א
מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל־תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
באמונתך. להאמין הבטחה שהבטחתני:
אִבְּן עֶזְרָא
מזמור לדוד ה' שמע תפלתי - בי"ת בצדקתך כבי"ת ענני במרחב יה. והטעם: שתראה צדקתך.
מְצוּדַת דָּוִד
באמונתך. לאמת ולאמן הבטחתך עלי: ענני בצדקתך. אם אין בידי זכות ענני בצדקתך:
ב
וְאַל־תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּךָ כִּי לֹא־יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל־חָי׃
אִבְּן עֶזְרָא
ואל, את עבדך - כמו עם. והטעם: אם חטאתי לך אל תבא במשפט עמי עתה, כי צרה גדולה יש לי מהאויב וכלל כי לא יצדק לפניך כל חי ואיך אצדק אני?!
מְצוּדַת דָּוִד
במשפט. לעשות עמדי כפי גמול ידי: כי לא יצדק. אם תשלם כפי הגמול אין מי בעולם שיהיה צדיק לפניך לזאת הנח את המשפט ועשה צדקה:
ג
כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם׃
רַשִׁ״י
כי רדף אויב נפשי. כלומר אם חטאתי לך הרי לקיתי וכנגד כל ישראל נאמר מזמור זה:
אִבְּן עֶזְרָא
כי, דכא - רמז לבוז ולקלון. וטעם במחשכים – שהוא נחבא מפניו, או ידמה צרת הלב ליושב חשך שאיננו רואה. כמתי עולם - שיש להם זמן רב שמתו.
מְצוּדַת דָּוִד
כי רדף. ר״ל והנה תפלתי היא על אשר רדף אויב נפשי: דכא וגו׳. כתת חיי להורידה לארץ: הושיבני. האויב הושיב אותי במקום חושך כמו המתים אשר מעולם השוכנים בחשכת הקבר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
דכא. ענין שבר וכתיתה: חיתי. היא הנפש כמ״ש ויהי האדם לנפש חיה (ברא׳ ב):
ד
וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי׃
רַשִׁ״י
ישתומם. לשון אוטם ותמהון כמו ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם (יחזקאל ג׳:ט״ו) ותשב תמר ושוממה (שמואל ב י״ג:כ׳):
אִבְּן עֶזְרָא
ותתעטף - מחשבת הנפש והעטף קצתה על קצתה. בתוכי - הטעם כפול.
מְצוּדַת דָּוִד
ותתעטף וגו׳. רוחי שעלי תתעטף ובתוכי תהיה לבי משתומם ומתמה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ישתומם. ענין תמהון ומושתק כמו ואשב וגו׳ משמים בתוכם (יחזקאל ג׳):
ה
זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל־פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ׃
רַשִׁ״י
זכרתי ימים מקדם. שהפלית לנו נסים רבי':
אִבְּן עֶזְרָא
זכרתי - הימים הקדמונים שהושעתני. ומלת אשוחח – מהפעלים עלומי העי"ן והלמ"ד כפול, כמו יכונן.
מְצוּדַת דָּוִד
זכרתי. כשאני זוכר הימים שהיו לי מימי קדם וכאשר אחשב בכל פעליך הראשונים וכאשר אדבר במעשי ידיך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הגיתי. ענין מחשבה כמו והגיון לבי (לעיל יט): אשוחח. מלשון שיחה ודבור:
ו
פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ־עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
פרשתי - כל המתחנן שיבקש מה ינתן לו בידו, על כן אמר: ידי השתים. וטעם: כארץ עיפה – שתקוה למים, כן נפשי תקוה לך.
מְצוּדַת דָּוִד
פרשתי. אז אפרוש ידי בתפלה כי נפשי תתאוה לפעלך לעולם מבלי הפסק כארץ העיפה וצמאה המתאוה למים ור״ל כמו שהיה מאז כן מתאוות שיהיה לעולם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
עיפה. לפי שהעיף הוא צמא למים לזה אמר לשון עיפה בדרך שאלה על הארץ הצמאה שלא ירד בה המטר:
ז
מַהֵר עֲנֵנִי יְהוָה כָּלְתָה רוּחִי אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם־יֹרְדֵי בוֹר׃
רַשִׁ״י
כלתה רוחי. המתאוה ואינו משיג קרוי כליון עינים וכליון רוח:
אִבְּן עֶזְרָא
מהר - כי כמעט, כלתה רוחי, ונמשלתי עם יורדי בור. הטעם כפול, או מלת ואל תסתר, בעבור אחרת כמו בטרם הרים יולדו ואל אהיה נמשל עם יורדי בור.
מְצוּדַת דָּוִד
כלתה רוחי. לגודל התאוה כמעט כלתה רוחי מן הגוף ויצאה לה: ונמשלתי. ר״ל כי כאשר תסתר פניך אהיה נמשל ליורדי בור:
ח
הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי־בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ־זוּ אֵלֵךְ כִּי־אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי׃
רַשִׁ״י
בבקר. בצמוח הגאולה (מצאתי): הודיעני דרך זו. נשאתי נפשי אליך שתקבל שאלתי (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא
השמיעני - כאילו קול יקראני ממרום כי משם יעשה עמי חסד. וטעם בבקר – כי רובי ההליכות והמלאכות תחלתם בבקר. וטעם אליך נשאתי נפשי - כמו: ואליו הוא נושא את נפשו.
מְצוּדַת דָּוִד
בבוקר. ר״ל בהשכמה בזריזות רב: דרך זו אלך. הדרך אשר אלך בה להנצל מיד האויב: נשאתי נפשי. אני נושא נפשי למעלה להסתכל בך ולבטוח עליך:
ט
הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי יְהוָה אֵלֶיךָ כִסִּתִי׃
רַשִׁ״י
אליך כסיתי. תלאותי אני מכסה מכל אדם להגידם אליך:
אִבְּן עֶזְרָא
הצילני - אמר רבי מרינוס ז"ל: כי אליך כסיתי, כמו: בך חסיתי. והנכון בעיני: כי מלת לקיחה תהי להפך בעבור אות אחריה, כמו: קחו מאתכם תרומה. והנה הטעם כמו תנו קחו לי שתקח לצרכו וככה סורה אלי שיסור ממקומו ויבוא אליה והפך זה סורה ממני אם כן מלת כסוי אם אמר: המכסה אני מאברהם ידוע ואם אמר המכסה אני אל אברהם הדבר יהיה להפך. והנה הטעם הצילני מאיבי ה' - כי אליך אגלה אותם בסתר והנה תיקון הלשון, כי כסיתי זה הדבר מאחרים, כי אין לי צורך לגלות להם, יוכלו לעזור לי לבד אליך לבדך, כי אתה תוכל להצילני.
מְצוּדַת דָּוִד
אליך כסיתי. לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם ולזה כסיתי מכולם לגלות אליך לבדך:
י
לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי־אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר׃
אִבְּן עֶזְרָא
למדני - הרגילני כטעם: פרא למוד מדבר. ויש אומרים: כי דימה עצמו שהוא בתוך הים, על כן יבקש רוח טובה שתניחהו ויצא לארץ, או תחסר אות בי"ת והוא הישר בעיני ברוחך טובה תנחני והתי"ו לנכח השם. ורבי שלמה ספרדי ז"ל אמר: כח מהרוח העליונה.
מְצוּדַת דָּוִד
למדני. תן בלבי לעשות רצונך כי אתה אלהי ובידך להטות לבבי אליך: רוחך טובה. רצונך הטוב תנהג אותי בארץ מישור ר״ל שלא אכשל בעבירה כמו ההולך במקום ישר שאינו נכשל:
יא
לְמַעַן־שִׁמְךָ יְהוָה תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי׃
מְצוּדַת דָּוִד
למען שמך. למען יקודש ויגדל שמך: בצדקתך. אף אם אין בידי זכות מ״מ בצדקתך תוציא נפשי מצרה:
יב
וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרֲרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
ובחסדך - עלי לבדי. וטעם כי אני עבדך – לאות על הפירוש השני בפסוק, למען שמך ה' תחייני.
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.