Gittin 14a — גיטין יד.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א בההיא הנאה דקא משתניא ליה בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעביד נפשיה

רַשִׁ״י בההיא הנאה דקא משתניא האי מלוה לגבי האי ממלוה ישנה למלוה חדשה ונוח לו לדחות הפרעון זמן ארוך גמר השתא בשעת אמירה ומשעביד נפשיה בלב שלם להאי ומינתיק מקמא

ב א"ל הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישיב דכפתי ושקלי לאלתר ה"נ דלא קנו

רַשִׁ״י כגון הני דבי בר אלישיב אם היה מקבל זה אדם חזק שאינו ממתין כגון הני דבי בר אלישיב כו'

ג וכי תימא ה"נ א"כ נתת דבריך לשיעורין

ד אלא אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא הא ואידך דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפיטרופיא ואידך דאמר רב חנניא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו

רַשִׁ״י כהלכתא בלא טעמא כאילו קבלה משה הלכה מסיני שאין צריך לתת בה טעם אפיטרופיא להכניס ולהוציא ואע"פ שכתבו לה בלשון מתנה לא קנאתן ואין טעם בדבר אלא כך תקנו והפקר ב"ד היה הפקר בבית בית מיוחד שאינו דר בה אלא עשאו לו לבית חתנות

ה א"ל רב לרב אחא ברדלא קבא דמוריקא אית לי גבך יהביה לפלוני באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי

רַשִׁ״י באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי השתא ס"ד דהכי אמר ליה בפניו אני מבטיחך שלא אחזור בי ופרכינן מכלל דאי בעי למהדר מצי מיהדר בתמיה

ו מכלל דאי בעי הדר ביה מצי הדר ביה ה"ק דברים הללו לא ניתנו לחזרה

רַשִׁ״י ה"ק דברים הללו כו' כיון דבאפיה קאמינא לך דתיתביה ניהליה תו לא מצי הדרנא בי הא אמרה רב חדא זימנא ולמה ליה למימר דלא מצינא הדרנא

ז הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה

ח אי מההיא הוה אמינא הני מילי מתנה מרובה אבל מתנה מועטת לא ליבעי בפניו קמ"ל:

רַשִׁ״י הני מילי דבעינן בפניו מתנה מרובה כגון מנה קמ"ל להכי איצטריך למימר באפיה קאמינא לך לאשמועינן דקבא דמוריקא דמתנה מועטת היא בעיא נמי באפיה

ט הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש חמש איסתרי זוזי גבי חד מנייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעא באפי מרי ארעא וקנה מיניה

רַשִׁ״י גינאי בעלי גינה מוכרי ירק איסתירי זוזי סילעי מדינה סתם איסתירי סלע צורי איסתרי זוזי סלע מדינה שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי דינר באפי מרי אאמרו ליה קאי כלומר אמרו ליה באפי מרי ארעא יהבינהו ניהלי' למרי ארעא

י לסוף אזל עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן א"ל מאי איעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב ועוד הא קנו מינך

יא א"ל רבא אטו האי מי קאמר לא יהבינא דליכא גבאי קאמר א"ל א"כ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר

יב איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר

רַשִׁ״י חייב המשלח הזה באחריותו אם יאנסו מיד שליח זה ואם בא לחזור ולומר החזירם לי שמא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר רב סבר הולך כזכי דמי הלכך אינו חוזר ומיהו חייב באחריותו שהמלוה לא צווהו למוסרם לזה ה"ג דכ"ע הולך כזכי דמי כלומר בעלמא הולך כזכי דמי ואם היו במתנה דליכא אחריות מודה שמואל דאינו חוזר שמואל סבר אמרינן מגו מתוך שחייב באחריות אם בא לחזור חוזר

יג לימא בהא קמיפלגי דמר סבר הולך כזכי דמי ומר סבר הולך לאו כזכי דמי

יד לא דכ"ע הולך כזכי דמי והכא בהא קמיפלגי מ"ס לא אמרינן מיגו ומ"ס אמרינן מיגו

טו תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר

רַשִׁ״י הולך תן כלומר אחד מכל לשונות הללו

טז פקדון לימא ליה אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר א"ר זירא כשהוחזק כפרן

רַשִׁ״י לימא ליה האי משלח אין רצונו של מפקיד שיהא פקדונו ביד אחר דהכי קי"ל לקמן בפרק שלישי (גיטין דף כט.) וכיון דאין רצונו אשתכח דחוב הוא לו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו ואמאי אינו חוזר האי לאו זכי הוא כשהוחזק משלח זה כפרן בפקדון דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו

יז רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלי במחוזא א"ל לרב יוסף בר חמא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי אזל יהבינהו ליה אמרי ליה ניקני מינך אמר להו אין

רַשִׁ״י סרבלי קו"ט בלע"ז אשרתא הקפה שנתן סרבלים באשראי לתת לו המעות לזמן קבוע נקני מינך אונסא דאורחא דאי מיתנסי מינך לא ליהדר לתובען אמר להו אין כן אעשה

יח לסוף אישתמיט להו כי אתא לגביה אמר ליה שפיר עבדת דלא שוית נפשך (משלי כב, ז) עבד לוה לאיש מלוה לישנא אחרינא שפיר עבדת עבד לוה לאיש מלוה

רַשִׁ״י שפיר עבדת שלא שיעבדת עצמך על חנם ותהיה עבד ולהך לישנא גריס שפיר עבדת דלא שוית נפשך עבד לוה לאיש מלוה ל"א גריס שפיר עבדת עבד לוה לאיש מלוה כלומר שפיר עבדת דאשתמטת לפי שהן לווים ועבדים לי להביאו לי באחריותן

יט ר' אחי בר' יאשיה הוה ליה איספקא דכספא בנהרדעא

רַשִׁ״י איספקא כלי

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א אם כן נתת דבריך לשיעורין מה שקשה ע"פ הקונטרס בפ"ק דקידושין (דף יא.) גבי בנתיה דר' ינאי דקפדן אתרקבא דדינרי מפורש בקידושין

ב כהלכתא בלא טעם פי' מה שמועיל לקנות אבל טעם יש למה תקנו חכמים מעמד שלשתן תקנו שלא יצטרך לטרוח ולעשות קניינים ובהכותב נכסיו לאשתו משום דלא שביק לבריה ויהיב לאחריני ואין דרך לעשות כן אלא לחלק לה כבוד ולמנותה אפיטרופיא ומשיא אשה לבנו כשהאב מסיר כל מה שיש לו מן הבית סמכא עליה דעתא דבן כדמפרש בפ' מי שמת (ב"ב ד' קמד.)

ג אבל מתנה מועטת כו' וא"ת הא נמי שמעי' לה דאמר רב בפרק הזהב (ב"מ מט.) דברים אין בהן משום חיסור אמנה ומדמי התם מתנה מועטת למכר דליכא מעות בהדי דברים וי"ל דהכא שאומר לנפקד או לבעל חוב שיתן לו סלקא דעתין דקני טפי מכשאמר מתנה אני נותן לך

ד ולא פש גביה ולא מידי פר"ח וכן ר"ת שהיו בעלי דינין מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה דלא פש גביה מידי ומשמע מדבריהם דמנפשיה אין נאמן לומר טעיתי במה שהודיתי אע"ג דאית ליה מיגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי וכן משמע מהא דתנן בשבועות (דף לח: ) מנה לי בידך אמר ליה הן למחר אמר ליה תנהו לי אם אמר נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ומפרש טעמא בפ"ק דבבא בתרא (דף ו.) משום דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואמאי לא מהימן לומר לו אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב ואיני חייב כלום מיגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ אלא משמע דבמגו לא מהימן לומר שטעה חדא דאמר רב הונא כו' ר"נ סלקא דעתיה שהיה חוזר בו ולא משום דלא פש גביה מידי

ה ומר סבר הולך לאו כזכי דמי והשתא סבור שאותו טעם שאומר שמואל מתוך שחייב באחריותו חוזר לא עיקר טעם הוא וכה"ג אשכחן (לקמן גיטין דף כה.) בההיא דהלוקח יין מבין הכותים דמעיקרא בעי למימר דטעמא דרבי יהודה משום דלית ליה ברירה אע"ג דקתני (שם כו.) אמרו לו לר' מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' וכהנה רבות

ו לא דכ"ע הולך כזכי פי' בקונטרס ואם היו במתנה דליכא אחריות מודה שמואל דאינו חוזר ואין נראה דבמתנה אין הולך כזכי כדפרישית לעיל (גיטין דף יב: ) אלא י"ל דכשפטרו מלוה מן האחריות או בגט שחרור מודה שמואל דאינו חוזר

ז לסוף אישתמיט להו משמע דבדין לא היו יכולין לכופו להחזיר אע"ג דלא הוחזקו כפרנים היינו משום דאמת היה שהוא שלוחו ולא מצי אמר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top