א
דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ׃
רַשִׁ״י
דברי למואל מלך. דברי שלמה המלך שאמר למו הקב"ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב"ה, למואל לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב"ה שאמר המלך: משא אשר יסרתו אמו. כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה: משא אשר יסרתו אמו. משא של משל שיסרתו אמו:
אִבְּן עֶזְרָא
דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו - בתחלת הספר הודיע כי יסרו אביו על החכמה וספר כאן שיסרתו אמו בת שבע אחר מות אביו, ללמדו חכמה להתרחק מן הנשים ומן היין, כי הם סבת הרשע והפשע ובעבור חכמתם וכבודם שבח האשה החכמה ע"ד אלפא ביתא להיות לזכרון. למואל - הוא שלמה. ויתכן שנקרא כן, כי בימיו היה להם אל אחד ולא עבדו לפסילים, ג"כ נקרא העומד על כסאו עמנו אל.
רַלְבַּ״ג
דברי למואל. הנה קרא שלמה עצמו למואל מלך כדרך אמרו בתורה והוא כהן לאל עליון ר"ל שהוא הי' לאל מלך כי ה' משחו ודברי' מישרים לאל בתכלית מה שאפשר ואמר כי אלו הם הדברים אשר אמרה לו אמו במוסרה והנה זכרם בזה הספר להיותם רבי התועלת וידמה שכבר אמר לה שלמה שתשאל ממנו ויעשה חפצה והיא אמרה:
מְצוּדַת דָּוִד
דברי למואל מלך. ר״ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה׳ ומשיחו: משא וגו׳. ר״ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה׳ וארז״ל כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר והיה נעור כל הלילה והיה ישן למחרתו עד ד׳ שעות על היום ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
למואל. המלה ההיא מורכבת משנים למו אל ר״ל אל ה׳ כמו וידמו למו עצתי (איוב כ״ט:כ״א): משא. נבואה: יסרתו. מלשון מוסר:
ב
מַה־בְּרִי וּמַה־בַּר־בִּטְנִי וּמֶה בַּר־נְדָרָי׃
רַשִׁ״י
מה ברי. מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו: בר בטני. כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים: ומה בר נדרי. כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה:
אִבְּן עֶזְרָא
מה ברי - טעמו מה אתה נחשב ברי ובר בטני, שאני ילדתיך. נדרי - שנדרתי בעת לדתי אותך, אם אמלט מצירי יולדה על כן יסרתיך שלא תתן לנשים חילך ואל תתן דרכיך למחות דרכי המלכים, כלומר שלא יהיה מנהגך לשנות מנהג המלכים, כי לא יאות להם זנות ושתות יין ושכר, פן ישתה כל אחד מהם וישכח מה שפירוש מחוקה על ספר.
רַלְבַּ״ג
מה ברי. מה אבקש בני אשר גדלתיך ומה בן בטני שהיית במעי בהיותי מעוברת ממך ואולם אמרה זה כי כבר יקרא בן מי שאינו בן בטנה כאמרו אלה בני מיכל בת שאול לפי שהיא גדלה אותם ואע"פ שלא היו בניה כי הם בני מרב אחותה ומה שאבקש לך בן נדרי ר"ל שמרוב אהבתי אותך היו כל נדרי בך במשפט האוהב שיהיו נדריו ושבועותיו בחיי אהובו או ירצה בזה שבעבורו היו נדריה תמיד לה':
מְצוּדַת דָּוִד
מה ברי. אתה בני אשר הגדלתיך מה זאת תעשה: ומה בר בטני. לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כ״א גדלו כמ״ש חמשת בני מיכל בת שאול (שמואל ב כח) ומירב אחותה ילדם ומיכל גדלם לזה הוסיפה לומר בר בטני לומר הנה בבטני היית אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך ומאוד חוששת אני בתקנתך: ומה בר נדרי. מה תעשה זאת אתה בר נדרי ר״ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו:
ג
אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין׃
רַשִׁ״י
אל תתן. אל תתיש: לנשים חילך. כחך:
אִבְּן עֶזְרָא
ודרכיך - עומד במקום שנים. למחות - מן מחיתי. מלכין - נו"ן תחת מ"ם, כמו לקץ הימין, לא יאמין בחיין.
רַלְבַּ״ג
אל תתן לנשים. כחכה אשר לך בדרישת החכמה והשגתה וזה כי רוב העסק עם הנשי' יסיר האדם מהשקידה על החכמה ויהיה לבו שוגה בהם תמיד ולא יהיו דרכיך למחות העצות והמחשבות הרבות אשר יצטרכו למי שירצה לחקור בחכמת מחקר ראוי ואמר זה כי ההתמדה עם הנשים תמנע התישבות באלו המועצות והמחשבות:
מְצוּדַת דָּוִד
אל תתן. ר״ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה וכאלו נותן מכוחו להנקבה): ודרכיך. אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים ר״ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חילך. כוחך כמו ביום חילך (תהלים ק״י): למחות. מל׳ מחיה ומחיקה: מלכין. נו״ן במקום מ״ם וכן לקץ הימין (דניאל י״ב):
ד
אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים או [אֵי] שֵׁכָר׃
רַשִׁ״י
אל למלכים למואל. אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב"ה, למואל כמו למו פי (שם): אל למלכים שתו יין. אין נאה להם להשתכר: אי שכר. כמו אין שכר:
רַלְבַּ״ג
אל למלכים. אתה בני שהוא למואל אל יהיו דרכיך דומים לדרכי המלכים אוהבי התענוגים שרודפים שתיית היין ושואלי' איה שכר לשתותו כי אין למלך כמוך שהו' לאל נכון לעשו' כן:
מְצוּדַת דָּוִד
אל למלכים למואל. אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה׳ ומשיחיו: אל למלכים. אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר וכפל הדבר במ״ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ולרוזנים. ענין מושלים ושרים: אי. כמו אין וכן ימלט אי נקי (איוב כ״ב:ל׳): שכר. יין ישן:
ה
פֶּן־יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל־בְּנֵי־עֹנִי׃
רַשִׁ״י
מחוקק. הכתוב בתורה וכ"ש מה שהוא בגרס':
רַלְבַּ״ג
פן ישתה וישכח. מזה הדין הבא לפניו בתורה ויהיה זה סבה אל שישנה דין כל בני עוני אשר הוא חטא נפלא כי בו נכלל חטא הטיית המשפט וחטא קביע' העני נפש וכל אחד מאלו הוא חטא נפלא ולזה זכר שינוי דין כל בני עוני שלא יתחדש מזה ג"כ שינוי בדין העשירים אבל זכר מה שיתחדש יות' מהרע מזא' התכונ' כמנהג המוכיחי' ובכמו זה המנהג נהג שלמה ברוב התוכחות הנכללות בזה הספר:
מְצוּדַת דָּוִד
פן ישתה. פן כשישתה וישכח דבר החקוק בתורה ועי״ז ישנה דין העניים וכפולה א״כ חטאתו כי גוזל העניים ומעוות הדין:
ו
תְּנוּ־שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ׃
רַשִׁ״י
לאובד. למי שסופו לאבוד לרשעים: למרי נפש. המצטערין על ענים ועל אבלם:
רַלְבַּ״ג
תנו שכר לאובד. הנה השכר והיין אינו ראוי כי אם למרי נפש ולאובד שישכח המר נפש לדין ולא ידע סדר טענותיו אשר בהם יתבאר משפטו ודינו ראוי שתפתח פיך להישירו להגיד דברי ריבו והנה האלם הוא שאינו יודע להגיד כלל מדברי ריבו ובני חלוף הם בעלי התמורה שיאמרו הפך מה שבלבם וראוי לשופט השלם שיסבב שלא יפקד מהם משפטם מצד חסרונם בדבור ובהגדת עניני ריבות':
מְצוּדַת דָּוִד
לאובד. למי שהוא אבוד ברב העוני: למרי נפש. למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה:
ז
יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר־עוֹד׃
אִבְּן עֶזְרָא
רישו - שהיין משמח הלב על כן עמלו לא יזכור עוד בהתעסקו ביין.
מְצוּדַת דָּוִד
ישתה. כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות כי היין מפיג הצער:
ח
פְּתַח־פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל־דִּין כָּל־בְּנֵי חֲלוֹף׃
רַשִׁ״י
כל בני חלוף. אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה:
אִבְּן עֶזְרָא
למ"ד לאלם – כמו בעבור. חלוף - שם דבר, מן כליל יחלוף יגזור וכן הפירוש דברי למואל המלך דברי משא ונבואה הם שיסרתו אמו: בני חלוף - בני תמותה, בעבור משפט המות ואמר שיחקרו עליו היטב.
רַלְבַּ״ג
פתח פיך. בענין שתשפוט צדק אל דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם מפני חלשתם וחוזק אשר כנגדם:
מְצוּדַת דָּוִד
פתח פיך. אל תשתה היין ותהיה בדעת מיושבת ופתח פיך בעבור האלם ר״ל אם מי יבוא לדין ויהיה כאלם לבלי דעת לסדר טענותיו אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו: אל דין. גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לאלם. הלמ״ד היא במקום בעבור וכן לאיתיאל (לעיל ל): חלוף. מל׳ התחלפות ותמורה:
ט
פְּתַח־פִּיךָ שְׁפָט־צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן׃
מְצוּדַת דָּוִד
פתח פיך. בדרישות וחקירות ושפט צדק ודון דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם בעבור חולשתם עם חוזק בעל דינם:
י
אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
אשת חיל מי ימצא - חיל ממון כמו אשה שתקנה חיל וממון בחכמתה, מי יוכל למצוא. מכרה - מן תמכרו מאתם.
רַלְבַּ״ג
אשת חיל. הנה חתם זה הספר בתואר החומר המשרת אל השכל שרות שלם באופן שיגיע לו קנין שלמותו ותאר אותו בנקבה כמנהגו וקראה אשת חיל מצד שלמות כחה להגיע אל השכל מה שיצטרך לו ממנה מהצורות המוחשות ואמ' שהוא קשה ההמצ' ורחוק מכרה וערכה מערך הפנינים כי אין לו יחס עמה:
מְצוּדַת דָּוִד
אשת חיל. כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון: מי ימצא. מי יוכל למצוא אשת חיל כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא: ורחוק. אם היו רוצים למכרה אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים כי היא שוותה יותר והוא עניין מליצה:
יא
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר׃
רַשִׁ״י
ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב:
אִבְּן עֶזְרָא
בטח בה - בעבור שתכין. ושלל - שהיא קונה. לא יחסר - הבעל על כן יבטח בה.
רַלְבַּ״ג
בטח בה. הנה לב בעלה בטח בה שתמציא לו מה שצריך להקדים מן החוש בדרושו ולא יחסר שלל להיות טרף לבית השכל:
מְצוּדַת דָּוִד
בטח. כשאין האיש בביתו יבטח בה שתשמור כל אשר בבית ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית:
יב
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה׃
רַלְבַּ״ג
גמלתהו טוב. כל ימי חייה גמלתהו טוב ונכנעה לעבודתו ולא נטתה כלל מעבודתו:
מְצוּדַת דָּוִד
גמלתהו טוב. בכל ימי חייה כאשר בעלה היטיב עמה גמלה לו טוב לעומת הטובה אבל את הרע לא גמלה לו כמפעלו:
יג
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
דרשה - לקנות צמר ופשתים. בחפץ כפיה - כאילו הכפים חפצות לעשות והפך זה, כי מאנו ידיו לעשות.
רַלְבַּ״ג
דרשה צמר ופשתים. להיות טווה בהם למה שיצטרך לבית' מהלבוש ועשת' זה בחפץ כפיה כמשפט המשרת החושק לעשות רצון אדוניו ולא כמשפט המשרת על צד ההכרח ואמנם אמר זה לפי שהמגיע מהמוחשות אל השכל יתוקן בתקונים רבים קודם הגיעו אליו ובזה יוסרו מהם הרבה מהמשיגים החומריים ויתקרבו אל המציאות הרוחני כמו שנזכר בספר החוש והמוחש:
מְצוּדַת דָּוִד
דרשה. בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן: בחפץ כפיה. לא עשתה מלאכתה ע"י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה:
יד
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ׃
רַלְבַּ״ג
היתה כאניות. הסוחרי' הגדולי' שיביאו סחורותיהם מארץ מרחק כן תביא מזונ' ממרחק למה שיצטרך אל השכל בדרושים יקשה לעמוד מן החוש אם לא בשוטט בארצות או בעדות מהקודמי' אשר ראוי לבטוח בהם שיגידו האמת:
מְצוּדַת דָּוִד
כאניות סוחר. כספינות הסוחרים ההולכים למרחוק כן היא תביא מאכלה ממרחק כי תשלח שם מסחר להיות ניזונת מזה אף שעל הבעל לזונה:
טו
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׃
רַשִׁ״י
טרף. מזון: וחוק. הוא מזון הקצוב להם:
אִבְּן עֶזְרָא
לילה - קודם עלות השחר. לביתה - לבניה. וחוק - מאכל כענין ואכלו חקם לחם חק:
רַלְבַּ״ג
ותקם בעוד לילה. בחריצות וזריזות לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה להעמיד בריאו' הגוף כי בו יעמוד בריאות הנפש והנה תמצא בזה שספר מחריצות בדמיון זה הענין קצתו לשרות בעלה וקצתו להעמיד בריאו' הגוף שהוא גם כן לשרות השכל עד שכבר זממ' שדה קנתה שדה ונטעה כרם להוציא מהם פרי אל השכל:
מְצוּדַת דָּוִד
בעוד לילה. קודם אור היום: ותתן. מחלקת מזון לבני ביתה: וחוק. מזון הקצוב תחלק לנערותיה:
טז
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע [נָטְעָה] כָּרֶם׃
אִבְּן עֶזְרָא
זממה - חשבה לקנות שדה. מפרי - רמז להון יגיע כפיה, כלומר מפרי כפיה נטעה ניטע לה כרם, כי אין מנהג הנשים לנטוע.
מְצוּדַת דָּוִד
זממה. כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה לא תשקוט עד אשר תקנה: מפרי כפיה. משכר מעשה ידיה נטעה כרם:
יז
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ׃
רַלְבַּ״ג
חגרה בעוז מתניה. לרוץ בזריזות לחפציה ואמצה זרועותיה לעשות פעולותיה בחריצות:
מְצוּדַת דָּוִד
חגרה וגו'. חגרה מתניה בכח וגבורה ר"ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה: ותאמץ. חזקה זרועותיה במלאכה והוא כפל ענין במ"ש:
יח
טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה בליל [בַלַּיְלָה] נֵרָהּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
טעמה - כמו ברוך טעמך, כלומר יעצה כי טוב להתעסק בסחורה, על כן לא יכבה.
רַלְבַּ״ג
טעמה. הכירה כי סחרה הוא טוב מצד הפרי המגיע ממנו לשכל ולזה תנהיג בזריזו' בשרותו עד שלא יכבה נרו בלילה להתרחק מן העצלה:
מְצוּדַת דָּוִד
טעמה וגו'. כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח אז לא יהיה נרה כבוי בלילה ועוסקת בסחורה אף בלילה:
יט
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ׃
רַשִׁ״י
בכישור. שקורין ווירטוי"ל בלע"ז המכשיר את הפלך לטוות, פלך פושי"ל בלע"ז:
רַלְבַּ״ג
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. לטוות הצמר והפשתים:
מְצוּדַת דָּוִד
ידיה. עם כי חושבת בסחורה מ"מ לא זזה ממלאכת נשים ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך והם כלי הטוויה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שלחה. ענין הושטה כמו שלח אצבע (ישעיה נ״ח): בכישור. הוא הכלי שהפשחן כרוך בו ואין לו דומה: תמכו. ענין השענה: פלך. הוא הכלי שבו המטוה ודומה לו ומחזיק בפלך (שמואל ב׳ ג׳):
כ
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן׃
אִבְּן עֶזְרָא
פרשה. לחם לעני - לביתה. בניה כלומר לא תירא משלג היורד על הארץ, כי כל אחד מביתה לבוש מתולעת שני, או כל ביתה לבוש שנים, שם ממין פשתים וארגמן ממין הצבעים והוא אדום.
רַלְבַּ״ג
כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. וזה משלימות חריצותה שתעשה מה שתשלם בה לשכל חוקי לקנותו מההון מה שיספיק לה ולבית' ולתת לעניי' חוקם:
מְצוּדַת דָּוִד
פרשה. לקחת מידה מתנתה ולא קפצה יד: שלחה. הושיטה לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו:
כא
לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׃
רַשִׁ״י
לא תירא לביתה. לבני ביתה: משלג. מצינה: לבוש שנים. בגדי צבעונין:
רַלְבַּ״ג
לא תירא. בגדי שני אמ' זה מצד אח' להורו' על חריצות' לקנות מה שיצטרך מההון ומצד אחר אמ' זה להיות מה שתכין אל השכל מהמוחשות רחוק מלהתעות השכל והנה עשתה לה מרבדים וקשוטים במדות:
מְצוּדַת דָּוִד
לא תירא. לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג כי כ"א מאנשי ביתה מלובש במלבוש צבוע תולעת שני כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאוד:
כב
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׃
רַשִׁ״י
מרבדים. מצעות נאות למטה כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז):
רַלְבַּ״ג
שש וארגמן לבושה. רוצה לומר בגדים חמודי' ונקיים במדות המשובחות לא בגדים צואים במדות המגונות:
מְצוּדַת דָּוִד
מרבדים. מצעות נאות עשתה לעצמה ולובשת מלבושי שש וארגמן אשר עשתה ממעשה ידיה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מרבדים. מצעות המטות וכן מרבדים רבדתי (לעיל ו): שש. פשתן משובח: וארגמן. צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן כמו ותכלת וארגמן וגו׳ ושש (שמות כ״ה:ד׳):
כג
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָרֶץ׃
רַשִׁ״י
נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים:
אִבְּן עֶזְרָא
זקני - הזקנים וישיבו בעלה עמהם בעבורה. לכנעני - סוחר כמו כנעניה נכבדי ארץ.
רַלְבַּ״ג
נודע בשערים. והנה בעלה הוא נודע בחכמה בשבתו עם חכמי ארץ מצד רב ההישרה שתישרהו לקנין החכמה:
מְצוּדַת דָּוִד
נודע. בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה הוא נודע וניכר בין חביריו בעת יושב עמהם בשערים מקום ישיבת הזקנים והחשובים כמ"ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כה):
כד
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי׃
רַלְבַּ״ג
סדין עשתה ותמכר וחגור. אשר עשתה נתנה לסוחר למוכרו לו כדי שיהיה לה הון לקנות בו ככל אשר תשאל נפשה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
סדין. מין לבוש עשוי להתעטף: וחגור. חגורה ואזור: לכנעני. תגר כמו בת איש כנעני (בראשית ל״ח:ב׳):
כה
עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן׃
רַשִׁ״י
ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב: ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב:
אִבְּן עֶזְרָא
עוז - כאילו העוז וההדר לובשת. ליום אחרון - לעת זקנתה תוכל לעמוד משחקת ואינה מפחדת מן החסרון, או לעולם הבא. חסד - שהיא מוכנת לעשות חסד.
רַלְבַּ״ג
עוז והדר לבושה. הנה לבושה הוא עוז והדר ר"ל שישלם במדותיה היופי והתוקף להכניע תאוותיה הגופיות וזה ממה שישלם בשתנהג בדרכי התורה ותשחק ליום המות כדרך אנשי המעלה שלא יחרדו מן המות כי אין רצונם לחיות כי אם להשלי' השכל ואח' השלמו כמעט שיחפצו במות כי היא החיים להם:
מְצוּדַת דָּוִד
עוז והדר. מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי: ותשחק. כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה:
כו
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת־חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ׃
רַלְבַּ״ג
פיה פתחה בחכמה. כי ממנה ילקחו התחלותיה ונימוס החסד שעשה הש"י לנמצאות יתבאר על לשונה במה שיגיע אל החוש מזה הענין אשר הפליא הש"י חסדו ביצירותיו:
מְצוּדַת דָּוִד
פיה פתחה. כל מאמריה המה בחכמה: ותורת חסד. לימוד של חסד על לשונה ר"ל מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות:
כז
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל׃
רַשִׁ״י
צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות:
רַלְבַּ״ג
צופיה. תמיד היא צופיה ומבטת ההליכות והדרכים אשר יובילוה אל ביתה אשר תתחבר בו אל השכל להשפיע לו מהחוש המצטרך לו בחקירות ולא תאכל מזון העצל שהוא חסר התיקון אך כל מה שתקנה מאלו הצורות הדמיוניות יהיה שלם התיקון להביט אל השכל הנה האשה אשר כה משפטה תשובח מצד כחות הנפש ומצד השכל:
מְצוּדַת דָּוִד
צופיה. מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה': ולחם עצלות. ר"ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה:
כח
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
קמו - בבקר בניה כי לא יכבה בלילה נרה. ויהללוה - זה המהלל שיאמרו לה רבות בנות עשו חיל - קנו חיל. עלית - כמו: ותעל אחד מגוריה, כלומר גדלה על כלנה.
מְצוּדַת צִיּוֹן
קמו. ענין התעוררות לדבר מה כמו קום נא שבה (ראשית כז): ויאשרוה. ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א):
כט
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה׃
רַשִׁ״י
רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה:
רַלְבַּ״ג
רבות בנות. ויאמרו כי רבות בנות עשו חיל אך את עלית על כלנה:
מְצוּדַת דָּוִד
רבות. וכה יאמרו הן אמת יש הרבה בנות אשר קנו וכנסו הון רב במעשה ידיהן אבל את גדלת לעלות על כולהן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
עשו. עניינו קנין וכניסה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (ראשית יב): חיל. עושר: עלית. מלשון עליון:
ל
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל׃
רַשִׁ״י
שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל:
אִבְּן עֶזְרָא
שקר החן - גם זה הפסוק מהלל בניה הוא שהם אומרים לשקר אשת החן והבל הוא היופי.
רַלְבַּ״ג
שקר החן. אשר במה שתכין אל השכל פעמים יביא זה לטעות בדרושים העמוקים אשר לא תחובר להם יראת ה':
מְצוּדַת דָּוִד
שקר החן. חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר"ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה' היא הראויה להללה בזה:
לא
תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ׃
רַשִׁ״י
מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת: אשת חיל. היא התורה: מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה: מפנינים. מרגליות: ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב: דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים: היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון: ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת: ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם: זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה: ותקחהו. מן העולם להאבידו: מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה"ב: טעמה. דבורה: לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם: בכישור. בכשרון מעשיה: תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך: כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת: לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג: לבוש שנים. ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים ט״ו:י״ד) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה: סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים: וחגור נתנה לכנעני. (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם: ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון: צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה: קמו בניה. התלמידים: בעלה. הקב"ה: שקר החן. שב על כל הע"ג: והבל. גדולתן ויופין: תנו לה. לעתיד לבא: מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה:
אִבְּן עֶזְרָא
תנו - הבעל אומר לבניו: תנו לה מפרי ידיה עד שיהללוה המהללים על מעשיה, או מעשיה הם יהללוה, והנתינה בדבור כענין: תנו לה' אלהיכם כבוד. נשלם ספר משלי:
רַלְבַּ״ג
תנו לה. הנה לאשה אשר כזאת יותן מפרי ידיה כי ימשך מההשגחה הדבקה בסבתה בשכל טוב לא גם בדברים הגופיים כמו שביארנו בד' מספר מלחמות ה' ויהללוה מעשיה בשערים ששם יסופר נועם מדותיה וטוב מוסרה ויראתה מהש"י והנה התועלת בזה המאמ' לפי הנמשל מבואר ובו תועלת עוד לפי המשל להיישיר האשה שתשתדל בעבודת בעלה ובתיקון ביתה בזה האופן:
מְצוּדַת דָּוִד
תנו לה. לזאת תנו לה מפרי ידיה ר"ל שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה: ויהללוה וגו'. ר"ל כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים מקום מושב החשובים ואין א"כ מהצורך לפרסם שבחה כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה: וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה: [י] אשת חיל מי ימצא. מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל וכאומר הלא זה קשה במציאות אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל והיא על כי מכירה פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו אבל המלמד חכמה לזולת במחיר למוד חכמה אחרת נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד א"כ בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות: [יא] בטח. הבעל נפש משכלת יבטח בה ולא יחסר מלשלול שלל החכמות מן הזולת כי יש מה ללמוד תמורתן: [יב] גמלתהו. הנפש המשכלת תדריך בעליה בנתיב ישר לטוב לו ולא תשיאו ללכת ארחות עקלקלות לרע לו וכל הימים לא יארע לו תקלה על ידה: [יג] דרשה. הן תשכיל לחקור מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים ועם כי לא השכילה עד התכלית עכ"ז תעשם בחפצה מבלי התרשלות: [יד] היתה. תשכיל דברים עיונים קשי ההבנה ע"פ הצעות מרובות וראיות מחולפות כספינה הזאת המביאה סחורה מארץ מרחק: [טו] ותקם. עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר עוד חשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות: [טז] זממה. כל מה שתכסוף להשכיל תשכיל ותשיג ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר ועושה עוד ציצים ופרחים: [יז] חגרה. זריזה היא ומשתדלת מאוד לחקור ולהעמיק בדברים מושכלים: [יח] טעמה. כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית ולא יעצרנה עומק המושג כי תתחכם להאיר המאפל לצרף וללבן: [יט] ידיה. כשתחלש כח העיוני תטייל בדברים קלי העיון: [כ] כפה. תמתיק אמריה במליצה נאותה להכניס חכמה והשכל בלבות חלושי הדעת ודלי התבונה: [כא] לא. אינה מתפחדת מרוע המקרים ומהצרות המתרגשות כי הזכות והמעש"ט שבידה המה לה למגן ומחסה: [כב] מרבדים. על כי הרבתה מעשים ישרים ונכוחים תתעדן בדשן בעולם הגמול: [כג] נודע. בעל נפש היתה נודע הוא בשערי גן עדן ולא יגיפו הדלתות מפניו אף הוא נודע בשבתו בחברת ישיבה של מעלה כי יכינו לו מקום שבת בראש: [כד] סדין. חקרה והשכילה מדעתה דברים נפלאים ומאורה תשפיע להניק לזולת במחיר מושכלות אחרות: [כה] עוז. מעשה המצות עשתה במיטב הענין ובכוונה רצויה לכן עוד היותה על האדמה תשמח בזכרה עת הפרדה מן הגוף כי תבטח במפעלה לשוב אל מקור הקודש אשר ממנו נחצבה: [כו] פיה. אין עסקה כ"א השתדלות החכמה ותשפיע לזולת אף בחסד בלי תשלום גמול אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה: [כז] צופיה. בכל עת מבטת ומעלת על זכרונה הליכות עולם כי שם ביתה האמתי הנצחי לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ: [כח] קמו. המלאכים שבראה בקיום המצות ובעלה אדון כל הנשמות כולם כאחד מהללים ומפארים אותה: [כט] רבות. הן אמת אשר בכל החכמות למיניהם ימצא בהם דברים טובים אבל תועלת חכמת התורה גברה על כולן: [ל] שקר. העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות אין תועלתן רב מול חכמת התורה כי כמוהם כאין נגדה: [לא] תנו. אל הנפש המשכלת בחכמת התורה יש שכר בעמלה והיא המלמדת מעשים הגונים לא כן שאר החכמות כולן לכן היא העולה על כולנה:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.