Bava Kamma 24a — בבא קמא כד.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן אמרו ליה זבה תוכיח שריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה

רַשִׁ״י ריחק נגיחותיו ג' ימים חייב כדכתיב תמול שלשום ריחקה ראיותיה ג' ראיות בג' ימים טמאה ז' ימים כדכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ודרשינן (בת"כ פ' מצורע) ימים שנים רבים שלשה קירבה ראיותיה ביום אחד טהורה מטומאת שבעה אלא שומרת יום כנגד יום

ב אמר להן הרי הוא אומר (ויקרא טו, ג) וזאת תהיה טמאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים

רַשִׁ״י הרי הוא אומר וזאת כו' ומשום גזירת הכתוב הוא דלא דרשינן ק"ו הזב בראיות דכתיב בהאי קרא זוב תלתא זימני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך ג' הוי טמא וכתיב זאת דמשמע אין לך אלא מה שכתוב בו זב בראיות ולא זבה בראיות

ג ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות אימא למעוטי זב מימים אמר קרא (ויקרא טו, לג) והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים

ד ולקיש נקבה לזכר מה זכר בראיות אף נקבה בראיות הא מיעט רחמנא וזאת

ה ומה ראית מסתברא קאי בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט ימים

רַשִׁ״י קאי בראיות האי וזאת גבי ראיות כתיב וממעט ראיות לזבה ממעט ימים בתמיה

ו תנו רבנן איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר מועד כל שהעידו בו שלש פעמים ולא אמרו שלשה ימים אלא לחזרה בלבד

רַשִׁ״י אלא לחזרה שאם חזר לאחר העדאתו שלשה ימים שראה שוורים ולא נגח חזר לתמותו

ז אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' יהודה במועד שהרי ר' יוסי מודה לו והלכה כרבי מאיר בתם שהרי ר' יוסי מודה לו

רַשִׁ״י כרבי יהודה דמתני'

ח אמר ליה רבא לרב נחמן ולימא מר הלכה כרבי מאיר במועד שהרי רבי שמעון מודה לו והלכה כרבי יהודה בתם שהרי רבי שמעון מודה לו אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דרבי יוסי נימוקו עמו

רַשִׁ״י נימוקו עמו טעמיו וראיותיו עמו

ט אבעיא להו שלשה ימים דקתני לייעודי תורא או לייעודי גברא

רַשִׁ״י לייעודי תורא ולמעוטי היכא דנגח ביום אחד או לייעודי גברא לייעד בעל השור בעינן שלשה ימים

י למאי נפקא מינה דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא אי אמרת לייעודי תורא מייעד ואי אמרת לייעודי גברא לא מייעד מימר אמר השתא הוא דקמסהדו בי מאי

רַשִׁ״י בחד יומא והעידו על שלש נגיחות של ג' ימים אי אמרת לא בעינן ג' ימים אלא לייעודי תורא ולמעוטי קירב נגיחותיו הא מייעד דריחק בנגיחות השתא הוא דקמסהדו בי כל שלשתן הכיתות באו ביום אחד והתורה אמרה שלשה ימים והועד בבעליו ואין עדות אלא בב"ד אי אמרת לייעוד תורא בעינן ג' ימים אבל גברא ביום אחד מייעד מצי לאוקמא כשבאו כולן ביום אחד שהביאן ניזק שלישי להעיד על ג' נגיחות של ג' ימים ומשום הכי שייכי קמאי בצד העדאה שרגלים לדבר דלשוייה מועד אתו דלא מצו למימר אנן לחיובי פלגא נזקא אתינן מקמייתא ולא לשוייה מועד דודאי הני ידעי בהני שהרי בעל נגיחה שלישית הביאן ומה לו ולנגיחות הראשונות אלא כדי לייעדו ובהדי הדדי אתו

יא תא שמע אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין העידו בו בפני בית דין ושלא בפני בעלים בפני בעלים ושלא בפני בית דין אינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בית דין ובפני בעלים

יב העידוהו שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית הרי כאן שלש עדיות והן עדות אחת להזמה

רַשִׁ״י הרי כאן ג' עדיות שאם בטלה אחת מהם לא בטלו השתים ומשלם עליהם חצי נזק ואם לא בטלה הרי הוא מועד והן עדות אחת להזמה שהרי על ידי שלשתן הוא מועד הלכך עדות אחת הן לכך שאם נמצאת כת ראשונה זוממת הוא פטור מלשלם על הנגיחה שלישית אלא חצי נזק והן הזוממין פטורין מתשלומי נגיחה שלישית ואע"פ שהן היו גורמים לו לשלם עליה נ"ש פטורין שאין העדים משלמין ממון עד שיזומו כולן

יג נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי עדיות והוא פטור והן פטורים נמצאת כת שניה זוממת הרי כאן עדות אחת והוא פטור והן פטורים

יד נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין ועל זה נאמר (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם וגו'

רַשִׁ״י כולן חייבין לשלם הח"נ של העדאת נגיחה שלישית בין כולן וצד תמות משלמים שני עדים האחרונים שהעידו עליה

טו אי אמרת לייעודי תורא שפיר

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א הרי הוא אומר וזאת ואם תאמר כל שכן השתא דאיכא למימר תוכיח דמיעט קרא בהדיא וי"ל דה"ק דהתם גלי קרא דלא שייכא התם סברא של קירוב וריחוק שאין שם הטעם תלוי משום דמוחזקת בכך רואה אלא דגזירת הכתוב הוא דבשלשה ימים היא זבה אפי' אם יבא אליהו ויאמר ודאי לא תראה עוד

ב ודלמא למעוטי זב מימים ולא בעי למימר אבל לא. זבה מראיות דאם כן לשתוק מוזאת אי נמי המקשה סמך אהיקישא וכדפריך בסמוך מה ראית

ג קאי בראיות ממעט ראיות תימה אדרבה קאי בזב ממעט זב קאי בזב ממעט זבה כדדרשינן בפ"ק דשחיטת חולין (דף כד. ושם) ... ' שאין הלוים פסולים במומים דכתיב וזאת אשר ללוים ואין אחרת ללוים ויש לומר דהתם נמי הוה דרשינן וזאת ללוים ולא לכהנים שאין שנים פוסלין בכהנים אלא משום דדרשינן ליה מאשר ללוים

ד אנא כרבי יוסי ס"ל והא דלא קאמר הלכה כרבי יוסי משום דניחא ליה למנקט תנאי דמתניתין

ה אי לייעודי גברא לא שיהא מועד לעבור בהתראות דאם כן לא היה מתחייב עד נגיחה של חמישית נ"ש אלא לייעודי שיודיעו בכל פעם שנגח שורו וישמרנו

ו תלתא כיתי עדים לאו דוקא דהוא הדין כת אחת השתא הוא דקמסהדי בי תימה לר"י דמ"מ קנס לא הוי אפי' למ"ד (לעיל בבא קמא דף טו.) פלגא נזקא קנסא דמכי נגח שלש נגיחות יצא מחזקת שימור ונראה לתרץ דאין חצי נזק חלוק כיון דהוי קנס בחד דוכתא הוי קנס בכל דוכתי כדאשכחן גבי שלשים של עבד דאפי' העבד שוה שלשים לא פחות ולא יותר מכל מקום הוי קנס ואי מודה ביה מיפטר

ז בפני ב"ד זהו מסברא דמי יקבל עדות אם לא בפני בית דין

ח הרי כאן שלש עדיות לענין שלש אחין ואחד מן השוק מצטרף עמהן

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top