Psalms 135 — תְּהִלִּים קלה

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה׃

רַשִׁ״י הללויה הללו את שם ה' וגו'.

אִבְּן עֶזְרָא הללויה - דברי המשורר לכהנים הלוים המשוררים.

מְצוּדַת דָּוִד הללויה הללו וגו׳‎. סרס המקרא כאילו אמר הללויה ומי יהלל ואמר הללו עבדי ה׳‎ אתם הללו את שם ה׳‎ אבל להרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

ב שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא שעומדים - הם הכהנים המקריבים העולות בחצוצרות, הם המשוררים.

מְצוּדַת דָּוִד שעומדים וגו׳‎. להתפלל בה לה׳‎:

ג הַלְלוּ־יָהּ כִּי־טוֹב יְהוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים׃

אִבְּן עֶזְרָא הללויה - פעם אחר פעם. כי נעים - תאר לשם הנכבד.

ד כִּי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - שאתם זרעו.

מְצוּדַת דָּוִד בחר לו יה. ה׳‎ בחר לעצמו את יעקב: לסגולתו. להיות לו כאוצר נחמד:

מְצוּדַת צִיּוֹן לסגולתו. ענין אוצר נחמד כמו וסגולת מלכים (קהלת ב):

ה כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי־גָדוֹל יְהוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל־אֱלֹהִים׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - התברר לי עוצם גדולתו, על כן אשאל מכם שתברכוהו ותהללוהו מכל המלאכים העליונים והאלהים השפלים שהם האלילים, וקראם אלהים - כנגד מחשבות עובדימו כמו חנניה הנביא והוא היה נביא שקר ורבים כאלה במקרא, והראיה הגמורה על גדולת השם.

מְצוּדַת דָּוִד כי אני ידעתי וגו׳‎. לכן אני מעורר לבות בני אדם להללו: ואדונינו. מוסב על מלת גדול לומר ואדונינו גדול מכל אלהים מלאכי מעלה:

ו כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ יְהוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל־תְּהוֹמוֹת׃

אִבְּן עֶזְרָא כל אשר - הזכיר בשמים ובארץ בימים, שהם רבים וכל תהומות.

מְצוּדַת צִיּוֹן תהומות. עומק המים:

ז מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא־רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו׃

רַשִׁ״י ברקים למטר עשה. הם זהרורי הרקיע המבריקים ומאירים לפני המטר שקורין אשליילד"ש בלע"ז: מוצא. ל' מציאה כלומ' אוצרות תקן לרוח ושם הם מצויים לו לשלחם במשלחתו:

אִבְּן עֶזְרָא מעלה - כתוב בירמיה: היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים בתולדותם יתנו רביבים רק הכל בחפץ השם. וכן אמר איוב: עושה גדולות עד אין חקר ואחריו הנותן מטר. נשיאים - איד הארץ שיעלה. וטעם מקצה הארץ כנגד מקצה השמים מוצאו, כי העגול אין לו ראשית רק כנגד המחל וכנגד הסמך הדבר אליו והנם הטעם מכל מקום. וטעם ברקים - כי הם אש עם מטר שהוא מים, ולמ"ד למטר בעבור, וטעם אוצרות לרוח שהם בכח, כי הכח דבר אצור והנה התברר כי כל חפצו יעשה והנה ראיה אחת וראיה שנית אותות השם במצרים. והזכיר תחלה מכת בכורות, בעבור שני דברים: האחד: כי עיקר יציאתנו ממצרים היה בעבור מכת בכורות וכן כתוב הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והשני: בעבור שנמלטו בכורי ישראל והנה היה נס בתוך נס.

מְצוּדַת דָּוִד מקצה הארץ. ר״‎ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם ברום הרקיע אל המקום אשר ירצה להמטיר שמה: ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם: מוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו:

מְצוּדַת צִיּוֹן נשיאים. עננים ע״ש שמנשאים עצמן למעלה וכן נשיאים ורוח וגשם אין (משלי כ״ה:י״ד):

ח שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה׃

מְצוּדַת דָּוִד שהכה. הוא האל אשר הכה בכורי מצרים והבחין בין טפה של בכור וגומר:

ט שָׁלַח אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל־עֲבָדָיו׃

רַשִׁ״י בתוככי. כמו בתוכך:

אִבְּן עֶזְרָא שלח - הם שהיו לפני מכת בכורים ויו"ד בתוככי לנוכח מצרים וכמוהו ועוררתי בניך ציון על בניך יון. והזכיר בפרעה ובכל עבדיו – ואף כי בעמו.

מְצוּדַת דָּוִד בתוככי מצרים. ולא חלו המכות על ישראל שהיו בארצם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בתוככי. היו״ד יתירה והוא כמו בתוכך וכאילו ידבר למצרים לנוכח:

י שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים׃

אִבְּן עֶזְרָא שהכה, מלכים עצומים - כמו מלכי מדין, או הפירוש הבא אחריו.

מְצוּדַת דָּוִד גוים רבים. הם שבעת העמים עובדי גלולים בכנען:

יא לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן׃

אִבְּן עֶזְרָא לסיחון - הזכירם בעבור תקפם וכלל באחרונה ולכל ממלכות כנען.

מְצוּדַת דָּוִד לסיחון. הרג לסיחון וגו׳‎ והזכירם בפרט לרוב חזקם ואח״‎כ כלל כל מלכי כנען יחד:

מְצוּדַת צִיּוֹן לסיחון. את סחון כמו הרגו לאבנר (ש״א ג):

יב וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ונתן - ארץ סיחון ועוג וכנען לנחלה פירוש של ישראל לבדו נתנם לנחלה.

מְצוּדַת דָּוִד ארצם. של המלכים ההם נתן נחלה וחזר ופירש שנתן נחלה לישראל עמו:

יג יְהוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהוָה זִכְרְךָ לְדֹר־וָדֹר׃

רַשִׁ״י ה' שמך לעולם. כגדולתך וכממשלתך אז כן הוא גם עתה והיכולת בידך לדון ולנקום נקמתנו:

אִבְּן עֶזְרָא ה' - אחר שהזכיר אלה השתים הראיות אמר על כן: שמך לעולם עומד וזה השם נודע לישראל לבדו, ועליו הוא נקרא והוא יעמוד, כי השם יעמידנו ואם עבר על ישראל רע, עוד ישוב כשהיה על כן -

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ שמך לעולם. ר״‎ל כאשר כחו מאז כן כחו עד העולם: זכרך. היא היא כי בשמו יזכר וכפל הדבר לחזוק:

יד כִּי־יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָם׃

רַשִׁ״י כי ידין ה' עמו. ישפוט משפטם מאויביהם: יתנחם. יתעשת (יתעכב):

אִבְּן עֶזְרָא כי ידין - כאשר דן עמו מיד פרעה. ועל עבדיו יתנחם - דרך משל וכאשר יקח השם דין עמו מיד הגוים לא יצילום עצביהם, כמו אלהי מצרים שעשה השם בהם שפטים.

מְצוּדַת דָּוִד כי ידין. כי עוד יבוא זמן אשר ידין ה׳‎ דין עמו: יתנחם. יחשוב מחשבה אחרת להיטיב להם:

טו עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם׃

אִבְּן עֶזְרָא עצבי - קראם עצבים דרך בזיון, שאין בהם תועלת רק עצבון חנם. וטעם מעשה ידי אדם – כי עושם נכבד מהם.

מְצוּדַת דָּוִד עצבי הגוים. אבל הגלולים אשר העובדי גלולים עובדים להם הלא המה מכסף ומזהב והמה מעשה ידי אדם ואין ממש בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן עצבי. כן תקרא הצורות גלולים כי מעצבת לב עובדיה קורא אליה ואינו נענה:

טז פֶּה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא פה - וכבוד האדם על כל נבראי מטה בנשמה העליונה בעלת הדיבור, על כן אמר: פה להם. ואחר כן הזכיר הרגשת העין גם האזנים שהם נכבדות בהרגשות והניח השלש האחרות. וטעם אף אין יש רוח בפיהם – הרוח שהוא הגוף שימצא לאדם ולבהמה ולעוף לכל מרגיש והוא עיקר כל הרגשות, והנה העצב פחות מכל מרגיש. וטעם בפיהם – כי הרוח הנכנס מהפה יחיה יעמוד זה הרוח בלב ובצאתו מהלב יצא בפה, על כן אמר: בפיהם.

מְצוּדַת דָּוִד פה להם. ר״‎ל אם אמנם עשו להם פה מה בכך הלא לא ידברו בו:

יז אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין־יֶשׁ־רוּחַ בְּפִיהֶם׃

רַשִׁ״י אף אין יש רוח בפיהם. גם רוח אין בפיה' אפילו כבהמה זו כל שכן שלא ידברו כאדם ומאחר שאין בהם רוח אין צריך לפרש רוח החוטם, אף זה פתח, ואף להם ולא יריחון קמץ (סא"א):

מְצוּדַת דָּוִד אף אין יש רוח. אפילו רוח החיוני כבהמה אין בפיהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן יאזינו. ענין שמיעה והוא מלשון אוזן:

יח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵחַ בָּהֶם׃

אִבְּן עֶזְרָא כמוהם - שהם בלא נשמה ובלא מראה ושמע וריח.

מְצוּדַת דָּוִד כמוהם. בקללה אמר שהאומנים העושים את הגלולים יהיו כמו הגלולים לבל ידברו וכו׳‎ וכן יהיו כל הבוטח בהם:

יט בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא בית, ברכו את ה' - שהבדיל אתכם מן העמים וכלל בתחלה בית ישראל, ואחר כך הזכיר נכבדי הנכבדים שהם: בית אהרן ואחר כן כלל כל השבט וכלל באחרונה כל יראי ה' מישראל ומן הגוים וזאת היא הברכה.

מְצוּדַת דָּוִד ברכו. על שהבדיל אתכם מן העובדי גלולים התועים: בית אהרן וגו׳‎. ר״‎ל כל אחד ברכו לפי כח ההשגה:

כ בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה יִרְאֵי יְהוָה בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה׃

רַשִׁ״י יראי ה'. אלו הגרים (מצאתי):

מְצוּדַת דָּוִד יראי ה׳‎. אלו חסידי או״‎ה:

כא בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ־יָהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא ברוך ה', הללויה - שתאמרו ברוך ה'.

מְצוּדַת דָּוִד מציון. המשפיע אור שכינתו מציון השוכן בירושלים: הללויה. הללו את יה בזה ההלול לומר ברוך ה׳‎ מציון וכו׳‎:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.