Proverbs 5 — מִשְׁלֵי ה

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט־אָזְנֶךָ׃

רַשִׁ״י בני לחכמתי הקשיבה וגו':

אִבְּן עֶזְרָא בני לחכמתי - [לשמור מזמות - שתשמור המזימות בלבך, ינצורו בעסק הלמוד:]

רַלְבַּ״ג בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. בני הקשיבה לחכמתי והט אזנך לתבונתי:

מְצוּדַת דָּוִד בני לחכמתי הקשיבה. עוד זה מדברי דוד שאמר לשלמה בני שמע להחכמה אשר למדתיך:

ב לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא [בני לחכמתי] - לשמור מזמות - שתשמור המזימות בלבך, ינצורו בעסק הלמוד:

רַלְבַּ״ג לשמור מזמות. לשמור המחשבות הישירוך למצא התבונה והדעת שהישיר למצוא החכמה ינצורו שפתיך כדי שיהיה עמך תמיד האמת באלו הדברים בסבותיו ובדרכיו ואמנם צויתיך על זה כי נופת תטופנה שפתי האשה הזרה והיא הכח הדמיוני:

מְצוּדַת דָּוִד לשמור. הזהר לשמור המחשבות ושפתיך ינצורו לדבר דעת:

ג כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ׃

רַשִׁ״י כי נופת תטופנה. לשון מתוק: שפתי זרה. אפיקורסות: וחלק משמן חכה. לשון חך:

רַלְבַּ״ג תטופנה. דבר ידמה שהוא מתוק כנפת וחכה אשר בו תטעם הדברים ידמה היותו ערב מאד וחלק יותר משמן:

מְצוּדַת דָּוִד כי נופת. ר״ל מאוד צריך להיות נזהר לבל יפותה כי אמרי הזונה המה ערבים ומתוקים כנופת צופים והמה חלקים יותר משמן והוא גם למשל:

מְצוּדַת צִיּוֹן נופת. ענין הזלה והתכה וכן ונופת צופים (תהילים י״ט:י״א) ותחסר מלת צופים והוא מובן מעצמו שר״ל כהזלת חלות הדבש: תטופנה. תרד טיפץ: חכה. ר״ל מאמרה הבאה בנגיעת הלשון בחיך:

ד וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׃

רַלְבַּ״ג ואחריתה מרה כלענה. ואחריתה תמצא מרה כמו הלענה וחדה וחותכת כמו חרב בעל פיות שחותך ומשחית מכל צדדיו:

מְצוּדַת דָּוִד ואחריתה. אבל אחרית הפתוי מרה כלענה וממית הנפתים כחרב שיש בו שני חדודים מזה ומזה:

מְצוּדַת צִיּוֹן כלענה. שם עשב מר:

ה רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ׃

רַשִׁ״י רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ל' קורבה:

אִבְּן עֶזְרָא רגליה - יורדות למות ולשאול יורדות צעדיה, אשר יתמכוה.

רַלְבַּ״ג רגליה. יורדות אל מות והשחתה וצעדיה הם תומכים ומחזיקים המות ר"ל שהם עוזרים להביא המות באופן נפלא ובזה הם כאילו סומכים ידי המות ומחזיקים אותה על החיים:

מְצוּדַת דָּוִד רגליה. ר״ל דרך רגלי הפתוי מביא המיתה: יתמוכו. תומכים ומחזיקים את השאול שיהיה הנפתה נופל בה:

מְצוּדַת צִיּוֹן צעדיה. ענין פסיעות והלוך:

ו אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע׃

רַשִׁ״י אורח חיים פן תפלס. כך דרשוהו חכמים סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות, וזה פתרונו כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח לכך נעו מעגלותיה הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם, זהו מדרש אגדה, אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו הרחק מעליה דרכך. נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש אורח חיים פן תפלס אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו, כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול:

אִבְּן עֶזְרָא תי"ו תפלס. ותי"ו תדע. לנוכח המוזהר והוא בני לחכמתי הקשיבה. נעו מעגלותיה - חסר וכן הוא נעו רגליו מעגלותיה, או המעגלות הם ינועו על דרך משל, כאילו הם נעות ומניעות הזרה ופירוש ראשון נכון. וכן הפירוש ארח, שתשים בו חיים אולי תפלס ותבחרהו נעו מעגלותיה והטעם: הורדתיה לשאול פתאום ולא תרגיש אתה עד רדתה, שמא תוסר אתה ותפלס אורח חיים. פרוש אחר: במקום שתפלס אורח חיים נעו מעגלותיה והיא לא תדע.

רַלְבַּ״ג אורח חיים פן תפלס. האם תחשוב שיהיה תקוה שתפלס ארח חיים ותישר אליו הנה באמת אין תקוה בזה כי מעגלותיה נעו וסרו מדרך החיים ולא תוכל לדעת אותן והנה אמר זה לפי שהמדמה אע"פ שהוא עוזר עזר מה אל השכל כמו שהתבאר במקומו הנה בציורו יטעה מאד בעמיקות החכמה והתבונה והטעות שיקר' ממנו בשרשים הגדולים וההתחלות יהיה סבה להרחיק האדם מאד משלימותו ולהתיר לו לעזוב החכמה ולהתענג בתאוות ולזאת הסבה יערבו מאד דבריו אל האדם כמו שזכר וזה מבואר במעט עיון למעיין בזה הספר כי דברינו בו הם למי שנשלם בפלוסופיא וראה דברינו בספר מ"י ואפשר שירמוז באשה זרה אל הנפש המתאוה ויקשור הענין אל מ"ש לשמור מזמות ודעת וגו' שהוא יזהירהו לידבק תמיד בחכמה ובתבונה באופן שתערב בו כל כך עד שלא יפותה בשפתי זרה המפתה להמשך אל התאוות אשר יגיע מהם הרע שזכר והנה זה הביאור השני הוא הנכון יותר:

מְצוּדַת דָּוִד אורח חיים. ר״ל חכמת התורה: פן תפלס. פן תיישר להדמות אליה: נעו. דע לך כי נעו המעגלות שלה מן אורח חיים ורחקו ממנה ולא תדע להם שום דמיון והשוואה כי לא קרב זה אל זה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תפלס. תישיר: נעו. מלשון נע ונד: מעגלותיה. דרכיה:

ז וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי־פִי׃

אִבְּן עֶזְרָא ועתה בנים.

מְצוּדַת דָּוִד ועתה. מוסב למעלה לומר הואיל ושמעתם שגם דוד אבי הזהירני בדברים האלה עם כי הייתי חביב לו לזאת אתם בני אל חי שמעו לי וכו׳ כי לא משנאת הבריות אני מזהיר על כל אלה:

ח הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ׃

רַלְבַּ״ג הרחק מעליה דרכך. הרחק דרכך מעל האשה הזרה שקדם זכרה ואל תקרב אל פתח ביתה ר"ל שלא תמשך אל התאוות:

מְצוּדַת דָּוִד מעליה. מן הזרה האמור למעלה:

ט פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי׃

רַשִׁ״י פן תתן לאחרים הודך. פן תפנה לבך לאלהים אחרים לתת להם תפארת הודך ושבחך: ושנותיך לאכזרי. לשר של גיהנם:

רַלְבַּ״ג פן תתן לאחרים הודך. פן תתן ההוד הנתון לך לקנות השלימות לאחרים ולא יהיה לך תועלת בו אבל יהיה בו השתמשות לעשות תחבולות להשיג התאוות: ושנתיך. שהי' ראוי שתעמל בהם לקנות קנין השלימות אשר הוא חייך תתן אל זה הכח האכזרי שישחיתך באכזריות וישבעו הכחות הזרי' לאדם במה שהוא אדם בחך ועמלך ויגיעך יהיה בבית נכרי ר"ל שהכח השכלי הנתון לך לעמל בקנין השלימות האנושי ישבעו אלו הזרים מכחו ויגיעו כי כל כחו ויגיעו יהיה בעבודתם ובהמצאת התחבולות אל שישיגו מבוקשם:

מְצוּדַת דָּוִד הודך. ההוד הנתון לך מן השמים תתן במעשיך לאחרים כי תהיה נלקח ממך ותנתן לאחרים ותמות בחצי שנותיך והנותרים תמסור לאכזרי והוא שר של גיהנם ר״ל תהיה מסור בידו לכל חפצו:

י פֶּן־יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי׃

רַשִׁ״י פן ישבעו זרים כחך. נביאי הבעל הגובין ממון בשקריהם ובפחזותם: ועצביך. עצביך ויגיעך שנעצבת וטרחת בו: בבית נכרי. בבית עו"ג:

מְצוּדַת דָּוִד פן ישבעו זרים. הזרים ממך שאינם ראוים ליורשך הם ישבעו כוחך והוא העושר הבא בכח והתאמצות וכן ככחם נתנו לאוצר (עזרא ב׳:ס״ט): ועצביך. העושר הבא בעצבון ויגיעה וכפל הדבר במ״ש:

יא וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ׃

רַשִׁ״י ונהמת באחריתך. סוף שתנהום באחריתך:

רַלְבַּ״ג ונהמת. והנה בסוף ככלות בשרך בעת הזקנה אז תזעק ותתאונן:

מְצוּדַת דָּוִד באחריתך. באחרית ימיך ביום המיתה בעת יכלה בשרך אז תנהום מכאב לב:

מְצוּדַת צִיּוֹן ושארך. גם הוא נאמר על הבשר כמו אם יכין שאר לעמו (תהילים ע״ח:כ׳) וכפל דבריו בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

יב וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי׃

רַלְבַּ״ג ואמרת איך שנאתי מוסר. התורה ומאס לבי תוכחת התורה:

מְצוּדַת דָּוִד נאץ לבי. מאס לבי לבזותה:

מְצוּדַת צִיּוֹן נאץ. מושאל הוא על הבזיון וכן נאצו כל תוכחתי (לעיל א):

יג וְלֹא־שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִי׃

רַלְבַּ״ג ולא שמעתי בקול מורי. להרחיק אלו התאוות ולא הטיתי אזני למלמדי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מורי. מלשון הוראה ולמוד:

יד כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל־רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה׃

רַשִׁ״י כמעט הייתי בכל רע. כפשע ביני ובין גיהנם (כלומר בשביל דבר מועט הייתי עכשיו בכל רע שלא שמעתי לקול מורי שאלו שמעתי להם לא יארע בי כך רבי יוסף קר"א):

אִבְּן עֶזְרָא כמעט עדה - כמו שנה מן הנועדים, כמעט שתבוא עוד מעט מן הצרות. הייתי – תחת אהיה. פרוש אחר: כמעט שאוחיל ויעבור יצר הרע לא עשיתי כן אלא הייתי בכל רע.

רַלְבַּ״ג כמעט הייתי בכל רע בתוך. שלא הייתי בוש מהם לעוצם שנאתי מוסר או יהיה הרצון בזה כמעט שהייתי מפני זה בכל רע וצרה בתוך קהל ועדה שיתפרסם זה לכולם ויראו ברעתי, התרחק מאד מזאת האשה הזרה ולא תתן כח שכלך לה אך שתה מים מבורך והוא השכל אשר ממנו נובעים מים תמיד לא יחסרו בשתותך מהם ישפעו המושכלוח ושתה המים הנוזלים מתוך בארך וגם כן הוא שכל אשר ממנו, ואפשר שרמז באמרו שתה מים מבורך שהיא החפירה אשר בה מים בלתי נובעים אל הצורוח הדמיוניות והשגות החושים שמהם נלקחו ההקדמות הראשונות עם ההשגות כי אלו ההשגות החושיו' אינם נובעות אך יחסרו בשילקחו קצתם אחר קצתם עד שאפשר שילקחו בולם ורמז כאמרו ונוזלים מתוך בארך אל השכל שיושפע ממנו המושכלות והם נובעות תמיד ולזה המשילו לבאר מים חיים ואחר שיגיע לך השלמות בעיון יפוצו מעינותיך חוצה להשפיע מהם לזולתך יפוצו מהם פלגי מהם ברחובות אשר ימצאו שם אנשים רבים ללמד אותם חכמתך ולהישירם אל השלמות כי עם שזה הענין בלכתך אחרי עצתי ראוי מצד עצמו להיטיב לזולתו הנה יתוסף שלמותך בו הנה אלו המעינות יהיו לך לבדך ואין לזריך אתך בהפך מה שהיה הענין בלכתך אחר עצת האשה הזרה כי אז חתן יגיעך לאחרים אך יגיעך ועמלך בחכמה ובשלמות האנושי יהיו לך לבדך תאכל פרים במה שתקנה מזה מהחיים הנצחיים והערבים בתכלית הערבוח כמו שבארנו בראשון מספר מ"י ואין זה סותר מ"ש יפוצו מעינוחיך חוצה כי בעמלו בזה יאכל פרים הוא לבדו והם יקחו חלקם בעמלם שעמלו במה שהשיגו ממנו מהחכמה והחבונה יהי. המקור שתדלה ממנו ברוך כי המים הנובעים ממנו חמיד לא יכזבו והם הנוזלים שחקח מתוך בארך והוא השכל הפועל ושמח וגו' אשר תמצא לך מהמוחשות בדרוש דרוש מה שתעזר בו לדעת ההקדמות הראשונות המובילות אל הדרוש ההוא:

מְצוּדַת דָּוִד כמעט הייתי. בעבור הנאה קטנה כשיעור היותר מועט הייתי עתה בכל רע בתוך קהל רב ועדה גדולה בפרסום רב:

טו שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ׃

רַשִׁ״י שתה מים מבורך. מבור שנתן לך הקב"ה לחלקך היא תורת משה: בורך. מים מכונסים: ונוזלים מתוך בארך. מים חיים כלומר תחלה כמים מכונסים ולבסוף נובעין הם והולכין:

אִבְּן עֶזְרָא בורך - מקוה מים, בארך - נובע מים, פירוש שידבק באשתו ולא בזולתה.

מְצוּדַת דָּוִד שתה מים. ר״ל באשתך ולא בזרה: ונוזלים וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונוזלים. ענין נטיפה: בארך. באר הנובע:

טז יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי־מָיִם׃

רַשִׁ״י יפוצו מעינותיך חוצה. סוף שתקנה תלמידים ותורה הוראות ברבים ויצא לך שם: ברחובות. עיר תפוצינה פלגי מימיך:

אִבְּן עֶזְרָא יפוצו - פירוש יזלו מימי בארך עד שיפוצו מעיינותיך אל החוץ, והוא משל על רוב הבנים.

מְצוּדַת דָּוִד יפוצו. אז יפוצו מעינותיך חוצה עד כי ילכו ברחובות פלגי מים ר״ל תזכה לבנים אשר יצא שמעם למרחוק:

מְצוּדַת צִיּוֹן יפוצו. ענין פזור: פלגי מים. אמת המים:

יז יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ׃

רַשִׁ״י יהיו לך לבדך. אתה לבדך תתכבד בהם ולא יחלוק אחר עמך לפי שאמר למעלה פן ישבעו זרים כחך אמר כאן יהיו לך לבדך ומתוך כך:

אִבְּן עֶזְרָא יהיו לך - הפלגים, שהם הבנים הכשרים.

מְצוּדַת דָּוִד יהיו לך לבדך. הבנים האלה יהיו שלך לבדך ואתה תתכבד בהם ואין לזרים חלק אתך אבל בני הזרה אינם מיוחדים לך לבד:

יח יְהִי־מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ׃

רַשִׁ״י יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. היא התורה שלמדת מנעוריך:

אִבְּן עֶזְרָא מקורך - מקור הבנים.

מְצוּדַת דָּוִד יהי מקורך ברוך. אשתך תהא ברוכה וחביבה בעיניך שמח מאהבת אשת נעוריך:

יט אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד׃

רַשִׁ״י תשגה תמיד. ראיתי בדברי ר' משה הדרשן תשגה תעסוק תמיד והוא ל' ערבי והביא ראיה כמו לבקש שגייה לבקש עסק, ולא ידעתי איפה נשנית ורבותינו פירשו (עירובין נד), לשון משגה כמשמעו בעבור אהבתה תהיה שוגג בשאר עסקיך כי היא משמרת על שלך אמרו עליו על ר"א בן פדת שהיה דורש בשוק התחתון וסדינו מוטל בשוק העליון פעם אחת בא אדם אחד ומצא נחש כרוך עליו:

אִבְּן עֶזְרָא אילת אהבים - שהוא אוהבה והיא מוצאת חן בעיניו.

רַלְבַּ״ג אילת אהבים. מרוב אהבים שתאהבך תרוץ למצוא חפצך כמרוצת האילת או חרצה בזה שהיא רצה כמרוצת האילת למצוא האהבים שדרשת השגתם בדרוש שתחקר בו והיא כמו יעלה לרוץ בקלות למצוא מה שינעם לך וישא חן בעיניך במה שתרצה לחקור בו מדדיה חמיד אלו ההשגות החושיות והצורות הדמיוניות המצטרכות לך בדרוש דרוש לקחת מהם המושכלות הראשונות באופן שהתבאר בספר הנפש ובארנוהו בראשון מספר מלחמות ה' תמיד התעסק באהבתה עד שמעוצם החעסקך בה תהיה שוגה בשאר הענינים לפי שלא תוכל להפרד מחשבתך ממנה:

מְצוּדַת דָּוִד אילת אהבים. תהיה בעיניך כאילה האהובה: ויעלת חן. היא תהיה מעלת חן בעיניך: בכל עת. ר״ל בכל עת ההכרח והצורך: באהבתה תשגה תמיד. ר״ל אף באהבתה למשגה תחשב אם תמיד תהיה וכמ״ש רז״ל אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו וגו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן אילת. נקבת האיל: ירווך. ענין שביעה: תשגה. מלשון משגה וחטא:

כ וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה׃

אִבְּן עֶזְרָא תשגה - תחשב כשוגה אם תמיד תתעסק באהבתה וכ"ש בזולתה, וזהו שאמרו באשתו, אמרו: כי המרבה באהבת אשתו ומשיח עמה תמיד יותר מדאי הוא שוגה, כי אהבת האשה תסיר האדם מעבודת השם.

רַלְבַּ״ג ולמה תשגה בני. בעבור אהבת האשה הזרה ר"ל הנפש המתאוה וחחבק חיק נכריה:

מְצוּדַת דָּוִד ולמה תשגה. ר״ל אם באשתו תחשב התמידות למשגה למה תקל ראש לשגות בזרה:

כא כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס׃

רַשִׁ״י כי נוכח עיני ה' דרכי איש וגו'. מפלס שוקל דרכיו ויודע כמה עונות וכמה זכיות בידו:

רַלְבַּ״ג כי נוכח. הנה דרכי איש הם נגד עיני ה' והוא שוקל כל דרכיו לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו: וכל מעגלותיו מפלס . ר"ל וכל דרכיו שוקל:

מְצוּדַת דָּוִד כי נוכח. ר״ל ופן תאמר מי רואני לזה אמר דע כי מול עיני ה׳ דרכי איש ומיישר מעגלותיו אל הגמול ר״ל משלם מדה במדה לדעת שבגמול באה ולא במקרה:

כב עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת־הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ׃

רַשִׁ״י עוונותיו ילכדנו. כמו ילכדוהו: ובחבלי חטאתו יתמך. יתלה שהתלוי נתמך בחבל שהוא תלוי בה:

רַלְבַּ״ג עוונותיו ילכדונו את הרשע. ברשתם ובחבלי חטאתו יתמך ויתחזק הלכד שילכד הרשע בו וזה מבואר בהרבה מהחטאים שהם בעצמם כלי להפלת הרשעים ברע: ילכדנו את הרשע. הם שתי הודעות כמו ותראהו את הילד:

מְצוּדַת דָּוִד עונותיו. עונות הרשע הם ילכדו אותו ולתוספות ביאור אמר את הרשע: ובחבלי. בהחבלים הנעשים מחטאתו בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם ר״ל העון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו:

כג הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה׃

רַשִׁ״י הוא ימות באין מוסר. בשביל שלא לקח מוסר:

אִבְּן עֶזְרָא ימות באין מוסר - בעבור שאין מקבל מוסר ובעבור רוב אולתו, ישגה דרך הישרה.

רַלְבַּ״ג הוא ימות באין מוסר. הנה הרשע ימות ועדין לא לקח מוסר וברוב אולתו יהיה שוגה בענינים אשר ירצה להרשיע בהם עד ששגייתו בהם תהיה סבת הפלתו וזה מבואר מאד, אמר עוד ממשל ע"ד האשה הזרה שזכר אשר השומע לה ערב בעבורה אל הש"י והוא יהיה נפרע ממנו ר"ל שהשכל האנושי הוא ערב בעבורה אל הש"י והוא נלכד בשחיתותיה:

מְצוּדַת דָּוִד באין מוסר. בעבור שלא לקח מוסר ובעבור רוב אולתו אשר ישגה בהם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.