שאלו לו השאלות הרבות האלה,והוא לא השיב לכולם, ומה שאמר את ה' אני ירא אינה תשובה על שאלותיהם, ומלות באשר למי לא נודע פירושם?: ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו, שאלו שתי שאלות, א] על הצד שהוא עצמו החוטא אמרו הגידה לנו באשר הרעה הזאת לנו, היינו מה החטא שחטאת אשר עבורו באה הרעה, ב] ועל הצד שהוא אינו החוטא רק שהוא יודע מי החוטא אמרו הגידה למי הרעה הזאת לנו, ר"ל מי מאתנו הגורם זאת, והוסיפו לשאול מה מלאכתך וכו', באשר הקדמונים היו מאמינים כי יש על הים שר מיוחד שהוא אלהי הים. וההבילו עליו שיש לו שנאה על איזה בעלי אומניות מיוחדות שאינו מניחם לעבור בים, וע"ז שאלו מה מלאכתך, וכן אמרו שיש לו שנאה על מקומות פרטים ואינו מקבל אנשים שנכנסו אל הים באותן המקומות וע"כ אמרו מאין תבא, וכן שיש לו שנאה על ארצות מיוחדות ששונא יושביהם ועל עמים מיוחדים כנודע בהבלי הגוים הקדמונים ועל זה שאלו מה ארצך ואי מזה עם אתה:
ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר־עָשָׂה אֶת־הַיָּם וְאֶת־הַיַּבָּשָׁה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לְהוֹן יְהוּדָאָה אֲנָא וּמִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דִשְׁמַיָא אֲנָא דָחֵל דַעֲבַד יַת יַמָא וְיַת יַבֶּשְׁתָּא:
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמר - השיב להם על האחרון שהוא מבני עבר הנקראים שהם על אמונת עבר הראשון, שהוא אבי כל בני עבר, ואין לו יראה רק מהשם שברח מלפניו, והזכיר השמים והארץ והים, והטעם כי אדע כי הוא עושה ועל הכל ימשול.
מְצוּדַת דָּוִד
עברי אנכי. כאומר אין לכם לשאול כל השאלות הללו כי לא חטאתי לבן אדם ולכן על השאלה ששאלתם באחרונה ואי מזה עם אתה ע״ז השיב עברי אנכי ולתוספת ביאור אמר ואת ה׳ אלהי השמים אני ירא וכאלו יגיד בזה שאליו חטא: אשר עשה את הים ואת היבשה. ר״ל כמו שעשה את היבשה כן עשה את הים ובכל מקום משלה ידו וכאלו יאמר הנה גם בים מצאה אותי יד ה׳ וכאלו יכריחני ללכת לנבאות על נינוה וזהו האמירה לגבוה ועל חנם ברחתי בחושבי שפה לא יבוא אלי דבר ה׳ והנה כאלו באה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
עברי. כן יקראו בני ישראל וכן מילדי העברים (שם א) על כי מקור מחצבם מעבר הנהר:
מַלְבִּי״ם
ויאמר אליהם עברי אנכי, היא תשובה כללית לכל השאלות שהוא עברי שהם הולכי הים באניות ואין הים מתנגד לא להם ולא לארצם ולא למקומות שבארצם, כי הם לחוף ימים ישכנו, ועל מה מלאכתך אמר את ה' אלהי השמים אני ירא שהוא נביא דבק באל עליון ואין הים מתנגד אל מלאכתו ויראת אלהיו. באשר ה' עשה את הים ואת היבשה והוא מושל בגאות הים, וזה היתה התשובה על הארבע שאלות האחרונות, ובודאי השיב גם על עקר השאלה ששאלו על מה הרעה הזאת והודיעם כי מלפני ה' הוא בורח, וכמ"ש בפסוק שאח"ז, והרי"א פי' שמ"ש את ה' אני ירא היינו שאני ירא מענשו על שברחתי מלפניו:
י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי־יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי־מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם׃
רַשִׁ״י
מה זאת עשית. למה עשית כן לברוח מן מושל כזה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּדְחִילוּ גַבְרַיָא דְחִילָא רַבָּא וַאֲמָרוּ לֵיהּ מַה דָא עַבַדְתָּא אֲרֵי יְדָעוּ גוּבְרַיָא אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ הוּא עָרֵיק אֲרֵי חַוֵי לְהוֹן:
אִבְּן עֶזְרָא
וייראו - כנגד שאמר אני ירא. ויאמרו לו: מה זאת והטעם איך עשית זה לברוח מלפני השם, כי הוא גילה סודו להם.
מְצוּדַת דָּוִד
וייראו וגו׳. בשמעם שחטא לה׳ ואין א״כ מקום לפייס בממון לכן פחדו מאד: מה זאת עשית. לא אמרו כשואלים אלא כמתמיהים כאומר איך עשית דבר כזה למרוד פי ה׳ ולברוח ממקום הנבואה ודוגמתו מה עשית ותגנוב את לבבי (בראשית ל״א:כ״ו) שהוא ענין תימה: כי ידעו האנשים. היה נודע להם שהוא בורח מלפני ה׳ ממקום הנבואה: כי הגיד להם. ר״ל ע״פ הדברים שאמר הבינו אמיתת הענין כאלו הגיד להם בפה מלא:
מַלְבִּי״ם
וייראו האנשים יראה גדולה, כי מ"ש תחלה וייראו המלחים היתה יראת הסכנה. אבל יראה זו היתה יראת ה' שהיא גדולה למעלתה לפי גדולת העצם שהתיראו ממנו, ויאמרו אליו מה זאת עשית, עי' המפרשים שהוכיחו אותו על רוע מעשהו, ר"ל איך עשית כדבר הרע הזה לברוח מלפני ה', ומפרש כי ידעו זאת מפני שהגיד להם כנ"ל בפסוק הקודם:
יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה־נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמָרוּ לֵיהּ מַה נַעְבֵּיד לָךְ וִינוּחַ יַמָא מִנָנָא אֲרֵי יַמָא אָזֵיל וְנַחְשׁוֹלֵיהּ תַּקִיף:
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמרו, מה נעשה - והטעם: תן לנו עצה מה נעשה. וישתוק הים - כמו: וישמחו וישתקו.
מְצוּדַת דָּוִד
מה נעשה לך. מה נעשה עמך שישתוק הים מעלינו ולא יוסיף להרעיש עוד בהרמת הגלים: כי וגו׳. ר״ל הנה הים מרעיש בגליו בכל פעם יותר ולכן אין פנאי להתעכב ולהתיישב בדבר לזה אמור אתה מה נעשה עמך וכן יקום:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וסוער. מרעיש בהרמת הגלים מן הסערה:
מַלְבִּי״ם
השאלות: ומהו השאלה מה נעשה לך הלא כבר הפילו גורלות לדעת את מי ישליכו אל הים כמנהגם, ואם היה משיב שהוא לא חטא מאומה ג"כ היו משליכים אותו: ויאמרו אליו מה נעשה לך, שאלוהו אם רוצה לשוב בתשובה ולקבל עליו ללכת לנינוה, ואולי יהיה להם תקנה ע"י שישובו עמו ללכת אל חוף המוליך לנינוה, או שישיבוהו לא"י בחזרה ובזה ישתוק הים מעלינו:
יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לְהוֹן טְלוּנִי וּרְמוּנִי לְיַמָא וְיָנִיחַ יַמָא מַעֲלֵיכוֹן אֲרֵי יָדַע אֲנָא אֲרֵי בְדִילִי נַחְשׁוּלָא רַבָּא הָדֵיל עֲלֵיכוֹן:
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמר - מתאוה ומבקש למות ולא תשוב נינוה לשם, ולא היה אומר להם ככה, לולי ששמע מפיהם כי ישליכוהו.
מְצוּדַת דָּוִד
שאוני. קחו אותי והשליכו אותי אל הים ובודאי ישתוק הים מעליכם כי ידעתי שבעבורי בא הסער הגדול הזה עליכם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שאוני. ענין לקיחה: והטילוני. ענין השלכה: בשלי. בעבורי:
מַלְבִּי״ם
ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים, ר"ל אין אני רוצה לשוב ולא ללכת לנינוה, וא"כ אין הסער כדי להשיבני לארצי או לנינוה, כי הסער בא לענוש אותי על העבר על שמריתי את פי ה', וזה יודע אני בבירור שאין הסער בשבילכם לענוש אתכם על מה שאתם מוליכים אותי לתרשיש כי אין זה מכונת ה', רק בשלי הסער מגדול הזה עליכם לענוש אותי לבד לא בשבילכם, וכשאטבע בים ישתוק הים מעליכם:
יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל־הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
ויחתרו האנשים. יגעו ועסקו כחותר במחתרת:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְשָׁיְטִין גַבְרַיָא לַאֲתָבָא לְיַבֶּשְׁתָּא וְלָא יְכִילוּ אֲרֵי יַמָא אָזֵיל וְנַחְשׁוֹלֵיהּ תַּקִיף עֲלֵיהוֹן:
אִבְּן עֶזְרָא
ויחתרו - פירושו וכבר חתרו. ומלת ויחתרו – בעבור שבעלי המשוטות דומים לחותרים.
מְצוּדַת דָּוִד
ויחתרו. היו משתדלים עם המשוטות להשיב הספינה אל היבשה בחשבם ששם יטלו את יונה אל היבשה והם ילכו לדרכם: הולך וסוער עליהם. ר״ל הרעשת הגלים היה עליהם מן היבשה למול פניהם להרחיק את הספינה אל תוך הים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויחתרו. ענין חפירה וכן אם יחתרו בשאול (עמוס ט׳:ב׳) ור״ל השיטו במשוטו׳ בתוך הים ונדמה כאלו חופרים בים:
מַלְבִּי״ם
השאלות: ולמה חתרו עתה להשיב אל היבשה ולא עשו זה תיכף?: ויחתרו האנשים, והם רצו לנסות זה במה שחתרו להשיב אל היבשה וללכת בחזרה ליפו, ואם עקר כונת ה' להשיבו אל ארצו שברח משם הלא ראוי שיוכלו לשוב אל היבשה ולהשיב הבורח אל אדוניו, ולא יכלו כי הים הולך וסער אחר שיונה לא שב בתשובה, לא הקים סערה לדממה:
יד וַיִּקְרְאוּ אֶל־יְהוָה וַיֹּאמְרוּ אָנָּה יְהוָה אַל־נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל־תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי־אַתָּה יְהוָה כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ׃
רַשִׁ״י
בנפש האיש הזה. בעון שנשלח יד בנפשו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְצַלִיאוּ קֳדָם יְיָ וַאֲמָרוּ קַבֵּיל בְּעוּתָנָא יְיָ לָא כְעַן נֵיבַד בְּחוֹבַת נְפַשׁ דְגַבְרָא הָדֵין וְלָא תִתֵּן עֲלָנָא חוֹבַת דַם זַכַּאי אֲרֵי אַתְּ יְיָ כְּמָא דְרַעֲוָא קֳדָמָךְ עֲבַדְתָּא:
אִבְּן עֶזְרָא
ויקראו - האמינו כולם בשם הנכבד ושבו לקרא אליו. בנפש - בעבור כמו: ויעבד יעקב ברחל. כאשר חפצת - שהתברר להם, כי בעבורו הים סוער.
מְצוּדַת דָּוִד
אל נא נאבדה. לא נהיו עתה נאבדים בעון שנשלח יד בנפש האיש הזה להשליכו אל הים: ואל תתן וגו׳. ר״ל אל תחשב לנו כאילו שפכנו דם נקי: כי אתה ה׳. ר״ל הלא הכל בידך ומעולם עשית כאשר חפצת ואם היה חפצך להמיתו שלא על ידינו הלא אין מעצור בידך להמית אותו לבד אלא ודאי הגזירה היא להמיתו על ידינו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אנה. ענין בקשה כמו אנא ה׳ הושיעה נא (תהילים קי״ח:כ״ה):
מַלְבִּי״ם
ויקראו וכו' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה", ר"ל אם לא נשליכהו אל הים הלא נאבד אנחנו ע"י נפש האיש הזה, שע"י נפשו החטאת נאבד כולנו וזה אין מן הראוי, ואם נשליכהו אל הים על צד זה נבקש אל תתן עלינו דם נקי להעניש אותנו על הטבעתו, (כי גם המחוייב עונש בידי שמים ויקבל ענשו ע"י בני אדם יענש הרצח אותו כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, וכמו שאמרו על והאלהים אנה לידו). כי אתה ה' כאשר חפצת עשית ר"ל כי המעשה הזה לא תתיחס אלינו רק אליך שהקימות את הסער וחפצת להטביעו בים ואתה עשית, כי אנו מוכרחים לעשות זאת אחר שאם לא נשליכהו אל הים נטבע כולנו, א"כ המעשה מיוחס לך לא לנו:
טו וַיִּשְׂאוּ אֶת־יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל־הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְסִיבוּ יַת יוֹנָה וּרְמוֹהִי לְיַמָא וְנַח יַמָא מִנַחְשׁוֹלֵיהּ:
אִבְּן עֶזְרָא
וישאו, מזעפו - דרך משל, כמו: זועפים.
מְצוּדַת דָּוִד
ויעמוד. שתק ונח מקצף הרעשת גליו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויעמוד. ענין שתיקה כמו עמדו לא ענו עוד (איוב לב): מזעפו. ענין קצף כמו זעף ה׳ אשא (מיכה ז) ועל הרעשת הגלים יאמר שנראה אז כאלו הים כועס ומתקצף:
מַלְבִּי״ם
וישאו את יונה ויטילהו אל הים, פי' חז"ל שהטילו תחלה קצת גופו ושתק הים וכשהעלוהו חזר הסער, וזה רמז במ"ש וישאו ויטלוהו, שלא הטילוהו תיכף רק נשאו אותו תחלה בידם ועשו בו נסיונות רבות וראו שע"י הטלתו עמד הים מזעפו, בענין שלא הטילוהו לים בלא הבחנה, שהיה להם הבחנות רבות, אם מאיכות הסער שהיה רק על האניה זאת, ואם מריבוי הגורלות שכולם נפלו על יונה, ואם מהודאת עצמו, ואם מן הנסיון האחרון שכל עת שטבלו אותו בים עמד מזעפו:
טז וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת־יְהוָה וַיִּזְבְּחוּ־זֶבַח לַיהוָה וַיִּדְּרוּ נְדָרִים׃
רַשִׁ״י
וידרו נדרים. שיתגיירו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּדְחִילוּ גַבְרַיָא דְחִילָא רַבָּא מִן קֳדָם יְיָ וַאֲמַרוּ לְדַבָּחָא דְבַח קֳדָם יְיָ וּנְדָרוּ נִדְרִין:
אִבְּן עֶזְרָא
וייראו, ויזבחו - אחרי צאתם.
מְצוּדַת דָּוִד
ויראו וגו׳. בראותם השגחת המקום ויכלתו: ויזבחו. ר״ל קבלו על עצמם לזבוח לה׳ בבה״מ: וידרו נדרים. לחלק צדקה לעניים:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.