Zechariah 5 — זְכַרְיָה ה

גודל הטקסט

Zecharyah 5 Summary

Two visions of wickedness removed from the land. A flying scroll carries a curse into the houses of thieves and false swearers, and a woman called wickedness is shut in a basket and carried off to the land of Shinar.

Zecharyah (Zechariah) looks up again and sees a megillah (scroll) flying. The malach (angel) asks what he sees, and he answers that it is a flying scroll twenty amot (cubits) long and ten amot wide. The malach explains that it is the alah (curse) that goes out over the whole land. By it every thief, and everyone who swears falsely, will be cleared away from the land. Hashem Tzevakot (Hashem of hosts) has sent it out. It will enter the thief's home, and the home of anyone who swears falsely in Hashem's name. It will stay inside that house until it destroys it, its wooden beams and its stones.

Then the malach tells him to look up at what is coming out. Zecharyah asks what it is. The malach says it is an eifah (a measure for grain, here a basket), and that this is what the wicked look like throughout the land. A round lead cover is lifted, and a woman is sitting inside the eifah. The malach says that she is harishah (the wickedness). He pushes her back down into the eifah and throws the lead weight over its opening.

Zecharyah looks up and sees two women coming out with the wind in their wings, which are like the wings of a chasidah (stork). They lift the eifah between earth and sky. He asks the malach where they are taking it. The malach answers that they are going to build a home for it in the land of Shinar (Babylonia). When the house is ready, the eifah will be set down there on its base.

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה׃

רַשִׁ״י מגלה עפה. רבותינו פירשו כפולה ואמרו שהתורה כתובה בה ולמדו מכאן שהעולם אחד מג' אלפים ומאתים בתורה כדאית' בעירובין (דף כא) וי"ת מגילתא פורחא פורחת באויר ולפי פשוטו של פרשה מגלת פורענו' היתה והוא שראה (יחזקאל ג) וכתוב אליה קנים והגה והי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתָבֵית וּזְקָפֵית עֵינַי וַחֲזֵית וְהָא מְגִלָה פִּרְחָא:

מְצוּדַת דָּוִד ואשוב. חזרתי והרימותי עיני כלפי מעלה ואראה והנה מגלה פורחת באויר השמים והיא מגלת פורעניות כעין מה שראה יחזקאל כמ״ש ואראה וגו׳ והנה בו מגלת ספר (יחזקאל ב):

מְצוּדַת צִיּוֹן מגלה. אגרת על שם שגוללין אותה: עפה. מל׳ עפיפה ופריחה:

מַלְבִּי״ם ואשוב ואשא עיני, אחר שהראהו במראות הקודמות שגאולה הזאת ובנין הזה של המקדש אינו עדיין הגאולה והבנין העקרי, הראהו ה' העונות שבעבורם חרב הבית והגלו ישראל שנית. ראה והנה מגלה עפה שהיא פורחת באויר:

ב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לִי מָה אַתְּ חָזֵי וַאֲמָרֵית אֲנָא חָזֵי מְגִלָה פָּרְחָא אוּרְכָּהּ עַשְׂרִין אַמִין וּפוּתְיָהּ עֲשַׂר אַמִין:

מְצוּדַת דָּוִד ארכה עשרים וגו׳. כמדת בית קה״ק לרמז שבעת הפורעניות תחרב:

מַלְבִּי״ם ארכה עשרים באמה ורחבה עשר, שהמגלה הזאת יצאה מפתח ההיכל והיה מדתה כמדת פתח ההיכל שהיה גובה עשרים ורוחב עשר:

ג וַיֹּאמֶר אֵלַי זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ כִּי כָל־הַגֹּנֵב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה וְכָל־הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה׃

רַשִׁ״י זאת האלה. זאת שכתוב בה פורענות נקמת שבועות שקר: היוצאת. עתה מבית קדשי הקדשים מלפני השכינה להתהלך על פני כל הארץ וזהו ארכה עשרים ורחבה עשר כמדת פתח העזרה וההיכל אשר יצאת דרך שם: כי כל הגנב. עד עכשיו: מזה כמוה נקה. מזה הפורענות כמו שהוא מפורש בה נקה ולא נשתלם פורענו' יחידי' העוברים על התורה אלא המתין עד שנתמלאת סאת כולם ולקו כולם כאחד בחורבן ובגולה וכן כל הנשבע לשקר עד הנה מזה הפורענות כמו שהמגילה הזאת מגדת נקה ולא נשתלם אבל מכאן ואילך הוצאתיה לשוט בארץ ולנקום מן הגנבי' והנשבעים לשקר מעכשיו ובא אל בית הגנב וגו':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לִי דָא מוּמְתָא דַעֲתִידָא לְמִפַּק עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא אֲרֵי כָל דְגָנֵיב וּמְכַדֵיב מִדָא לָקֵי וְכָל דְקַיָם בִּשְׁמִי לִשְׁקַר מִדָא לָקֵי:

מְצוּדַת דָּוִד זאת האלה. במגלה ההיא חקוק וכתוב הקללה היוצאת בגזירה על פני כל א״י כאלו יצא פסק דין מב״ד של מעלה בכתב: כי כל הגונב מזה. כי המגלה היתה כתובה פנים ואחור כעין שראה יחזקאל כמ״ש והיא כתובה פנים ואחור (שם) ולכן אמר כי כל הגונב הון רשום הוא מהעבר מזה: כמוה נקה. ר״ל כמו הפורעניות הנאמר בה כן יהיה מנוקה ומטואט מן העולם להיות נכרת ממנה: כל הנשבע מזה. וכל הנשבע לשקר רשום הוא מהעבר מזה וכמו הפורעניות הנאמר בה כן יהיה מנוקה מן העולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן האלה. ענין קללה: נקה. מל׳ נקי:

מַלְבִּי״ם ויאמר אלי זאת האלה היוצאת, שבמגלה הזאת כתובים כל האלות שהיו נשבעים בשבועת האלה לשקר, נכתבו כל האלות על המגלה זאת, והיא יוצאת להנקם מן הנשבע לשקר, וטעם יציאתה מן ההיכל כי כן בקש שלמה בתפלתו (מ"א ח' ל"א) את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא האלה לפני מזבחך בבית הזה ואתה תשמע השמים ושפטת את עבדך להרשיע רשע, בקש על האלה שישבע איש לחברו שיבא לפני המזבח ומשם יצא משפט על הנשבע לשקר, וגם היה דרכם לישבע ולהאלות בבהמ"ק, והיה מנהגם להאלות על הגניבה כמ"ש (שופטים י״ז:ב׳) אלף ומאה הכסף אשר לוקח לך ואת אלית, כי בדברים הנסתרים היו נותנים חרם ואלה על כל היודע ומעלים דבר, וכן על כל דבר אשר שבועת ה' תהיה בין שניהם היתה האלה באה לפני המזבח אל ההיכל, וע"כ ראה עתה שהאלות האלה שהיו בהיכל ה' יוצאים מן ההיכל לעשות משפט ולחול על הנשבע לשקר, וצייר שהאלות כולם כתובים במגלה הזאת ושהיא גדולה בארך ורוחב כפתח ההיכל, ר"ל כי מלאו את ההיכל באלותיהם, וז"ש זאת האלה היוצאת לעשות משפט. כי כל הגונב מזה כמוה נקה, שהגונב ונשבע באלה לנקות א"ע מן החשד נשבע כמוה, היינו כמו הקללה הכתובה במגלה, שבלשון זה נשבע וקבל עליו באלה לנקות א"ע וכן כל הנשבע על שאר דברים, היה נשבע מזה, מן האלה הזאת אשר במגלה, (מצייר כאילו לקח מן האלה ובה גנב ונשבע), ועז"א כמוה נקה, הלא נקה א"ע מן החשד כמוה, היינו כדברים הכתובים באלה אשר במגלה, ובמגלה כתובה האלה והקללה שקבל על עצמו כדי לנקות א"ע מן החשד, ולכן.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת נקה. בא על המזכה א"ע מן העונש או מן החשד, והייתם נקיים מה' ומישראל: מזה. ר"ל מהכתוב במגילה: וכמוה. היינו כנוסח הכתוב באלה, נקה את עצמו בלשון זה:

ד הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל־בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל־בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת־עֵצָיו וְאֶת־אֲבָנָיו׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַפֵּיקְתָּהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְתֵיעוּל לְבֵית גַנְבָא וּלְבֵית דִמְקַיֵם בִּשְׁמִי לִשְׁקַר וּתְבִית בְּגוֹ בֵיתֵיהּ וּתְשֵׁיצִינֵיהּ וְיַת אָעוֹהִי וְיַת אַבְנוֹהִי:

מְצוּדַת דָּוִד הוצאתיה. ר״ל עם כי שעד הנה שלא נתמלאה הסאה הארכתי אפי אבל כאשר נתמלאה הוצאתי המגילה לפסק דין חתוך: ובאה. הפורעניות הנאמר בה תבוא אל בית הגנב וכו׳ ותחמוד לשבת בבית כ״א ותכלה אותו ועצי בנין ביתו אבניה ולא ישאר שריד:

מְצוּדַת צִיּוֹן ולנה. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א): וכלתו. מל׳ כליון והשמדה:

מַלְבִּי״ם הוצאתיה נאם ה' שתצא מן ההיכל לעשות משפט, ובאה אל בית הגנב ולנה בתוך ביתו, אחר שהוא לקח מזה וקבל אותה על עצמו, וכלתו ואת עציו ואת אבניו, וכמ"ש חז"ל דברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ולנה. כמו ולנה בקמץ:

ה וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת׃

רַשִׁ״י שא נא עיניך וראה. עוד יוצאת אחרת שתצא מבית קדש הקדשים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְפַק מַלְאֲכָא דִמְמַלֵיל עִמִי וַאֲמַר לִי זְקוֹף כְּעַן עֵינָךְ וַחֲזֵי מַן דְגָלָן אִלֵין:

אִבְּן עֶזְרָא ויצא - ממערכת מלאכים אחרים והנה יוצאת אחרת אחרי היוצאת בראשונה והיא האלה, עתה שב להוכיח העומדים בבבל ולא באו לבנות הבית ולדור בארץ הקדושה, למלאת מצות השם, כי היא תחלת המראות הקרנות בניין ירושלם, גם אחר המראות כבוד השם שצוה לעשות לבאי מהגולה המתנדבים. והנה במראה הראשונה ראה מגילה, ועתה לא ידע מה היא, כי האלה נראית לאשר נמצאת בידו הגנבה, או ליודע שהוא נשבע לשקר, וזאת היוצאת היא נסתרה ונעלמת בלב.

מְצוּדַת דָּוִד ויצא. נראה לו במראה הנבואה כאלו המלאך הדובר בו חלף והלך לו ובא לרמז שבמשך הגלות תסתלק הנבואה: ויאמר אלי. אח״ז חזר המלאך ואמר אלי שא עיניך וראה מה היא הדבר היוצאת מן השמים:

מְצוּדַת צִיּוֹן שא. הרם: נא. עתה:

מַלְבִּי״ם ויצא המלאך, באשר רצה להראות לו ענין אחר, איך שיש להם עוד חטאים אחרים ואיך יעניש אותם עליהם באיפת חטאם ובמדה ובמשקל, לא כעונש שבועת שוא שהוא בלי גבול ומדה, לכן יצא אל מדרגה אחרת והראה לו דבר אחר היוצא:

ו וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה הַיּוֹצֵאת וַיֹּאמֶר זֹאת עֵינָם בְּכָל־הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י ואומר מה היא. היוצאת שתאמר אלי לראות: ויאמר זאת האיפה. שתראה יוצאת כמין איפה שמודדין בה: ויאמר זאת עינם בכל הארץ. ולאחר שראיתיה אמר זאת היא מדה שלקו בה אותם שעיניהם בכל הארץ לגזול ולעשוק להקטין איפה ולהגדיל שקל ונמדד להם סאה בסאה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמָרֵית מַן אִינוּן וַאֲמַר אִלֵין עַמָא דַהֲווֹ נַסְבִין וְיָהֲבִין בִּמְכִילְתָּא דְשִׁקְרָא וַאֲמַר הָא אִינוּן גְלָן קֳדָם כָּל יַתְבֵי אַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא ואמר, זאת האיפה - וטעם איפה - כי השם ימוד לאנשי הרשע כפי מחשבתם. ויאמר זאת עינם - השם יגלה הנסתר עד שיראוהו הכל.

מְצוּדַת דָּוִד מה היא. ר״ל מה היא הדבר שאתה אומר לי לראותה: זאת האיפה היוצאת. ר״ל את זאת אני אומר לך לראות להתבונן בה כי בא לרמז על מה שחטאו בה להקטין איפה לרמות הבריות: ויאמר. חזר המלאך והרים קול ואמר על זאת ישימו עינם היושבים בכל הארץ לראות גמול המעשה למען יוסרו:

מְצוּדַת צִיּוֹן האיפה. שם מדה:

מַלְבִּי״ם זאת האיפה היוצאת, היא המדה שיוצאת לדון כפי המדה מדה כנגד מדה, והעונש יהיה כפי החטא וכמדתו, והאיפה הזאת היוצאת להעניש על חטאים אחרים אינה היוצאת מן ההיכל כמו המגלה, כי שאר חטאים אינם באים לפני המזבח כמו שבועת שקר, ועז"א זאת עינם בכל הארץ, ר"ל העין המשגיח על חטאים אלה אינו העין שבהיכל, רק הוא העין וההשגחה הנמצאת בכל הארץ להעניש כפי מדת החטא, ואינו חמור כעין אשר בהיכל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת עינם. העין המשגיח עליהם:

ז וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה׃

רַשִׁ״י והנה ככר עופרת נשאת. ראיתי שנשאת מעל הארץ לאויר משקל ככר עופרת וראיתי עוד זאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְהָא עַמְמַיָא קַלִילִין מַגְלַן יַתְהוֹן בְּקַלִילוּ וְאָתוֹ עַמְמִין אוֹחֲרָנִין וִיתִיבוּ בְּאַתְרַיְהוֹן עַל דַהֲווֹ נָסְבִין וְיָהֲבִין בִּמְכִילְתָּא דְשִׁקְרָא:

אִבְּן עֶזְרָא והנה, עופרת - שהיא כבידה ומלת נשאת תואר מבנין נפעל והשלם ננשאה, כמו: רוח נשברה והעופרת היתה נשואה באיפה. וזאת אשה - משפחה מישראל.

מְצוּדַת דָּוִד ככר עפרת נשאת. משקל ככר עופרת נשאה את עצמה מן הארץ: וזאת אשה אחת. ר״ל האשה אחת הזאת שהקטינה את האיפה היתה יושבת בתוך האיפה לקבל שם הגמול במקום הרשע שם המשפט והאשה ההיא מרמזת על כללות האומה וכן ברוב המקומות כינו הנביאים כללות האומה בשם אשה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ככר. שם משקל: נשאת. ענין הרמה:

מַלְבִּי״ם והנה, ראה בצד אחר שהתנשאה ככר עופרת מן הארץ, ועוד ראה שאשה אחת יושבת בתוך האיפה. ופירש לו פתרון המראה:

ח וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל־תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־אֶבֶן הָעֹפֶרֶת אֶל־פִּיהָ׃

רַשִׁ״י ויאמר זאת הרשעה. האשה זאת שאתה רואה בתוך האיפה היא מדת דרך הרשעה אשר ינהגו בה הרשעים והנה עתה נתוני' בתוכה ללקות בתוך הסאה עצמה שמדדו בה מדה במדה: וישלך אותה. עד עתה היתה יושבת והוא השליכה וחבטה לתוכה רמז ליסורים ולעונשים: וישלך את אבן העופרת אל פיה. לשקעה למען לא יגדלו עוד ולא ישמע קולן לשדד עניים ואביונים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר עַל דָא אִתְחַיְבוּ וּגְלוֹ עַל דַהֲווֹ נַסְבִין וְיָהֲבִין בִּמְכִילְתָּא דְשִׁקְרָא וַאֲתוֹ עַמְמִין אוֹחֲרָנִין וִיתִיבוּ בְּאַתְרֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא ויאמר זאת הרשעה - מחשבת רשע שיש בלב האשה. וטעם וישלך – כמו וכל עולה קפצה.

מְצוּדַת דָּוִד ויאמר. המלאך אמר זאת היא הרשעה שהקטינה את האיפה: וישלך אותה. כי בתחלה ישבה בה ועושה המשפט הרודה השליכה וחבטה אל תוך האיפה והשליך אל פיה את אבן העופרת לחנקה והוא הככר העופרת הנשאת הנזכרת למעלה ובא לרמז על מה שחטאו להגדיל שקל ויהיה הגמול מדה במדה בדבר שחטאו ועם כי היה עופרת אמר אבן העופרת כי ע״פ רוב עושים המשקל מאבן וכן האבן הבדיל (לעיל ד):

מַלְבִּי״ם ויאמר זאת הרשעה, פירש לו שהאשה היושבת בתוך האיפה היא הרשעה, שנתגלה ונצטייר בצורת אשה, ושהרשעה היא יושבת בתוך האיפה, לומר שהרשעה בעצמה תעניש את הרשע, ושהרשעה היא תמוד לעושה הרשעה באיפה ובמדה את עונשו כפי הרשע, עד שהיא עצמה יושבת באיפת המדה המענשת, ועתה באר לו הפתרון של הככר עופרת ע"י שהשליך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה של האיפה, ר"ל שע"י שיעניש את הרשעים ע"י רשעם בעצמם וע"י שהרשע שעשו היא נמצאת תוך האיפה למוד להם עונש במדתם מדה במדה, עי"ז יכירו עונשי ה' ויתיראו מלעשות רע, ועי"כ תחדל הרשע ויופסקו העונשים, והאיפה תכוסה בככר עופרת שהוא מבליע את הקול בל ישמע עוד קול הרשעה אשר היא יושבת תוך האיפה, כי עי"כ עולתה תקפץ פיה בראותם כי יש משגיח הגומל ומעניש, ומה נעמו דברי חז"ל שדרשו מזה שאנשי כנה"ג בטלו יצרא דע"ז ושהשליכוהו בדוד עופרת ששואב את הקול, שזה מליצה שע"י שראו משפטי ה' ועונשיו בטלה המינות שהוא יצרא דע"ז שהיו אומרים עזב ה' את הארץ ביד מערכת הכוכבים והמזלות, ומאז נשקע הקול ההוא ונסתמה האיפה והרשעה נקברה תוך האיפה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת הרשעה. שם המופשט של הרשע, כמו כי בערה כאש רשעה (ישעיה ט'):

ט וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת־הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם׃

רַשִׁ״י שתים נשים יוצאות. מן הבית: החסידה. דייה לבנה וולטויא"ר בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּזְקָפֵית עֵינַי וַחֲזֵית וְהָא תַרְתֵּין מְדִינָן גַלְיָן לְבֵינֵי מַלְכְּוַת עַמְמֵי אַרְעָא וְעַמְמִין קַלִילִין מִגְלַן יַתְהוֹן בְקַלִילוּ כְּמָא דְמִשְׁתְּדֵי נִשְׁרָא וְאַגְלִיאוּ יַת עַמָא דַהֲווֹ נַסְבִין וְיָהֲבִין בִּמְכִילְתָּא דְשִׁקְרָא לְבֵינֵי מַלְכְּוַת עַמְמַיָא דְאַרְעָא דִתְחוֹת כָּל שְׁמַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא ואשא - המראה הראשונה לא נשלמה, רק עם זאת. וטעם שתים נשים – שני שרי ארתחשסתא שהיה מלך בבל, שיעשה חמס למשפחות ישראל העומדים בבבל שנשארו ולא שמעו אל מצות ה' ביד נביאו, לבוא לבית שני והנה אלה לא יניחו האשה, שהיא משפחת ישראל היושבת בתוך האיפה, שתברח משם.

מְצוּדַת דָּוִד שתים נשים. הן מרמזות על בבל וכשדים: יוצאות. מן השמים: ורוח וגו׳. כאלו הרוח קשור בכנפיהן להוליכן מהר וכנפיהן היו רחבות וארוכות ככנפי החסידה והן נשאו את האיפה עם האשה אשר בתוכה והיו מוליכות אותה באויר בין הארץ בין השמים ר״ל הם גלו את יהודה מאז וכונת הרמז היה על אלו שנשארו בבבל ולא עלו לא״י וכאשר יאמר למטה:

מְצוּדַת צִיּוֹן החסידה. שם עוף: ותשנה. כמו ותשאנה באלף:

מַלְבִּי״ם ואשא עיני וארא, ראה מראה אחרת ששתי נשים יוצאות, ופירשו חז"ל שזו חנופה וגסות הרוח שירדה לבבל, ר"ל שאחר שראה שנסתמה האיפה וחדל המינות ויצרא דע"ז, ראה דבר אחר ששקולה כע"ז שנפרצה ביניהם, ותחת האשה האחת שישבה תוך האפה ראה שתי נשים, והם החנופה שזה שקול כע"ז ע"י שיעשה כל מעשיו בצביעות לחנוף בהם שזה משתף בעבודתו, וכמ"ש החובה"ל שהחנופה הוא השיתוף הנסתר שעובד את ה' ובני אדם והיא כפירה בה' בצנעה וכן גסות הרוח שיתנשא בלבבו לדמות שמשיג השגת באלהות ויסמך על שכלו ובינתו ויצא עי"ז למינות, כמו שהיה בבית שני בכתות החלוקות שעמדו ביניהם, שהיה סבתם שתי נשים הרעות האלה, שעמדו תחת האשה האחת שהיא יצרא דע"ז שהושלכה תוך האיפה, רק שראה שלהם כנפים ככנפי החסידה, שהחסידה הגם שהיא עוף טמא מראית א"ע כעושה חסד, כמ"ש חז"ל למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה, וכן ישמרו מן הניאוף, כמ"ש הטבעים שעופות אלה יעשו משפט במנאפים, וכן ידמו הדור הזה כאילו הם קדושים לאלהיהם ועושים חסדים, והם טמאים באמת כי כולו חנף, וגם סופו להיות כהחסידה שתשא כנף אל ארצות רחוקות כמ"ש גם חסידה בשמים ידעה מועדיה, וראה רוח בכנפיהם, רוח גאוה ורוח חנופה, ומתנשאים על כנפי רוח המדמה, ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, שאינם לא בארץ ולא בשמים רק עומדים בתוך, כי במעשיהם הנגלים עומדים בשמים, ובמצפוני לבם הם ארציים יורדים ברוח הבהמה למטה לארץ, והם נשאו את האיפה שנית להעניש החוטאים על רוע מעשיהם:

י וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת־הָאֵיפָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמָרֵית לְמַלְאֲכָא דִמְמַלֵיל עִמִי לְאָן אִינוּן מַגְלַן יַת עַמָא דַהֲווֹ נַסְבִין וְיָהֲבִין בִמְכִילְתָּא דְשִׁקְרָא:

אִבְּן עֶזְרָא וטעם אנה המה מוליכות את האיפה – המדה שגזר השם לגמול עליהם.

מְצוּדַת דָּוִד אנה המה וגו׳. להיכן מוליכות את האיפה ולא שאל על האשה כי ידע מעצמו שהוא מרמז על הגלות שכבר עבר אבל שאלתו היה על האיפה אשר היא מהנראה שבא למדוד להם מדה במדה ולא ידע האיך הוא:

מְצוּדַת צִיּוֹן אנה. להיכן:

מַלְבִּי״ם (י-יא) ואומר, וכאשר ראה שהם מוליכים איפת העונש לארץ אחרת, שאל אנה המה מוליכות את האיפה, ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, הודיע לו שבעבור זה יוחרב הבית ויצאו ישראל שנית לגולה שהרבה מן הגולים היו בארץ שנער ששם נשארו יהודים הרבה, וכן מטעם זה נשארו בארץ שנער ולא שבו בבית שני, וגם הודיע לו כי הניחה שם על מכונתה, ששם הוא מקום האיפה, כי גם בבבל יש חנופה וגסות הרוח כמ"ש חכמינו ז"ל, ושם תנוח האיפה כי שם מכון שבתה:

יא וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת־לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל־מְכֻנָתָהּ׃

רַשִׁ״י והוכן והניחה שם. והוכן הבית והונחה האיפה עם הרשעים שבתוכה: שם. באותו הבית: על מכונתה. על קביעות' ועל בסיסה כאן רמז לו שבעונם של ישראל שמדדו בסאת עבירות ורשע לקו באותה מדה ובאו שתי אומות שמלכו כאחת הם בבל וכשדי' חיל נבוכדנצר והגלום לבבל ושם עמדו קבועים על מכון בסיס ההוקבע להם והוא לפי מלאות ע' שנה עד עתה שחזרו ונוטה פי' זה אחר יונתן במקצת וכמה דרכים פותרים בה ולא נתיישבו לי ורבותינו פירשו ולמדו מכאן שנמסר להם יצר הרע לאנשי כנסת הגדולה ושדיוה לדודא דאברא וחפוהו באברא משום דשאיב קליה כדאיתא בסנהד' ובמסכת יומא ושפתרתי מלכות נבוכדנצר בכפל שתי אומות ראיתי במדרש תלים שד' מלכיות הללו ששעבדו בישראל כפולות היו בבל וכשדים מדי ופרס אנטיוכס ומוקדון אדום וישמעאל ועל ככה יסד הקלירי רביעית היא שמינית על אדום:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לִי לְאִתְקַנָאָה לְהוֹן אֲתַר בִּמְדִינַת בָּבֶל וְיִתְעַכְּבוּן וְיִתְאַחֲרוּן תַּמָן עַד דְיִמְטוּ זִמְנֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא ויאמר, לבנות - לאשה שהיא בתוך האיפה. בית בארץ שנער - כי שם יעכבוה בעל כרחה, בעבור העון שלא רצתה לבוא לבנין הבית. ומלת והניחה מורכבת מן והונחה והניחה, כמו: יושבת בלבנון מקוננת בארזים, צמתותוני ורבים ככה.

מְצוּדַת דָּוִד לבנות לה בית. ר״ל לבנות בית קבוע בשנער לאלו שגלו שמה ולא עלו: והוכן. היא הכינה שמה לעצמה מקום לשבת ולא עלתה לא״י וכן תהיה מונחת שמה על מקום מכונתה ולא תוסיף עוד לעלות הואיל ותחרב גם הבית השני וכשאומר לכן מוליכות שמה האיפה למדוד לה מדה במדה היא לא רצתה לעלות לכן תשאר שמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שנער. היא בבל: והוכן. מכונתה מל׳ הכנה וקביעות:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת והוכן מכונתה והניחה על מכונתה. ומלת והניחה שרשו ינח, והיא מורכבת מן ההפעיל ה¢נ יח¢ה ומן ה£ה¢פ¡ע£ל הונ¢חה, שכבר הונחה שם, כי ישבו שם ישראל מגלות ראשון ובזה הוכן מכונתה מכבר, ועוד יניח אותה מחדש ע"י הגלות האחרון:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.