Sign In

Psalms 76 — תְּהִלִּים עו

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר׃

אִבְּן עֶזְרָא למנצח בנגינות - על נגינות שונות, או נועם פיוט תחלתו כן.

ב נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא נודע - כדרך: כי נודע דוד לכל. וטעם ביהודה – שהם יושבי ירושלם.
מְצוּדַת דָּוִד נודע. אז בעת מפלת סנחריב יהיה אלהים נודע ומפורסם ביהודה: בישראל. כפל הדבר במ״‎ש:

ג וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן׃

אִבְּן עֶזְרָא ויהי בשלם - היא ירושלם אולי נקראה כן, כי היא שלימה כנגד שער השמים, או שהיא ראויה להיות בשלום, או קראוה כן על דרך תפלה, כדרך: שאלו שלום ירושלם.
מְצוּדַת דָּוִד ויהי בשלם. אז ידעו הכל אשר סוכו ומדורו של המקום הוא בציון ובירושלים:
מְצוּדַת צִיּוֹן בשלם. הוא ירושלים כמ״ש ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד:י״ז-י״ח): ומעונתו. מלשון מעון ומדור:

ד שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי־קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה׃

רַשִׁ״י שמה שבר רשפי קשת. של סנחריב ואוכלוסיו: רשפי קשת. אין רשפי קשת לשון רשפי אש שאין לשון רשפי אש נופלים בקשת וזה רפי ורשפי אש דגוש ורשפי קשת ל' ולחומי רשף (דברים ל״ב:כ״ד) דמתרגמינן עוף, ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳) וכן ומקניהם לרשפים (לקמן עח) לצפרים, וכן ובני רשף בני עפיפה הם שדים יגביהו לעוף אף זה לשון חצים המעופפים כענין שנאמר ומחץ יעוף יומם, שמה שבר רשפי קשת חצים שהקשת מעופף, וכל המזמור הזה מדבר במפלת סנחריב שלא מצינו אויב נופל בירושלים אלא הוא:
אִבְּן עֶזְרָא שמה - א"ר משה: כי זה המזמור נאמר על מלחמת אויב שצר על ירושלם ונחלש ודימה החצים לרשפים וכניצוצים שהם עפים. ושבר - ישרת בעבור אחר ושבר מגן וחרב וכלי מלחמה באמת.
מְצוּדַת דָּוִד שמה. סביבות ירושלים שבר וביטל להב ברזילי חצי הקשת: מגן וחרב. גם שבר מגן וחרב ואת המלחמה עד עולם מבלי תקומה:
מְצוּדַת צִיּוֹן רשפי. גחלים כמו רשפיה רשפי אש (ש״ה ח׳) והוא מושאל לזוהר ברזל החיצים וכמו שיאמר בלהב חרב וברק חנית (נחום ג׳:ג׳):

ה נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי־טָרֶף׃

רַשִׁ״י נאור אתה אדיר. לשון נאר מקדשו (איכה ב׳:ז׳) נארת ברית עבדך (לקמן פט) מנאר את אויביך וקמיך ומטאטאן מן העולם, נאור על שם מעשיו נקרא כמו חנון ורחום וקנא על שם שהוא חונן שהוא מרחם שהוא מקנא: אדיר מהררי טרף. חזק מענקים טורפים הגבוהים כהרים ולנגדך אין גבורת' נודעת:
אִבְּן עֶזְרָא נאור - אין דבר נראה שהוא נכבד שאיננו גוף והוא עצם דבר, רק האור לבדו. ומלת נאור – כמו נכון והנה זה כנגד הכבוד ואדיר, כמו: אדיר במרום ה'. וטעם מהררי טרף – שלא יוכל אדם לעלות שם. א"ר משה הכהן: אם הצר שנפחד ממנו ישגב בהרים, שמשם ירדו החיות לא ינצל. ואין טעם בדבריו. גם מפרשים אמרו: כי נאור מגזרת נאר מקדשו, כמו משחית, והנו"ן שרש. והנה שם התואר כמו קרוב ורחוק, אך הוא פועל יוצא, כמו: ושבח אני.
מְצוּדַת דָּוִד נאור אתה. אתה הוא המנהיר והמצהיל ויותר חזק מההרים אשר בהם חיות הטורפים והוא משל על חיל סנחריב:
מְצוּדַת צִיּוֹן נאור. מל׳ הארה: אדיר. חוזק:

ו אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא־מָצְאוּ כָל־אַנְשֵׁי־חַיִל יְדֵיהֶם׃

רַשִׁ״י אשתוללו. כמו השתוללו כמו (דה"י ב' כ') ואחרי כן אתחבר אחזיה וגו' כמו התחבר ונגזר אשתוללו מגזרת (איוב יב) מוליך יועצים שולל, והוא לשון משגה ושלו כשוטים שוגים והתי"ו נופלת בלשון המתפעל באמצע התיבה בכל תיבה שתחילתה שי"ן: נמו שנתם. נרדמו בשינה לשון תנומה: ולא מצאו. ידיהם וכחם כשבאת ליפרע מהם:
אִבְּן עֶזְרָא אשתוללו - האל"ף תחת ה"א התפעל כמו אתחבר, ויחסר בי"ת ממלת שנתם.
מְצוּדַת דָּוִד אשתוללו. חיל סנחריב שהיו אבירי לב למלחמה נעשו שוטים לבלי דעת לערוך מלחמת ונרדמו בשינה וכל אנשי החיל לא מצאו ידיהם לערוך מלחמה והוא ענין מליצה לומר שכולם נפלו פגרים מתים:
מְצוּדַת צִיּוֹן אשתוללו. ענין סכלות כמו מוליך יועצים שולל (איוב י״ב:י״ז): נמו. מל׳ תנומה:

ז מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס׃

רַשִׁ״י נרדם ורכב וסוס. וי"ו של ורכב טפילה היא כמו (בראשית ל״ו:כ״ד) אלה בני צבעון ואיה וענה וי"ו של ואיה טפילה היא:
אִבְּן עֶזְרָא מגערתך - טעם אלהי יעקב, כאשר הזכיר בתחלה: בישראל גדול שמו. וטעם נרדם – כל אחד מאנשי חיל הנזכרים בפסוק ראשון, והוא הוא נרדם כל איש חיל ורכב וסוס.
מְצוּדַת דָּוִד מגערתך. שגערת בחיל סנחריב נרדם ונשתקע בשינה הרכב והסוס:
מְצוּדַת צִיּוֹן ורכב. הוי״ו יתירה:

ח אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי־יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ׃

רַשִׁ״י מאז אפך. משעה שאתה כועס:
אִבְּן עֶזְרָא אתה - הטעם אתה לבדך נורא והיה האחד מספיק וכמוהו: ה' מעון אתה היית לנו, כי היה מספיק ה' מעון היית לנו, ומאז כמו מאז הפקיד אותו.
מְצוּדַת דָּוִד ומי יעמוד. מי יוכל להתקיים: מאז אפך. משעה שחרה אפך משא״‎כ מחרון אף ב״‎ו שלפעמים תשש כחו:

ט מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה׃

רַשִׁ״י משמים השמעת דין. כשנתנבא ישעיה על פורענותו של סנחרב ונתקיים בו, ארץ ישראל שיראה ממנו ומאוכלוסיו אז שקטה:
אִבְּן עֶזְרָא משמים - כי כל הגזרות באות משמים. וטעם השמעת כאשר ישמעו כל יושבי הארץ שישבת לכסא ודנת באמת, אז יראו הנשארים ממך וישקוט כל אחד במקומו ולא יבואו לעיר קדשך להלחם עליה. ויש אומרים: כי טעם ארץ יראה – הרשעים. ושקטה – הצדיקים.
מְצוּדַת דָּוִד משמים. כאשר השמעת מן השמים דין משפט סנחריב אז כל יושבי הארץ יראו מישראל ושקטו מלהלחם בהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן ושקטה. ענין מנוחה:

י בְּקוּם־לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל־עַנְוֵי־אֶרֶץ סֶלָה׃

רַשִׁ״י בקום למשפט אלהים. לעשות משפט מאויביו להושיע חזקיהו וסיעתו:
אִבְּן עֶזְרָא בקום - זה הפסוק דבק, עם הבא אחריו. אמר ר' משה: כן פירוש הפסוק כאשר תעשה דין בבעלי החמות, תודה לך כל חמת אדם. והטעם כל אדם בחמתו ירא ממך. ולפי דעתי: כאשר תודה לך חמת אדם והם הצרים על ירושלם, אז שארית חמות תחגור ותקשור ותהיינה ברשותך, להתיר מהם כפי חפצך.
מְצוּדַת דָּוִד בקום. בעת קום אלהים לעשות משפט סיבה היא להושיע כל ענוי ארץ לעולם כי בזה יפחדו מלהרע להם:

יא כִּי־חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר׃

רַשִׁ״י כי חמת אדם תודך. כעסן של רשעים גורם שהבריות מודים להקדוש ברוך הוא כשהם מראין כעסם והקב"ה נפרע מהם הכל מקלסין לפניו ואף הם עצמם מקלסין לפניו כשרואין שאין כעסן כלום כמו שמצינו בנבוכדנצר כשהשליך חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש מה נאמר שם יהא שמיה דאלהא מברך וגו' וע"י כן שארית החמת תחגור תעכב ותחדול שאר הרשעים מעוכבים ונמנעים מלהראות גאותם וחמתם, תחגור ל' עכבה בלשון משנה פגימת הסכין כדי שתחגור בו הצפורן, ושמעתי משמו של רבי אלעזר הגאון בר' יצחק שהיה מביא המקרא הזה עדות לאותה משנה, ויש עוד לפתור חגירה זו כמשמעה לשון חגורה ופירושו לך נאה לחגור חימה ולעטות קנאה כי הכח והיכולת שלך ולשון שארית זה הוא מאחר שחמת אדם אינו כלום נשארו כל חגורות חימה לך:
מְצוּדַת דָּוִד חמת אדם. החמה היא המביא ההודאה לה׳‎ כי סוף הדבר אשר יענשו: שארית חמות. ובעבור זאת תחגור מסביב לאסור ולקשור שארית החמה ר״‎ל לא יכעסו עוד מעתה:
מְצוּדַת צִיּוֹן שארית. מל׳ שיור: תחגור. מל׳ חגורה:

יב נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיהוָה אֱ‍לֹהֵיכֶם כָּל־סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא׃

רַשִׁ״י נדרו ושלמו. נדריכם: כל סביביו. השומעים תשועה זו וכן עשו כמ"ש (ישעיהו י״ט:י״ח) יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות: יובילו שי למורא. למה לפי שבעת חפצו:
אִבְּן עֶזְרָא נדרו - יתכן שאמרו כן אנשי ירושלם בעת צרתם, או כאשר תחגור שארית חמות יאמרו אלה לאלה נדרו ושלמו. למורא - בעבור המורא. ורבי משה אמר: כי הוא תאר, כמו הוא מוראכם.
מְצוּדַת דָּוִד נדרו. אתם בני ישראל נדרו נדרים ושלמו אותם לה׳‎: כל סביביו. העובדי כוכבים היושבים סביבות ירושלים בשומעם מפלת סנחרב יביאו מנחה בעבור המורא של ה׳‎ ופחד גאונו:
מְצוּדַת צִיּוֹן יובילו. יביאו כמו לרקמות תובל למלך (לעיל מ״ה): שי. תשורה ודורון:

יג יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי־אָרֶץ׃

רַשִׁ״י יבצור רוח. גסה של נדיבים ממעט גאותם, יבצור ימעט כמו (בראשית י״א:ו׳) לא יבצר מהם:
אִבְּן עֶזְרָא יבצור - דרך משל כטעם יכרות מגזרת בציר וזה דבק כי כל סביבות ירושלם יובילו שי בראותם, כי השם יבצור רוח נגידים, שהוא נורא למלכי ארץ, כמו: על כל מלכי ארץ.
מְצוּדַת דָּוִד יבצור. כי כאשר ימניע הגאוה והכעס של המושלים אז הוא נורא ומאויים למלכי ארץ כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם:
מְצוּדַת צִיּוֹן יבצור. ענין מניעה כמו ועתה לא יבצר מהם (בראשית י״א:ו׳): רוח. ענינו כעס וגאוה כמו ומושל ברוחו (משלי וז): נגידים. שרים ומושלים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.