א
הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר׃
רַשִׁ״י
יעלי סלע. אשטנבו"ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד כדי שיפול לארץ וימות והקב"ה מזמן לו נשר ומקבלו בכנפיו: חולל אילות תשמור. לשון חיל יולדה (ירמיהו) האילה רחמה צר ואין הוולד יכול לצאת ובשעת לידתה אני מזמן לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה, ובין אותם רגעים איני מחליף ובין איוב לאויב נתחלף לי:
רַלְבַּ״ג
יעלי סלע. שטאיי"ן בוק בלע"ז והיא עולה בראש הסלע בשעה שכורעת לילד והשם יתברך מזמן לה נשר שמקבל אותם הולדות בכנפיו ומציל אותם שלא יפילו כך אמרו רבותינו ז"ל ואם הענין אמת הנה פירוש הפסוק כן ואם לא הנה יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב"ח אינו נולד כי אם בקושי גדול ולזה יהיה נולד בתכלית הסכנה לולי השגחת השם יתברך להמציא הוולדים באופן מהחוזק שלא ימותו בעת הלידה: חולל אילות. הוא מענין חיל וחבלי יולדה ואמרו רבותינו ז"ל כי האילה רחמ' צר ולא תלד אם לא הכיש' נחש ברחמה והש"י סבב שיבא אליה גחש בעת הלידה להכיש' ברחמ' ותלד ואם לא ימצא הענין כן יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב"ח אינו נולד כי אם בקושי גדול לזה יהיה הענין בו כמו הענין ביעלי סלע ולזאת הסבה יהיה הולד בתכלית הסכנה ועם כל זה ינצל להשגחת הש"י בנמצאות:
מְצוּדַת דָּוִד
הידעת. ארז״ל תיש הבר היא אכזרית על בניה ובשעה שכורעת ללדת עולה לראש הסלע כדי שיפול ולדה לארץ וימות והמקום מזמין לה נשר ומקבל את הולד על כנפיו ולזה אמר לאיוב האם אתה ידעת עת לדתה להזמין לה הנשר: חולל אילות. ארז״ל אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת ללדת מזמין לה המקום דרקון ומכישה ברחמה ומתרפה ויולדת בקלות ולזה אמר האם אתה תשמור העת אשר יבואו לה חיל וחבלי לידה להזמין לה הדרקון:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יעלי סלע. הוא תיש הבר: חולל. חיל וחבלי לידה וכן חלנו כמו ילדנו (ישעיהו כ״ו:י״ח): תשמור. ענין השגחה על דבר מה שלא יעבור המועד וכן משמרות כהונה ולויה יקראו כן עש״ז:
ב
תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה׃
מְצוּדַת דָּוִד
תספור. וכי תספור לה ירחי לידה מתי תמלאנה וכי ידעת עת לידתן לעשות לה אז כדרך המילדת:
ג
תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה׃
רַשִׁ״י
תפלחנה. מתבקע רחם שלהם ומוציא הולדות וחבלי לידה שלהם: תשלחנה. מעליהם בלדתן לרגע שאני מזמין להם:
אִבְּן עֶזְרָא
תכרענה - ותפלחנה ילדיהן, כדי שלא יזיזו ממקומם. חבליהם תשלחנה - פירש תשלחנה חבלים ומכאובות על ידיה ואחר כך יתרפאו.
רַלְבַּ״ג
תפלחנה. תשברנה ותכתתנה: חבליהם. ציריה':
מְצוּדַת דָּוִד
תכרענה. הלא כאשר תכרענה ללדת מעצמן יצאו ילדיהן דרך בקוע פתיחת פי הרחם ושולחת מעצמה את חבליה כי ילכו להם מיד אחר הלידה מבלי צורך אל המילדת:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תכרענה. מל׳ כריעה על הברכים: תפלחנה. ענין בקיעה כמו יפלח כליותי (לעיל טז) ור״ל יצאו דרך הבקיעה ודוגמתו מקבת בור נקרתם (ישעיהו נ״א:א׳) ומשפטו יצאתם דרך נקרה: חבליהם. חבלי הלידה:
ד
יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא־שָׁבוּ לָמוֹ׃
רַשִׁ״י
יחלמו. יחזקו: ולא שבו למו. משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם:
אִבְּן עֶזְרָא
יחלמו בניהם - כעניין ותחלימני. ירבו - יגדלו בברירות כמו ברור. ויש אומרים: שהוא תרגום חוץ.
רַלְבַּ״ג
יחלמו. מענין בריאות והוא מענין תחלימני והחייני: ובבר. בחוץ:
מְצוּדַת דָּוִד
יחלמו. והוולדות יתחזקו מעצמן ויהיו בריאים ולא נתרסקו מן הלידה והמה גדלים בחוץ לחורב ביום ולקרח בלילה והמה יוצאים מאת פני אמותם ואינם שבים להן להיות נזונים משלהן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יחלמו. ענין בריאות כמו בריר חלמות (לעיל ו): בבר. ויוצא אותו החוצה (בראשית ט״ו:ה׳) ת״א לברא:
ה
מִי־שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ׃
רַשִׁ״י
חפשי. שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות: ערוד. חמור הבר: מי פתח. מוסרותיו, שאין עליו עול אדם:
רַלְבַּ״ג
פרא. חיה הנמצאת במדבר והיא אוכלת עשב כבהמה: ערוד. חמור הבר:
מְצוּדַת דָּוִד
מי שלח וגו׳. מלהביא צוארו בעול עבודה: מי פתח. לבל יהיה קשור ברצועות העול:
מְצוּדַת צִיּוֹן
פרא. הוא חמור הבר: חפשי. לחירות: ומוסרות. קשרי רצועות העול כמו מוסרות ומוטות (ירמיה כז): ערוד. פרא למוד מדבר (שם ב) תרגומו כערודא:
ו
אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה׃
רַלְבַּ״ג
ערבה. מדבר: מליחה. ארץ מליחה והוא מדבר ג"כ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ערבה. מלחה עניינם כמו מדבר וכן בארץ ערבה ושוחה (שם) וכמו ארץ מלחה (שם טז):
ז
יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נוֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע׃
מְצוּדַת דָּוִד
ישחק. ילעג לקול הומיה הנשמע בעיר הואיל ואיננו בה ולא ישמע המיית נוגש לנגשו למלאכה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תשואות. ענין המיה ורעש כמו תשואות חן (זכריה ד): נוגש. הוא הכופה על המלאכה:
ח
יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ וְאַחַר כָּל־יָרוֹק יִדְרוֹשׁ׃
רַשִׁ״י
יתור הרים מרעהו. הוא עצמו תר לו מקום מרעה:
רַלְבַּ״ג
יתור. מן ויתורו את הארץ והוא שם בשקל יבול:
מְצוּדַת דָּוִד
יתור. ירגל הרים לו למרעה ובעצמו ידרוש ויחפש אחר כל עשב ירוק:
ט
הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם־יָלִין עַל־אֲבוּסֶךָ׃
רַלְבַּ״ג
רים. ראם: אבוסיך. הוא אבוס שאוכלת בו הבהמה:
מְצוּדַת דָּוִד
היאבה. האם ירצה הראם לעבוד לך וכי יתמיד לעמוד על אבוסך לאכול משלך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
היאבה. הירצה כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳): רים. כמו ראם והיא חיה גדולה: ילין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א): אבוסך. הוא המקום שמאכילין שם את הבהמות כמו וחמור אבוס בעליו (שם):
י
הֲתִקְשָׁר־רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם־יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ׃
רַשִׁ״י
בתלם עבותו. (או קשרת ראם בעבור תלם של שורך) עבות חבל שקושרין (שוורי') לתלמי המחריש': ישדד. יתקן השדה:
אִבְּן עֶזְרָא
התקשר רים בתלם - כמו תלמיה רוה והענין התקשר רים בתלם, בעבות.
רַלְבַּ״ג
התקשר רים בתלם עבותו. הרצון בו האם העבות תקשור רים בתלם לחרוש בתלמי השדה כמו הענין בשור ובחמור וזולת' מבעלי חיים שיחרושו בהם: ישדד. מגזרת שדה והוא החרישה כמו יפתח וישדד אדמתו:
מְצוּדַת דָּוִד
התקשר. האם תקשור את הראם בכלי המחרישה בחבלים עבות הראוי לו בעבור יחרוש תלמי שדי וכי יכתת רגבי העמקים אחר אשר תזרע האדמה למען יכסה בעפר ממעל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בתלם עבותו. הבי״ת משמשת בשנים כאלו אמר בתלם בעבותו ותלם היא הערוגה הנעשה בחרישה כמו תלמי שדי (הושע יב): ישדד. ענין כתישת רגבי העפר וכן ישדד לו יעקב (שם י):
יא
הֲתִבְטַח־בּוֹ כִּי־רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ׃
רַשִׁ״י
התבטח בו. לאסוף תבואתך בשביל שכחו רב ויכול לסבול הרבה: ותעזוב אליו יגיעך. לאסוף אל הבית:
אִבְּן עֶזְרָא
התבטח בו - כי רב חילך, בעבור רוב כחו. ותעזוב אליו יגיעך - עניינו זרע השדה שבכחו יחרוש וישדד כמעשה השור. ויש אומרים: כי תעזוב תשים על גבו, כענין: עזוב תעזוב עמו והוא רחוק מאד.
מְצוּדַת דָּוִד
התבטח. וכי תבטח בו על כי כחו רב ותעזוב אליו יגיעך אשר בשדה לשהוא ישמרם:
יב
הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי־ישוב [יָשִׁיב] זַרְעֶךָ וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף׃
אִבְּן עֶזְרָא
התאמין בו כי ישוב זרעך - כי כאשר יחרוש וישדד, ישוב לך הזרע. וגרנך יאסוף - בדיש.
מְצוּדַת דָּוִד
התאמין. וכי תאמין בו אשר ישיב לביתך גדולי זרעך ויאסף גרנך הביתה והוא ענין מליצה לומר הלא אין להאמינו כי את הכל יאכל וכאומר ומי הוא המזמין מאכל׳ הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים:
יג
כְּנַף־רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם־אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה׃
רַשִׁ״י
כנף רננים נעלסה. כן שם עוף גדול רננים ולשון משנה קרוי בר יוכני: אברה. כל עוף קרוי אברה על שם שפורח כלומר או עוף ששמו חסידה ועוף ששמו נוצה ראה מה מנהגה:
אִבְּן עֶזְרָא
כנף רננים - שם עוף, אולי נקרא כן, בעבור נועם קולו. נעלסה - כמו נפרשה. וכן: נתעלסה באהבים. והטעם האתה נתת לרננים כנף, ונתת אברה - היא הכנף. וכן: ישאהו על אברתו, וגם רוצה לחסידה והוא עוף יבא למועד ידוע, כי כן כתוב בספר ישעיה.
רַלְבַּ״ג
כנף רננים. שם עוף או אפשר שיהיה שם הענף רננים וידבר מכנף העוף ההוא: נעלסה. שמח' ונעלס': אברה. כנף שלה: חסידה. שם עוף: ונוצה. ר"ל נוצת העוף ההוא:
מְצוּדַת דָּוִד
כנף רננים. הוא שם עוף ובדרז״ל נקרא טווס ונקרא רננים ע״ש שתשמח ותרנן ביופי כנפיה ואמר הנה העוף רננים השמחה בכל עת או מין בעל כנף חסידה או מן נוצה הידעת מנהגם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כנף. בעל כנף וכן כל עוף כנף (בראשית א׳:כ״א) ור״ל בעל כנף ששמו רננים: נעלסה. ענין שמחה וגילה כמו נתעלסה באהבים (משלי ז): אם. הוא כמו או וכן יאמר בהפך או במקום אם וכמ״ש או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ״א:ל״ו): אברה. ענינו כמו כנף וכן אבר כיונה (תהילים נ״ה:ז׳) ור״ל בעל כנף חסידה או נוצה והם שמות מיני עופות:
יד
כִּי־תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְעַל־עָפָר תְּחַמֵּם׃
רַשִׁ״י
תעזוב לארץ ביציה. והולכת ומתחממת למרחוק על עפר:
אִבְּן עֶזְרָא
כי תעזוב לארץ ביציה - זאת תולדתה. תחמם ביציה - מגזרת חום.
מְצוּדַת דָּוִד
כי תעזוב. אשר כ״א מהן עוזבת ביציה על הארץ ולא חשב עליהם לחממם כי תחמם אותם על עפר הארץ ר״ל מאליהם יתחממו באבק הדרכים:
טו
וַתִּשְׁכַּח כִּי־רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּדוּשֶׁהָ׃
רַשִׁ״י
ותשכח כי רגל תזוריה. לביצתה תבקענה:
רַלְבַּ״ג
תזוריה. תדרכה ותרמסה והוא מגזר' ויזר את הגיזה:
מְצוּדַת דָּוִד
ותשכח. והיא הולכת מהם ותשכח אשר רגל עובר אורח תמעך אותם ורגלי חית השדה תדוש אותם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תזורה. ענין מעוך להוציא הבלוע וכן והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נ״ט:ה׳): תדושה. מל׳ דישה וכתישה:
טז
הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא־לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי־פָחַד׃
רַשִׁ״י
הקשיח. הקשה בניה מלבה כאילו אינם שלה: לריק יגיעה. ואינה יראה שתאבדם:
אִבְּן עֶזְרָא
הקשיח בניה - והטעם תתאכזר על בניה, כאילו לא היו שלה וכמהו תקשיח לבנו מיראתך ואין להם שלישי במקרא. יגיעה בלי פחד - אין לה פחד על הבצים, שיהיו בניה שתזורם רגל.
רַלְבַּ״ג
הקשיח בניה. הסיר מדמיונה נתינת לבה לבניה ושכחה אותם:
מְצוּדַת דָּוִד
הקשיח. תתאכזר ותקשה לבה כאילו המה אינם שלה והיא בלי פחד אם יהיה יגיעה לריק ר״ל אינה חוששת באבדן הביצים אשר ילדתן בעצב וביגיעה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הקשיח. הוא מלה מורכבת מן קשה ומן סח ור״ל הקשה לבה וסחה מדעתה ועם כי היא בשי״ן וכן תקשיח לבנו מיראתך (שם סג):
יז
כִּי־הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא־חָלַק לָהּ בַּבִּינָה׃
מְצוּדַת דָּוִד
כי השה. וזהו על כי השכיחה אלוה את החכמה ולא נתן לה חלק בבינה לשמור ביצתה כדרך שאר העופות:
יח
כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ׃
רַשִׁ״י
כעת במרום תמריא. כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות וכן בן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח) ובל' גמרא אימראי כלתיה דרב זביד אימראי ונפקא (כתובו' ס"ג ושם איתא אימרד' ועיין ברש"י בחולין נח ומציעא עו ד"ה ואימרו):
אִבְּן עֶזְרָא
תמריא - תגבה ואין לו חבר. ויש אומרים: כי שור ומריא כמהו וטעם מריא, שמן מעולה מלשון רבנן. תשחק לסוס - אעבור רוב מרוצתו.
מְצוּדַת דָּוִד
כעת. כאשר תבוא העת אשר תחפוץ לעוף בשמים הנה תמרוד בהם ותעוף לדרכה ותשחוק לסוס ולרוכבו ר״ל אינה חוששת אם יעבור עליהם סוס ורוכבו וידוש אותם וכאומר ומי הוא השומר אותם הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים:
יט
הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה׃
רַשִׁ״י
רעמה. לשון רעם ובעתה כמו רעמו פנים:
רַלְבַּ״ג
רעמה. חוזק ועוז הקול והגבהה והצהלה היוצאת ממנו:
מְצוּדַת דָּוִד
התתן. האם אתה נתת לסוס גבורה להיות לו אומץ הלב מכל יתר בע״ח: התלביש. האם אתה הלבשת צוארו בקול מאויים כרעם:
כ
הְתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה׃
רַשִׁ״י
כארבה. מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו: נחרו. כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה הוא:
אִבְּן עֶזְרָא
התרעישנו כארבה - שתשמיע לו רעש במרוצתו, כאשר ישמע לארבה. הוד נחרו - כמו: נחרת סוסיו, קול צהלת הסוס.
רַלְבַּ״ג
התרעישנו כארבה. התביא לו הרעש והנענוע אשר הוא רועש כארבה: הוד נחרו אימה. עוצם עיטושו היוצא מנחיריו הוא אימה לשומעיו:
מְצוּדַת דָּוִד
התרעישני. האתה תרעישו בקפיצה ודלוג כארבה הזה הדולג ממקום למקום והוד קולו היוצא מנחיריו הוא קול אימה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
התרעישנו. מל׳ רעש: הוד. הדר ופאר: נחרו. הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן נחרת סוסיו (ירמיהו ח׳:ט״ז) אימה ופחד:
כא
יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת־נָשֶׁק׃
רַשִׁ״י
יחפרו בעמק. כמו ויחפרו לנו את הארץ (שם א) שדרך הפרשים אורבי' בעמקי' ובנחלים: וישיש בכח. והסוס שמח ויוצא לקרא' נשק:
רַלְבַּ״ג
יחפרו בעמק. יחפרו רגליו בעמק כמנהג הסוסים: נשק. כלי מלחמה:
מְצוּדַת דָּוִד
יחפרו. לרוב מרוצתו ירגלו בו הפרשים בעמק שהוא מקום מוכן למארב ובעבור רוב כחו שיש כאשר יצא לקראת נשק כי יבטח בכחו לעמוד מול נשק והוא ענין מליצה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יחפרו. ירגלו ויחפשו כמו לחפור את הארץ (יהושע ב׳:ב׳): נשק. כלי זיין כמו בנשק יבערו (יחזקאל לט):
כב
יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת וְלֹא־יָשׁוּב מִפְּנֵי־חָרֶב׃
אִבְּן עֶזְרָא
ישחק - לדבר שיפחד אדם ממנו: ולא יחת - כמו אל תערוץ ואל תחת. ולא ישוב - אחור, מפני חרב.
מְצוּדַת דָּוִד
ישחק. ילעג על כל דבר המפחידו ולא ירעד משום דבר ולא ישיב לאחוריו מפני אימת חרב:
כג
עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן׃
רַשִׁ״י
תרנה אשפה. מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם: להב חנית. כלי של ברזל (וחנית של ברזל) קרוי להב כמו ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג, כב):
אִבְּן עֶזְרָא
תרנה - קול החצים היוצא מהאשפה כמו ותעבר הרנה. להב חנית וכידון - שהם מרוקים, כאילו להב יצא מהם.
רַלְבַּ״ג
תרנה. תזעק מגזרת ותעבור הרנה במחנה: אשפה. הוא כלי שישימו בו החצים: חנית וכידון. הם כלי זיין:
מְצוּדַת דָּוִד
עליו תרנה. כאשר תרנה האשפה אשר עליו ר״ל כאשר ימהר לרוץ והחצים אשר באשפה מקשקשים ומשמיעים כמו קול רינה וכאשר ישיטו עליו להב חנית ולהב כידון:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אשפה. כן נקרא נרתק החצים כמו אשפתו כקבר פתוח (שם ה): להב. ברזל החנית והכדון יקראו להב כי יבריקו כלהב אש וכן ולהבת חניתו (ש״א יז):
כד
בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא־אָרֶץ וְלֹא־יַאֲמִין כִּי־קוֹל שׁוֹפָר׃
רַשִׁ״י
יגמא ארץ. עושה גומות ברגליו, ע"א יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד): ולא יאמין. מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה: כי קול שופר. של מלחמה:
אִבְּן עֶזְרָא
יגמא ארץ - יפסע ארץ. וקרוב ממנו מגמת פניהם והטעם נוכח פניהם, כל כך ישמע ללכת אל מקום המלחמה, שלא יאמין כי קול השופר הוא אמת.
רַלְבַּ״ג
ברעש ורוגז יגמא ארץ. ברעש ותנועה חזקה ובחמה ירוץ עד שידמה כאילו הוא מגמא את הארץ ובולעה לחוזק המרוצה:
מְצוּדַת דָּוִד
ברעש. אז ברעש וברוגז עד מהרה ירוץ מרחק רב כאלו שתה ובלע את הארץ ואיננה כי איש קל מהר יעבור מרחק רב: ולא יאמין. ר״ל לא יחוש לקול שופר אשר יריעו במלחמה ולא יחרד ממנו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ורוגז. ענין חרדה ומהירות התנועה: יגמא. ענין בליעה ושתיה כמו הגמיאיני נא (בראשית כד):
כה
בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה׃
רַשִׁ״י
בדי שופר. ל' די השיב לו בהרבה שופר: יאמר האח. ל' שאומרים (העוברים) כשהן שמחין כמו שאומרים אהה מחמת צער:
אִבְּן עֶזְרָא
בדי שופר - בשמעו השופר יאמר האח מרוב שמחתו כמו: האח האח והיא מלה תאמר על השמחה בבוא לאדם חפצו, בדי שופר כמו בדי ריק והוא קרוב מטעם אין די בער. יריח מלחמה - כמשמעו, כי כן הוא. רעם שרים - ישמיעם שרים ותרועה מרחוק.
מְצוּדַת דָּוִד
בדי שופר. ועוד אפילו יאמר האח וישמח בעת ישמע הרבה שופר: ומרחוק. ומסגולותיו אשר מרחוק יריח מלחמה ר״ל ממרחק ירגיש קול אנשי מלחמה ורעש שרי החיל והמיית תרועה עד יבינו אנשי הצבא מתנועות הסוס אשר החיל בא עליהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בדי. בהרבה כמו בדי אש (ירמי׳ כא): האח. הוא ל׳ שמחה כמו האח נפשנו (תהלים לה): יריח. מל׳ ריח ור״ל ירגיש: רעם. כמו רעש:
כו
הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר־נֵץ יִפְרֹשׂ כנפו [כְּנָפָיו] לְתֵימָן׃
רַשִׁ״י
יאבר נץ. יגדל הנץ כנף ומלאך הוא דומה לדמות נץ ומעמיד קושי הרוח דרומית בפרישות כנפיו שלא תחריב את העולם:
רַלְבַּ״ג
יאבר. יעוף ולפי שהעופפות הוא בכנף אמר יאבר: נץ. שם עוף:
מְצוּדַת דָּוִד
המבינתך. וכי מהבינה הבא מעמך יעוף הנץ ויפרוש כנפיו לעוף לפאת הדרום כי שם יחם לו בזמן החורף:
כז
אִם־עַל־פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ׃
רַשִׁ״י
אם על פיך יגביה נשר. השכינה שנאמ' כנשר יעיר קינו (דברים ל״ב:י״א) היה מסלק פמליא שלו שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביו"ה:
מְצוּדַת דָּוִד
אם על פיך. וכי ע״י מאמריך יגביה הנשר לעוף השמים יותר משאר כל העופות וכי ע״י מאמריך ירום מדורו למעלה מן הכל:
כח
סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל־שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה׃
רַשִׁ״י
סלע ישכן ויתלונן. בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנ' על אבן שתיה:
מְצוּדַת דָּוִד
סלע ישכון. שוכן הוא על סלע הרים ושם יתלונן לקרח בלילה ואף כי ברום הרבה תשלט הרוח ולא יזיק לו: על שן. שוכן הוא על חדודי הסלע הבולט כשן אף ישכון מצודה הוא הזיז היוצא ממגדל גבוה והוא כפל ענין במ״ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שן סלע. כן יקרא החדוד הבולט מן הסלע וכן שן הסלע מהעבר מזה (שמואל א י״ד:ד׳) והוא מושאל משן הפה הבולט: ומצודה. מגדל גבוה כמו מצדות סלעים (ישעיה לג):
כט
מִשָּׁם חָפַר־אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ׃
רַשִׁ״י
משם חפר אכל. מתפלל על צרכי כל השנה ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת שני אפרוחיו נדב ואביהוא שמתו להתקדש שמי בהם שנפלה אימתי על השאר:
אִבְּן עֶזְרָא
חפר אוכל - יבקש כמו לחפור את כל הארץ וקרוב מגזרת חופר גומץ. והטעם שהוא במקום גבוה ויבקש מזונו, כטעם כחופר מטמון:
רַלְבַּ״ג
חפר אוכל. יבקש ויחפש האוכל שיהיה נזון ממנו מגזרת ויחפרו לנו את הארץ:
מְצוּדַת דָּוִד
משם. ר״ל הנה יבחר לשבת במקום גבוה כי משם יחפש למצוא אוכל כי משם למרחוק יביטו עיניו וכדרך העומד במקום גבוה:
ל
ואפרחו [וְאֶפְרֹחָיו] יְעַלְעוּ־דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא׃
רַשִׁ״י
יעלעו. ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע"א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיהו ט״ו:ה׳) ל' קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא: ובאשר חללים שם הוא. לאכול ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקת' דאחרי מות:
אִבְּן עֶזְרָא
ואפרוחיו יעלעו דם - כמו: ושתו ולעו והטעם יבלעו דם איברי החללים שיביא ויהי העי"ן הראשון כפול, או יהיה מגזרת עלעא בלשון רבנן. והטעם: ישברו צלעות החלל להוציא דם והראשון נכון בדקדוק, והאחרון עצמו שהוא מגזרת עצם וזה דבר ידוע, כי הנשר יראה ממקום רחוק מאד מקום החללים וירוץ שמה.
מְצוּדַת דָּוִד
ואפרחיו. ובעבור זה מצוי לו האוכל עד שאפרוחיו יבלעו דם ממה שיביא להם: ובאשר. ובמקום אשר ימצא בה חללים שם הוא לאכול בשר ולשתות דם כי למרחוק יביט ואין דבר נעלם ונכסה מעינו וכאומר הנה כל אלה בהשגחתי ואיך תשפוט שאינני משגיח בשפלים (העולה מהמענה ההיא כי יוכיחנו אלוה לומר איך ערבה לבך לגשת להרהר אחרי האם תבין כל מעשי אף יספר הנפלאות אשר לא יתכן לחשוב שבא מצד המערכה אבל בהשגחה המה ובהיות כן אין לכחש בתח״ה עם שהוא מנגד להטבע וכלה א״כ תלונתו בדבר הגמול והעונש כי אז יקבל כ״א כמפעלו ויוסף לספר מעשיו הנוראים באמור לו ומדוע א״כ לא תירא מלהרהר אחרי וישיב לו עוד שלא בצדק שפט שאינני משגיח בשפלים כי לא כן הוא כי משגיח אני בכל דבר אף בבע״ח ויספר אופן ההשגחה בהם):
מְצוּדַת צִיּוֹן
ואפרוחיו. כן יקראו העופות בקטנותם כמו אפרוחים או בצים (דברים כ״ב:ו׳): יעלעו. יבלעו כמו ושמת שכין בלועך (משלי כ״ג:ב׳):
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.