Nahum 3 — נַחוּם ג

גודל הטקסט

Nachum 3 Summary

Bad will come to Nineveh, the city of bloodshed. Hashem will expose its shame before the nations, and like No-Amon before it, it will fall, and no one will mourn it.

The navi (prophet) cries woe to the city of bloodshed, full of lies and plunder, which never stops taking prey. He describes the battle in its streets, with racing chariots and horsemen and heaps of the dead without number.

All this comes because Nineveh, charming and skilled in sorcery, used its lures like a harlot to ensnare nations and families. Hashem Tzevakot (Hashem of hosts) tells Nineveh that He is against it. He will expose its shame before the nations and make it a disgrace for all to see. Everyone who sees it will turn away and say that Nineveh is destroyed, and no one will grieve for it or comfort it.

Hashem asks Nineveh whether it is any better than No-Amon, a city by the rivers with water all around it as its wall. Kush and Mitzrayim (Egypt) were its endless strength, and Put and Luvim were its allies. Yet No-Amon went into exile and captivity. Its babies were dashed to pieces in the streets, and its great men were bound in chains.

Nineveh too will stagger as if drunk and look for shelter from the enemy. Its forts are like fig trees with ripe early figs, which fall into the eater's mouth when the tree is shaken. The gates of its land stand wide open to its enemies. The navi tells the city to draw water for the siege and make bricks to strengthen its forts. Fire will still consume it, and the sword will devour it the way locusts devour a field. Its merchants were more numerous than the stars, and its officials were like swarms of locusts that settle on the walls on a cold day and fly off when the sun rises, to no one knows where.

The shepherds of the king of Ashur (Assyria) sleep, and his nobles lie still. His people are scattered on the mountains, and no one gathers them. Nineveh's wound has no cure. Everyone who hears the news of its fall claps hands over it, because everyone has suffered from its cruelty without end.

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א הוֹי עִיר דָּמִים כֻּלָּהּ כַּחַשׁ פֶּרֶק מְלֵאָה לֹא יָמִישׁ טָרֶף׃

רַשִׁ״י פרק. גזל שמפרקו מיד בעליו: לא ימיש טרף. מתוכה תמיד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַי קַרְתָּא אַשְׁדַת דַם כּוּלָהּ כַּדְבִין בִּזָא מִלַיָא לָא פָסִיק קְטוֹל:

אִבְּן עֶזְרָא הוי - יש אומרים: כמו אוי, או הוי מלת קריאה, כמו הוי ציון המלטי. כלה - בכל פרק מקום דרכים ברחובותיה היא מליאה כחש ומלת ימיש פועל יוצא, והוא שב לכחש כל כך מלאה כחש לרמות העולם, כל אחד מהם לא ימיש עצמו מן הטרף.

מְצוּדַת דָּוִד הוי עיר דמים. אוי לך את נינוה עיר שופכת דמים כלה עדת שקר ומלאה שבר לשבר את הבריות ולא תסור מפיה את הטרף בי תתמיד להרוג ולאבד את העכו״ם:

מְצוּדַת צִיּוֹן הוי. כמו אוי: כחש. שקר: פרק. ענין השבר כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י״א): ימיש. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג):

מַלְבִּי״ם הוי, עתה מתחיל הנבואה העתידה אשר חזה על חורבן השני של נינוה שנחרבה ע"י נבוכדנצר בראשית מלכותו שאז נהרסה כל העיר ונשארה שממה לעולם, שעז"א ספר חזון נחום האלקושי, הוי עיר דמים ששופכת דם, כולה כחש כולם כחשו בה' ובמציאותו, פרק מלאה, הגם שמלאה מבשר טרפה בכ"ז לא ימוש טרף טורפים תמיד מחדש לרצוח ולאבד נפשות:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כחש. סתם כחש הוא באמונה, ופרק הוא אחר הטרף שפורק העצמות ומפרידן, כמ"ש פן יטרף כאריה פורק ואין מציל, ויל"פ כחש פרק שמכחישים את הפרק והגזלה הגם שלא ימוש טרף:

ב קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה׃

רַשִׁ״י קול שוט. להכות סוסים היה נשמע בה תמיד: וקול רעש. אופני מרכבות: וסוס דוהר. דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן קַל נִקוּשׁ מְחָא וְקַל זִיוּעַ גַלְגְלִין וְסוּסְוָן מְפַנְכִין וּרְתִיכִין מְקַפְּצָן:

אִבְּן עֶזְרָא והנה יבוא אליה קול שוט - להריץ הסוס. והנכון בעיני: שוט להכות מין משמיע קול אשר יעשו הפלשתים, כעין טנבו"ר שלנו שהוא רחב וגדל ומתקבצים אנשי החיל עשרה או יותר, להכות בהם בשוטים להשמיע קולם ולהפחיד. רעש אופן - המרכבה. וסוס דוהר - כמו: מדהרות דהרות אביריו:

מְצוּדַת דָּוִד קול שוט. היו משמיעים קול שוט להכות הסוסים: וקול רעש. אופני המרכבות להבהיל את האנשים: וסוס דוהר. הסוס שמשך את המרכבה היה מדלג וקופץ והמרכבה היתה מרקדת לרוב מרוצתה לאיים על הרואים:

מְצוּדַת צִיּוֹן שוט. שבט ושרביט כמו שוט לסוס (משלי כ״ו): אופן. גלגל המרכבה: דוהר. כן יקרא דליגת וקפיצת הסוס כמו מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב): מרקדה. מלשון רקוד וקפיצה:

מַלְבִּי״ם קול, א] מצייר רעש העיר שנשמע תמיד קול שוט וקול רעש של אופנים, ב] מצייר הסכנה שיש בעיר שתמיד סוס דוהר ומרכבה מרקדה:

ג פָּרָשׁ מַעֲלֶה וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית וְרֹב חָלָל וְכֹבֶד פָּגֶר וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה יכשלו [וְכָשְׁלוּ] בִּגְוִיָּתָם׃

רַשִׁ״י ולהב חרב. רולימל"א בלע"ז כי סכין וחרב קרוי להב כמו (שם ד) ויבא הנצב אחר הלהב: וברק חנית. חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז: וכובד פגר. היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגרים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן פָּרַשׁ מַסִיק וּלְהוֹב וְצַלְהוּב סַיְפִין וְצִחְצוּחַ מוּרְנִין וּסְגִי קְטִילִין וַהֲמוֹן פִּגְרִין לֵית סוֹף לִקְטִילַיָא יִתְקְלוּן בִּקְטִילֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא פרש, ואין קצה - להרוגי נינוה.

מְצוּדַת דָּוִד פרש מעלה. הפרש היה מעלה עצמו כלפי מעל׳ בדליגת הסוס ובידו להב חרב וברק חנית והוא עושה חללים רבים ופגרים הרבה: ואין קצה לגויה. לא היה סוף אל גוית ההרוגים המושלכים בארץ עד שבני אדם נכשלו בגוית ההרוגים כי לא מצאו מקום פנוי ללכת:

מְצוּדַת צִיּוֹן פרש. כן יקרא הרגיל לרכוב על הסוס: ולהב. כן יקרא ברזל החרב כי כשהיא מלוטשת מברקת כלהב אש וכן ולהב חניתו (ש״א י״ז): וברק. כן יקרא ברול החנית כי הוא מבריק כברק כאשר ילטשו וכן ברק חרבי (דברים ל״ב): וכובד. ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ׳): פגר. כן יקרא גוף ההרוג: לגויה. לגוף כמו גוית שאול (ש״א ל״א):

מַלְבִּי״ם פרש מעלה, במקום מעלה ההרים ששם לא תבא המרכבה והסוסים, שם נמצא פרש ולהב חרב וברק חנית ששם יעמדו אנשי המלחמה, ועי"כ נמצא רב חלל שיומתו אנשים בחוצות, וכבד פגר שמכבדים את הפגרים במטאטא כמו שמכבדין אשפתות, ובכ"ז אין קצה לגויה שא"א להסיר כל הפגרים עד שיכשלו בגויתם שההולכים יכשלו בם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מעלה. כמו במעלה העיר, ופרש נקרא האיש המלומד לרכוב על סוס מלחמה: וכבד. טאטוא בלשון המשנה: ואין קצה לגויה. יל"פ ג"כ שר"ל שאין קצה מה שצריכים לצרכי הגויה ותענוגות בשר, עד שיכשלו בגוייתם מרוב זנוני זונה, ר"ל שיחלשו ויחלו ע"י רוב זנוני זונה:

ד מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה טוֹבַת חֵן בַּעֲלַת כְּשָׁפִים הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם בִּזְנוּנֶיהָ וּמִשְׁפָּחוֹת בִּכְשָׁפֶיהָ׃

רַשִׁ״י מרוב זנוני זונה. מרוב חנופות עיר שהיו יודעי' לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי' אותם תחתיה':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מִסְגִיאוּת אִתְרְגוּשַׁת קַרְתָּא דְהִיא כְּטַעַיְתָא נַפְקַת בָּרָא שַׁפִּירַת רֵיווּ יָדְעָא חָרְשִׁין דִמְכָרָא עַמְמַיָא בְּטַעֲוָתָהָא וּמַלְכוּתָא בַּחֲרָשָׁהָא:

אִבְּן עֶזְרָא מרוב - דרך משל שרמתה הכל.

מְצוּדַת דָּוִד מרוב זנוני זונה. ר״ל כל ההרג הזה עשתה בעבור שהיה בה רוב הנהגות זנוני הזונה כשהיא טובת חן ובעלת כשפים אשר אז מוכרת עכו״ם לעצמה להיות כרוכים אחריה בעבור זנותה וכובשת משפחות עכו״ם עם כשפיה כי כן היה דרך אשור לפתות את העכו״ם בדברי חנוף להתחבר עמה וגלו להם מסתורם ואח״ז נלחמו בהם ויכלו להם והרבו להרוג ולאבד מבלי מצוא מנוס:

מַלְבִּי״ם מרוב, וטעם קיבוץ ההמון הרב לשם ע"י רוב זנוני זונה שנמצא שם, שהיא טובת חן וגם בעלת כשפים לצודד נפשות ע"י כישוף, עד שמוכרת גוים בזנוניה, ומשפחות היקרות שלא יתפתו על הזנונים תמכרם בכשפיה, שהכשפים הם חוץ לטבע וימשלו גם על משפחות מצוינות, ובנמשל שהגוים יתפתו להקבץ שמה ע"י רוב העושר והמסחר שלה, שזה נמשל לאתנן זונה (כמ"ש בישעיה כ"ג) , והמשפחות יתפתו ע"י כישוף ותחבולות שתסמא עיניהם להיות משועבדים אליה:

ה הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְגִלֵּיתִי שׁוּלַיִךְ עַל־פָּנָיִךְ וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ וּמַמְלָכוֹת קְלוֹנֵךְ׃

רַשִׁ״י שוליך. הם שפולי בגדי האשה: מערך. גלויך כמו (מיכה א) עריה בשת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא אֲנָא שָׁלֵחַ רוּגְזִי עֲלָךְ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וַאֲגַלֵי בַּהֲתַת חוֹבָךְ עַל אַפָּךְ וְאַחֲזֵי עַמְמַיָא בַּהֲתָתִיךְ וּמַלְכְּוָתָא קְלָנִיךְ:

אִבְּן עֶזְרָא הנני, מערך - כמער איש, והוא כמו: ערותך ומערך, כמו: מראך:

מְצוּדַת דָּוִד הנני אליך. הנה אני אלחם בך: וגליתי שוליך. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה: והראיתי. אראה את כל העכו״ם את גלויך ואת הממלכות את קלונך ובזיונך:

מְצוּדַת צִיּוֹן וגליתי. מלשון גלוי: שוליך. הוא תחתית הבגד כמו על שולי המעיל (שמות כ״ה): מערך. גלויך וכן עריה בושת (מיכה א׳): קלונך. מלשון קלון ובזיון:

מַלְבִּי״ם הנני אליך וגליתי שוליך שולי הבגדים המטונפים אגלה על פניך, והראיתי גוים שהם נתפתו ע"י זנות אראם מערך שהיא ערותך, וממלכות שנתפתו ע"י כישוף אראם קלונך:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מערך. כמו ערותך, כמו כמער איש:

ו וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים וְנִבַּלְתִּיךְ וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי׃

רַשִׁ״י שקוצים. בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב: כראי. כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאֶרְמֵי עֲלָךְ שִׁקוּצִין וַאֲנַבְּלִינֵיךְ וַאֲשַׁוִינֵיךְ מְכַעֲרָא לְעֵינֵי כָל חָזָךְ:

אִבְּן עֶזְרָא והשלכתי, כראי - כטנוף, וכמוהו הוי מראה, והסיר את מראתו.

מְצוּדַת דָּוִד והשלכתי. אשליך עליך דברים מאוסים ואגנה אותך ואשים אותך כדבר מטונף ומלוכלך ר״ל האויב הבא יהרוג בך ויוליכך בשבי בבזיון רב:

מְצוּדַת צִיּוֹן שקוצים. מלשון שקץ ומאוס: ונבלתיך. ענין כיעור ומגונה כמו אגלה את נבלותה (הושע ב׳:י״ב): כראי. ענין טנוף ולכלוך וכן מוראה ונגאלה (צפניה ג׳):

מַלְבִּי״ם והשלכתי עליך שקוצים לנבל את יפיך עד שאשים אותך כראי ודבר מטונף:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ונבלתיך. מענין נבלה: רואי. ענין טינוף, כמו והסיר את מוראתו:

ז וְהָיָה כָל־רֹאַיִךְ יִדּוֹד מִמֵּךְ וְאָמַר שָׁדְּדָה נִינְוֵה מִי יָנוּד לָהּ מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ׃

רַשִׁ״י ידוד ממך. יתרחק ממך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי כָּל דִי יַחֲזִינֵיךְ יִתְרְחַק מִנֵיךְ וְיֵימַר אִתְבְּזִיזַת נִינְוֵה מָן יִדְוֵי עֲלָךְ אֵיפֹא אַשְׁכַּח מְנַחֲמִין לָךְ:

אִבְּן עֶזְרָא והיה, ידוד - כמו יגוף והטעם ירחק. מי ינוד - כמו, לבוא לנוד לו. מאין אבקש - ככה יאמר כל רואיך:

מְצוּדַת דָּוִד כל רואיך. כל הרואים אותך בשפלותך ובזיונך ינוד להתרחק ממך כדרך שמתרחקי׳ מדבר מאוס: ואמר. הרואה בבזיונך יאמר הנה שדדה נינוה מי ינוד לה בראש כדרך המנחמים כאומר הלא אין לה אוהבים כי הרעה לכל העכו״ם: מאין. מאיזה מקום אבקש לך מנחמים והוא כפל ענין במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ידוד. מלשון נדידה: שדדה. ענין עושק: ינוד. מלשון נדידה והנעה: מאין. מאיזה מקום:

מַלְבִּי״ם והיה, עד שכל הרואה אותך ידוד ויתרחק ממך, ויאמר שדדה נינוה ר"ל אחר שנינוה שדדה תמיד את כל העולם א"כ מי ינוד לה אחר שכולם שונאים אותה. עתה יסוב המליץ פניו אל נינוה אומר אליה מאין אבקש מנחמים לך, למי קרה צרה כזאת עד שבזה אנחם אותך לאמר שגם לפלוני קרה כזאת:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת שדדה. לדעת המפרשים כמו ש₪ד¢ד¢ה, ואני פרשתיו מהקל ובא בדגש וראוי להיות רפה ובמתג: ינוד, מנחמים. הנודה היא מן הקרובים והאוהבים (כמ"ש ישעיה נ"א י"ט) , והמנחמים יהיו גם רחוקים:

ח הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר־חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ׃

רַשִׁ״י התיטבי מנוא אמון. ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי' של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו: אשר חיל ים. אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא אַתְּ טָבָא מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיָא רַבְּתָא דְיָתְבָא בֵּינֵי נַהֲרְוָתָא מַיָא סְחוֹר סְחוֹר לָהּ דְשׁוּרָהּ יַמָא מִיַמָא שׁוּרָהָא:

אִבְּן עֶזְרָא התיטבי - הטובה תהיה. מנוא אמון - שם עיר מארץ מצרים, שלכדה מלך כשדים בלכתו אל נינוה. אשר חיל ים - וכח יש לה מהים, כי אין צורך לה לחומה וזה ים סוף או ים ספרד, הוא הנקרא הים הגדול כנגד ימי ארץ ישראל.

מְצוּדַת דָּוִד התיטבי מנא אמון. וכי טובה אתה מנוא שהיא בת רבת עם כמ״ש את המון נוא (יחזקאל ל׳:ט״ו): היושבה. אשר יושבת בין היאורים והמים סביב לה והיא לה לחוזק: אשר חיל ים וגו׳. ר״ל הים לה לחיל וגם חומתה היא מן הים ר״ל הים לה לחוזק במקום חיל וחומה:

מְצוּדַת צִיּוֹן התיטבי. מלשון טוב: מנוא. נוא היא אלכסנדריא כן ת״י: אמון. כמו המון והוא ענין עם רב וכן ואת יתר האמון (ירמיה כ״ב): ביאורים. כן יקראו החפירות המושכות מים: חיל. הוא החומה הנמוכה שלפני הגבוה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳):

מַלְבִּי״ם התיטבי, משיב לאמר הנה אוכל לנחם אותך לאמר התיטבי מנא אמון שגם היא נחרבה כמוך, וגם היא היתה דומה לך בעת גדולתה, שהיתה נא אמון עיר רבתי עם, וכן כמו שאת יושבת על נהר חדקל, כן היא, היא יושבה ביאורים עד שמים סביב לה מכל צד, ונוסף לזה היה הים מקיף אותה עד שהים היה לה כחיל וחומה, עז"א אשר חיל ים, וגם מן הים היה חומתה שחומתה הגדולה וחיל שהוא החומה הקטנה היה הים:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת חיל ים. כמו ויאבל חיל וחומה, שתרגומו שורא ובר שורא:

ט כּוּשׁ עָצְמָה וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ׃

רַשִׁ״י כוש עצמה. כושים היו לה לחוזק: פוט ולובים היו בעזרתך. והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן כּוּשׁ סוּמְכָתָהָא וּמִצְרַיִם וְלֵית סוֹף פּוּטָאֵי וְלוּבָאֵי הֲווֹ בְּסַעֲדִיךְ:

אִבְּן עֶזְרָא כוש - עזרו מצרים גם פוט ולובים, שהיו בעזרתך ולא הועילו.

מְצוּדַת דָּוִד כוש עצמה. כוש היה לה לחוזק כי בא לה לעזרה וגם אנשי מצרים באו בעזרתם ואין קצה אל הבאים בעזרתה: פוט ולובים. ר״ל גם פוט ולובים שהיו בעזרתך אתה נינוה גם הם היו בעזרתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן עצמה. ענין חוזק: פוט ולובים. שמות אומות:

מַלְבִּי״ם כוש, וגם היה לה תוקף ועזרת אנשי חיל יותר ממך, כי כוש עצמה כוש היה עוצם לה, וגם מצרים בעצמה אין קצה לאנשיה שהיו רבים מאד, וגם פוט ולובים (אשר) היו בעזרתך שעזרו לנינוה, גם המה היו אז בעזרת מצרים:

י גַּם־הִיא לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי גַּם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְּשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּיהָ יַדּוּ גוֹרָל וְכָל־גְּדוֹלֶיהָ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים׃

רַשִׁ״י גם היא לגולה הלכה. אף היא הלכה בגולה אעפ"כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר: רתקו. נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיה מ) עשה הרתוק (יחזקאל ז) שלשלות: בזיקים. שלשלאות:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַף הִיא בְּגָלוּתָא תְּהַךְ בְּשִׁבְיָא אַף עוּלֵמָהָא וְטָרְפוּן בְּרֵישׁ כָּל שׁוּקַיָא וְעַל יַקִירָהָא רְמוֹ עַדְבִין וְכָל רַבְרְבָהָא יְדַקְדְקוּן בְּשִׁלְשְׁלָן:

אִבְּן עֶזְרָא גם - שב אל מצרים, כי הלכה בגולה כנא אמון. רתקו - כמו: עשה הרתוק, ורתיקות כסף.

מְצוּדַת דָּוִד גם היא. עם כל החוזק והעזר הלכה לגולה בשבי על ידי הכשדים ואת עולליה בקעו בראש כל החוצות ועל המכובדים שבה השליכו גורל לחלקם ביניהם וכל גדוליה אסרו בשלשלאות:

מְצוּדַת צִיּוֹן עולליה. בנים הקטנים: ירטשו. ענין בקיעה כמו וקשתות נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח): ידו. ענין השלכה כמו ואל עמי ידו גורל (יואל ד׳:ג׳): רתקו. ענין שלשלאות כמו עשה הרתוק (יחזקאל ז׳:כ״ג) ור״ל קשרו בשלשלאות: בזקים. גם הוא ענין שלשלאות כמו לאסור מלכיהם בזיקים (תהילים קמ״ט:ח׳) ועם כי אמר רתקו אמר גם בזקים לתוספת ביאור וכן מסעף פארה (ישעיה י):

מַלְבִּי״ם גם היא לגולה הלכה כמוך, וגם עולליה ירוטשו כמו שקרה לך, ועל נכבדיה ידו גורל לקחתם לעבדים עפ"י הגורל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת לגולה הלכו בשבי. כי יש גולה שאינו שבוי רק יכול ללכת בכ"מ שירצה, וכן יחזקאל (י"ב י"א) בגולה בשבי: ירוטשו. העברת צורת האדם ע"י הכאות (ישעיה י"ג) : רתקו. זקים כפולים ומכופלים (יחזקאל ז' כ"ג) :

יא גַּם־אַתְּ תִּשְׁכְּרִי תְּהִי נַעֲלָמָה גַּם־אַתְּ תְּבַקְשִׁי מָעוֹז מֵאוֹיֵב׃

רַשִׁ״י גם את. אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַף אַתְּ דַמְיָא לְרַוְיָא תְּהֵי מְסַלְעַמָא אַף אַתְּ תַּבְעִין סָעִיד מִבְּעֵיל דְבָבָא:

אִבְּן עֶזְרָא גם - מדבר אל נינוה. תהי - כמו תהיי. וטעם נעלמה – כאילו לא היתה כדרך ושתו ולעו היו כלא היו, כי השכור סרה דעתו כאילו איננו.

מְצוּדַת דָּוִד גם את. גם אתה נינוה לא תהיה טובה ממנה כי תהיה שכורה ר״ל מגודל הצרה תהיה מבולבלת בדעת כמו השכור: ותהי נעלמה. תהיה נעלמה מן העולם כאלו לא היית: גם את וגו׳. כמו שנוא בקשה עזר ומעוז להנצל מן האויב כן תבקשי את וכאומר והנה לא תמצא כמו שלא מצאה נוא:

מְצוּדַת צִיּוֹן נעלמה. מל׳ העלם: מעוז. ענין חוזק:

מַלְבִּי״ם גם את, ר"ל בזה אנחמך שכן קרה או יקרה לעיר גדולה כמוך, ומצייר כי בזה תשתה כוס תנחומין, כמנהג האבל בעת התנחומין, ותשכרי מן הכוס, ובזה תהי נעלמה תתעלם מן העין כאילו אינך עוד בעולם, גם את (תשכרי) את, אשר תבקשי עתה מעוז מאויב ותחשוב להשגב במבצר ולהנצל, לא יועיל לך זאת, כי.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת תבקשי. אשר תבקשי, וכן פסוק ט' [אשר] היו בעזרתך, כמו זה היום [אשר] עשה ה':

יב כָּל־מִבְצָרַיִךְ תְּאֵנִים עִם־בִּכּוּרִים אִם־יִנּוֹעוּ וְנָפְלוּ עַל־פִּי אוֹכֵל׃

רַשִׁ״י כל מבצריך תאנים עם בכורים. כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים: תאנים. אילני תאנים: אם ינועו. אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן כָּל כְּרַכָּךְ דָמָן לְתֵינִין בַּכִּירָן דְאִם יְרַעֲדוּנוּנוּן יִתְּרוּן וְיִשְׁתָּאֲרוּן בְּהוֹן צְמוּקִין דְכָשְׁרִין לְמֵיכַל:

אִבְּן עֶזְרָא כל - הטעם מעצמם יפלו וילכדו.

מְצוּדַת דָּוִד כל מבצריך. עריך המבצרים יהיו נוחים לכבוש כאלו היו תאנים והם מבוכרים בבשול כי אז אם ינועו את האילן נופלים הם מעצמם על פי הרוצה לאכלם כן בנקל יכבוש נ״נ את ערי מבצריך:

מְצוּדַת צִיּוֹן עם בכורים. כמו ובכורים וכן אדמוני עם יפה עינים (ש״א טו) ור״ל ויפה עינים: בכורים. ענין גמר הבשול כמו בכורה אותה נפשי (מיכה ז׳:א׳): ינועו. מל׳ הנעה והנדה:

מַלְבִּי״ם כל מבצריך תאנים עם בכורים שבתנועה קלה אם ינועו יפלו מן האילן על פה של האוכל והתאנים הבכורים יפלו בקל יותר מן התאנים שלא נתבכרו, כן המבצרים שיתבכרו עתה יהיו יותר בנקל לכבשם:

יג הִנֵּה עַמֵּךְ נָשִׁים בְּקִרְבֵּךְ לְאֹיְבַיִךְ פָּתוֹחַ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ אָכְלָה אֵשׁ בְּרִיחָיִך׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא עַמֵךְ חֲלָשִׁין כִּנְשַׁיָא בְּגַוִיךְ לְבַעֲלֵי דְבָבַיִךְ אִתְפְּתָחוּ תַּרְעֵי אַרְעֵיךְ אָכְלַת אֶשְׁתָּא תּוּקְפִיךְ:

אִבְּן עֶזְרָא הנה - בעבור היות עמך כנשים, על כן נפתחו שערי ארצך.

מְצוּדַת דָּוִד נשים בקרבך. כאלו היה נשים בקרבך ר״ל לא יכלו למנוע ביאת האויב כאלו היו נשים ולא גבורים בעלי מלחמה: לאויביך. אל אויביך כאלו מעצמם נפתחו שערי אצריך וכאלו האש שרפה בריחי השערים ר״ל בקלות רב יכבוש אותה האויב:

מְצוּדַת צִיּוֹן בריחיך. כעין מטה לנעול השערים ע״י:

מַלְבִּי״ם הנה, כי אין מי שילחם בעד המבצרים כי עמך כנשים שאינם בעלי מלחמה ולכן פתוח נפתחו שערי ארצך:

יד מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי־לָךְ חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן׃

רַשִׁ״י מי מצור שאבי לך. עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות: באי בטיט ורמסי. אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות: החזיקי מלבן. אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מַיָא בִצְיָרָא כְּנוּשִׁי לְגַוִיךְ תַּקְפִי כְּרַכֵּיךְ אַסְגָא מָרְוָא וְשַׁעְבִּידִי בְטִינָא אַתְקִיפִי בִנְיָנֵיךְ:

אִבְּן עֶזְרָא מי - יהתל בה הנביא שאבי מים טרם בא הכשדים שתמצאי אותה בהיותך במצור. וטעם לבנה או מלבן - מקום מעשה הלבנים:

מְצוּדַת דָּוִד מי מצור שאבי לך. שאבי לך מים להיות מוכן לך לשתותו בימי המצור כי לא תוכל ללכת אז מחוץ לעיר לשתות מים כי האויב יהרוג אותך: חזקי מבצריך. למען תשגב בהן מפני האויב: בואי בטיט וגו׳. לטוח בנין החומה: החזיקו מלבן. אחזי מלאכת הלבנים לתקן עמהם בדקי החומה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מצור. כן יקרא העיר בעת שהגייסות צרים עליה: שאבי. כן יקרא לקיחת המים כמו ותשאב לכל גמליו (בראשית כ״ד:כ׳): ורמסי. מל׳ רמיסה ודריכה: בחומר. הוא הטיט וכפל הדבר במ״ש: החזיקי. ענין אחיזה: מלבן. מל׳ לבינה העומדים לבנין החומה:

מַלְבִּי״ם מי מצור, מתלוצץ על התעסקם לחזק את מבצריהם ולהשגב בתוכם, אומר הרוצה להסגר במצור צריך להיות לו יאורי מצור שיהיו מים מוכנים לו בשפע, ואתה אין לך מים מזומנים רק מי מצור שאבי לך, כשואב מים בכלים שהם מועטים, וגם לא יעמדו ימים רבים כי יסרחו, חזקי מבצריך כי אינם חזקים, ואמר ע"ז בדרך הלצה באי בטיט ורמסי בחמר כי הטיט אינו ראוי לעשות ממנו לבנים, שהם נעשים מן החמר לא מן הטיט הנדוש ברגלי אדם, שהלבנים הנעשים מן הטיט יתפוררו ויהיו כאבק. ואתה שאין לך חמר לעשות ממנו לבנים, בואי בטיט ורמסי בחמר, תרמסי את הטיט כאילו ע"י הרמיסה יעשה חזק כחמר, ואני אומר לך החזיקי מלבן צריך את להחזיק היטב את המלבן שלא תתפורר הלבנה לפרורים, כי באמת נעשה מטיט:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בטיט, בחמר התבאר (ישעיה י' ו', מ"א כ"ה) , שהטיט אין ראוי לבנין רק החמר עיי"ש:

טו שָׁם תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה׃

רַשִׁ״י התכבד. במטאטי השמיד: כילק. הגומר ומכלה כל ירק השדה ויש פותרין התכבד כילק תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לְתַמָן וֵיֵתוּן עֲלָךְ עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא יְשֵׁיצוּנִיךְ קָטוֹלֵי חַרְבָּא יִתְכַּנְשׁוּן עֲלָךְ מַשִׁרְיַת עַמְמִין דְסַגִיאִין כְּזָחֲלָא יַחֲפוּנַיִךְ כְּגוֹבָא:

אִבְּן עֶזְרָא שם, התכבד - שם הפועל התכבדי, שתחברי אליך עם כבד בלי מספר.

מְצוּדַת דָּוִד שם וגו׳. רצה לומר אבל לא תועיל בזה כי שם במבצריך תאכלך האש והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל עשבי השדה ולא ישאיר מה: התכבד כילק. תהיה מטואט במטאטא כילק המכלה כל הירק: התכבדי כארבה. כפל הדבר לחוזק הענין:

מְצוּדַת צִיּוֹן כילק. מין ארבה: התכבד. ענין טיאוט וגריפה לנקות ובדרו״ל מכבדים את הבית (ברכות נה) וכן כבוד מכל כלי חמדה (לעיל ב):

מַלְבִּי״ם שם, אבל שם מדי תרמסי בטיט לחזק מבצריך תאכלך אש האויב, והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל את עשב השדה, התכבד כילק, הילק הוא מין ממיני הארבה אשר בצאתו הוא רמה ואחר זמן יתעטף במעטפה (כמו שרוב הרמשים יתעטפו במסוה) וינוח שם זמן מוגבל ואחר יצא מן המעטפה ויתהוה ממנו בעל כנף ואז הוא ממין הארבה ויעוף, עפ"ז מדמה את המון הסוחרים והעמים שהיו נמצאים בעיר נינוה כילק בעוד שהוא רמה וזוחל על הארץ ולא יוכל לעוף, אבל אחר שנכבשה עיר נינוה יצאו מן המעטפה ונעשה להם כנפים ונעשו כארבה שיש להם כנפים ויעופו מן הארץ, וז"ש אתה רוצה להתכבד כילק ע"י הסוחרים הזוחלים בעירך כילק הזוחל, אבל תתכבדי כארבה כי במהרה יהיה להם כנפים לעוף מן הארץ:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת התכבד. מקור, התכבדי צווי:

טז הִרְבֵּית רֹכְלַיִךְ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף׃

רַשִׁ״י ילק פשט ויעוף. יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַסְגֵית תַּגְרֵיךְ מִכּוֹכְבֵי שְׁמַיָא הָא כְּזָחֲלָא דְשָׁלַח וּפָרַח:

אִבְּן עֶזְרָא הרבית - עד עתה הרבית רוכליך, כמו סוחריך, וקרוב ממנו ולא תלך רכיל וכולם יהיו כילק שפשט על הארץ. ויעף - ולא נראה.

מְצוּדַת דָּוִד הרבית. מאז הרבית רוכליך יותר מכוכבי שמים ועתה הם כילק הפושט כנפיו ויעוף ר״ל הנה נסו והלכו שבי:

מְצוּדַת צִיּוֹן הרבית. מל׳ רבוי: רוכליך. סוחריך וכן בעיר רוכלים שמו (יחזקאל י״ז:ד׳): פשט. ענין פרישה: ויעוף. מל׳ עפיפה ופריחה:

מַלְבִּי״ם הרבית. מפרש מ"ש התכבד כילק, שכן הרבית רוכליך (שהם הסוחרים הקטנים מוכרי הסחורות לאחדים) מכוכבי השמים, והיה בתוכך כילק הרוחש ממקום למקום ואינו יוצא מגבול המדינה שהוא שם, אבל עתה תתכבדי כארבה כי ילק פשט הילק הזה פשט את המסוה ויצא מן המעטפה והוא ארבה בעל כנפים ויעף לארץ אחרת, ר"ל עתה כולם עזבו אותך:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת רוכליך. הם הסוחרים הקטנים הנושאים הסחורה מבית לבית (יחזקאל כ"ז) : פשט. כמו ופשט את בגדיו, שידוע כי אחרי ישכב הרמש ימים מוגבלים במעטפה יפשט גוייתו הקודמת ואת המעטפה ויתהוה עוף כנף:

יז מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד וְלֹא־נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם׃

רַשִׁ״י מנזריך. שריך והמ"ם יסוד ושורש בתיבה כמ"ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מט), וכן נזיריה שריה (איכה ד): וטפסריך. הממונים שלך: כגוב גובי. כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדי"ץ בלע"ז: החונים בגדרות ביום קרה. כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך: ונודד. ומטלטל: ולא נודע מקומו אים. איפה הם ואנה הלכו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא טַסַךְ מְצַלְהַבִין כְּגוֹבָא וְטַפְסְרַיִךְ כִּזְחִיל גוֹבָאֵי דִי שְׁרָן בְּכָתְלַיָא בְּיוֹם קָרֵיר דְכַד שִׁמְשָׁא דָנְחָא עֲלֵיהוֹן מִתְבַּדְרִין וְלָא אִתְיְדַע אָתְרֵיהוֹן לְאָן עַרְקִין:

אִבְּן עֶזְרָא מנזריך - דגשות הנו"ן לא ידענו טעם לה והיא מגזרת נזר, בעלי הנזר שלך היו רבים כארבה. וטפסריך - כמו שריך, והמלה רביעית בלי חבר. כגוב גובי - כמו יוצר גובי. כמו קדש קדשים. שמש זרחה - כחום היום. ונודד - כמו: באין תהומות חוללתי, מהכפולים באחרונה. מקומו - מקום אחד מהן, כי כן דרך הארבה ביום קרה מקבצים לרוב מאד ומקיפים העיר וחונים בגדרות, שהם חומות העיר ובחום עליהם השמש נודדים והולכין אחד מהם לא נותר, ולא נודע איה מקומם כאילו לא היו.

מְצוּדַת דָּוִד מנזריך. השרים בעלי העטרות היו כארבה וטפסריך היו כמין הגדול שבארבה אשר ביום קרה יחנו בגדרות וכאשר תזרח השמש וחם להם אז כ״א מהם נודד ללכת ולא ניכר מקומו היכן חנה ואיה הלכו וכן יהיו שרי נינוה כי לא יהיה ניכר אם היו שם מעולם ולא יהיו נודע איה הם כי מהם נהרגו מהם הלכו שבי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מנזריך. מל׳ נזר ועטרה כמו את הנזר (מ״ב יא): וטפסריך. ענין שררה כמו פקדו עליה טפסר (ירמיהו נ״א:כ״ז): כגוב גובי. הוא מין ארבה וכן יוצר גובי (עמוס ז׳:א׳) ור״ל מין הגדול שבארבה ודוגמתו בעדי עדיים (יחזקאל ט״ז:ז׳) ור״ל בהטוב והיפה שבעדים: בגדרות. מל׳ גדר וכותל: קורה. מל׳ קור וצנה: נודד. מל׳ נדידה: אים. איה הם:

מַלְבִּי״ם מנזריך, גם הפחות והסגנים שהלבשת אותם נזר ועטרה, נדמו כארבה המעופף למקום אחר כן מרדו בך ויעופו להחסות תחת צל נ"נ הכובש אותך, וטפסריך הם הממונים על צבא המלחמה נדמו כגוב גובי, כקיבוץ של מיני ארבה אשר דרכם לחנות בגדרות ביום קרה, אז הם שקועים בגדרות ונרדמים כל ימות החורף, ועת אשר שמש זרחה אז ונודד כל אחד ידוד לבדו ולא נודע מקומו אים, כן כל ימי המלחמה נסתתרו בגדרות ובחורים ונרדמו ולא עשו מאומה, וכשנפתחו שערי העיר ברחו איש לנפשו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מנזריך. לשון נזר: וטפסריך, הממונים על צבא המלחמה (ירמיה נ"א) : גוב גובי. קיבוץ הגובאי, מין ארבה:

יח נָמוּ רֹעֶיךָ מֶלֶךְ אַשּׁוּר יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ נָפֹשׁוּ עַמְּךָ עַל־הֶהָרִים וְאֵין מְקַבֵּץ׃

רַשִׁ״י נמו רועיך. ל' תנומה: ישכנו. אין יכולים לקום: נפושו. כמו נפוצו וכל האותיות היוצאת ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אִתְּבָרוּ גִבָּרָךְ מַלְכָּא דְאַתּוּר גְלוֹ עַם מַשִׁרְיָתָךְ אִתְבַּדָרוּ עַמָךְ עַל טוּרַיָא וְלֵית דְמַכְנִישׁ:

אִבְּן עֶזְרָא נמו - כמו: לא ינום. ישכנו - כמו ישקטו ולא יתנועעו. נפושו - נפזרו, וכמוהו: ופשו פרשיו. והטעם: כמו נפשטו וכמוהו ויצאתם ופשתם:

מְצוּדַת דָּוִד נמו רועיך. מנהיגי המלחמה כאלו נתנמנמו בשינה ועזבו הנהגת המלחמה: ישכנו אדיריך. הגבורים שוכנים במקומם ואינם הולכים למלחמה מול האויב: נפשו עמך. המון העם מצאו נופש ומרגוע על ההרים ואין מי מקבצם לרדת אל המלחמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן נמו. מל׳ תנומה ושינה: רועיך. מנהיגיך: אדיריך. גבוריך: נפושו. הוא מל׳ נופש ומרגוע כמו שבת וינפש (שמות לא):

מַלְבִּי״ם נמו, מפרש כי כן נמו רועיך היינו המנהיגים שמנית על החיל נמו בשינה, ועי"כ ישכנו אדיריך הגבורים שלך שכנו במשכנותיהם ולא יצאו להלחם, וכן נפשו עמך כל עם המלחמה שבת וינפש, ולא לחמו, ועתה הם על ההרים ואין מקבץ, זה הנמשל של שמש זרחה ונודד, נפוצו על ההרים ואין מקבץ אותם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת נפשו. מענין מנוחה, כמו וינפש בן אמתך. וי"ל שנחו מפוזרים על ההרים ואין מקבץ, כי הרועים נמו ונרדמו:

יט אֵין־כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ נַחְלָה מַכָּתֶךָ כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ כִּי עַל־מִי לֹא־עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד׃

רַשִׁ״י אין כהה לשברך. אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה ל' דבר עמום: תקעו כף. לשמוח:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן לֵית דְכָאֵיב לֵיהּ עַל תַּבְרֵיךְ מִמְרָעָא מְחָתָךְ כָּל דִי שְׁמָעוּ שִׁמְעֲתָךְ טְפָחוּ יְדֵיהוֹן עֲלָךְ חַדִיאוּ אֲרֵי עַל מַן לָא עֲדַת מְחַת בִּישְׁתֵּיךְ תְּדִירָא:

אִבְּן עֶזְרָא אין כהה - מגזרת: ותכהין עיניו שלא יתפשטו הפך פשה הנגע אז יחל להרפא. ויש אומרים: כמו חשכה ומלת נחלה מבנין נפעל מגזרת חלי והפועל עבר, או הוא תואר ותחסר מלת היא, כי הזקן מתוך שהעור נקמט סביב העי,ן וגם ככה בת עין לא תתפשט, כאמור אז ותכהין עיניו וככה הנגע, כאשר היא כהה שעור הנגע נקמט ולא פשה, אז יחל להרפא.

מְצוּדַת דָּוִד אין כהה. אין מי מיצר על שברך להיות זוהר פניו כהה וחשוכה ועם כי מכתך נחלה וכאובה מאד: שמעך. שמע מפלתך: תקעו כף עליך. ר״ל עוד ישמחו ועל מפלתך יכו כפם זה לזה דרך שמחה: כי על מי. רצה לומר מי הוא אשר לא עברה עליו תמיד רעתך כי לכולם הרעות ולכן הכל ישמחו במפלתך:

מְצוּדַת צִיּוֹן כהה. ענין עכירות וחושך כמו ככה הנגע (ויקרא יג): נחלה. מל׳ חולי: תקעו כף. ענין ההכות כף אל כף לשמחה וכן כל העמים תקעו כף (תהילים מ״ז:ב׳):

מַלְבִּי״ם אין (רוח) כהה לשברך, ר"ל לא ימצא איש שיכהה רוחו עליו ויצטער על שברך, (ואין רוח) נחלה למכתך, גם על המכה שאחר השבר אין חולה ומצטער עליך, כי בהפך כל שומע שמעך ר"ל שמע של שברך תקעו כף עליך לסימן שמחה, כי על מי לא עברה רעתך תמיד, שהרעות לעמים רבים ולכן שמחו כולם על מפלתך:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כהה. כמו רוח כהה (ישעיהו ס״א:ג׳) , או נפש כהה, וכן נפש נחלה, והמכה נוסף על השבר, ר"ל אין חולה עליך: תקעו כף. כמו כל העמים תקעו כף. או רצה לומר שהתחברו בתקיעת כף נגדך להלחם אתך:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.