Proverbs 10 — מִשְׁלֵי י

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח־אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׃

רַשִׁ״י משלי שלמה בן חכם ישמח אב. זה הקב"ה, ד"א אביו ממש: ובן כסיל תוגת אמו. תמיד הוא עם אמו בבית ורואה את שטותו ומצירה, ולפי המשל בן כסיל כמו ירבעם בן נבט: תוגת אמו. תוגת כניסיותו:

אִבְּן עֶזְרָא משלי שלמה בן חכם ישמח אב - בעבור שהוא יכיר חכמתו. תוגת אמו - כי הכסיל עומד תמיד בבית והאם דואגת בשבילו, או בעבור שהזכיר האב הזכיר האם.

רַלְבַּ״ג משלי שלמה בן חכם ישמח אב וגו' עד מגדל עוז שם ה'. והוא מקיף בגנות הרשע והכסילות והליצנות והעצלה והאולת והעקשות והשנאה ושבח הופכיהם, הנה הבן שהוא חכם ישמח אביו כי הוא משער בדבר החכמ' יותר מאמו ואמנם הבן שהוא כסיל יביא יגון לאמו מפני חסרון הדעת ויגיע מזה לאמו מהצע' יותר ממה שיקרה ממנו לאביו מפני שהוא ירא מאביו יותר מאמו:

מְצוּדַת דָּוִד משלי שלמה. לפי שעד כה דבר בשבח התורה וכאלו היא תאמר אמריה ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו לכן נאמר שוב משלי שלמה כאלו הוא ספר אחר ישמח אב. בראותו יושב במושב חכמים: תוגת אמו. כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו ובכל עת רואה שטותו ועצבונה מרובה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תוגת. מל׳ יגון ועצבון:

ב לֹא־יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׃

רַשִׁ״י לא יועילו אוצרות רשע. שהיה משתבח בעשרו שנאמר (הושע י"ב) ויאמר אפרים אך עשרתי וגומר: וצדקה תציל ממות. וא"ת צדיק שיבזבז נכסיו לצדקה מהיכן יתפרנס:

רַלְבַּ״ג לא יועילו אוצרות. לא יקבל אדם תועלת באוצרות שקבץ ברשע ובעול ואולם הפיזור בצדקה הוא מציל ממות בזכות הצדקה ינצל האדם ממות הנגזר לו מצד המערכת ויאריך השם יתברך ימיו והפך הענין בקבוץ ממון ברשע:

מְצוּדַת דָּוִד אוצרות רשע. אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה כי לא יפדה נפשו בממון: וצדקה. אבל הצדקה מצלת מן המיתה:

ג לֹא־יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף׃

רַשִׁ״י לא ירעיב ה' נפש צדיק, והות רשעים יהדוף. ידחוף אותם ותפול:

אִבְּן עֶזְרָא לא ירעיב - בעת הרעב. והות הרשע יהדוף - השם מן: הוה להם.

רַלְבַּ״ג לא ירעיב ה' נפש צדיק. נפש האיש הצדיק ר"ל שלא יחסר לו מזון ואולם שבר הרשעים והוותם יהדפנו השם עליהם וימהר להביא אליהם, הנה מי שהוא עושה כף וגו':

מְצוּדַת דָּוִד לא ירעיב. כי מזמין לו די מחסורו: והות. השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם ר״ל העבירה עצמה משלמת לו גמול רע:

מְצוּדַת צִיּוֹן והות. ענין שבר כמו יעוז בהותו (תהלים נד): יהדוף. ענין דחיפה כמו כהנדוף עשן (שם סח):

ד רָאשׁ עֹשֶׂה כַף־רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר׃

רַשִׁ״י ראש עושה כף רמיה. מי שעני בתורה מורה הוראות שקר: כף רמיה. מאזנים של רמיה לפי פשוטו משמע בתגרים: ויד חרוצים. ישרים שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עולה:

אִבְּן עֶזְרָא ראש - יהיה מי שיעשה כף מאזנים לרמות והמתחרצים וטורחים ואינם מרמים ידם תעשירם. פרוש אחר: כף רמיה - עושה לאיש רש:

רַלְבַּ״ג ראש עושה כף רמיה. כי מפני עצלותו יצטרך לנהג ברמיה לקחת ממון האנשים שלא כדין הוא רש ויד האנשים החרוצים הנוהגים בזריזות לאסוף ולכנוס באופן ראוי תעשיר אותם, הנה הבן המשכיל ומשגיח לעשות מה שראוי הוא אוגר בקיץ:

מְצוּדַת דָּוִד ראש. הכף רמיה עושה את האדם לרש ר״ל השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה: ויד חרוצים. אבל היד של הזריזים המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות הנה היד ההיא תעשיר את בעליה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ראש. עני כמו ראש ועושר (לקמן ל): כף. כף המאזנים: חרוצים. עניינו תנועה וזרוזות כמו אז תחרץ (ש״ב ה):

ה אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ׃

אִבְּן עֶזְרָא בן מביש - שיתן לאביו בושה, בעבור שהוא עצל.

רַלְבַּ״ג אוגר בקיץ. מאכלו כי אז ימצא לו ואולם הבן המביש ר"ל שהוא מאוחר התנועה ועצל הוא נרד' בקציר ולזה יחסר לו לחם כל השנה:

מְצוּדַת דָּוִד אוגר. ר״ל בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ ועושה כל דבר בזמנו: בן מביש. אבל הכסיל אשר כל דבר בושה נמצא בו דרכו להיות נרדם בעת הקציר ואין עושה שום דבר בזמנו:

מְצוּדַת צִיּוֹן אוגר. ענין אסיפה כמו אגרה בקציר (לעיל ו): נרדם. מל׳ תרדמה והיא שינה עמוקה:

ו בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס׃

רַשִׁ״י ופי רשעים יכסה חמס. החמס יכסה על פיהם ויהרגם:

אִבְּן עֶזְרָא ברכות - יביא השם לראש צדיק. פרוש אחר: ברכות לראש צדיק - בחיים. וזכר צדיק לברכה - לאחר מותו. יכסה - יסתיר החמס שלא יפרידהו ממנו, כמו: יכחידנה תחת לשונו. והטעם: יעלימו הרעה. וכן: פי רשע יבלע און:

רַלְבַּ״ג ברכות לראש צדיק. לראש צדיק יבאו ברכות והוא הלב כי תמיד יחשוב בענין הטובות והם המפורסמות לאנשים בדבריו ומעשיו או ירצה בזה לראש הענין והתחלתו יגלה הצדיק הברכות שהוא דורך אליהם בפעולותיו והנה הרשעים הם בהפך זה כי לבם תמיד ברשע ובחמס אבל פיהם יעלים ויכסה החמס שירצו לעשותו ולא יגלו החמס שהם דורכים אליו כי אם יגלוהו ימנע מהם אשר יזמו לעשותו, או ירצה בזה כי מה שיתחיל בו הצדיק ימשכו לו ברכות תמיד ויתוספו בו טובות ועוזרים להגיע אל התכלית לפי שכוונתו תמיד לטוב ולהטיב לאנשים ולזה יש לו לבטוח לראש הענין והתחלתו שימשכו אליו ברכות כי אם ידעו זולתו מחשבתו כלם יעזרוהו ואולם הרשעים הם בהפך זה כי תמיד יראו שלא יוכלו להשיג הדבר המבוקש להם אם ידעו זולתו ולזה יעלמו מה שירצו לעשותו מן החמס ולזה יהיה גמולם מדה כנגד מדה והיא כי זכר צדיק לברכה וגו':

מְצוּדַת דָּוִד ברכות לראש צדיק. יבאו ברכות: יכסה חמס. החמס שעושים יכסה את פיהם למען יחנקו בה ר״ל העבירה עצמה נפרעת ממנו:

ז זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב׃

רַשִׁ״י זכר צדיק לברכה. המזכיר צדיק מברכו: ושם רשעים ירקב. רקבון עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו:

אִבְּן עֶזְרָא זכר צדיק - יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו, כענין: ה' זכרנו יברך. והטעם: יזכרהו ויברכהו: ירקב - יהיה נשכח כעץ רקבון, שלא יצלח.

רַלְבַּ״ג זכר צדיק לברכה. כי תמיד יהיה נוסף ענין הטוב והשלמתו בזכרו ואולם שם רשעים ישחת וישיגהו הבלוי כמו שיכסה פיהם החמס שירצו לעשותו, הנה אויל יקרא מי שלא ינהג בבקשת הדברים בסבותיהם ולזה תסלף דרכו אולתו ולא יגיעו לו מבוקשיו ולזאת הסבה ג"כ ימהר האויל לדבר בטרם יעמוד בשכלו על האמת והנכון במה שידבר בו ומפני זה יקרא האויל אויל שפתים ואמנם חכם לב יקח לעצמו מצות וסדרים יתנהג במה שירצה לעשותו כדי שיתישר אל התכלית ואמנם אויל שפתים הוא נמהר לעשות מחשבתו ויעשה מה שיעשה בזולת התישבו' הנה מי שהוא הולך בדרכי תים ילך בטח אין לו מונע מן האנשים וגם נעזר בפעולתו הטובה מהש"י ואולם מי שהוא מעקש דרכיו והולך לעשות חמס יודע ענינו ואף על פי שהוא מעלים ענינו בכל עוז לזה יסור ממנו מה שיזם לעשות:

מְצוּדַת דָּוִד זכר צדיק. זכרון הצדיק היא לברכה כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו: ירקב. על כי אין רצון הבריות לזכרו נשכח שמו כאלו נרקב:

ח חֲכַם־לֵב יִקַּח מִצְוֺת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט׃

רַשִׁ״י חכם לב יקח מצות. משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות י״ג:י״ט): ואויל שפתים ילבט. ל' יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים (במדבר י״א:א׳) אמרו כמה נתלבטנו בדרך:

אִבְּן עֶזְרָא חכם לב - שהחכמה בלבו. יקח מצות - שילמדוהו אחרים. ואויל שפתים - שתדברנה שפתיו אולת. ילבט - פירוש יכשל.

מְצוּדַת דָּוִד יקח מצות. יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד לומר הרבה ואין עושה מאומה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ילבט. ענין עייפות וכשלון וכן ועם לא יבין ילבט (הושע ד׳:י״ד):

ט הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ׃

רַשִׁ״י ומעקש דרכיו יודע. ישבר ויתיסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח׳:ט״ז):

אִבְּן עֶזְרָא ילך בטח - שאיננו מפחד מצרה. ומעקש דרכיו - הטובים יודע הוא נודע לאחרים, שהוא מעקש דרכיו בנפלו ברעות, והעד ילך בטח. פרוש אחר: יודע - ישבר מן: וידוע חולי.

מְצוּדַת דָּוִד בתום. בתמימות לב: ומעקש. המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא ישבר וידוכא:

מְצוּדַת צִיּוֹן יודע. ענין שבירה כמו ויודע בהם אנשי סוכות (שופטים ח׳:ט״ז):

י קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט׃

רַשִׁ״י קורץ עין יתן עצבת. זה המסית אדם בקריצותיו לרעה:

אִבְּן עֶזְרָא קורץ - לעשות רע. יתן עצבת - עצבון לנפשו ואמר: קורץ, שמתיירא לעשות בגלוי והוא ענין רמיזה. פרוש אחר: קורץ - לועג. יתן עצבת - לחברו יחר לו אם יראה כי ילעג לו ואחד ירצה לומר, כי לא עשה ללעג וילבטו שפתיו.

רַלְבַּ״ג קורץ עין. להזיק לאנשים ברמיזותיו הנה הוא יתן עצבות וכעס להם וזה יהיה לכלמה אליו ולנרמז כי כשיבא לחשוב ברמיזות שזה האיש עושה כנגד האחר או אומר דברים כנגדו ויכעס על זה הדבר ואולי יתפעל מזה באופן שיזיק אל הנרמז וישחית ויזיק בזה לשניהם וגם אפשר שיתברר אחר זה שהענין ההוא היה כזב ויצטער מאד על מה שהתפעל כנגדו בעבור רמיזת זה הקורץ עין ואולם מי שהוא אויל שפתים לא יאמר זה בסתר אבל יאמר זה דבריו כדי לחרחר ריב בין שניהם הנה הוא ילבט ר"ל שעצתו נמהרה ולא יזיק כי אם לעצמו להראותו כוונתו הרעה הנה פי צדיק הוא בעינו מן שהוא בלב שהוא מקור החיים וגו':

מְצוּדַת דָּוִד קורץ עין. המרמז בעין לעשות רעה למי אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו כי לא ישקוט עד יגמור הדבר הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו אבל אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה אז נעשה עיף ויגע מעשו׳ הדבר ההוא כי נח חמתו בגזום דבריו:

מְצוּדַת צִיּוֹן קורץ. ענין נדנוד ורמיזה כמו קורץ בעיניו (לעיל ז):

יא מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס׃

רַשִׁ״י מקור חיים פי צדיק ופי רשעים וגו'. פיהם יכסה חמס שבלבם שמחליקין את שפתיהם ושנאה טמונה בלבם ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון והענין יורה עליהם:

אִבְּן עֶזְרָא מקור - כמקור חיים שיחיה מי שילמד מוסר מפיהו, או פיהו הוא המקום שיקירו לו, משם החיים בלמדו מוסריו. יכסה חמס - יסתירהו ולא ילמד מוסר.

רַלְבַּ״ג מקור חיים פי צדיק. לאנשים השומעים דבריו כי ממנו תוצאות חיים ואולם פי הרשעים הוא בהפך זה כי הוא אינו מה שהוא בלב כי פיהם יעלים החמס אשר בלבם הנה שנאה תעורר מדנים גם בזולת פשע כי יחשוב השונא לשנוא לפשע מה שאינו פשע וישפוט לרע מה שאינו מכוון לרע והאהבה על כל פשעים תכסה כי יחשוב האוהב לאוהבו מה שהוא פשע ללא פשע:

מְצוּדַת דָּוִד מקור חיים. פי צדיק הוא מקור הנובע חיים בעולם כי בצדק אמרי פיו מביא חיים בעולם אבל פי רשעים ידבר מרמה לכסות על מחשבת החמס שבלבבו:

מְצוּדַת צִיּוֹן מקור. מעין:

יב שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל־פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה׃

רַשִׁ״י שנאה תעורר מדנים. אפילו עבירה שנתנה לשכחה נזכרת ע"י מרבית עוונות באה שנאה אחרונה ומעוררתן שכן יחזקאל הוכיח את ישראל על עבירות מצרים ואומר להם איש את שקוצי עיניו השליכו וגו' (יחזקאל כ) כמה (שנים היתה) שנאה זו כבושה ולא הזכיר' להם הקב"ה עד עכשיו שהרבו עבירות על פשעיהם: ועל כל פשעים תכסה אהבה. כשישראל מטיבים מעשיהם הקב"ה מכסה על פשעיהם:

אִבְּן עֶזְרָא שנאה - היא סבה לעורר המדינים, והאהבה היא תכסה על הפשעים, והעלמת דבר הוא הכסה שלא יודע, והענין, איש שנאה ואיש אהבה.

מְצוּדַת דָּוִד שנאה. השנאה שיש לאדם על מי היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע לבל יקפיד אף על דבר קשה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מדנים. מל׳ מדון ומריבה:

יג בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר־לֵב׃

רַשִׁ״י בשפתי נבון תמצא חכמה. כשאדם מוכיח לנבון משיב לו חטאתי כגון דוד שאמר לנתן חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג): ושבט לגו חסר לב. אבל חסר לב אינו שומע עד שילקה כמו פרעה:

אִבְּן עֶזְרָא תמצא חכמה - למבקשיה. ושבט - בעבור שאינו רוצה ללמוד הדעת, צריך להכותו בשבט.

רַלְבַּ״ג בשפתי נבון. הנה הנבון תמצא חכמה בשפתיו והוא הטוב הנפלא מכל הטובות כמו שקדם ואמנם מי שהוא חסר לב לא די לו שהוא נעדר זה הטוב אבל ידבק בו הרע והמכות לגופו תמיד כי יזיקוהו ויכוהו האנשים מפני מום פעולותיו ומאמריו הנפסדים בסבת חסרון דעתו:

מְצוּדַת דָּוִד בשפתי נבון. כאשר ישאלו מה מהנבון תמצא בתשובת אמרי שפתיו גם חכמת השכל גם שבט מוסר לגו חסר לב כי בדבריו יגנה מעשה חסר לב ותחשב לו לשבט המייסר:

מְצוּדַת צִיּוֹן לגו. לגוף כמו גוי נתתי למכים (ישעיה נ):

יד חֲכָמִים יִצְפְּנוּ־דָעַת וּפִי־אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה׃

רַשִׁ״י חכמים יצפנו דעת. ישמרוהו בלבם שלא ישכחוהו:

אִבְּן עֶזְרָא יצפנו - בלבם הדעת שלא ישכחוה, כענין בלבי צפנתי: ופי אויל - סבב לו. מחתה - שהיתה קרובה אליו בגלל אולתו והענין, שיחתוהו אחרים.

רַלְבַּ״ג חכמים יצפנו. בלבם מה שהם יודעים ולא יפרסמוהו לאנשים כלם כי אולי יזיקו באלו הדברים קצת ההמון מצד קצורם מעמוד על כוונתם ולזה יהיו נשמרים מלהגיד אלה הדברים הטובים בעצמותם מפני הרע שיגיע מהם במקרה ואולם פי האויל הוא בהפך זה כי יגיד הדברים אשר בהם מחתה קרובה לאנשים ולזה יזוקו בדבריו כל שומעיהם אשר לא יעמדו על מה שבהם מן הרע הון העשיר הוא להמלט מן הרעות כמו קרית עוז שימלט האדם בה בעתות המלחמה ולזה יבטח לבו על הונו ויתחזק בו. פעולת הצדיק. היא תמיד מתישרת למול החיים כי בה ישיג החיים הנצחיים והחיים הגופיים ואולם תבואת רשע והונו אשר יעשוק הוא לחסרון ולהשחתה ולמות כי בה המוח לנפשו ולגוף וזה מבואר מאד לא יצטרך לביאור:

מְצוּדַת דָּוִד יצפנו דעת. אף הדעת מסתירים לבל הגלות כ״א להראוים לה בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת אבל פי כסיל תגיד דבר אשר המחתה קרובה ומעותד לבא בעבורה ואינו חושש:

מְצוּדַת צִיּוֹן מחתה. ענין שבירה כמו שמת מבצריו מחתה (תהלים פד):

טו הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם׃

רַשִׁ״י הון עשיר. בתורה: קרית עוזו. היא לו: מחתת דלים רישם. עניותם שלא עסקו בתורה היא מחיתתם:

אִבְּן עֶזְרָא הון - ממון העשיר הוא כקרית עוז שיצילהו לרגעים מצרתו, אע"פ שאינו חכם ודלים שהם חסרי לב, רישם יחת אותה.

מְצוּדַת דָּוִד הון עשיר. ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר ועל העשיר בתורה ידבר מחתת. שברון הדלים בתורה היא עניותם כי בעבור חסרון התורה ישברו מהר:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרית. מל׳ קריה ועיר: רישם. ענין עוני:

טז פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת׃

רַשִׁ״י פעולת צדיק לחיים. כמשמעו, ומדרש אגדה שלמה עשה פעולת המקדש לחייהם של ישראל לכפרתן: ותבואת רשע. תבואתו (ס"א הבאתו) של מנשה שהכניס בו הסמל היא היתה לחטאת:

אִבְּן עֶזְרָא פעולת צדיק - מעשיו בשביל שישיג אורחות חיים. תבואת רשע - הוא פרי מחשבותיו, שיחשוב לעשות חטאת.

מְצוּדַת דָּוִד פעולת. מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים אבל פרי מעשה הרשע היא סיבה להחסיר ימי חייו:

מְצוּדַת צִיּוֹן תבואת. מל׳ תבואה ופירות: לחטאת. ענין חסרון כמו קולע וכו׳ ולא יחטיא (שופטים כ):

יז אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה׃

רַשִׁ״י אורח לחיים. השומר מוסר היא הדרך לחיים: ועוזב תוכחת מתעה. את עצמו ואת אחרים:

אִבְּן עֶזְרָא אורח - למצא חיים הוא שמירת המוסר. ועוזב התוכחת - הוא מתעה אחרים. פרוש אחר: שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה - שיוכיחוהו לתעות ג"כ אורח חיים ופירוש טוב מאד.

רַלְבַּ״ג אורח לחיים. מי שהוא שומר מוסר במדותיו הוא דורך אל החיי' הנצחיי' והגופיי' כי טוב המדות והתכונות יועילו לאדם בדברים המדיניי' ויהיה מפני זה אהוב לאנשי' והוא ג"כ מישיר אל קנין שלימות המושכלו' כמו שקדם ואולם מי שהוא עוזב תוכחת הוא תועה בדעותיו ומתעה זולתו מאורח חיים כי רבי' ימשכו לו להיות יצר לב האד' רע מנעוריו הנה הדובר שקרים יותר מגונה מהכסיל ויותר מזיק וזה כי מכסה שנאה שפתי שקר כי שפתי השקר יכסו השנאה ויהיה זה סבה אל שלא יהיה נשמר משונאו ויפול ברשתו ואולם הכסיל יוציא מפיו הדברים והדבות ויהיה זה סבה אל שישמר השנוא ממנו ולפי שזכר שני אלו שהאחד מדבר והאחר מעלים והמעלים הוא היותר מגונה בא לבאר שכבר ימצא צד אחד שיהיה המעלים יותר משובח ואמר כי מי שירבה וגו':

מְצוּדַת דָּוִד שומר מוסר. ר״ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים: מתעה. הוא תועה מאורח חיים:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתעה. כמו תועה או מתעה נפשו:

יח מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל׃

רַשִׁ״י מכסה שנאה שפתי שקר. החונף שפתיו שקר ומכסה שנאה בלבו: ומוציא דבה הוא כסיל. לעז שיהו אנשים דובבין בו על חבירו:

אִבְּן עֶזְרָא מכסה ברוב - שניהם דבקים. מכסה השנאה ומסתירה בקרבו, שפתיו דוברות שקר על השווי בעבור.

מְצוּדַת דָּוִד מכסה שנאה. המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב: ומוציא דיבה. מי שאינו מכסה השנאה ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו הלא לכסיל יחשב כי הכל יאמרו כל הפוסל במומו פוסל:

מְצוּדַת צִיּוֹן דבה. ענין לעז והוצאת שם רע שרבים דובבים ומספרים בו כמו דבתם רעה (בראשית לז):

יט בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל־פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל׃

רַשִׁ״י ברוב דברים לא יחדל פשע. המרבה דברים מביא חטא: וחושך שפתיו. הוא המשכיל:

אִבְּן עֶזְרָא רוב דברים - שידבר מוציא להנצל לשנוא מן הדבה. לא יחדל פשע - הרבה, כלומר אינו יכול להשיב מה שידבר ולהחדילו ותנצלהו לפניו. וחושך שפתיו - מדברי דבה - הוא משכיל, כנגד הוא כסיל.

רַלְבַּ״ג ברוב דברים. ואמר כי מי שירבה לדבר בפני הגדולים הנה לא ימנע בריבוי דבריו שלא יקרא לו פשע ושגגה כי לא יוכל האדם לכלכל במשפט ריבוי הדברים ואולם מי שימנע שפתיו מריבוי הדברים הוא משכיל ומצליח בקניניו וביחוד הנה מי שידב' בשם יתב' ראוי שיהיו דבריו מעטים כמו שבארנו בספר קהלת כי גבוה מאד מדרגתו ממנו:

מְצוּדַת דָּוִד ברב. במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע כי א״א להזהר בכולם על כי מרובים המה: וחושך. המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל:

מְצוּדַת צִיּוֹן וחושך. ענין מניעה כמו ולא חשכת (שם כב):

כ כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט׃

רַשִׁ״י כסף נבחר לשון צדיק. שיודע להוכיח: לב רשעים כמעט. שאינו שומע לתוכחת צדיק ומדרש רבי תנחומא אומר על עדו הנביא נאמר שקרא על המזבח בבית אל וירבעם אע"פ שיבשה ידו לא קבל תוכחה שנאמר חל נא את פני ה' אלהיך וגו' (מלכים א י״ג:ו׳) ולא אלהי ואומר ותשב ידו כבראשונה (שם) עומד ומקטיר לעבודת גלולים ואף בסוף כן:

אִבְּן עֶזְרָא כסף - ככסף שמדבר דברים נבחרים נחשבות ככסף צרוף ונבחר. כמעט - למוד מהם מעט. פרוש אחר: לב - ענינו דעת, פירוש דעתם כמעט הוא נבחר הפך לשון צדיק.

רַלְבַּ״ג כסף נבחר. הנה לשון הצדיק הוא כמו הכסף שאין לו סיגים והוא מפני זה חזק הקיום וחזק מההפסד ואולם נפש הרשעים ולבם לא ישאיר כי אם מעט ולא זכר לשון הרשעים כי אינם מוציאים בפה מחשבותם כמו שקדם:

מְצוּדַת דָּוִד לשון צדיק. המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט ר״ל אין להם לב להבין כ״א מעט מזעיר:

כא שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר־לֵב יָמוּתוּ׃

רַשִׁ״י שפתי צדיק ירעו רבים וגו'. שרבים אוכלים בזכותו ובתפלתו:

אִבְּן עֶזְרָא ירעו - מלשון מרעה, כלומר ילמדו רוב בני אדם. וחסר לב - כנגד צדיק. ואוילים – כנגד רבים, כלומר ואוילים בעבור איש חסר לב שיתעם. ימותו - טרם עת כלח.

רַלְבַּ״ג שפתי צדיק. הנה שפתי צדיק לא די שיחיו הצדיק אבל ינהיגו רבים ויכלכלו אותם כמו שירעה הרועה את הצאן ואולם האוילי' לא די שלא יועילו לזולתם אבל יביאו על עצמ' המות מצד חסרון דעתם:

מְצוּדַת דָּוִד ירעו רבים. רבים אוכלים מפרי שפתיו כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם: ואוילים. אבל האוילים אשר לא שמעו אליו ימותו בעבור חסרון לבם שלא בחנו דבריו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ירעו. מלשון מרעה ור״ל יאכילו:

כב בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא־יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ׃

רַשִׁ״י ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה. אין צריך להתייגע להעשיר בו די בברכה מה שהוא מברכו:

אִבְּן עֶזְרָא ברכת ה' - שיתן לצדיק היא תתן לו עושר. ולא יוסיף - השם עצבון לצדיק עצב עם הברכה, והפך זה בעצבון תאכלנה והברכה להוסיף טוב, והמארה חסרון.

רַלְבַּ״ג ברכת ה' היא תעשיר. האנשים המושגחים מהש"י ולא יצטרך העשיר להיות יגע ועמל עמה כמו הענין בשאר העשירים שיעמלו ולא יניח להם עשרם לישן וזה כי השם יתברך הוא יישיר עניניו כולם מצד דבקות השגחתו בו או ירצה בזה כי ברכת ה' היא תעשיר השכל האנושי מקניני החכמה והנה זה העושר הוא באופן שלא יוסיף עצב עמה כי הוא נצחי וקיים:

מְצוּדַת דָּוִד ברכת ה׳. הברכה שנותן ה׳ היא מעשרת את האדם ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון כי יהיה די לו בהברכה הבאה:

כג כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה׃

רַשִׁ״י כשחוק לכסיל עשות זמה. עצת חטאים: וחכמה כשחוק לאיש תבונה. כלומר קלה היא בעיניו לעשות:

אִבְּן עֶזְרָא כשחוק, זמה - היא מחשבת הרעות. פירוש כשחוק - שהוא נקל לכסיל לעשותו כן, מעשה הזמה נקל בעיניו. והחכמה לאיש - מבין כי היא תשמרנו מעשות זמה, על כן חפץ בה. פרוש אחר: כחכמה לאיש תבונה, כן ישיש הכסיל לעשות זמה.

רַלְבַּ״ג כשחוק לכסיל. הנה הכסיל לא ינהג בחכמה עניניו ובמה שיחפוץ לעשותו ולזה תהיה הגעת חפצו לו בדמיון מה שיתחדש מהקרי או מפעולת השחוק שאינם מכוונות לאותם התכליו' ואולם לאיש תבונה תהיה עשות המחשבה כחפציהם כי בחכמה ישתדלו שתגיע מחשבתם אל הפועל ובסבות הנאותות:

מְצוּדַת דָּוִד כשחוק. כמו השחוק הוא דבר נקל כן נקל לכסיל לעשות זמה וכ״כ נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן זמה. ענין מעשה הרעה:

כד מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן׃

רַשִׁ״י מגורת רשע. מה שהוא ירא יבא לו דור הפלגה יראו ואמרו (בראשית י) פן נפוץ וסופן כתיב ויפץ ה' אותם משם (שם): ותאות צדיקים יתן. מי שבידו ליתנה (לתת):

אִבְּן עֶזְרָא ותאות צדיקים - להשמיד הרשעים. יתן - השם והעד הפסוק הבא אחריו.

רַלְבַּ״ג מגורת רשע. מה שיירא הרשע שיבא עליו מהרעות היא תבואנו כי לא יצילהו הש"י ממנה וזאת היראה והפחד היא הודעה מחולשת השפע עליו מהש"י כמו שבארנו בביאורנו לספר איוב ובמאמר הד' מספר מ"י ואולם הצדיקים לא די שיהיו נשמרים מאותן הרעות אבל יתן להם הש"י מהטובות מה שיתאוו מהם:

מְצוּדַת דָּוִד מגורת. מהדבר אשר יפחד הרשע היא תבוא עליו ודבר הטובה אשר יתאוה לה הצדיק יתן לו מי שבידו ליתן והוא הקב״ה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מגורת. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב):

כה כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׃

רַשִׁ״י כעבור סופה ואין רשע. פתאום בא עברת רוח סערה נכרת הרשע ממקומו:

אִבְּן עֶזְרָא כעבור סופה - מהרה, כן יעבור רשע פתאום ואיננו, צדיק חזק לצרות כיסוד עולם שלא ימוט.

רַלְבַּ״ג כעבור סופה. הנה כשתעבור סופה תעבור על הרשע להשחיתו כאילו הוא סבת עבור הסופה לתכלית שתשחיתהו ואולם הצדיק הוא בהפך כי הוא יסוד עולם וסבת קיומו ושמירתו מהפגעים כאמרו ימלט אי נקי:

מְצוּדַת דָּוִד כעבור סופה. מיד כאשר יעבור הסופה ר״ל כאשר תבוא הפורעניות יוכרת הרשע ואיננו אבל הצדיק הוא דומה ליסוד העולם שאינו זז ממקומו:

מְצוּדַת צִיּוֹן סופה. רוח סערה:

כו כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא כחומץ - שתולדתו קרה ומשחית השנים, או כעשן שתולדתו חמה ומשחית העינים, כן העצל משחית עניינו השולחים אותו לעשות מלאכתם, וראוי לאדם להיפרד מחברתו.

רַלְבַּ״ג כחומץ לשנים וגו'. הנה כמו שהחומץ לשנים שהוא מכאיב אותם מאד וכמו העשן שהוא מזיק לעינים כן העצל מכאיב לב שולחיו מפני היות תוחלתם ממושכה:

מְצוּדַת דָּוִד כחומץ. כמו שהחומץ מזיק הוא לשנים וכו׳ כן מזיק העצל למשלחו כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר:

כז יִרְאַת יְהוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה׃

אִבְּן עֶזְרָא תוסיף ימים - כי ימי האדם אינם קצובים, רק הם כפי הטבע והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים, והעד: למען יאריכון ימיך. ומה שאמר: את מספר ימיך אמלא, הם שיוכל לחיות כפי, טבעו כי הם במספר. תקצורנה - מהזמן שיוכל לחיות, כי השם יחליש כחו או ימיתם על ידי פגע ומקרה, בעבור שאינם יראים ממנו.

רַלְבַּ״ג יראת ה' תוסיף. לאדם ימים על ימיו הקצובים כי מצד דבקות השגחת הש"י בו ינצל מהרעו' אשר סודרו לו שהם סבות מיתתו קודם עת הבילוי הטבעי ואולם הראשונים הנה שנותם תהיינה קצרות ולא יגיעו אל העת המוגבל להם כי רוע בחירתם ימיתם בלא עתם:

מְצוּדַת דָּוִד תוסיף ימים. למי שאוחז בה: ושנות. אף השנים הקצובים לו תקצורנה כי פוחתין לו מהם:

כח תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃

רַשִׁ״י תוחלת צדיקים שמחה. סופה מתקיימת ושמחים: ותקות רשעים תאבד. כי לא תבא:

אִבְּן עֶזְרָא תוחלת צדיקים - שהם מייחלים לראות מות הרשע, סוף תוחלתם תבואם לידי שמחה מהם במותם. ותקות רשע - להאביד הצדיקים, תאבד התאוה והוא מפורש בפסוק הבא.

רַלְבַּ״ג תוחלת הצדיקים. היא החיים הנצחיים והערבים אשר הם תכלית השמחה אשר אין לשמחות הגופיוח שום יחס אליה כמו שביארנו בא' מספר מלחמות ה' ואמנם תקות הרשעים היא קנין חפצי הגוף מהקנינים והשמחות הגופיות וכל זה כלה ואובד:

מְצוּדַת דָּוִד תוחלת. תקות צדיקים היא להם לשמחה כי באה ושמחים המה על אשר היו מקוים לה אבל תקות הרשעים תהיה אבודה ולא תבא ומיצר על התוחלת:

כט מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן׃

רַשִׁ״י מעוז לתום דרך ה' ומחתה. היא לפועלי און שאינן הולכין בה והיא נפרעת מהם:

אִבְּן עֶזְרָא מעוז לתום - תאר על משקל לחם חום או הלמד, כמו בעבור והוא שם דבר. דרך ה' - מצותיו. ומחתה - הוא הדרך שיחת אותם בשביל שיעזבוהו, שנאמר: צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

רַלְבַּ״ג מעוז לתם. הנה המישרים אורחותיהם אל התמימות תהיה להם דרך ה' במצות התורה מעוז וחוזק לשמור דרכם אשר יכונו ההליכה אליה כי בזה ישלם להם באופן שלם מה שיכוונו אליו מהתמימות ואולם לפועלי און תהיה דרך ה' למחתה כי היא מתנגדת בחכלית מה שאפשר למה שיכוונו אליו מהשקר והעול והחמס:

מְצוּדַת דָּוִד מעוז. דרך ה׳ הוא לחוזק לאיש תם בעבור כי הלך בו והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו ור״ל מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים:

ל צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל־יִמּוֹט וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ־אָרֶץ׃

רַשִׁ״י צדיק לעולם בל ימוט. כשהוא מט אין מוטתו מוטת עולם כי יפול וקם:

אִבְּן עֶזְרָא צדיק - לא ימוט לעולם בבא הצרות, או אחרי מותו ישאר זרעו, שנאמר: וצדיקים ישכנו ארץ. ורשעים - יאבד זכרם וזרעם.

רַלְבַּ״ג צדיק לעולם בל ימוט. הנה לעוצם השגחת הש"י על הצדיק לא ימוט לעולם ר"ל כל ימיו ולא ימעדו קרסוליו אך יתקיים במקום שהוא בו מהארץ לא יגלה משם למקום אחר ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ כי אם זמן מועט כי מפני רוע פעולוחיהם יהיו להם שונאים רבים או ירצה באמרו לא ימוט לעולם חוך הזמן הנגזר לו לחיות לא ימות כטעם אמרו את מספר ימיך אמלא ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ הזמן המוגבל להם כי שנותם תקצורנה:

מְצוּדַת דָּוִד לעולם. אף אם הוא מט לא לעולם ימו כי יחזור ויקום: לא ישכנו. לזמן מרובה אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ימוט. לשון נטיה: ישכנו. עניינו חניה בהשקט:

לא פִּי־צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת׃

רַשִׁ״י פי צדיק ינוב חכמה. ידבר לשון ניב שפתים (ישעיה נ"ז):

אִבְּן עֶזְרָא ינוב - מענין תנובה ופירוש יתן תנובת החכמה וניב שפתים כענין תבואת שפתיו ישבע, וכמוהו בין אחים יפריא יתן פרי, ולשון דוברות תהפוכות תכרת שפתם:

רַלְבַּ״ג פי צדיק. פי האיש הצדיק בדעותיו ידבר חכמה שהיא דבר קיים ונצחי ולא יפס' עמה הדבור כי האמת מעיד לעצמו מסכים מכל צד ולשון איש תהפוכות והוא הטועה ואומר כזב בהתחלות הנה תפסק לשונו אם לא יסכים לדבריו מה שנמצא מזה אחר ההתחלות:

מְצוּדַת דָּוִד ינוב וגו׳. ר״ל באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת ר״ל המהפך חכמת התורה יוכרת:

מְצוּדַת צִיּוֹן ינוב. ענין דבור כמו בורא ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט):

לב שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת׃

רַשִׁ״י שפתי צדיק ידעון רצון. יודעים לרצות ולפייס את בוראם ויודעים לרצות את הבריות ולהטיל שלום ביניהם:

אִבְּן עֶזְרָא ידעון - לדבר רצון. ופי רשעים - ידע לדבר תהפוכות.

רַלְבַּ״ג שפתי צדיק ידעון. להשיג רצון מהאנשי' כי דבריה' נאותים וערבים להם ואמנם פי הרשעי' הוא בהפך כי הוא לא ישיג רצון אך תהפוכות וכעס כי דבריו הם קשי' ורעי' או ירצה בזה כי שפתי צדיק בדעות ידעון להשיג מה שהיה הרצון בנמצאו' הטבעיות אשר יחקר בהם בחקרם בסבותיהם למה היו בזה האופן ואולם פי הרשעים בדעו' אשר יטעו בהתחלות לא ידעון הרצון בדברים אבל יאמרו תהפוכות וכזבים:

מְצוּדַת דָּוִד ידעון רצון. יודעים לרצות לה׳: תהפוכות. מוסב על ידעון לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה׳ כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.