Psalms 19 — תְּהִלִּים יט

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃

ב הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ׃

רַשִׁ״י השמים מספרים כבוד אל. המשורר עצמו פירש את הדבר אין אומר ואין דברים. אינן מדברי' עם הבריות אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריו' מתוך כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכין על המאורות: ומעשה ידיו מגיד הרקיע. הכוכבים והמזלות שהם מעשה ידיו של הקב"ה אשר הם שם כמו שנאמ' ויתן אותם אלהים ברקיע השמים (בראשית א׳:י״ז) ומשם מגידים כבודו:

אִבְּן עֶזְרָא השמים מספרים - זה המזמור נכבד מאד והוא קשור עם מלאכת השמים ועתה אפרשנו בדרך קצרה, רק לא יבינהו מי שלא למד חכמת המזלות. השמים - תנועת הגלגלים שהן שוות בדרך אחת ושונות בדרך אחרת והולכות על דרך ישרה בעצמם, ואיננה ישרה כנגד יושבי הארץ, ומדת התנועה לא תוסיף ולא תגרע בראיות גמורות והיא תוסיף ותגרע במראית העין, והנה היודע דרכי העגולות יודע דעת עליון והנה השמים כמו מלמדים מורי צדק על דרך, או שיח לארץ ותורך והנה השמים הם מעונות הכוכבים. ומלת מספרים – בעבור היותם עומדים על מתכונת אחת וזה הוא כבוד השם, ואמר אל - להודיע כחו. ומגיד הרקיע - שהוא האויר כמו שפירשתי בפרשת בראשית דברים מתחדשים בכל יום, על כן כתוב ומעשה ידיו כי עם השמים כתב כבוד אל וזה אמת, כי יקבל האויר כח המשרתים והצבא הגדול.

מְצוּדַת דָּוִד השמים מספרים. רצה לומר על ידי השמים נראה כבוד האל וכאלו הם יספרו כבודו: ומעשה. הרקיע מגיד ומעיד על פלאי מעשה ידי ה׳‎:

ג יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה־דָּעַת׃

רַשִׁ״י יום ליום יביע אומר. מעשה בראשית מתחדש מיום אל יום לערב חמה שוקע' וזורחת לבקר ומתוך כך יביעו הבריות אמרי שבח על ידי הימי' והלילות שמורים את הבריות לקלס ולהודות מנחם פתר יביע לשון מעין נובע: יחוה. לשון הגדה:

אִבְּן עֶזְרָא יום - יש ראיות גמורות מחכמת החשבון, כי מערכת השבעה משתנה בכל חלקיה ולעולם לא תמצא מתכונת מערכת דומה לאחרת, אילו היה העולם עומד אלפי אלפים רבבות שנים, גם זה מפורש בספר יצירה ובעבור זה מה יתחדש ביום הזה יודיענו ליום הבא זה לזה ודור אל דור, כי בכל יום יש דבר חדש ואין טענה מדברי שלמה: אין כל חדש, כי על הכלל ידבר. יביע - שלא יפסוק כמו מבוע, או כמו יגיד, הנה יביעון בפיהם, כמו: אחוך שמע לי. וטעם: יום ולילה – הזמן עומד.

מְצוּדַת דָּוִד יום ליום. מיום ליום יביע אומר ר״‎ל בכל יום כאלו יאמרו בו פלאי ה׳‎ כי בכל עת נראה בהם מפלאות המקום:

מְצוּדַת צִיּוֹן יביע. ידבר כמו יביעון בפיהם (לקמן ל״ט): יחוה. יגיד כמו אחוה דעי (איוב ל״ב):

ד אֵין־אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׃

אִבְּן עֶזְרָא אין - הזכיר כי אין לשמים פה, כגון: בן אדם וטעם אומר – הם הדבורים שיש להם טעם שלם, כאומר ראובן חי וזה לא יהיה רק מחובר דברים, והדבור הוא ראובן והקול ישמיע אות רי"ש ראובן והנה הזכיר, כי במראה העין של גוף ומראה עין הנשמה הפנימית - החכמה, יראה אמתת ספור שמים ומה שיגיד הרקיע.

מְצוּדַת דָּוִד אין אומר. הן אמת שאין בהם אמירה ודיבור ולא נשמע קולם:

ה בְּכָל־הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם־אֹהֶל בָּהֶם׃

רַשִׁ״י בכל הארץ יצא קום. קו השמים שהם נמתחי' על פני כל הארץ ומחמת כן בקצה תבל מליהם שהכל מדברי' בנפלאות שהם רואים: לשמש שם. הקב"ה: אהל בהם. בשמי' מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו תנחומא:

אִבְּן עֶזְרָא בכל קום - כמו קו לקו והוא המכתב ומ"ם קום שב אל השמים. והטעם: כי מכתבם יקרא בכל מקום ויבינו מה טעמי כל המשכילים בכל מקומות הארץ. ובקצה תבל - היא הארץ המיושבת מליהם ישמיעו והנה ספור והקו הוא הספר והם שהזכיר בעל ספר יצירה בספר וספר וסיפור כי אלה שלשתם עיקרי כל החכמות. וטעם להזכיר השמש, כי הוא גדול מכל גוף והתנועות העליונות כולם קשורות בו והוא מוליד הזמן השוה והשונה והיום והלילה והמתכות והצמחים וכל החיים תלויים בשמש, וככה אמר שלמה תחת השמש ואהל נוה, כמו: איש לאהליו, כי השמש קבוע בגלגל בראיות גמורות מחכמת מלאכת השמים. ויש אומרים: כדמות אור וכמוהו לא יאהיל. ולפי דעתי: שאל"ף יאהיל נוסף כאל"ף והאזניחו נהרות והוא מגזרת לא יהלו אורם. וטעם בהם בשמים והוא הוא נסתר מעיני יושבי הארץ, כנגד מרחק המדינות מקצה מזרח והמשילו לחתן בעבור שכל רואיו שמחים בו. וטעם כגיבור – בעבור שירוץ גלגלו בו ולא ייעף ולא ייגע.

מְצוּדַת דָּוִד בכל הארץ. אבל על כי בנייני השמים יצאו להיות נראים בכל הארץ לזה נשמע דבריהם בקצה הארץ עם שאין בהם אמירה כי במה שמראים מפלאות ה׳‎ הרי הם כאלו אמרו: לשמש. הנה לשמש שם אהל בהשמים כי מהלכו בשמים ולא יזוז משם:

מְצוּדַת צִיּוֹן קום. ר״ל הבנין שלהם הנעשה בנטיית קו המשקל: מליהם. אמריהם כמו אין מלה בלשוני (לקמן קל״ט):

ו וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח׃

רַשִׁ״י והוא כחתן יוצא מחופתו. בכל בקר וזהו שאמר השמים מספרים כבוד אל:

מְצוּדַת דָּוִד והוא. השמש הזה יוצא בשמחה להאיר על הארץ כאשר ישמח החתן בצאתו מחופתו ישיש. הוא שש במהלכו כאשר ישיש הגבור לרוץ באורח כי בטוח הוא בגבורתו ולא יחת מפני כל וכן השמש בטוח הוא שילך מהלכו באין מוחה:

ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל־קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ׃

רַשִׁ״י ותקופתו על קצותם. הקפת סבובו מקצה אל קצה: ואין נסתר מחמתו. אילמלא ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו שחמה ולבנה ברקיע השני כדאמרינן שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מכון מעון ערבות ומונה להם כסדרן וילון אינו משמש כלום רקיע יש בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות כו':

אִבְּן עֶזְרָא מקצה - הזכיר תנועותיו כפי תולדתו באמת שהיא הפך התנועה הגדולה. ומלת תקופה – כמו כי הקיפו ימי המשתה, הקיפוני. וטעם ואין נסתר – כי חמת השמש בעולם כדמות חום הלב בגוף האדם, מראיות חכמת התולדת והנה הוא חיי כל הגופות.

מְצוּדַת דָּוִד מקצה. יציאת השמש הוא מקצה השמים לפי הנראה והנדמה לכל אחד באופק שלו ותקופתו. וסבובו הוא על קצות השמים רצה לומר בכל יום זורח ברוח שזרח אתמול ושוקע ברוח ששקע אתמול וכן סובב והולך יום יום: ואין נסתר. ואין מי שיהיה נסתר מחום השמש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותקופתו. מלשון הקפה וסבוב:

ח תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי׃

רַשִׁ״י תורת ה' תמימה. גם היא מאירה כשמש כמו שנאמר בסוף הענין מאירת עינים ואומר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור. ד"א ואין נסתר מחמתו ליום הדין וליהט אותם היום הבא (מלאכי ג׳:י״ט) אבל תורת ה' תמימה היא משיבת נפש לדרכי חיים ומגינה היא על לומדיה מאותו להט כמו שנאמר וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו' (שם): עדות ה' נאמנה. נאמנת היא להעיד בלומדיה: משיבת נפש. משיבתו מדרכי מיתה לדרכי חיים: תורת עדות פקודי מצות יראת משפטי ששה כנגד ששה סדרי משנה ובין כל שם ושם חמשה תיבות עם השם עצמו כנגד ה' חומשי תורה וחותם בסופן אמת צדקו יחדיו כלם יחד מתוקנים בחסד ואמת: מחכימת פתי. נותנת חכמה לפתאים.

אִבְּן עֶזְרָא תורת - אמר רב סעדיה הגאון: כי תחסר מלת יאמר, כי השמש יאמר תורת השם תמימה. ולפי דעתי: שהזכיר עד כה איך יוכל המשכיל למצוא עדות על האלהות ולהכיר מעשיו, ואמר דוד גם יש עד אחר נכבד ממנו ויותר נאמן והיא תורת השם ועדותיו ופיקודיו ומצותיו ויראתו ומשפטיו. ופירוש תורה – שתורה הדרך הישרה בסימנים נזכרים כמו תורת הצרעת והנזיר. והזכיר משיבת נפש - כי התורה תסיר הספק מן הנפש. וטעם לאמר תמימה – כנגד השמש, בעבור היות השמש תמימה באורה ואיננה כמו הלבנה. וטעם משיבת נפש – כשמש, כי מעת היות השמש בחצי גלגל העולה תשוב נפש רבים מהחולים הפך מה שיקרה בהיותו בחצי גלגל היורד, והרופאים ידעו זה ועדות הדברים העתיקום מפי המעידים שראו בעיניהם, ובעבור שלא יוכל אדם לדעתם מדרך הראיות, אמר: מחכימת פתי. ואמר שנאמנים הם ואינם כזב, אף על פי שאינם יודעים אותם חכמי לב, ואמר על התורה תמימה כי אין צריך לעדות עד אחר עמה.

מְצוּדַת דָּוִד תורת ה׳‎ תמימה. אבל תורת ה׳‎ היא יותר תמימה ר״‎ל שלימה בפעולותיה ומועלת יותר מן השמש: משיבת נפש. רצה לומר כי השמש עם כל תועלתו לפעמים יזיק בחומו הרב עד כי יחלה האיש חולי המות אבל התורה משיבת עוד נפש האדם כי היא מגינה ומצלת מן המות: עדות. המצות יקראו עדות כי מעידים על המקיימם אשר מאמינים בה׳‎: מחכימת פתי. אבל השמש לפעמים יכניס חומו במוח האדם וישתגע:

מְצוּדַת צִיּוֹן משיבת. ענין הנחה והשקטה כמו למשיב נפש (רות ד׳):

ט פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵב מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם׃

רַשִׁ״י ברה. מצהרת:

אִבְּן עֶזְרָא פקודי - מגזרת פקדון והמה הנמצאות בכח הנשמה בכל אדם, בהיותו בר מצוה והשם הפקידם בלב והזכיר ישרים עמהם, כי כל המשכילים מחכימים עליהם בדרך הישר שאין שם מכשול. ואמר משמחי לב - כי בעבורם יגיע החכם למעלת שמחת עולם, וכנגד השמש הזכיר ישרים, בעבור כי מהלך השמש על סדני גלגל המזלות והוא הדרך הישר. ועוד יתרו לפקודים, כי השמש פעמים נוטה מגלגל המישור ושמחת לב כנגד השמש, כי ככה הוא רק ביום תשמח ולא בלילה, והפקודים משמחים תמיד ומצות ה' מצות עשה וקראם מצות, בעבור שאין כתוב ברובם למה צוו ואמר עליהם ברה, כי כן הם לברי לבב, על כן מאירת עינים, כאדם שהיה בחשך וכנגד השמש אמר ברה, כי אין בה כדמות שחרות בתוכה כמו ללבנה ויתרון המצוה, כי העבים יסתירו אור השמש ביום ולא כן המצוה ומאירת עינים, כי היא אור העולם ביום גם בלילה, כי אור הלבנה מורה בראיות גמורות.

מְצוּדַת דָּוִד משמחי לב. ולא כן השמש כי מכניס דאגה בלב האדם שלא יהיה נלקה ברוב חומו מאירת עינים. אבל המרבה להסתכל באור השמש עיניו כהות:

מְצוּדַת צִיּוֹן ברה. מל׳ ברור ונקי:

י יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי־יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו׃

אִבְּן עֶזְרָא יראת - מצות לא תעשה. ואמר: טהורה – כי הטהור הוא שלא יתגאל במצות לא תעשה. עומדת לעד - שלא יתכן שהשם יתר האסור, וכנגד השמש אמר טהורה בעבור שיש פעמים שיקדר השמש אף על פי שגופה טהור הוא, רק הדבר כנגד אחרים והשמש עומדת לעד, כי איננה מורכבת כמו הנבראים מהארבעת יסודות, אע"פ שתשתנה עמידת השמש כפי הרוחות. משפטי - ידוע כי משפטי חכמת המזלות כפי מערכת המשרתים בערכם אל השמש, ויש משפטים בערכים מכחישים אלה לאלה ובעבור זה יטעו בעלי הדין, על כן אמר על משפטי השם צדקו יחדו ואחר שהשלים לדבר על יתרון התורה המועלת למשכיל בעולם הבא, הזכירה כנגד תענוגי זה העולם.

מְצוּדַת דָּוִד עומדת לעד. ולא כן השמש כי לפעמים יכסהו הענן: צדקו יחדו. אינם מכחישין זה את זה אבל השמש כשהוא נראה בזה האופק אינו נראה בהאופק שממולו וכאלו מכחיש זה את זה:

יא הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃

רַשִׁ״י ונפת צופים. ומתק צופים ברויי"קאש בלעז ומנחם פתר ונפת לשון טפה וכן נפת תטפנה (משלי ה') נפתי משכבי (שם) (סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא הנחמדים - אנשי העולם מתאוים להיות להם זהב ופז רב, הם אבנים יקרות בעבור שהם עומדים וימצאם בשעת הצורך בעבור היותם עומדים בעצמם ולא יחסרו, ולחכמה יתרון עליהם כי האדם ימצאנה בחייו ובמותו. וטעם ומתוקים – כי המאכל צריך אליו כל חי טוב ורע. אמר: כי תענוג החכמה יותר מתענוג המאכל המתוק, ואין למעלה מהדבש בעבור היות המאכל תענוג רגע והחכמה לעולם. גם טעם מתוקים הם מדבש ונופת – למשכילים לבדם לא לכל אדם, על כן גם עבדך ומלת בהם כמו הנחמדים וטעם בשמרם עקב רב, ידעתי כי בשמירתם שכר רב יקבל השומר והנה יועילו בעולם הזה ובבא.

מְצוּדַת דָּוִד הנחמדים. למי שחומד מהם אין לו דבר יערוך עליו כי חמודים המה לו מזהב וגו׳‎ ומתוקים המה לו מדבש וגו׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונפת. ענין הזלה כמו נופת תטופנה (ש״ה ד׳): צופים. כן יקראו חלות הדבש וכן צוף דבש (משלי י״ז) וכפל דבורו:

יב גַּם־עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב׃

רַשִׁ״י בשמרם עקב רב. נזהרתי בשמירת' בשביל רב טובך אשר צפנ' וללשון הזה עקב כמו (בראשי' כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי ד"א עקב רב סופן של תלמידי חכמים לבא לידי גדולה עקב לשון סוף ויש לו חבר בלשון משנה עקבות משיחא:

מְצוּדַת דָּוִד גם עבדך. רצה לומר גם אני מן החומדים בהם ואני נזהר בקיומם: בשמרם עקב רב. כי יש בשמירתן גמול שכר הרבה:

מְצוּדַת צִיּוֹן עקב. ענין שכר וגמול שהוא סוף המעשה כהעקב הזה שהוא סוף הגוף וכן עקב תשמעון (דברים ז׳):

יג שְׁגִיאוֹת מִי־יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃

רַשִׁ״י שגיאות מי יבין. אני נזהרתי בהם אבל אי איפשר להזהר שלא אשגה בהם ואתה נקני מנסתרות שנסתרו ממני ולא ידעתי בחטאי בשגגה:

אִבְּן עֶזְרָא שגיאות - יתכן היות האל"ף תחת אות הכפל או תחת יו"ד, כמו שכיות החמדה והטעם אני נזהר בכל מאדי, רק אפחד אולי משגה יקרה לי, על כן אמר: מנסתרות ממני, נקני.

מְצוּדַת דָּוִד מי יבין. מי יוכל להתבונן מבלי מצוא בו שגיאה כי פעמים רבים יקרה שישגה האדם בדעתו לחשוב שאין רע בדבר מה אבל לא כן היא כי נעלם ונסתר ממנו תוכן הדבר: מנסתרות נקני. לזה אשאל אשר תכפר לי ותנקה אותי מהרע שעשיתי על כי היה נסתר ממני תוכן הדבר:

יד גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל־יִמְשְׁלוּ־בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב׃

רַשִׁ״י גם מזדים. מן הזדונות: אז איתם. אהיה תמים אמרו חכמים למה דוד דומה לכותי המחזר על הפתחים והם מערימים בדבר יותר מכל אדם תנו לי מים לשתות דבר שאין בו חסרון כיס מששתה אמר יש כאן בצל קטן משנתנו לו אומר יש בצל בלא מלח משנתנו לו אמר תנו לי מעט לחם שלא יזיקני הבצל כך אמר דוד בתחל' על השגגות ואחר כך על הזדונו' ואחר כך על המרדים פשעים אלו המרדים שמתכוין להכעיס וכן הוא אומר (מ"ב ג') מלך מואב פשע בי:

אִבְּן עֶזְרָא גם - יתפלל אל השם שיסבב סבות כי לו נתכנו עלילות שיחשכהו מחברת הזדים ומרעתם ואל ימשלו בו. וטעם אז איתם – אז אהיה תם והיא מלה זרה. והטעם: כי לא יוכל לשמור המצות אם ימשלו בו זדים כי יכריחוהו.

מְצוּדַת דָּוִד גם מזדים. גם מעשות רע במזיד מנע אותי ואמץ לבבי לבל עשותם: אל ימשלו בי. רצה לומר לא יוכלו להטות לבבי אל הערבות ומתיקות שיש בהנאות הזדים ההם אלא אתגבר על התאוה: אז איתם. אז אהיה תמים כי על השגיאות תכפר ומהזדים תחשוך אותי כי מפשע והוא המרד שהוא עון רב וגדול מזה אהיה נקי מעצמי כי בוודאי לא אחטא במרד ואם כן לא ישאר בידי מאומה רע ואהיה תמים וכאומר הנה מאד קשה להיות תמים כי אם באופן זה:

מְצוּדַת צִיּוֹן איתם. מל׳ תם ושלם:

טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי׃

רַשִׁ״י יהיו לרצון. לפיוס לרצותך:

אִבְּן עֶזְרָא יהיו לרצון אמרי פי - שלא ימשלו בו זדים. וטעם צורי – שלא יפחד שימשלו בו זדים ואילו היו מושלים בו, אין לו גואל מידם זולתו, על כן: ה' צורי וגואלי.

מְצוּדַת דָּוִד והגיון לבי. גם מחשבות לבי מה שלא אוכל להוציא בפה גם המה יהיו לרצון לפניך:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.