Chullin 54a — חולין נד.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א וושט נקובתו במשהו דרוסתו במשהו קנה נקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה בתר דבעיא הדר פשטה אחד זה ואחד זה במשהו מאי טעמא זיהריה מקלא קלי ואזיל

רַשִׁ״י וושט נקובתו במשהו תנן (לעיל חולין דף מב.) הלכך דרוסתו נמי פשיטא לי דבמשהו קנה נקובתו בכאיסר תנן דרוסתו בכמה רוחב צריך להאדים אחד זה ואחד זה וושט וקנה דרוסתו במשהו: מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי ואזיל גרסינן

ב יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים (ר"נ אמר) האלהים מורי בה רב מכפא ועד אטמא

רַשִׁ״י מורי בה רב רב היה רגיל להורות שצריכה בדיקה מכפא ועד אטמא עד אטמא הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (חולין דף נו: ) גבי נחמרו בני מעיה

ג מאי כפא אילימא כפא דידא היינו כנגד בני מעיים אלא מכפא דמוחא עד אטמא

רַשִׁ״י כפא דידא של יד דהיינו עצם רחבה של כתף אשפלדו"ן בלע"ז כפא דמוחא כף הגולגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד הסימנים

ד כי סליק רב חייא בר יוסף אשכחינהו לרבי יוחנן וריש לקיש דיתבי וקאמרי דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר להו האלהים מורי בה רב מכפא ועד אטמא א"ל ריש לקיש מנו רב ומנו רב ולא ידענא ליה

רַשִׁ״י מנו רב ומנו רב מי הוא זה רב שאומרים לפנינו כל שעה

ה א"ר יוחנן ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא והאלהים כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה ומאן גבר הוא גבר בכולא

רַשִׁ״י ולא נהירא ליה אין אתה זכור מי הוא והלא ראיתי קודם שהלך לבבל שהיה משמש את הנשיא בישיבה הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני ומאן גבר במה הוא גדול בכולא בתורה ובחסידות פתח ר"ל ואמר נהירא לי וזכור הוא לטוב

ו מיד פתח ריש לקיש ואמר ברם זכור אותו האיש לטוב שאמרו שמועה מפיו שמוטה ושחוטה כשרה שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה

רַשִׁ״י שמוטה ושחוטה נמצאת גרגרת שמוטה ושחוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה כשרה שאם נשמטה תחלה היתה יורדת למטה ושוב אינה נשחטת

ז ור' יוחנן אומר יביא ויקיף

רַשִׁ״י ויקיף יחתכנה במקום אחר אם דומין מראיהן של חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך הראשון לאחר עיקור נעשה

ח אמר רב נחמן לא שנו אלא שלא תפס בסימנים אבל תפס בסימנים ושחט אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה:

ט זה הכלל: לאתויי מאי לאתויי שב שמעתתא

רַשִׁ״י שב שמעתתא בריש פירקין (חולין דף מב.)

י דבי יוסף רישבא מחו בגידא נשיא וקטלי אתו לקמיה דרבי יהודה בן בתירא אמר להו וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים

רַשִׁ״י רישבא צייד מחו לחיותא בגידא דנשיא בחצים או במקל וקטלי שהיתה מתה בכך אתו לקמיה דרבי יהודה לשאלו על כך שאם לקתה בגיד הנשה שלה תהא טרפה אחרי שאנו רואין שהיא מתה במכה זו אלא מה שמנו חכמים ולקמיה פריך הא קא חזינן דמתה מחו בכולייתא מכין בחץ החיה בכולייתא מלמעלה ומכוונים שאין החץ נכנס ויורדת למטה מן הכליות לחלל וקטלי מתה מאליה אתו לקמיה לשאול אם ישחטוה אחר המכה מהו

יא רב פפא בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי אתו לקמיה דרבי אבא אמר להו וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים

יב והא קא חזינן דקא מתה גמירי דאי בדרי לה סמא חייא:

רַשִׁ״י דאי בדרי לה סמא אם מפזרין עליה סם

יג מתני׳ ואלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחסר רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית

רַשִׁ״י מתני' ניקבה הגרגרת בלא חסרון איסר כדמפרש או שנסדקה לארכה וכדאמרן אם נשתייר הימנה למעלה ולמטה נפחתה הגולגולת העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום

יד המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון ניטלה האם שלה וחרותה בידי שמים הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין:

רַשִׁ״י זה לתוך זה שסמוכין הן ודופנן של שניהם אדוקים זה לזה ובאמצעיתן הן נקובין זה לזה ואם חזרו ונקבו במקום אדיקת דופנותיהן אין הנקב נראה לחוץ אלא זה לתוך זה כשרה דהא להדדי נמי שפכי ניטל לחי התחתון מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר האם מדרי"ץ של נקבה שהוולד מונח בה וחרותה בידי שמים מפרש בגמרא (לקמן חולין נה: ) שצמקה ריאה שלה בידי שמים כגון שנבעתה מקול רעם וברקים. חרותה קשה כחריות דקל. ובגמ' (שם) מפרש מנא ידיע אם בידי שמים אם בידי אדם הגלודה שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת מלאכה ולא נשתייר כלום. ובגמ' (שם) מפרש כמה ישאר מן העור ותהא כשרה גמ' כל היכא דתני אלו מיעוטא משמע אלו ותו לא

טו גמ' אתמר רבי יוחנן אמר אלו טרפות דוקא ור' שמעון בן לקיש אמר אלו כשרות דוקא

טז במאי קא מיפלגי בדרב מתנא דאמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה ר' יוחנן אמר אלו טרפות דוקא תנא טרפות ותנא זה הכלל

רַשִׁ״י תנא טרפות חשבינהו לטרפות ותנא זה הכלל לאתויי הנך דלא תננהו

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א אילימא כפא דידא היינו כנגד בני מעים פירש הקונטרס כפא דידא עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו"ן בלע"ז עד אטמא הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (חולין דף נו: ) גבי נחמרו בני מעיים וקשה לפירושו דנהי דבלשון משנה וברייתא הוו בכלל בני מעיים בלשון אמוראי לא הוו בכלל כדמוכח לעיל (חולין דף נא: ) גבי נפולה דקאמר אמימר נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים ומר זוטרא מוסיף כנגד כל החלל משמע דלא מיקרי בני מעיים אלא כרס ודקין ואתא מר זוטרא לאוסופי עד כנגד הדפנות כגון ריאה ולב וכבד וקורקבן ובתר הכי בעי רב הונא נגד הסימנין מאי ואמר ליה רב אשי דקשין הן אצל נפילה וכן לעיל (חולין דף נג: ) דקאמר שמואל דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ואח"כ מוסיף רב חנן בר רבא משמיה דרב כל החלל ונראה דכפא דידא דהכא מסוף כפא דידא עד אטמא דאין בכלל זה אלא כרס ודקין ולהכי פריך היינו כנגד בני מעיים והא דלא משני מתחלת כפא שבא להוסיף אף ריאה וכבד משום דמשמע ליה כפא סוף כפא וגם הוה ליה למנקט כנגד כל החלל וגם ניחא ליה למימר מכפא דמוחא כדשמעינן ליה לרב לעיל (שם) דקאמר צריכה בדיקה נגד כל החלל ואפילו בסימנין

ב יביא ויקיף יחתוך סימן זה עצמו שנשחט במקום אחר אם דומה מראית של חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך הראשון אחר עיקור נעשה וההיא דפ"ב (לעיל חולין כח.) דשחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אין יכול להקיף על ידי שיחתוך הוושט עדיין במקום אחר דממה נפשך לא יהו דומין החתוכין זה לזה אפילו נשמטה הגרגרת קודם שחיטה דאותה שעה היה עדיין חיות בוושט ועכשיו אין בו חיות כלל וא"ת ויביא עוף אחר וישחוט בו את הוושט ואח"כ ישמוט את הגרגרת ויראה אם מראיהן של השמוטות הללו שוין וי"ל דאין מקיפין אלא באותו עוף עצמו או באותה הבהמה עצמה ולמאי דגרסינן כאן בספרים יביא בהמה אחרת ויקיף קשה

ג ואלו כשרות בבהמה כולהו צריכי כדפרישנא בריש פירקין (חולין דף מב. ד״ה ניקב)

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top