Chullin 105b — חולין קה:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א סולדת בהן אבל היד סולדת בהן אין נוטלין בהן

רַשִׁ״י סולדת נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים

ב ואיכא דמתני לה אסיפא אחרונים אין נוטלין אלא בצונן אבל בחמין לא אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי לא שנו אלא שהיד סולדת בהן אבל אין היד סולדת בהן נוטלין מכלל דראשונים אף על פי שהיד סולדת בהן מותר

רַשִׁ״י איכא דמתני לה אסיפא לא שנו דאחרונים בחמין לא מכלל כו' דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים

ג אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה

ד אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה שמלח סדומית יש שמסמא את העינים אמר אביי ומשתכח כי קורטא בכורא אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל מלחא מאי אמר ליה לא מבעיא

רַשִׁ״י שמלח סדומית יש ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן ומשתכחא כי קורטא בכורא אינה מצויה אלא קורט בכור כל מילחא מדד מלח כמו (שמות ט״ז: י״ח) וימודו בעומר וכלו בעומרא מאי צריך ליטול אחריו או לא

ה אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על ארעא משום זוהמא אמר לי מר משום דשריא רוח רעה עלייהו

רַשִׁ״י משום זוהמא שריחן מסריח ונראות מאוסות למישתי כשאדם שותה אין לוקחין כלום מלפניו

ו ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שקיל מידי מפתורא כי נקיט איניש כסא למשתי שמא יארע דבר קלקלה בסעודה אמר לי מר משום דקשי לרוח צרדא

רַשִׁ״י דבר קלקלה שמא יכעוס השותה שחפץ באותו דבר הניטל וכי יכעוס יסתכן ויחנק רוח צרדא אשטורדישו"ן

ז ולא אמרן אלא דשקיל ולא מהדר אבל משקל ואהדורי לית לן בה ולא אמרן אלא חוץ לארבע אמות אבל תוך ארבע אמות לית לן בה ולא אמרן אלא מידי דצריך לסעודתא אבל מידי דלא צריך לסעודתא לית לן בה

רַשִׁ״י חוץ לארבע אמות שמוציאו חוץ לארבע אמות של שולחן

ח מר בר רב אשי קפיד אפילו אאסיתא ובוכנא דתבלי מידי דצריכי לסעודתא

ט ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דכנשי נשווראה משום מנקירותא אמר לי מר משום דקשי לעניותא

רַשִׁ״י דכנשי נשווראה שמכבדין פירורי אוכלין מן הבית מנקירותא לנקר הבית נקיון מהדר אבתריה שרא דעניותא שר הממונה על העניות היה רודף ללוכדו ולהביאו לידי עניות

י ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא ולא הוה יכיל ליה דקא זהיר אנשוורא טובא יומא חד כרך ליפתא איבלי אמר השתא ודאי נפל בידאי בתר דאכיל אייתי מרא עקרינהו ליבלי שדינהו לנהרא שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה

רַשִׁ״י איבלי על עשבים שבאפר נפל לידאי שלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך שמעיה ההוא גברא לההוא שרא דקאמר ווי דאפקיה מביתיה הוציאני זה ממקום מנוחתי

יא ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי אופיא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשי לכרסם מישתיה קשה לכרסם מינפח ביה קשיא לרישא מדחייה קשיא לעניותא מאי תקנתיה לשקעיה שקועי

רַשִׁ״י אופיא אשקומ"א לכרסם רירין הבאין מן החוטם מדחיה בידו לצדדין לישקעיה שקועי בתוך המשקה עד שיכלה מאליו

יב לכרסם דחמרא שיכרא דשיכרא מיא דמיא לית ליה תקנתא והיינו דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא

רַשִׁ״י לכרסם דחמרא שבא לו מחמת אופיא דחמרא שכרא רפואתו לשתות שכר לכרסם דשכרא שבא מחמת אופיא דשכרא לישתי מיא בתר עניא זה שלא היה לו אלא מים לשתות

יג ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא אכלי ירקא מכישא דאסר גינאה משום דמיחזי כרעבתנותא אמר לי מר משום דקשי לכשפים

רַשִׁ״י מכישא דאסר גינאה שאין מוציאין שום או כרישין מאגודה שאוגדין מוכרי ירק לאוכלו כרעבתנותא שאין יכול להמתין עד שיתירנו לכשפים הרואה אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו

יד רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קאזלי בארבא אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבן בהדייכו לא אותבוה אמרה מלתא אסרתה לארבא אמרו אינהו מילתא שריוה אמרה להו מאי איעביד לכו דלא מקנח לכו בחספא ולא קטיל לכו כינה אמנייכו ולא אכיל לכו ירקא מכישא דאסר גינאה

רַשִׁ״י מטרוניתא נכרית אותבן בהדייכו הושיבוני עמכם בספינה אמרה מילתא לחש של מכשפות אסרתה לארבא שלא זזה ממקומה אמרי אינהו מילתא אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא מאי איעבד לכו שאין מכשפות שולטת בכם שאתם נשמרין מכל דבר הקשה להן דלא מקנח לכו בחספא אין אתם מקנחין עצמכם בחרס בבית הכסא ואין אתם הורגין כינה במלבושכם

טו ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא אכלי ירקא דנפל אתכא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשה לריח הפה ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא יתבי תותי מרזיבא משום שופכים אמר לי מר משום דשכיחי מזיקין

רַשִׁ״י מרזיבא צינור המקלח מים מן הגג שופכין שמא ירדו עליו מים מאוסין המקלחים מתשמיש המשתמשין על הגג ושופכין מי תשמיש והן באין לצינור

טז הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא בעו לאיתפוחי אותבוה תותי מרזיבא פקעה אתו לקמיה דמר בר רב אשי אפיק שיפורי שמתיה אתא לקמיה אמר ליה אמאי תעביד הכי אמר ליה היכי אעביד כי אותביה באונאי

רַשִׁ״י שקולאי נושאי משאות בשכר פקעה ששברה המזיק שמתיה למזיק דאותביה באונאי הושיבוה באזני שהייתי ישן שם

יז אמר ליה את בדוכתא דשכיחי רבים מאי בעית את הוא דשנית זיל שלים אמר ליה השתא נמי ליקבע לי מר זימנא ואפרע קבע ליה זימנא כי מטא זימנא איעכב כי אתא אמר ליה אמאי לא אתית בזמנך אמר ליה כל מילי דצייר וחתים וכייל ומני לית לן רשותא למשקל מיניה עד דמשכחינן מידי דהפקרא

רַשִׁ״י דצייר וחתים כלומר באחד מכל אלו אין לנו רשות דשדו מיא השותה בכד שופך תחלה מן המים לארץ

יח ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום ציבתא אמר לי מר משום דאיכא מים הרעים

רַשִׁ״י משום ציבתא קסמין וקשין שעל פני המים מים רעים פעמים ששתה מהן שד וזו תקנתן

יט ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא אזל לאתויי מיא מנהרא איעכב כי אתא אמרו ליה אמאי איעכבת אמר להו עד דחלפי מים הרעים אדהכי

רַשִׁ״י דהוה בי רב פפא שהיה משמשו עד דחלפי מים הרעים ששתו המזיקין מהן

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אומר רבינו שמואל דמיירי בשניהם של בשר או שניהם של גבינה אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה אבל לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנטילת ידים אסור לאכול עד סעודה אחרת כדאמר לעיל אכל בשר אסור לאכול גבינה ואין נראה לר"ת דבין תבשיל לגבינה משמע תבשיל תחלה כדאמר לעיל כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום ופריך והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר כו' ועוד בין תבשיל לתבשיל בשניהם של בשר או של גבינה למה יש לו ליטול כלל ומפרש ר"ת דבין תבשיל לתבשיל היינו בין תבשיל דבשר לתבשיל של גבינה דכיון דאין הבשר והגבינה בעין וליכא אלא טעם לא החמירו שיהא חובה ליטול ידיו בינתיים ואינו אלא רשות אבל בין תבשיל דבשר לגבינה שהגבינה בעין חובה ויתכן פירוש זה אף לדברי האוסרין לאכול גבינה אחר בשר באותה סעודה אפי' בנטילה וקינוח

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top