Zevachim 55a — זבחים נה.

Talmud Bavli · Seder Kodashim · Masechet Zevachim — the complete daf with Rashi and Tosafot woven into the sugyot; the Rif and the Rosh linked below.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot

א גמ׳ מנא לן דבעי צפון דתני רבה בר רב חנן קמיה דרבא (ויקרא כג, יט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת מה חטאת בצפון אף שלמי צבור בצפון

ב אמר ליה רבא וכי חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש

ג אלא מדתני רב מרי בריה דרב כהנא (במדבר י, י) על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים מה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון

רַשִׁ״י גמ' ועשיתם שעיר עזים וגו' גבי שתי הלחם וכבשי עצרת כתיב וסיפיה דקרא ושני כבשים וגו' ועל זבחי שלמיכם וגו' על כרחך בשלמי צבור כתיב שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר שאין אומרים שיר על קרבן יחיד כדאמר בערכין (דף י: ) קדשי קדשים נפסלים בטבול יום וביוצא (ובלינה) אלא שאינו לבעלים אלא לכהנים ולנשיהם כדכתיב (ויקרא י) ואת חזה התנופה וגו' אתה ובניך ובנותיך

ד אלא היקשא קמא למאי אתא כי חטאת מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף זבחי שלמי צבור לזכרי כהונה

רַשִׁ״י היקשא קמא דאיתקש לחטאת: ה"ג מה חטאת כו'

ה אמר ליה אביי אי הכי גבי איל נזיר דכתיב (במדבר ו, יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה [תמימה] לחטאת ואיל אחד [תמים] לשלמים הכי נמי נימא דהקיש הכתוב לחטאת מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף איל נזיר נמי אינו נאכל אלא לזכרי כהונה

ו הכי השתא התם כיון דכתיב (במדבר ו, יט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל מכלל דכוליה בעלים אכלי ליה

רַשִׁ״י כיון דכתיב ולקח הכהן את הזרוע סיפיה דקרא קדש הוא לכהן ש"מ השאר לבעלים קדש איקראי זרוע בשלה ומדלא כתיב קדשי קדשים ש"מ לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי עלי' חומרא דקדש קדשים דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש ולא כתיב קדשים וגבי שלמי צבור אע"ג דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה' לכהן (ויקרא כ״ג: כ׳) ולא כתיב קדשי קדשים כיון דכתיב לה' לאו למעוטיה הוא מהיקשא דאיכא למימר כמאן דכתיב קדשי קדשים דמי

ז זרוע בשלה מיהא לא ליתאכיל אלא לזכרי כהונה קשיא

ח ואיבעית אימא קדשי אקרי קדשי קדשים לא איקרו ואלא למאי הלכתא איתקש אמר רבא שאם גלח על אחד משלשתן יצא:

רַשִׁ״י אלא למאי הלכתא איתקש איל נזיר לחטאת שאם גילח על אחת משלשתן יצא וחטאת הוא דילפא משלמים מה איל נזיר אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב (במדבר ו׳: כ׳) ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר בסיפרי אחר מעשה יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו שהרי הוזקקו לו לשלח שערו תחת הדוד כדכתיב (שם) על האש אשר תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר גילוחו של נזיר ע"י דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד והיינו שלמים בויקרא או אינו אלא כמשמעו שיגלח פתח אהל מועד ממש אם אמרת כן דרך בזיון כו'

ט מתני׳ התודה ואיל נזיר קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל ליום ולילה עד חצות המורם מהם כיוצא בהן אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם:

רַשִׁ״י מתני' קדשים קלים אין (לך) מועלין בהן בכל מקום אין טעונין צפון ונאכלין בכל העיר בגמ' מפרש לכל אדם לזרים ליום ולילה בתודה כתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר המורם מהן מן התודה חזה ושוק כשאר שלמים דהא איתקש לשלמים כדאמרן זבח השלמים אם על תודה (ויקרא ז) וארבע חלות מד' מינין שבה כדכתיב אחד מכל קרבן וגו' לכהן הזורק וגו' (שם) ומורם מאיל נזיר זרוע בשלה וחזה ושוק נמי ביה כתיבי וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחד כיוצא בהן ונאכלין בכל העיר ליום ולילה מתני' בכל מקום אף בדרום ובגמרא יליף לה בכל העיר כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום שמיני

י גמ׳ ת"ר (ויקרא י, יד) את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אמר רבי נחמיה וכי ראשונים בטומאה אכלום

רַשִׁ״י גמ' תאכלו במקום טהור בפרשת ויהי ביום השמיני כתיב וכי הראשונים בטומאה אכלום קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין כגון שעירים ומנחה

יא אלא טהור מכלל שהוא טמא טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב ואיזה זה זה מחנה ישראל

רַשִׁ״י טהור מכלל שהוא טמא מדלא כתיב קדש ש"מ טהור במקצת קאמר ולא מן הכל הא כיצד במחנה הטהור מטומאת מצורע שאין מצורע נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובית עולמים תוך ירושלים דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לג' מחנות זב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות בבית עולמים הר הבית וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג: י״ט) עמו במחיצתו

יב ואימא טהור מטומאת זב וטמא מטומאת מת ואיזה זה זה מחנה לויה

יג אמר אביי אמר קרא (ויקרא י, יג) ואכלתם אותה במקום קדוש אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש אפקה למחנה לויה הדר כתיב במקום טהור אפקה למחנה ישראל

רַשִׁ״י אותה במנחה כתיב בההוא ענינא ואין אחרת ואין לחמי תודה במקום קדוש אפקה ממחנה שכינה שקרבה בתוכה למחנה לויה הדר כתיב במקום טהור להקל ולומר טהרה כל דהו דלא איצטריך פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה

יד רבא אמר אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש אפקה לגמרי הדר כתב רחמנא תאכלו במקום טהור עיילא למחנה ישראל

רַשִׁ״י אפקה לגמרי ואפי' חוץ לחומה במשמע (בשעריך) חוץ לירושלים

טו ואימא עיילא למחנה לויה לחדא מעיילינן לתרתי לא מעיילינן

טז אי הכי אפוקי נמי לחדא מפקינן מתרתי לא מפקינן ועוד (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך כתיב אלא מחוורתא כדאביי:

רַשִׁ״י ועוד לא תוכל לאכול בשעריך כתיב והיכי אמרינן אפקיה לגמרי

יז מתני׳ שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד המורם מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם.

רַשִׁ״י לשני ימים ולילה אחד דהכי כתיב בהו ובגמרא מייתי לה גמ' ושחטו כו' כל שלש פרשיות בשלמים חדא בבן בקר וחדא בבן כשב וחדא בעז בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד להכשיר כל הרוחות שבעזרה דלפני משמע כל שלפני ההיכל ושבצדדין לקמיה יליף ומפרש לה קל וחומר לצפון לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים ומשום פלוגתא דפליג רבי אליעזר עלה ואמר צפון איצטריך קרא בהדיא לרבויי לשחיטת קדשים קלים איצטריך לת"ק למימר האי קל וחומר לצפון לא בא אחד מן הכתובין הללו אלא להכשיר צפון לקמיה מפרש מאי פלוגתייהו

יח גמ׳ ת"ר (ויקרא ג, ב) ושחטו פתח אהל מועד (ויקרא ג, ח) ושחט אותו לפני אהל מועד (ויקרא ג, ח) ושחט אותו לפני אהל מועד

יט להכשיר את כל הרוחות בקדשים קלים ק"ו לצפון ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות אינו דין שהוכשרו בצפון

כ רבי אליעזר אומר לא נאמר הכתוב אלא להכשיר צפון שיכול והלא דין הוא ומה קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות לא הוכשר מקומן אצל קדשי קדשים קדשי קדשים שלא הוכשרו אלא בצפון אינו דין שלא הוכשר מקומן אצל קדשים קלים ת"ל אהל מועד

רַשִׁ״י שיכול והלא דין הוא שלא יהא צפון בכלל לפני אהל מועד להכשירו לשחיטת שלמים לא הוכשר מקומן שלשה הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א זבחי שלמי צבור מנא לן לעיל (זבחים דף נ. ד"ה לא) פירשנו אמאי לא אתי בבנין אב מה חטאת בצפון כו' ולענין מתנות ליכא לאקשויי לחטאת כדדרשינן לעיל פרק קמא (זבחים דף י: ) אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה

ב מה עולה בצפון וא"ת עיכובא מנא לן דבעולה לא ידעינן עיכובא אלא מק"ו דחטאת כדקאמר רב אדא בר אהבה לעיל (זבחים דף מח: ) שלא יהא טפל חמור מן העיקר ודבר הלמד בקל וחומר אינו חוזר ומלמד בהיקש (לעיל זבחים נ: ) אם לא נאמר דס"ל כרב פפא

ג אלא היקשא קמא למאי אתא לא מצי למימר לענין ארבע מתנות על ארבע קרנות כדפרי' וכי תימא לענין פיסוק מתנות דנותן וחוזר ונותן כדקאמר רבי ישמעאל בעולה לעיל (זבחים דף נג: ) כיון דאיתקש נמי לעולה אין לנו לשנות מעולה מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה תימה דלקמן פ' דם חטאת (זבחים דף צז: ) ופ' התודה (מנחות דף פב: ) נפקא לן מקרא אחרינא וא"ת כיון דאיתקש לחטאת אם כן יפסלו שלא לשמה כחטאת ולרבנן דדרשי בפ"ק (לעיל זבחים דף י: ) אותה ניחא אבל לר' אליעזר קשה וצריך לדקדק בפ' התכלת (מנחות דף מח: ) דגמר שלמי חובה משלמי נדבה ולא מקשינן לחטאת

ד שאם גלח על אחת משלשתן יצא תימה דצריך קרא בנזיר המשלח שערו תחת הדור של חטאת תיפוק לי מהך היקשא

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top