Psalms 21 — תְּהִלִּים כא

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃

ב יְהוָה בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח־מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה־יגיל [יָּגֶל] מְאֹד׃

רַשִׁ״י בעזך ישמח מלך. רבותינו פתרוהו על מלך המשיח ונכון הדבר לפותרו עוד על דוד עצמו לתשובת אחרים שדרשו בו שאחר שלקח את בת שבע אמר מזמור זה:

אִבְּן עֶזְרָא למנצח - ה' בעזך ישמח מלך - ה' בעוז שנתת לו ישמח וככה בישועתך.

מְצוּדַת דָּוִד בעזך. בהעוז הניתן ממך למלך המשיח הנה ישמח בו: ובישועתך. כפל הדבר במלות שונות:

ג תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל־מָנַעְתָּ סֶּלָה׃

רַשִׁ״י וארשת. לשון דבור ואין לו דמיון ומנחם הביא לו חבר כרשיון כורש מלך פרס (עזרא ג') ושניהם לשון מבטא שפתים:

אִבְּן עֶזְרָא תאות - מה שיש בלבו. וארשת - מה שידבר בפיו והאל"ף נוסף כאל"ף ואזרועך וכמוה: כרשיון מלך פרס.

מְצוּדַת דָּוִד תאות לבו. מה שיתאוה בלבו תתן לו עם כי לא שאל עליו ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות על כי במראה הנבואה נראה כאלו כבר היה הדבר: וארשת. וכל שכן שבל תמנע ממנו מה שישאל בפיו:

מְצוּדַת צִיּוֹן וארשת. ענין מבטא ואמירה ואין לו דומה במקרא ובפייט של ר״ה ארשת שפתינו:

ד כִּי־תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז׃

רַשִׁ״י כי תקדמנו ברכות טוב. קודם ששאלתי ממך הקדמת לי ברכתך על ידי נתן הנביא והקימותי את זרעך וגו' (ש"ב ז') והכינותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם: תשית לראשו עטרת פז. ויקח עטרת מלכם ותהי על ראש דוד (שם ב' י"ב):

אִבְּן עֶזְרָא כי - תי"ו תקדמנו לנוכח השם ויהיה הפועל יוצא לשנים פעולים, כלומר המלך שהוא מוקדם מן הברכות. עטרת - זהב עם פז אבנים יקרות סביבה, כי כן מנהג המלכים. ויתכן היות תי"ו תקדמנו לשון נקבה, בעבור ברכות כדרך: בנות צעדה עלי שור.

מְצוּדַת דָּוִד כי תקדמנו. תקדים ליתן לו ברכות טוב טרם ישאל עליו: עטרת פז. רצה לומר כבוד הרבה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תשית. תשים: לראשו. בראשו:

ה חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד׃

רַשִׁ״י חיים שאל ממך. כשהייתי בורח לחוצה לארץ מפני שאול הייתי מתפלל אתהלך לפני ה' בארצות החיים (לקמן קי"ו): נתתה לו. שהשיבותני לארץ ישראל: אורך ימים. למלכותי שאמרת והכינותי את כסא ממלכתך עד עולם:

אִבְּן עֶזְרָא חיים - שם לעולם על לשון רבים לא יפרדו, כמו נעורים בתולים זקונים מלואים. אורך ימים עולם ועד - עולם הפחות שני דורים.

מְצוּדַת דָּוִד חיים שאל. ארז״‎ל כאשר יראה משיח בן דוד שנהרג משיח בן יוסף ישאל אז על החיים וה׳‎ יבטיחו עליו:

ו גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו׃

רַשִׁ״י תשוה. מנחם פתר תשוה תשים תשית לשון א' להם:

אִבְּן עֶזְרָא גדול - כל נושע לעולם יוסיף כבוד. הוד והדר תשוה - כמו תשית.

מְצוּדַת דָּוִד בישועתך. על ידי ישועתך יתגדל כבודו:

מְצוּדַת צִיּוֹן תשוה. תשים:

ז כִּי־תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת־פָּנֶיךָ׃

רַשִׁ״י תחדהו. לשון חדוה: את פניך. בגן עדן, ורבותינו שדרשוהו במלך המשיח הביאו ראיה לדבר ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי (דניאל ז׳:י״ג) ואומר (ירמיהו ל׳:כ״א) והקרבתיו ונגש אלי:

אִבְּן עֶזְרָא כי - אמר השם לאברהם והיה ברכה והמשורר אמר: ברכות לעד - לנצח הוא וזרעו. תחדהו - מגזרת חדוה.

מְצוּדַת דָּוִד כי תשיתהו. תשים אותו לעולם לברכה כי הכל יברכו בו לומר שיהיה כמוהו תחדהו. תשמחו בשמחת ראיית פניך:

מְצוּדַת צִיּוֹן תחדהו. מל׳ חדוה ושמחה כמו ויחד יתרו (שמות י״ח):

ח כִּי־הַמֶּלֶךְ בֹּטֵחַ בַּיהוָה וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן בַּל־יִמּוֹט׃

רַשִׁ״י בל ימוט. ובחסד עליון הוא בוטח שלא ימוט:

אִבְּן עֶזְרָא כי - הטעם אין לו בטחון בגבורתו, רק בשם ובחסדו והזכיר עליון כנגד בל ימוט.

מְצוּדַת דָּוִד כי וגו׳‎. בעבור שתהיה בטחונו בה׳‎ לזה לא ימוט:

ט תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל־אֹיְבֶיךָ יְמִינְךָ תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ׃

רַשִׁ״י תמצא ידך לכל אויביך. כל מכת ידך שיש לך להביא הבא על אויביך:

אִבְּן עֶזְרָא תמצא - זה חסד עליון שהשם אומר לדוד: תמצא ידך והיא השמאלית, וככה ידה ליתד תשלחנה. וטעם תמצא – כדרך והצרותי להם, למען ימצאו אותם הקולעים. והטעם: לא יוכלו לנוס ולהפרד ולהמלט.

מְצוּדַת דָּוִד תמצא. תספיק מכת ידך לכל אויביך: ימינך תמצא. ר״‎ל תשיגם ולא יוכלו להנצל:

מְצוּדַת צִיּוֹן תמצא. תספיק כמו ומצא להם (במדבר י״א):

י תְּשִׁיתֵמוֹ כְּתַנּוּר אֵשׁ לְעֵת פָּנֶיךָ יְהוָה בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם וְתֹאכְלֵם אֵשׁ׃

רַשִׁ״י לעת פניך. לעת זעמך: באפו יבלעם. תפלה היא זו:

אִבְּן עֶזְרָא תשיתמו, פניך - כעסך פני ה' חלקם ופניה לא היו לה עוד. ויש אומרים: כי כ"ף כתנור אש כמו בי"ת, כדרך: בחצי לילה, כחצות הלילה.

מְצוּדַת דָּוִד תשיתמו. יתמיד בהם האש כמו בתנור: לעת פניך. בעת כעסך אז יבלעם באפו ותאכלם האש:

מְצוּדַת צִיּוֹן תשיתמו. תשים אותם: יבלעם. מלשון בליעה והשחתה:

יא פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם׃

רַשִׁ״י פרימו מארץ תאבד. להקב"ה הוא מתפלל שיאבד זרעו של עמלק הרשע:

אִבְּן עֶזְרָא פרימו - תי"ו תאבד לנכח דוד או למשיח, כי אחריו כתוב: כי נטו. מלת נטו – יוצאה והפעול הוא רעה.

מְצוּדַת דָּוִד פרימו. בניהם: וזרעם. כפל הדבר במלות שונות:

יב כִּי־נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל־יוּכָלוּ׃

רַשִׁ״י כי נטו עליך רעה. כנגד טיטוס הרשע שאמר הרג את עצמו: בל יוכלו. לעשותה:

אִבְּן עֶזְרָא מזמה - בכח ולא יוכלו להוציאה למעשה.

מְצוּדַת דָּוִד כי נטו. על כי נטו לעשות רעה למולך כמ״‎ש יתיצבו וגו׳‎ על ה׳‎ ועל משיחו (לעיל ב׳‎): חשבו מזמה. יחשבו מחשבות שא״‎א להם לעשותם:

יג כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל־פְּנֵיהֶם׃

רַשִׁ״י כי תשיתמו שכם. אשר תשית אותם לחלק שיחלקו ישראל את ממונם כמו שנאמר (ישעיהו כ״ג:י״ח) והיה סחרה ואתננה וגו': במיתריך תכונן על פניהם. במיתרי קשתותיך תכונן חציך ותזמינם לירות על פניהם:

אִבְּן עֶזְרָא כי - בעבור היות באתנחתא שבשכם הוא שכם אחד והטעם להיותם נחברים על דרך: והצרותי להם למען ימצאו. ומלת תכונן – דרך קצרה, כי הטעם תכונן הקשת בחיצים.

מְצוּדַת דָּוִד כי תשיתמו. כי בעבור זאת תשית אותם לחלק אחד שיעמדו מובדל בפאה אחת להיות למטרא לחץ: במיתריך. בחבל הקשת תכונן החצים לירות בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן שכם. חלק כמו שכם אחד (בראשית מח): במיתריך. הוא חבל הקשת כמו על יתר (לעיל יא):

יד רוּמָה יְהוָה בְּעֻזֶּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ׃

רַשִׁ״י רומה ה' בעזך. על הקמים ונשירה ונזמרה, (סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא רומה - שב להודות השם בסוף המזמור, כי כל זה יקרה לאויב בסוף בעוז השם כאשר החל: ה' בעזך ישמח מלך.

מְצוּדַת דָּוִד בעוזך. כפי גודל כחך תרים עצמך להפרע מאויביך ואז נשירה וגו׳‎:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.