Sign In

Psalms 79 — תְּהִלִּים עט

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים׃

רַשִׁ״י לעיים. לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו:
אִבְּן עֶזְרָא מזמור לאסף אלהים באו גוים - הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר. יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו. וטעם אלהים – איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו. בנחלתך - ארץ ישראל. לעיים - מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'. ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.
מְצוּדַת דָּוִד אלהים. אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך: לעיים. כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים:
מְצוּדַת צִיּוֹן לעיים. ענינו תל וגל כמו לעי השדה (מיכה א׳):

ב נָתְנוּ אֶת־נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ־אָרֶץ׃

רַשִׁ״י בשר חסידיך. והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש באגדה:
אִבְּן עֶזְרָא נתנו - קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.
מְצוּדַת דָּוִד נתנו וכו׳‎. כי לא נתנום לקבורה:
מְצוּדַת צִיּוֹן לחיתו. הי״ו יתירה וכן וחיתו ארץ למינה (בראשית א׳:כ״ד):

ג שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר׃

אִבְּן עֶזְרָא שפכו - דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.
מְצוּדַת דָּוִד ואין קובר. כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם:

ד הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ׃

רַשִׁ״י וקלס. לשון דבה לדבר בם כמו למשל:
אִבְּן עֶזְרָא היינו - הנשארים ממנו.
מְצוּדַת דָּוִד היינו חרפה. השכנים היו מחרפים אותנו:
מְצוּדַת צִיּוֹן וקלס. ענין לעג וחרפה כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ׳):

ה עַד־מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ קִנְאָתֶךָ׃

רַשִׁ״י עד מה. עד מתי: תאנף. תקצוף: קנאתך. חמתך שאתה מקנא להנקם ל' אל קנא (שם ד') אנפרנמנ"ט בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא עד מה ה' תאנף לנצח - בנו. תבער כמו אש קנאתך - קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים?!
מְצוּדַת דָּוִד עד מה. עד מתי יהיה כן וכי תאנף לנצח וכי תבער קנאתך כמו אש שהולך ושורף עד תומו:
מְצוּדַת צִיּוֹן תאנף. מל׳ אף וחימה:

ו שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא שפוך, ועל ממלכות - כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח.
מְצוּדַת דָּוִד שפוך. הסר החמה מאתנו ושפוך אותה על הגוים אשר לא יירצו לדעת אותך:
מְצוּדַת צִיּוֹן אל הגוים. על הגוים:

ז כִּי אָכַל אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך עד שאכלו את יעקב, שידע אותך.
מְצוּדַת דָּוִד אכל. כלו והשמידו: נוהו השמו. החריבו מדורו זה בה״‎מ:

ח אַל־תִּזְכָּר־לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃

אִבְּן עֶזְרָא אל - מפרשים רבים אמרו: כי ראשונים תאר לעוונות. והנכון בעיני: כי עוונות סמוך לאבות ראשונים, ומלת יקדמונו כנגד ראשונים. וטעם כי דלונו מאד – אין לנו כח ואין לאל ידינו, על כן נבקש רחמים.
מְצוּדַת דָּוִד אל תזכר וכו׳‎. אם אמנם עתה נשוב אליך: מהר. במהירות רב תקדים לנו רחמיך כי דלונו מאד בתכלית העוני ואין לנו כח לסבול עוד:

ט עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל־דְּבַר כְּבוֹד־שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא עזרנו - הטעם עזרנו עד שנכבד שמך, או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו, על כן אחריו.
מְצוּדַת דָּוִד על דבר. בעבור כבוד שמך לבל יחולל: למען שמך. המורה שאתה רחום וחנון:
מְצוּדַת צִיּוֹן על דבר. בעבור כמו ועל דבר כזבי (במדבר כ״ה:י״ח):

י לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱ‍לֹהֵיהֶם יִוָּדַע בגיים [בַּגּוֹיִם] לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם־עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ׃

אִבְּן עֶזְרָא למה - טעם לעינינו שנהיה חיים לפני מותנו. ודם עבדיך - הוא הנזכר בתחלת המזמור.
מְצוּדַת דָּוִד למה יאמרו וגו׳‎. למה יאמרו הגוים איה אלהיהם אם אלהים הוא יריב ריב עמו יודע לזאת יודע:

יא תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃

רַשִׁ״י הותר. פתח אסירים ממסגר שלהם כמו (לקמן קמ"ו) מתיר אסורים, שלח מלך ויתירהו (לקמן ק"ה): בני תמותה. בני הנהרגת עליך, תמותה אנמוריניד"א בלע"ז, ויש דוגמתו בלשון חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה ואל יאכלו בשר תמותה נבילה ופירושו בשר מסוכנת ששחטה, במסכת קידושין:
אִבְּן עֶזְרָא תבא - בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא. הותר - מגזרת הותירם שהם מוכנים למות, ומשקל תמותה תשועה, תקומה תרועה. ורבי משה אמר: כי הותר הסר יתד ופתח קשורם בעבור שהזכיר אסיר.
מְצוּדַת דָּוִד אנקת:. צעקת האסיר: הותר. התר קשרי הנאסרים להוציאם להריגה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אנקת. ענין צעקה וגניחה כמו באנוק חלל (יחזקאל כו): הותר. ענין פתיחת הקשר:

יב וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל־חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃

מְצוּדַת דָּוִד והשב. כמו שעשה לנו כן השב גמול פורעניות אל שכנינו: שבעתים. שני פעמים שבעה ר״‎ל רבת פעמים השב להם גמולם: אל חיקם. הפורעניות תביא אל חיקם ולא יטה לכאן ולכאן: חרפתם. גמול חרפתם אשר חרפוך:

יג וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ואנחנו עמך - אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.
מְצוּדַת דָּוִד ואנחנו. ואז אנחנו שאנו עמך וגו׳‎ נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.