Proverbs 26 — מִשְׁלֵי כו

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא־נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד׃

רַשִׁ״י כשלג בקיץ. בשעה ששוטחין התאנים בחמה ליבשן ולעשות קציעות כדאמר הלחם והקיץ לאכול הנערים (שמואל ב טו):

אִבְּן עֶזְרָא כשלג - לא נאה בקיץ, וכמטר - שלא נאה בקציר, כן לא נאה לכסיל כבוד שיכבדוהו אחרים.

רַלְבַּ״ג כשלג. הנה כירידת השלג בקיץ שהוא מור' שלא יתכן לפי המנהג הטבעי וכמטר בקציר שהוא מזיק ובלתי נאות כן לא יאות לכסיל כבוד כי אין מחקו לפי הנהוג לתת לו כבוד ונתינת הכבוד לו הוא דבר מזי' להמון העם יבא לחשוב שאין יתרון לחכם על הכסיל:

מְצוּדַת דָּוִד כשלג. כמו אם יורד השלג בעת שטיחת התאנים ומטר בעת הקציר שהמה דברי׳ שאינם נאין כי מפסידים התאנים והתבואה כן לא נאה לכבד את הכסיל שאז יחשוב שאין יתרון לחכמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בקיץ. הוא עת שטיחת התאנים ליבש כמו וקיץ וחורף (בראשית ח): נאוה. נאה כמו נאוה תהלה (תהלים לג):

ב כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא [לוֹ] תָבֹא׃

רַשִׁ״י כצפור לנוד. שהוא נד וכדרור שהוא חוזר לקנו: כן קללת חנם לא תבוא. למי שהוציאה בפיו: דרור. הוא עוף הנקרא רונדל"ע בלעז ונקרא דרור שדרה בבית כבשדה:

אִבְּן עֶזְרָא כצפור, שוט, אל, ענה - [ב-ה] ד' דבקים. וטעם שמות העופות והבהמות אשר פרשו הראשונים, הם כחלומות בלי פתרון והזכיר הצפור והדרור, כי הם דרות בבתים עם בני אדם וצריכין לנוד מהרה ממקום למקום מפני העוברים והשבים, כן מהרה קללת חנם לו לכסיל המקלל תבא, והעד: אל תען כסיל. וכתיב לא באל"ף, להודיע כי למקלל תבא ולאשר יקולל לא תבא.

רַלְבַּ״ג כצפור לנוד. הנה כמו הצפור שהוא נד ממקומו בקלות וכדרור לעוף אל הבית שיצא ממנו כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות וחשוב לאשר יצאה הקללה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו:

מְצוּדַת דָּוִד כצפור. כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים הנה הם חוזרים לקנם כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו מפיו יצאו ואל קרבו יבואו:

מְצוּדַת צִיּוֹן כדרור. הוא עטלף ותקרא דרור ע״ש שמקננת בבתים כאלו היתה חפשית מבני אדם כי דרור הוא ענין חירות כמו וקראתם דרור (ויקרא כה):

ג שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים׃

רַשִׁ״י שוט לסוס. הוא עשוי ואף שבט נכון לגו כסילים יסורין מוכנין לרשע:

אִבְּן עֶזְרָא שוט - כמו שבט ומתג ידוע, להודיע כי ג' ראויים להכותם.

רַלְבַּ״ג שוט לסוס. הנה הכסילים דומים לבהמות שלסבת חסרונם יצטרך האדם בהנהגתם להכוחם כי האדם ינהיג הסוס באשר ירצה כשיהיה לו שוט יכה בו וינהיג החמור כשיעקוץ אותו האדם במתג כמנהג החמורים כן ינהיג האדם הכסילים באשר ירצה כאשר יכה אותם בשבט בדרך שיקבלו מוסר:

מְצוּדַת דָּוִד שוט. הנה שוט הוכן להכות בו הסוס להטותו הדרך ומתג הוכן לחמור למשכו בו אל מקום הנרצה ושבט הוכן לגוף הכסילים לייסרו לעזוב אולתו כי לא יוסר בדברים:

מְצוּדַת צִיּוֹן שוט. שרביט ושבט כמו קול שוט (נחום ג): מתג. הוא כעין רסן עשוי להנהיג בו במתג ורסן עדיו (תהילים ל״ב:ט׳): לגו. לגוף כמו אחרי גוך (יחזקאל כג):

ד אַל־תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן־תִּשְׁוֶה־לּוֹ גַם־אָתָּה׃

רַשִׁ״י אל תען כסיל. בדברי ריב ומצה פן תשוה לו:

אִבְּן עֶזְרָא אל תען כסיל - כאשר יקללך. תשוה - כמו תדמה, אבל ענהו בדבר חכמה כנגד אולתו, והודיעהו סכלותו שלא יהיה חכם בעיניו.

רַלְבַּ״ג אל תען כסיל כאולתו. במה שיטיח כנגדך מהדברים לחסרון דעתו כי אין ראוי שתטה אזנך לשגעונותיו: פן תשוה לו גם אתה. ר"ל שהיה זה סכלות ממך אם תעריך דבריו באופן שתתפעל מהם ענה כסיל כאולתו. להסירו מהטעות שנפל בו בדברי חכמה:

מְצוּדַת דָּוִד אל תען. אל תשיב לכסיל כאשר ידבר אולת בדברי ריב ומצה כי כשתשיב תהיה דומה לו בעיני השומעים כי אין הפרש בין מאמריך למאמריו ויחשבו גם אותך לכסיל כמוהו כי בוודאי לא יחשבו שניהם לחכמים כי אין דרך החכמים להתקוטט זה בזה (וקצר הכתוב ולא פירש לומר בדברי ריב ומצה כי מסוף המקרא יובן שהוא בדבר שדברי שניהם דומים):

מְצוּדַת צִיּוֹן תען. מל׳ עניה ותשובה: תשוה. מל׳ השואה ודמיון:

ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן־יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו׃

רַשִׁ״י ענה כסיל. הבא להסיתך לעבודה זרה הודע לו אולתו: פן יהיה חכם בעיניו. וטעם שני פסוקים אלו מפורש בתוכם אל תען בדבר שתשוה לו אם תענהו ענה כסיל בדבר שאם לא תענהו יהי' חכם בעיניו:

רַלְבַּ״ג פן יהיה חכם בעיניו. במה שמצא מזה וישאר עם הדעח הנפסד ההוא והנה בזה אין ראוי לך לשתוק כי הוא הראוי שחסיר המכשולות מלפני האנשים בחזקת היד:

מְצוּדַת דָּוִד ענה. השב תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה והראה לו טעותו כי פן יחזיק עצמו לחכם כי יאמר שלא מצאת מענה ולכך ענהו ולא תחשב בזה כמוהו כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקצר הכתוב גם בזה הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא):

ו מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד־כְּסִיל׃

רַשִׁ״י מקצה רגלים חמס שותה. מי ששולח דברים ביד כסיל הוא מקצה רגלי שלוחים הרבה לחזור ולשלוח לתקן מה שעיות הראשון אשר שלחו בתחלה ושותה חמס שחבירו זועף עליו על שליחות הכסיל:

אִבְּן עֶזְרָא מקצה - וקוצץ ענין אחד, כמו שוגג ומשגה כותת רגליו ושותה חמס שיחמסהו הכסיל. פרוש אחר: מקצה - מן קצה האחד ואחרי הקצות את הבית הסר הקצוות והוא הטיט אשר על האבנים. ופירוש: מקצה מרחיק אל הקצה רגליו ואינו הולך לצרכו. וטעם חמס שותה – מחמס, שעושה בשלוח ביד כסיל דבריו ישתנו.

רַלְבַּ״ג מקצה וגו'. הנה מי ששול' דברים ביד כסיל קוצץ הרגלים לאשר רצונו ללכת ולא ישאר לו כלי ילך בו כן אין כלי לכסיל להוביל הדברים ששמת בפיו אל המקום אשר הוא שולחו שם כי אין לו דעת לשמור צורת הדברים ההם באופן אשר שמם בפיו והוא שותה חמס במה שישיב לו הכסיל מהדברים וזה מב' צדדים הא' לפי שהכסיל לא יאמר הדברים באופן אשר צווה בהם ויהיה זה סבה אל שלא תהיה תשובת המשיב ערבה ונאותה אל מה ששלח לו שולח הדברים ויהיה מפני זה חמס השולח על המשיב על לא חמס בכפיו כי הכסיל סבב זה והצד הב' כי הכסיל לא ישיב הדברים באופן שצוהו המשיב ויהיה זה סבה אל שיבאו הדברים שצוהו המשיב מבולבלים ובלתי נאותים:

מְצוּדַת דָּוִד מקצה וגו׳. הרוצה לתת מרגוע לרגליו ושולח אמריו ביד כסיל הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה ובע״כ צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל ושותה עוד חמס כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח:

מְצוּדַת צִיּוֹן מקצה. מל׳ קציצה וכתיתה: חמס. דברי סרה וקרוב לענין נחמסו עקביך (ירמיהו י״ג:כ״ב) שהוא הסרה:

ז דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים׃

רַשִׁ״י דליו שוקים מפסח. גבהו כמו דלו עיני (ישעיהו ל״ח:י״ד) השוקים של כל אדם נראין לפסח גבוהים ממנו, ודבר זה משל בפי כסיל האומר אותו על לימוד החכמה איך אנו באים ללמוד החכמה נפלאה וגבוהה היא ממנו, המשל אומר דליו שוקים מפסח:

אִבְּן עֶזְרָא דליו - מן כי דליתני, שטעמו הרימותני והוא חסר ה"א התימה, כלומר הדליו והרימו השוקים מפסח אחר, שאין לו רגלים כלומר משל בלי שכל כגוף בלי רגל. פרוש אחר: דליו - כמו דללו ויו"ד דליו כאל"ף בזאו נהרים, כלומר דללו השוקים מהפסח מבלי רגלים, וכן משל בלי שכל.

רַלְבַּ״ג דליו שוקים. גבהו שוקים מפסח שהאחד גבוה מחבירו וזה גורם שאינו יכול ללכת ביושר וכן הענין במשל אשר בפי כסילים כי לא יסכים המשל לנמשל מפני מה שיוסיפו או יחסרו בזכרם המשל:

מְצוּדַת דָּוִד דליו. כמו שהשוקים מן הפסח המה גבוהים זה מזה ולזה יפסח וכן המשל בפי הכסילים לא תשוה אל הנמשל:

מְצוּדַת צִיּוֹן דליו. ענין הרמה כמו דלו עיני למרום (ישעיה לח): שוקים. שוקי הרגלים: מפסח. מחגר:

ח כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן־נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד׃

רַשִׁ״י במרגמה. פרונדול"א בלעז שאבן שצוררין בו לא להתקיים היא שם שעומד' להזרק כך הנותן לכסיל כבוד אינו של קיימא, ורז"ל דרשו על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס:

אִבְּן עֶזְרָא כצרור אבן - איננה ראויה יקרה בעבור שאיננה מתוארת ביוקר. ומרגמה - דבר משובח וחברו ארגמן וכן רגמתם, שטעמו תפארתם. וכן פירוש כצרור שיצרור אדם אבן דקה במרגמה בתוך צרור, כן נותן לכסיל כבוד. מדמה הצרור כנגד הנותן. והאבן כנגד הכסיל. ומרגמה כנגד הכבוד.

רַלְבַּ״ג כצרור. הנה כצרור שבו אבן יקרה בגל אבני מרגמ' שאינו ראוי שיושם בו המורגלים בזאת כן אין ראוי שינתן לכסיל כבוד והוא החכמה כי אינו ראוי לה ונקראת החכמה כבוד כי הוא כבוד האנשים והודם ולזה אמר כבוד חכמים ינחלו:

מְצוּדַת דָּוִד כצרור. כמו הצורר אבן בכלי הקלע שזמן מועט ישאר בתוכו כי הוא עומד לזרוק כן הנותן לכסיל כבוד כי מעט זמן ישאר בכבודו כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות:

מְצוּדַת צִיּוֹן כצרור. ענין קשירה כמו צרור כספו (בראשית מב): במרגמה. כן יקרא הקלע על כי בו רוגמים ומשליכים האבנים והוא מל׳ באבן ירגמו (ויקרא כ):

ט חוֹחַ עָלָה בְיַד־שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים׃

רַשִׁ״י חוח עלה ביד שכור. כחוח שהוא נדבק ביד שכור כן המשל האמור למטה נדבק בפי הכסיל להיות להם לחוח ולקוץ מכאיב, ומהו המשל:

אִבְּן עֶזְרָא חוח - שעלה ביד שכור להכאיב בו בני אדם. ומשל בפי כסילים - מדמה לחוח המכאיב, בעבור שידבר משל ואין לו שכל.

רַלְבַּ״ג חוח. הנה כמו שביד שכור עלה חוח אשר יוזק בו ועזב מלקחת הדברים אשר יועילו לו או שלא יוזק בהם כן הענין במשל שהוא בפי כסילים כי מכל הכוונות אשר אפשר שיובנו בו לא יביאו מהם הכסילים רק מה שיזוקו בו:

מְצוּדַת דָּוִד חוח. כמו הקוץ העולה ביד שכור שהוא נוקב כפיו ומזיק בו לאחרים כן המשל אשר בפי הכסילים יזיק לעצמו ולאחרים:

מְצוּדַת צִיּוֹן חוח. מין קוץ כמו החוח אשר בלבנון (מלכים ב׳ יד):

י רַב מְחוֹלֵל־כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים׃

רַשִׁ״י רב מחולל כל. הקב"ה ברא את הכל ודן את הכל ככסיל כחכם אין אנו צריכין לשום חכמה: ושוכר כסיל. לא כבשר ודם שלא ישכור אלא פועלים בקיאים ולא ישכור אלא העוסקים במלאכתו אבל הקב"ה מחולל כל ושוכר הכסילים ושוכר עובר דרכים הבטלנים מכל מלאכה, ומדרש אגדה ושוכר כסיל מל' וסכרו מעינות תהום (בראשית ח׳:ב׳) ולשון עושי שכר (ישעיהו י״ט:י׳) הקב"ה סוכר מזל כסיל המשמש בימות החמה מתשרי ואילך ומאז הוא סוכר וסוגר כל עוברי הים מלילך בו עד הפסח, ובדברי רבי משה ראיתי רב מחולל כל עשיר יש לו פעולות הרב' ואם שוכר כסיל במלאכתו הנה הוא כשוכר כל עוברי דרך שרואין בקלקול המלאכה להורות איך יתכן ואיך יש לו לפעול ודבר ריק הוא ואינו ענין כאן:

אִבְּן עֶזְרָא רב - מן רבי המלך, כלומר כי הרב והגדול בעם הוא מחולל הכל ומושל ונותן שכר לכסיל ומכריחו בעבודתו, וכן שוכר עוברים והם הסרבנים כמו מדוע אתה עובר. פרוש אחר: זה הפסוק דבק בעליון. ומלת רב – הרבה, כמו: רב לכם. וכן פירוש: הכסיל הממשל משלים רבים, מחולל כל אדם כחוח ביד שכור, ומי ששוכר הכסיל ונותן שכר לעוברים, עובד מצות שאין יכולת להכריחם מדומה, וכן עברו ונענשו.

רַלְבַּ״ג רב מחולל כל. האיש הרב שהוא בעל קטטה ומחלוקת ממית הכל ומשחית אותה אך הוא מטיב לכסיל ולבעלי עבירה כדי שיתחברו עמו או ירצה בזה הרבה ימצא מי שיבא צער וכאב לכל האנשים והוא עם זה מטיב לכסיל ולבעלי עבירוח להיותם נאותים אל שיהיו חברים לו או ירצה בזה השליט שהוא מביא חיל ואימה על כל האנשים מרוב ההזיק אשר יגיע להם ידמה הכסיל ובעלי העבירות שהוא שוכר אותם מרוב שמחתם לאיד זולתם ולא ירגישו שהם יזוקו ג"כ בו וזה ממה שיתפרסם בו חסרון דעתם ורוב תכונתם:

מְצוּדַת דָּוִד רב. איש ריב ירבה חללים כל הקרב ואין מי יגש אליו אבל ישכיר את הכסיל ואת העוברים על דת למען יהיו הם בחברתו להכאיב עמהם את הבריות:

מְצוּדַת צִיּוֹן רב. מל׳ מריבה: מחולל. מל׳ חלל והרג: עוברים. ר״ל בעלי עבירה עוברים על דת:

יא כְּכֶלֶב שָׁב עַל־קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ככלב - אחר שיקיאנו ישוב ויאכלנו, כן הכסיל שונה פעם שנית לעשות אולת ולא יתבייש.

רַלְבַּ״ג ככלב שב על קאו. הנה כמו הכלב ששב לאכל המאכל שהקיא אותו ולא ירגיש כי קרה לו ממנו היזק כן הענין בהכסיל שהוא שונה באולתו אחר התבאר לו שכבר קרה לו רע ממנה:

מְצוּדַת דָּוִד ככלב. כמו הכלב אשר דרכו לחזור ולאכול את המאכל אשר קאה מגופו ולא יבין כי בעבור רוע המאכל קאה אותו ומה לו לאכלו שוב כן הכסיל שונה לעשות שוב אולתו אשר נכשל על ידו ולא יבין:

מְצוּדַת צִיּוֹן קאו. מל׳ הקאה: שונה. מל׳ שנים:

יב רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא חכם בעיניו - למראה עיניו והוא העצל, והעד: חכם עצל בעיניו. תקוה - טעמו יקוה להיות כסיל ממנו מן העצל. פרוש אחר: יש לכסיל תקוה שיבואהו מה שיקוה לאל יותר מן העצל.

רַלְבַּ״ג ראית איש. שהוא חכם בעיניו ואם אינו חכם לפי האמת הנה יש תקוה לכסיל יותר ממנו לקנות קנין החכמה כי החכם בעיניו יספיק לו מה שהוא בו מהחכמה לפי דעתו ולא משתדל לקנות ממנה עוד ואולם הכסיל שאינו חכם בעיניו מכיר חסרונו וישתדל בקנין החכמה:

מְצוּדַת דָּוִד ראית. כאשר תראה איש חושב עצמו בעיניו לחכם ולא כן הוא הנה יש תקוה להמחזיק עצמו לכסיל יותר ממנו כי הוא ילמד ויתחכם אבל המחזיק עצמו לחכם לא יחפוץ ללמוד מזולת:

יג אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת׃

אִבְּן עֶזְרָא שחל בדרך - עילה ותואנה כדי שלא יצא להתעסק במלאכה והזכיר ענין העצל לבלתי הדמות אליו.

רַלְבַּ״ג אמר עצל. הנה לעצלת העצל לא ירצה לצאת מביתו לעשות שום פעולה ולא ישתדל בעיון וידמה אליו כשיביאהו הכרוז לצאת מביתו שיש שחל בדרך אשר ילך בה ארי בין הרחובות שיטרפהו ולזה לא יצא מפתח ביתו:

מְצוּדַת דָּוִד אמר עצל. לרוב העצלות יגזים לומר איך אלך הלא שחל בדרך וגו׳ ואהיה נטרף:

מְצוּדַת צִיּוֹן שחל. שם משמות האריה:

יד הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל־צִירָהּ וְעָצֵל עַל־מִטָּתוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא הדלת - התי"ו שרש כתי"ו קשת או התי"ו תחת ה"א. תסוב - דבק בפסוק פנים ואחור. צירה - מן תרגום תרתין צירין והם הפותות וכן הפירוש הדלת תסוב על צירה בהסגרה ובהפתחה, וכן עצל יסוב על מטתו מצד אל צד ולא יקום לבקש מחייתו, על כן אחריו טמן. פרוש אחר: הדלת תסוב - על שיפתחו הדלתות לצאת איש ואיש למלאכתו ועדיין העצל על מטתו.

רַלְבַּ״ג הדלת תסוב על צירה. הנה כמו שהדלת תסוב על צירה ואינה נפרדת ממנו כן דבק העצל אל מטתו לרוב אהבו השינה כי עצלה תפיל תרדמה ואמר על צד ההפלגה כי לעצלות העצל לא יתן ידו אל פיו להביא בו מזון כאלו טמן ידו בצלוחית קטנה שלא יוכל להוציאה משם וכאילו באר בזה כי אפילו לצורך מזונו לא יעזבוהו ידיו לרוב עצלותו:

מְצוּדַת דָּוִד הדלת. כמו הדלת תסבב עצמה על הציר הנה והנה ולא תצא ממנה כן העצל יתהפך על מטתו ולא יקום:

מְצוּדַת צִיּוֹן צירה. רגל הדלת הנתון בחור המפתן וכן נאמר בדרך שאלה נהפכו עליה ציריה (ש״א ד):

טו טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל־פִּיו׃

רַשִׁ״י בצלחת. ביורה חמה נותן ידו מפני הקור:

אִבְּן עֶזְרָא נלאה - מרוב חפוש כדי שישיבנה אל פיהו ולא ימצא מאומה, על כן צריך האדם לבקש מזונותיו.

מְצוּדַת דָּוִד טמן. הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו והנה בסופו יהיה נלאה ועיף להשיב ידו אל פיו להשים בה המאכל והוא ענין מליצה לומר שיחסר לחמו וכאלו נלאה להשים המאכל אל פיו:

מְצוּדַת צִיּוֹן בצלחת. שם כלי בשול כמו ובדודים ובצלחות (דברי הימים ב׳ לה:יג): נלאה. ענין עייפות כמו ונלאו מצרים (שמות ז):

טז חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם׃

רַשִׁ״י משיבי טעם. חכמים:

אִבְּן עֶזְרָא משבעה - יתכן שהם רואי פני המלך. משיבי טעם - אחר שהמלך ישאלם דברו, אין ללמוד ממנו.

רַלְבַּ״ג חכם עצל. הנה האיש העצל הוא חכם בעיניו יותר מרבים מן החכמים שישיבו טעם לכל מה שישאלו מהם:

מְצוּדַת דָּוִד חכם עצל. העצל הוא חכם בעיני עצמו יותר משבעה רואי פני המלך היודעים להשיב טעם על כל אשר ישאלום כי בעבור העצלות יתחכם למצוא טעם על בטול המלאכה:

יז מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי־כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל־רִיב לֹּא־לוֹ׃

רַשִׁ״י מחזיק באזני כלב. העובר להתעבר על ריב לא לו הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם:

אִבְּן עֶזְרָא מחזיק באזני כלב - חסר כ"ף כמחזיק באזני כלב שאין ראוי לעשות, כן מדומה למתעבר על ריב לא לו. ומתעבר – כועס במריבה ומדת עברה שעברה על מדת הרצון.

רַלְבַּ״ג מחזיק וגו'. מי שהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו דומה למי שיבקש מזון מהכלב ויחזיק מפני זה באזני הכלב כאילו מבקש שישכהו כמו מי שמראה עצמו כאלו הוא לואה ובלתי יכול לעשות דבר רע:

מְצוּדַת דָּוִד מחזיק. כמו האוחז באזני כלב הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו:

יח כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת׃

רַשִׁ״י כמתלהלה. כמתיגע לירות זיקים של אש כמו ובזיקות בערתם (ישעי' נ) מל' זקוקים דינור, ד"א זיקים פרונזולא"ש מלשון אבני קלע (זכריה ט) וכן בגמרא זיקתא פסיק לן ויורה חצים ומות:

אִבְּן עֶזְרָא כמתלהלה - כמשתטה כמו: ותלה ארץ מצרים, כלומר נסתכלה עצתם, כלומר כמשתטה היורה זיקים, כלומר משליך ניצוצות וחצים וכלי מות.

רַלְבַּ״ג כמתלהלה. ואחר זה כי מצא מקומו יורה זיקי אש וחצים ומות כאמרו ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאי':

מְצוּדַת דָּוִד כמתלהלה. כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו הנה עכ״ז לא יגע לריק כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים:

מְצוּדַת צִיּוֹן כמתלהלה. ענין יגיעה ועייפות כמו ותלה ארץ מצרים (בראשית מ״ז:י״ג): היורה. ענין השלכה כמו ירה בים (שמות טו): זקים. ניצוצות כמו מאזרי זיקות (ישעיה נ):

יט כֵּן־אִישׁ רִמָּה אֶת־רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲ‍לֹא־מְשַׂחֵק אָנִי׃

רַשִׁ״י כן איש רמה. מפתה ומסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מות וכשחבירו מרגיש שהוא מתעה אותו אומר מצחק אני:

אִבְּן עֶזְרָא משחק - אחרים כן המרמה חברו ואמר לרעהו המתרעם ממנו. משחק אני – ממך רמיתיך ואין נכון לעשות כן.

רַלְבַּ״ג כן איש רמה את רעהו. ויבין לחשוב שכל מה שעשה עשה על דרך השחוק והלעג:

מְצוּדַת דָּוִד כן איש. כן המרמה את רעהו וכאשר ירגיש בדבר ישיב לומר הלא לשחוק עשיתי וכוונתי היתה לגלות לך הנה ידוע תדע שלא כן הוא והשמרו ממנו כי דעתו לרמות כאשר ימצא ידו:

כ בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה־אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן׃

רַשִׁ״י באפס עצים. כלומר שני דברים אלו שוין כשם שבאפס עצים תכבה אש כך באין נרגן של לה"ר המסכסך בעלי ריב ישתוק מדון:

אִבְּן עֶזְרָא באפס. פחם - באפס באין. ישתוק - תרגום מחריש שתיק, כלומר ישתוק איש מדון.

רַלְבַּ״ג באפס עצים. הנה כמו שכאשר יעביר העצים תכבה אש כן בהעדר הנרגן המעורר מדינים ישתוק המדון וינוח:

מְצוּדַת דָּוִד באפס וגו׳. שני אלו שווין המה כמו כשאין עצים תכבה האש מעצמו כך כשאין נרגן המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן באפס. הוא כענין לא כמו ואפס כמוני (שם מו): נרגן. מתלונן:

כא פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ וְאִישׁ מדונים [מִדְיָנִים] לְחַרְחַר־רִיב׃

רַשִׁ״י פחם לגחלים ועצים לאש. פחם של אש עשוי להבעיר גחלים עמומות ועצים עשוין להסיק אש ואיש מדון לחרחב ריב:

אִבְּן עֶזְרָא פחם - מן ימטר על רשעים פחים ופחים על משקל אחים וזה הפסוק הפך הראשון. לחרחר - מן על תתחר, והוא אל תתערב.

רַלְבַּ״ג פחם לגחלים. הנה כמו שהפחם מוכן להיות ממנו גחלים שמשחיתים ושורפים כל אשר ידבקו בו וכן העצים מוכנים להיות אש להשחית אשר סביבם כן מוכן איש מדינים לחרחר ריב בין האנשים להשחיתם:

מְצוּדַת דָּוִד פחם. כמו הפחמים מוכנים המה להבעיר האש כן איש מדון מוכן הוא לחרחר ריב:

מְצוּדַת צִיּוֹן פחם. הם גחלים כבוים כמו נופח באש פחם (שם לד): לחרחר. להבעיר אש המריבה והחרון והוא מל׳ והעצמות יחרו (יחזקאל כז):

כב דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי־בָטֶן׃

רַשִׁ״י כמתלהמים. ל' מתלחמים ורז"ל פרשו כמתלהמים כמת להם דברי המרגלים היו להם למיתה: חדרי בטן. היא מיתת הדרוקן:

אִבְּן עֶזְרָא כמתלהמים - הפוך מן והלמה סיסרא והוא פועל יוצא, כמו התגלחו את נזרו. פירוש: כמכים כן דברי הנרגן והוא הרכיל, כענין לכו ונכהו בלשון והם הדברים. בטן - רמז ללב.

רַלְבַּ״ג דברי נרגן. הם כמו משתברים כי כן דרך הכסילים והמסכסכים שיראו עצמם כאלו ישתברו דבריהם ואומרים לא אספר לך הכל או לא אומר לך הכל ובזה יבא הפעלות חזק בנפש שומע דבריהם ויורידו דבריהם לחדרי לב השומע בזה האופן כי יחשוב שמה שלא יגידו מזה הוא יותר קשה ממה שיגידו:

מְצוּדַת דָּוִד דברי נרגן. דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד המה יורדים חדרי בטן אבל המכות המה מעל הגוף ממעל וכאומר הנה המכות אשר המה ממעל נוח לרפאות ולא כן מכות חדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן:

מְצוּדַת צִיּוֹן כמתלהמים. ענין הכאה המשברת והוא הפוך מן יהלמני צדיק (תהלים קמב):

כג כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל־חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב־רָע׃

רַשִׁ״י מצופה על חרש. כסיגי כסף המדובקים על החרש שצורפין אותו בו והוא מבהיק כאלו הוא כסף ואין בו תועלת כן שפתים דולקים ולב רע הרודפים אחר הבריות להסיתם בחלקות ומדברים אחד בפה ואחד בלב: ולב רע. נראין כאוהבין והם אויבים: דולקים. כמו דלקת אחרי (בראשית לא):

אִבְּן עֶזְרָא כסף, בשפתיו, כי, תכסה, כורה - [כג-כז] ה' דבקים. כסף - סמוך אל סיגים. דולקים - מן דלקת והזכיר הכסף, כי לבת הדולקת היא שמדמה אליו והחרש, מדומה למחשבת השנאה וכן הפירוש ככסף מזוקק מסיגים שהוא מצופה על חרש, כן שפתים דולקים ובוערים מדומים לכסף, כלומר ככסף שהוא נכר כשהוא מצופה על החרס, כן בשפתיו הדולקים ינכר שונא.

רַלְבַּ״ג כסף סיגים. הנה כמו כסף עם סיגים שהוא צפוי לחרש אשר הנראה יחשב היותו טוב מזולת שיהיה כן ואשר הוא בתוכו דבר פחות מאד כן הענין בשפתים שהם דולקים ורודפים חברת האדם ואהבתו הולכי רע כי יחשוב לפי דבריו היותו אהוב ובתוכו מה שאין בו תועלת ודבריו הם נראים ככסף והם כסף סיגים שנראה ככסף מזולת שיהיה כן:

מְצוּדַת דָּוִד כסף סיגים. כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות ובלבו יחשוב מרמה הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע ואם מעט הוא ידוע תדע שלבו מלאה זדון:

מְצוּדַת צִיּוֹן סיגים. הוא פסולת הכסף: מצופה. מחופה: דולקים. ענין רדיפה כמו דלקת אחרי (בראשית לא):

כד בשפתו [בִּשְׂפָתָיו] יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה׃

רַשִׁ״י ינכר שונא. בדבורו מתנכר השונא שלא יכירו שהוא שונא, דישקנוייש"ט בלעז:

אִבְּן עֶזְרָא ובקרבו - כלומר בקרב לבו ישית המרמה, שיחשוב לרמות רעהו.

רַלְבַּ״ג בשפתיו ינכר. הנה השונא יסבב בשפתיו שלא יכירו שנאתו אך בקרבו ישית מרמה ללכוד שונאו ברשתו:

מְצוּדַת דָּוִד בשפתיו. בחלקלקות שפתיו יעשה השונא עצמו כאלו הוא נכרי מן השנאה ואינה עמדו אבל בקרב לבו ישים המרמה ואינה עוזבה:

כה כִּי־יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל־תַּאֲמֶן־בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא וכי - ידבר תחנונים השונא אל תאמן בו, כי שבע תועבות – שיתעבם השם, הם בלבו לעשותם, והם הנזכרים למעלה בפסוק שש הנה, ותכסה השנאה בלב השונא, בעבור משאון שיבואהו יכסה ויעלים השנאה, כי אז תגלה רעתו הנגזרת עליו בתוך קהל בגלוי, והמשל: כורה שחת בה יפול והגולל אבנים להכות אחר אליו תשוב, כי השם ישיבה אליו ע"י אחר ויהיה מוכה בה.

רַלְבַּ״ג כי יחנן קולו. כי יאמר דברי חן אל תאמן בו אחר שידעת שהוא שונא כי בלבו תועבות רבות ואע"פ שבפיו יאמר דברי חנופה וחלקות:

מְצוּדַת דָּוִד כי יחנן. אם ישא קולו בתחנונים אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שבע. ר״ל הרבה וכן שבע יפול צדיק (לעיל כד):

כו תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל׃

רַשִׁ״י תכסה שנאה. העוש' מעשיו במחשך ומכסה במשאון שהוא חושך (ס"א שואת חשך) את הדבר השנאוי להקב"ה סוף שהקב"ה מגלה רעתו בקהל שיכירו בו שהוא רשע:

רַלְבַּ״ג תכסה שנאה. כאשר תתכסה השנאה בעבור שאון ר"ל שהוא מקוה שימציאוהו בארץ שואה ומשואה ולא ישמור ממנו בעבור היותו מרבה לו כאוהב והוא ישחיתהו ולא יראה אדם הנה הש"י יסבב שמה שעשה בסתר יגלה במקום רואים ובקהל ויקח ענשו הראוי לו על מה שעשה בסתר או ירצה בזה שהש"י יענישהו כשיביא עליו רע בהפך מה שחשב הוא כסה שנאתו כדי להגיע רע לשונאו במקום משאון אשר לא עבר אדם שם והש"י יביא לו רעה נגלית לכל במקום רואים, או ירצה בזה שהש"י יסבב שרעתו אשר חשב להביא לשונאו תגלה ותודע בקהל:

מְצוּדַת דָּוִד תכסה. כאשר תתכסה השנאה בחושך ר״ל העושה דבר השנאה והרעה במקום שאין אנשים רואים הנה סוף הדבר תגלה רעתו בקהל רב ואז יקבל גמול הרעה:

מְצוּדַת צִיּוֹן במשאון. בחושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳):

כז כֹּרֶה־שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב׃

רַשִׁ״י כורה שחת. כגון בלעם שהשיא עצה לבלק על ישראל והפיל מהם כ"ד אלף ובא למדין לתבוע שכרו ונהרג ביד ישראל: וגולל. כלומר סופו של המעמיד מכשול שיכשל בו: וגולל אבן. מגללו ממקום למקום שיכשלו בו בני אדם, ואגדה פותרו באבימלך שהרג שבעים אחיו על אבן אחת וסוף מת באבן שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב ותרץ גלגלתו וגו' (שופטים ט׳:נ״ג):

אִבְּן עֶזְרָא פרוש אחר: גולל - כמו: וגללו את האבן כלומר וגולל אבן גדול סביב תשוב אליו, ג"כ מסבב רעה לרעהו אליו תשוב.

רַלְבַּ״ג כרה שחת. וזה יהיה בשיפילהו בשחת אשר כרה להפיל בו שונאו ולא יתברר לכל כי כרהו להפיל בו שונאו וישוב אליו האבן אשר גלל להשחית שונאו וזה הוא הגמול הראוי לו על זה:

מְצוּדַת דָּוִד כורה. החופר בור לרגלי חבירו סופו הוא עצמו יפול בה וכן הגולל אבן על חבירו סופו תשוב אליו וכפל הדבר במ״ש ור״ל החורש רעה על חבירו הוא עצמו יוכשל ברעתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן כורה. חופר כמו בור כרה (תהלים ז): שחת. בור כמו ויפול בשחת (, שם): וגולל. מל׳ גלגול וסבוב:

כח לְשׁוֹן־שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה׃

רַשִׁ״י ישנא דכיו. מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב: ופה חלק. פה של חלקלקות: יעשה מדחה. עושה דיחוי שדוחה את מקבלו מעל הקב"ה:

אִבְּן עֶזְרָא ישנא דכיו - דבק בפסוק פנים ואחור, כלומר לשון דבור שקר ישנא איש דכיו וישנא פה דובר חלקות, אשר יעשה מדחה - לדחות אחר.

רַלְבַּ״ג לשון שקר ישנא. איש לשון שקר ישנא הנדכאים בשקריו אע"פ שלא גמלוהו רע אך ישנאם לבד מפני הרעה שעשה להם לחשבו שהם שונאים אותו על הרע שגמלם אך פה חלק יעשה מדחה לזאת השנאה ויסיר ר"ל כשידברו הנדכאים דברי חלקות לאשר הרע להם ויראו שהם בוטחים בו ושאינם חושבים בשום פנים שיהיה הוא סבת נפילת הרע עליהם:

מְצוּדַת דָּוִד לשון שקר. איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו ואף אם לא גמלוהו רע כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא ר״ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו אז השנאה ההיא נדחית מעצמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן דכיו. ענין שבירה וכתיתה כמו או דכו במדוכה (במדבר י״א:ח׳): מדחה. מל׳ דחיה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.