Shulchan Aruch, Orach Chayim 30 — שולחן ערוך, אורח חיים ל
א זְמַן הֲנָחָתָן בַּבֹּקֶר, מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הָרָגִיל עִמּוֹ קְצָת בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ.
ב אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בַּלַּיְלָה, שֶׁמָּא יִשְׁכְּחֵם וְיִישַׁן בָּהֶם. אִם הֵנִיחָם קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה וְחָשְׁכָה עָלָיו, אֲפִלּוּ הֵם עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה, מֻתָּר, וְאֵין מוֹרִין כֵּן. אִם לֹא חָלַץ תְּפִלִּין מִשֶּׁשָּׁקְעָה חַמָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה מָקוֹם לְשָׁמְרָן, וְנִמְצְאוּ עָלָיו כְּדֵי לְשָׁמְרָן, מֻתָּר, וּמוֹרִין כֵּן.
ג הָיָה רוֹצֶה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בַּהַשְׁכָּמָה מְנִיחָם, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם יְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם וִיבָרֵךְ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִישַׁן בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁכִּים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
ד הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְשָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם יַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַבַּיִת, וְאִם יֵשׁ בַּיִת קָרוֹב לַחוֹמָה שֶׁמִּשְׁתַּמְּרִין שָׁם, חוֹלְצָן וּמַנִיחָם שָׁם.
ה יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם, עַד שֶׁלֹּא הֵנִיחַ תְּפִלִּין אֵין לוֹ לַהֲנִיחָם אַחַר כָּךְ:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
The time for putting on tefillin in the morning, and the rules for tefillin at night.
seif 1 The Mechaber writes that the time to put on tefillin in the morning begins once a person can see a friend he knows somewhat, at a distance of four amot (cubits), and recognize him. The Taz explains that the time depends on seeing because of the verse about tefillin: "and all the peoples of the earth shall see that the name of Hashem is called upon you." The Taz and the Mishnah Berurah explain why the friend must be known "somewhat." A friend he knows well he would recognize even from far away. A person he does not know at all he would not recognize even very close. The Aruch HaShulchan cites this explanation from the Yerushalmi. The Mishnah Berurah adds that this is only the start of the time, and the mitzvah lasts all day. Before this time, there is a concern that he may fall asleep in them, so for tefillin it counts as night.
seif 2 The Mechaber forbids putting on tefillin at night, in case a person forgets them and falls asleep in them. The Taz and the Mishnah Berurah explain the concern: he may pass wind in his sleep. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah add that by Torah law it is permitted, since we hold that night is a time for tefillin. The Gra notes that the Mechaber follows Rabbi Akiva here, unlike the Rambam, who holds that night is not a time for tefillin. The Mishnah Berurah reports that the Magen Avraham seems to permit putting them on during bein hashmashot (the twilight between sunset and nightfall). The Pri Megadim is in doubt about this. He agrees that one who has not yet fulfilled the mitzvah of tefillin that day puts them on during bein hashmashot.
The Mechaber writes that if a person put them on before sunset and darkness came while he wore them, he may keep them on, even all night. However, we do not teach this to others. The Magen Avraham explains that "sunset" here means tzeit hakochavim (nightfall, when the stars come out). The Mishnah Berurah limits this permission in two ways. Once he removes them, he may not put them back on. The Mishnah Berurah adds that he must also remove them when he wants to sleep, since sleeping a set sleep in tefillin is not permitted. The Mishnah Berurah explains why this is not taught to others: people may come to don tefillin after dark from the outset. So he keeps them on only in private, not in public, since doing so in public is also like teaching it. For this reason, he writes, one should not pray Maariv (the evening Tefillah) in them in public on a public fast day.
The Mechaber continues that if a person did not remove them after sunset because he had no place to keep them safe, he may keep them on to guard them. This is taught to others. Here the Mechaber follows the Rambam, as the Gra notes. The Magen Avraham adds that he must say he is doing so to guard them. The Taz and the Mishnah Berurah stress that this applies only when they are already on him. Putting them on at night in the first place in order to guard them is forbidden. The Mishnah Berurah notes that some are lenient in this.
seif 3 The Mechaber writes that one who wants to set out on a journey early in the morning may put on tefillin before the time. When their time arrives, he touches them and says the bracha. There is no concern that he will fall asleep in them, since he rose early to travel. The Mishnah Berurah gives the case: it would be hard for him to put them on later, for example because of the cold. This holds even before alot hashachar (dawn). He may intend the mitzvah when he puts them on, since night is a time for tefillin. He explains that the Chachamim did not set the words "vetzivanu" (and He commanded us) to be said before the time. Even so, if he did say the bracha at night, he does not repeat it in the morning.
The Magen Avraham limits the permission to one who travels on foot. He forbids it to one who rides or sits in a wagon, since such a person may fall asleep in them. The Taz also forbids it in a wagon. The Mishnah Berurah permits one who walks or rides, and forbids one who sits in a wagon. The Aruch HaShulchan cites the Magen Avraham, who forbids riding as well, and explains on his own that a person used to riding can sleep when the animal is not running. He cites the Eliyah Rabbah, who permits riding, and concludes that this is the main view.
seif 4 The Mechaber writes about a person traveling with tefillin on his head when the sun sets. In that case he places his hand over them until he reaches home. The Taz and the Mishnah Berurah explain that this case is a weekday. Seif 2 does not require him to remove them. Here, though, someone who meets him may wrongly conclude that tefillin may be put on at that hour. Seif 2 speaks of one sitting at home. The Mishnah Berurah adds that removing them and carrying them in his hand could make them fall on the way, so he was permitted to cover them with his hand instead. "Sunset" here means tzeit hakochavim. During bein hashmashot he need not remove them. He writes that the Arizal was careful to remove them after sunset.
The Mechaber continues with one sitting in the beit midrash wearing tefillin when Shabbat begins. He too places his hand over them until he reaches home. If there is a house near the wall where they will be safe, he removes them and leaves them there. The Mishnah Berurah explains the case. On Shabbat he cannot carry them home in his hand. He cannot leave them in the beit midrash, because in the time of the Chachamim the batei midrash were in the fields, where thieves could take them. So the Chachamim let him wear them home as clothing, covered so that no one sees him wearing tefillin on Shabbat. The Taz and the Aruch HaShulchan add that on a weekday, one in the beit midrash need not cover them, since those there saw him put them on by day.
seif 5 The Mechaber cites a view about a person who prayed Maariv while it was still day, before he had put on tefillin. On this view, he does not put them on afterward. The Taz and the Mishnah Berurah explain why. Treating the time as night for Maariv and as day for tefillin would be two leniencies that contradict each other. The Mishnah Berurah adds that this applies even when much of the day remains before sunset. The Mishnah Berurah reports that the later poskim agreed that such a person is required to put them on without a bracha, as long as it is before tzeit hakochavim.
The Magen Avraham, the Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan write about one who has not prayed Maariv himself, even though the congregation has. He may put them on. The Mishnah Berurah adds that he says the bracha if it is still day. This applies only if he has not worn tefillin at all that day. One who already wore them should not put them on again once the congregation has prayed Maariv.
The Aruch HaShulchan cites the Birkei Yosef about one who thought it was day and said the bracha, when it was really night. He need not say it again by day, since most poskim hold that night is a time for tefillin. He adds that the mekubalim (the masters of Kabbalah) warned against wearing tefillin at night or praying Maariv in them. He suggests that they may hold like the Rambam, that by Torah law night is not a time for tefillin.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/30 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) הנחתן - ר"ל תחלת זמן הנחתן משיראה ומצותן כל היום וכדלקמן בסימן ל"ז עי"ש והטעם דעד זמן הזה חיישינן שמא יישן בהם ובכלל לילה הוא לענין תפילין: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) עמו קצת - דאלו הרבה יכירנו אפילו מרחוק ואינו רגיל כלל לא יכיר אפילו בקרוב מאוד: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ג) בלילה - ובין השמשות מדברי המג"א משמע דמותר לכתחלה להניח אבל בפמ"ג מסתפק בזה אם לא שלא קיים עדיין מצות תפילין באותו יום דאז יניחם בין השמשות: ש"ע סָעִיף ב
ד (ד) ויישן בהם - וחיישינן שמא יפיח בשינתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דקי"ל לילה זמן תפילין: ש"ע סָעִיף ב
ה (ה) קודם וכו' - ר"ל דלא אסרו רבנן רק להניחם לכתחלה בלילה אבל מכיון שכבר מונחין עליו מבעוד יום לא הצריכום לחלצן: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) כל הלילה - פי' כל זמן שאין חולצן דאלו חולצן פ"א שוב אסור להניחן: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) מותר - ר"ל עד זמן שרוצה לישן דאז בהכרח מסירן שאסור לישן שינת קבע בהן וכדלקמן בסימן מ"ד. ואפשר דבלילה דזמן שינה הוא אפילו שינת עראי אסור מדינא: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) ואין מורין כן - הלכה למעשה לאחרים שמא יבואו להניחן לכתחלה וע"כ לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו אבל לא ברבים דהוא ג"כ כהוראה וע"כ אין להתפלל בהם תפילת ערבית בתענית צבור ברבים: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) ונמצאו עליו - דוקא נמצאו מקילינן ומורין שבשביל השמירה אין צריך לחלוץ אפילו כל הלילה כ"ז שלא ישן אבל להניחם לכתחלה אסור בשביל השמירה ויש מקילין בזה [ע"ת והגר"א]: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
י (י) לצאת לדרך - וקשה לו להניחן אח"כ מפני הקור וכל כה"ג [ח"א]: ש"ע סָעִיף ג
יא (יא) בהשכמה - אפילו קודם עמוד השחר: ש"ע סָעִיף ג
יב (יב) מניחם - קודם יציאתו. ויכול לכוין שלובשם לשם מצוה כיון דקי"ל לילה זמן תפילין הוא ואפילו היה לו מקום לשמרן ג"כ מותר ללובשן כיון דליכא למיחש לשמא יישן בהם וכדלקמיה: ש"ע סָעִיף ג
יג (יג) וכשיגיע זמנן - דאף דהתירו חז"ל להקדים ההנחה בלילה במקום דליכא למיחש לשינה אפ"ה לענין ברכה לא רצו לתקן לומר וציונו קודם הזמן. ומ"מ אם קידם ובירך בלילה כשהניחם א"צ לברך שנית בבקר: ש"ע סָעִיף ג
יד (יד) ויצא לדרך - ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניח שמא יישן בהם ועיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
טו (טו) ושקעה וכו' - רישא זו מיירי בחול ולחולצן ולנושאן בידו הוא מתיירא שמא יפלו ממנו בדרך והתירו לו להניח ידו עליהם ולכסותם ואע"ג דבס"ב אמרינן דמכיון שהם מכבר עליו א"צ לחולצן שאני הכא דמי שיפגע בו פן יטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו. והאי ושקעה חמה פירוש סוף שקיעה דהוא צאת הכוכבים דבבין השמשות א"צ לחולצן ומורין כן למעשה וכ"ז מדינא ובשם האר"י ז"ל כתוב שהיה נזהר לחולצן אחר שקיעת החמה: ש"ע סָעִיף ד
טז (טז) וקידש וכו' - ר"ל דנעשה בין השמשות וא"א לו לישא אותם בידו לביתו מפני קדושת שבת ולהשאיר אותם שם אי אפשר דבתי מדרשות שלהם היו בשדה מקום שאין משומר מפני הגנבים ע"כ התירו לו חכמים לנושאם עליו דרך מלבוש עד ביתו אך צריך לכסותם שלא יראוהו שהוא נושא תפילין עליו בשבת: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
יז (יז) מבעוד יום - ואפילו עוד היום גדול קודם שקיעה לפי שכבר עשאו לזמן הזה לילה וזמן שכיבה בק"ש ותפלה של ערבית ואם יניח בו תפילין יחזור ויעשהו יום והרי הן שתי קולות שסותרות זו את זו אך האחרונים הסכימו להלכה דמחוייב להניחן ובלי ברכה כל זמן שהוא קודם צאת הכוכבים ואם הוא לא התפלל עדיין אע"פ שהצבור התפללו אין בכך כלום ויניחם בברכה אם הוא עדיין יום כיון שהוא אינו עושה שתי קולות הסותרות זו את זו ודוקא אם לא הניחן באותו יום כלל אבל אם כבר הניח תפילין רק שרוצה להניח גם עתה אין ראוי להניחם אם הצבור כבר התפללו ערבית: ש"ע סָעִיף ה
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף ב
א שמא ישכחם. אבל מדאוריי' מותר להניחם: ש"ע סָעִיף ב
ב שתשקע החמה. היינו צאת הכוכבים [ב"י בשם מרדכי] ובסי' כ"ה כ' בשם הג"מ שחולצן כשמגיע בק"ש של ערבית לכימי השמים על הארץ והיינו כשמתפלל ערבית מבע"י: ש"ע סָעִיף ב
ג ואין מורין כן. ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח: ש"ע סָעִיף ב
ד כדי לשומרן. וצריך שיאמר שעושה כדי לשומרן [כ"מ בגמ']: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה כיון שהשכים ויצא לדרך. ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור להניחן דחיישי' שמא ישן בהם (לבוש) ועמ"ש סי' כ"ו: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ב
ו יניח ידו עליהן. אף על גב דלילה זמן תפילין הוא מ"מ הרוא' סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י) ואף על גב דכתב בס"ב שא"צ לחלצן היינו בינו לבין עצמו אבל לא ברבים עמ"ש סי' י"ח: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ה
ז התפלל תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל ערבית אף על פי שהציבור התפללו מותר להניח תפילין כ"מ בי"ד בס"ס שע"ה דהא תפילין בלילה נמי אינן אלא דרבנן ע"ש בש"כ ובא"ע ססי' קכ"ג: ש"ע סָעִיף ה
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף ב
א שמא עמ״א. הנה בביאורי בטור הארכתי. וריה״ג עובר לילה מ״ה אסור להניח בעשה או בלאו ולר״ע מותר מ״ה וי״ל וראו כל עמי הארץ מ״ה לאו זמן תפילין אלא דאין איסור כמו ציצית דלאו מושמר״ת יליף וי״ל וראו אסמכתא מדרבנן בלא טעמא דיישן בהם (מ״ש רש״י מנחות ל״ו ב׳ ד״ה ואין מורין שמא יישן בהם משמע להניח לכתחלה הטעם וראו ועב״י אף לגירסא והוה מנח כי הוא משורש ינח או נוח עיין סימן כ״ה ס״ז) ולפ״ז משכים לדרך אין להתיר כ״א במתיירא שלא יאבדו בדרך וכדאיתא בברייתא שם (ל״ו א׳) אבל המחבר סובר דעיקר טעמא שלא ישן בהם ויוצא לדרך לא ישן התירו בלא מתיירא שיאבדו עמ״ש אות ד׳ עט״ז א׳: ש"ע סָעִיף ב
ב שתשקע עמ״א י״ל ביה״ש מורין כן שלא לחלצן וכ״נ מעט״ז אבל להניחם לכתחלה ביה״ש אסור וכ״מ במנחות ל״ו ב׳ דפריך ביה״ש לא חולץ ולא מניח הא ודאי לילה חולץ ומוקי ביה״ש שבת ולמקשן בחול וביה״ש אין מניח ובזה המתרץ אין חולק עליו אבל במרדכי בה״ק משמע דשרי להניח לכתחלה דאפי׳ לת״ק שם בברייתא דלילה לאו זמן תפילין משקיעת החמה היינו צ״ה ומינה לרבי יעקב וחכמים אם חלץ אין מניחן משקיעת החמה מצ״ה הא ביה״ש שרי וכפי הנראה שם אפילו לת״ק ביה״ש אין איסור להניחם והמקשה היה סבר דרבה בר ר״ה סובר לילה לאו זמן תפילין והבן. וכעת לא מצאתיו ע׳ אות ג׳: ש"ע סָעִיף ב
ג ואין עמ״א ובסימןמט״ו אות א׳ וכדלקמן ס״ד דיניח ידו שלא יראו רבים והוי הוראה וזה שהראה שם לס״ד אות ו׳ כאן (ושם תקנתי בכתב יע״ש) והנה המחבר פסק לגמרי פטור ואין מורין היינו ברבים שלא לחלצם ובס״ד בחול יניח ידו ברבים והב״ח ז״ל הקשה על הב״י דמקצת הדין זמן תפילין) כטור ומקצת כר״מ אין מורין בחליצה וזה לשיטתיה דמפרש בא בדרך בשבת אבל הב״י מפרש בחול וכקיצור פסקי ה״ק שחיבר הטור הביאו הדרישה ופרישה דלא כרא״ש גרס מנח (או יגח) וא״ש פסק הכל כטור והמעיין היטב בב״י יבין: והנה מ״ש באות ב׳ ביה״ש להניח תפילין בב״י מברייתא דקידש היום מפרש ביה״ש לא הוי זמן תפילין וזה דלא כמרדכי שכתבתי באות ב׳ יע״ש והבן: ש"ע סָעִיף ב
ד כדי עמ״א לא הבינותי בגמרא שם ל״ו ב׳ רבינא יתיב קמיה דר״א ולא סליק תפילין (גירסאות) אמר לשמרן אמר אין ומקודם לא אמר והוצרך לומר אין א״כ משמע דא״צ שיאמר לשמרן וע״י שאלה הוזקק לומר אין ומס״ד מניח ידו אע״ג לשומרן הוא לא משמע לי שכוונתו לכך וצ״ע: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה כיון עמ״א וא״ר אות ג׳ לבוש מתיר ברוכב וכ״כ ט״ז ומה שהראה לכ״ו א״י מה הוא. והנה י״ל נהפוך הוא אם לילה לאו זמן תפילין אם לא חלץ ש״ר מבע״י והולך כל הלילה אין עושה איסור אף שאין ש״י עליו משא״כ אם לילה זמן תפילין מ״ה והשכים לדרך ומניח ש״ר לבד עובר בעשה והיו לטוטפות כ״ז בין עיניך יהיו שתים: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ב
ו יניח עמ״א פירשתיו באות ג׳ דברבים הוה הוראה וקיי״ל לחלוץ הלכה ואין מורין כן: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ה
ז התפלל עמ״א ובי״ד שע״ה בש״ך אות י״ד יע״ש ובאה״ע סימן קכ״ג ס״ה כ״ש וח״מ ט׳ ויו״ד יע״ש. ויראה מי שלא הניח כל היום תפילין וביה״ש נזכר מניחן דד״ת ספיקא לחומרא ועיין ר״ן סוכה (מ״ו) אתרוג וסוכה בשמיני יע״ש ואפילו אין תימר דלכתחלה אין להניחם ביה״ש זה שלא קיים מ״ע של תפילין ביום זה לא העמידו דבריהם על הספק לדחות ד״ת והבן: ש"ע סָעִיף ה
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף ב
א (ס"ק א) שמא כו' מותר כמ"ש סי' כ"ט: ש"ע סָעִיף ב
ב (ס"ק ד) כדי לשמרן כו' וכ"מ בגמ' דאמרינן ס"פ הקומץ אמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דר"א וחשך ולא סליק התפילין ואמר ליה לשומרן קבעי מר ואמר ליה אין וחזיתיה לדעתיה דלאו לשומרן הו' בעי אלא סבר הל' (כשהם מונחי' עליו מבע"י א"צ לסלקם אפי' חשכה) ואין מורין כו' ולכן לא גילה לרבינ' האמת דכיון שהם כבר עליו א"צ לסלקן דזה הוי מקרי הוראה) עכ"ל הגמר' ואיכא למידק מנ"ל לרבינא הא דאמר חזיתיה לדעתיה וכיחש לו ר"א ודלמא באמת דלשמרן הוה בעי א"ו דאם מתכוין לשמרן והוא בפני אחרים צ"ל שעושה לשמרן מדלא הקדים ר"א ואמר לרבינ' קודם ששאלו שדעתו לשמרן א"ו דלא היה דעתו לשמרן זה כוונת מ"א אולם יש לפקפק קצת בזה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג (ס"ק ה) כיון כו' אבל רוכב כו'. כ' בס' א"ר דתיבת רוכב ט"ס ובלבוש לא הוזכר רוכב כ"א יושב בקרון וגם מסברא ברוכב ל"ל שמא יישן ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ה
ד (ס"ק ז) התפלל כו' כ"מ ביו"ד ס"ס שע"ה שהקשה הש"ך עמ"ש שם דאם הקהל התפללו ערבית והוא עדיין לא התפלל ועדיין יום הוא ושמע שמת לו מת אותו יום עולה למנין ז' ימי אבילות ובהל' נדה סי' ק"ץ פסק דאם היא לא התפלל' ערבית והקהל התפללו ערבית ולבשה לבנים אף שעדיין יום היא נגררת בתר הציבור ואין אותו יום עול' לה למנין ז' נקיים ותי' לחד תי' שאני נדה שהיא דאוריי' החמירו. משא"כ אבלות שהוא דרבנן הקילו. ואף שתירץ הש"ך שם עוד תירוצים אחרים. ולפי אותן תירוצים אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן מדנקט המ"א האי תירוצא דמחלק בין דאורייתא לדרבנן לעיקר כיון שהוא במלתא דרבנן: ובאה"ע ס"ס קכ"ג דאין ליתן גט בלילה אפי' כה"ג שהקהל התפללו ערבית ועדיין יום הוא מ"מ כיון דלדעת האומרים דאין ליתן גט בלילה אם נתן בלילה פסול אע"ג דאין לו טעם ברור ע"ש מ"מ דינו כמו בלביש' לבנים כן נ"ל אולם העיקר שבגט החמירו משום חומר אשת איש: ש"ע סָעִיף ה
ט״ז Taz
סָעִיף א
א משיראה את חבירו כו'. תלו אותו בראיה משום דבתפילין כתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך: ש"ע סָעִיף א
ב הרגיל עמו קצת. דאילו רגיל הרבה יכירנו אפילו מרחוק ואינו רגיל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג וישן בהם. וחיישינן שמא יפיח בשינתו: ש"ע סָעִיף ב
ד ונמצאו עליו. אבל לכתחלה ודאי אין מורין להניחם בשביל השמירה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה כיון שהשכים ויצא. לפ"ז נ"ל במי שיושב בעגלה אסור דשפיר חיישי' שמא יישן דאז רגילה השינה טפי על האדם. ובב"י כתוב בשם סמ"ק עוד טעם להתיר בהשכים לדרך דחיישי' שמא יאבדו ממנו אבל הש"ע לא ס"ל טעם זה דהא בס"ב כתב דוקא נמצאו עליו אבל לכתחלה אסור להניחם ולא מהני השמירה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו ושקעה עליו חמה. מיירי בחול ואע"ג דאמרי' בסמוך דא"צ לחלצן שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו ויטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו וכן מ"ש הש"ע אח"ז וקידש עליו היום פי' שקדושת שבת עליו וצריך לחלצן אבל בחול אינו צריך היינו כיון שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ז אין לו להניחן. דכבר עשאו לילה והוי תרי קולי דסתרי אהדדי: ש"ע סָעִיף ה
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א משיראה עט״ז ב״י בשם רבינו יונה דתלוי בראיה דכתיב כו׳ (דברים כ״חי׳) ומיהו אסמכתא הוא דאין שם תפילין בפירוש ועיקר הטעם שמא יישן בהם עד הזמן הזה בכלל לילה הוה הכי אסברה לן הלבוש ז״ל ס״א וב׳ יע״ש ובהולך לדרך והגיע עמוד השחר צ״ע אם יברך אז עיין סעיף ג׳. והר״פ בטור סובר דמברך כשהולך בדרך ואנן פסקינן דלא מברך ומ״מ בע״ה י״ל דמברך ולהלבוש עיקר הטעם דהוי לילה לענין זה ושמא יישן ביום א״כ אין לחלק ולא יברך עד זמנו. ובסי׳ ח״י ס״ב ציצית בין תכלת כו׳ וכפי הנראה דעד שיכיר ברחוק ד״א מאוחר הוא עתוס׳ ברכות ט׳ ב׳ ד״ה אחרים אומרים ע״ד שיראה חבירו ובגמרא משיראה יע״ש עמ״א א׳: ש"ע סָעִיף א
ב הרגיל עט״ז והוא ירושלמי כמ״ש באר הגולה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג וישן בהם עט״ז והיינו שישן שינת קבע דעראי מותר כמבואר סי׳ מ״ד ולפ״ז בהשכים קודם היום לדרך אף בעגלה נראה להתיר כי זה הוי שינת עראי ועא״ר ג׳ ובט״ז כאן ה׳ ושם יבואר אי״ה: ש"ע סָעִיף ב
ד ונמצאו עט״ז. פסק הש״ע הם דברי הר״מ ז״ל ס״ד מה״ת הי״א וי״ב לשומרן מותר ומשמע ומורין ומוכרח הוא דאל״כ בלא לשומרן נמי שרי (עב״י) אבל הטור השמיט זה ועב״י ב׳ תירוצים א׳ ר״א במנחות ל״ו ב׳ לשמרן מותר סובר לילה לאו זמן תפילין וצריך לחלון רק לשומרן מותר ואנן קי״ל זמן תפילין ולפ״ז אין מורין כן לשומרן עוד תירץ דלשומרן לכתחלה שרי להניחם וסמך הטור אמ״ש השכים לדרך ומתירא שמא יאבדו (כ״ה ברייתא שם) והוא הטעם דשרי ולפ״ז לשומרם מותר לכתחלה להניחם אבל המחבר בס״ג נתן טעם כיון שהשכים כו׳ הא לא״ה אסור אפי׳ לשומרן ואפי׳ בינו לבין עצמו אסור ומ״ש אין מורי״ן הוא דבוק למלת לכתחלה (כפירוש הב״ח אין מורין היינו להניחם לכתחלה אבל להמחבר הפירוש אין מורין ברבים שלא לחלון): עוד אבאר לך להניחם עליו כל הלילה מותר בינו לבין עצמו וכחכמים דרבי יעקב מנחות ל״ו א׳ ועד זמן שינה דאמרו היינו כלומר עד זמן שרוצה לישן דאז בהכרח מסירן שאסור לישן שינת קבע בהן ואפשר אפילו שינת עראי בלילה דזמן שינה הוא אסור מדינא עסי׳ מ״ד ועיין ברכות בהא דחוטפתו שינה. כן למדתי הפי׳ מתוך דברי המרדכי בה״ק אבל בתוס׳ שם ד״ה רבי יעקב כתבו דעבי. הרחק״ה טפי מדרבנן משמע דלרבנן נמי הרחקה והמחבר לא הביאו סובר דכל הפוסקים חולקים והלכה כחכמים כל הלילה א״צ לחלון וכדכתיבנא: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה כיון עט״ז המחבר סובר הטעם דלילה זמן תפילין רק שמא ישן ויפיח (לא משום וראו כל עמי הארץ לחוד כמ״ש (אות א׳) ובהולך לדרך ל״ש ישן ואפי׳ לא מתיירא שמא יאבדו שרי להניחם קודם אור היום ולפי זה בעגלה אסןר הא רוכב שרי דלא כמ״א ה׳. ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו ושקעה עט״ו. הנה בש״ע י״ל ה״פ בחול ושקעה חמה צ״ת כמ״ש המ״א אות ב׳ (עיין שבת במה מדליקין ל״ו משתשקע החמה או שקעה חמה) הא ביה״ש א״צ להניח ידו דלשומרן מורין כן וה״ה ביה״ש מורין כן אף בלא לשומרן ע׳ עט״ז בזה ובע״ש קדש היום ביה״ש נמי מניח ידו דאיסור שבת עליו והתירו לו שלא יניח תפילין במקום שאין משתמר ועסי׳ ל״א אסור להניח תפילין בשבת וה״ה ביה״ש אות שבת הוה אבל האדון ז״ל דה״פ בחול מניח ידו אע״ג דבס״ב פסק דא״צ לחלצן מ״מ אין מורין כן וכאן ברבים הוי הוראה • ואפשר לי לפרש עוד דלשומרן מורין וכאן לשומרן הוא דבא בדרך ולחלוץ ולהביא בידו כתב הב״י ולבוש דמתיירא דמשתלפי ונפלי וא״כ מורין כן אלא דמורין היינו ליחיד ואומר לו כן משא״כ שיפגעו ב״א וסבורים שהניחם לכתחלה בלילה וכ״כ הלבוש שיסברו שהניחם לכתחלה בלילה (עמ״א אות ד׳) ואהא קאמר דבע״ש בבית המדרש צריך לחלוץ משום קדושת שבת וצריך לילך לביתו יניח ידו עליהם בהליכתו משא״כ בחול בבית המדרש א״צ לילך לביתו ויושב שם והוראה לא הוי דהולם יודעים זה ת״ח. ומיהו זה אינו דהא רבינא יתיב קמיה רב אשי במנחות ל״ו ב׳ ואמר לשומרן ואמר אין ומשם למדו הוראה מותר לשומרן עב״י אלא דכאן נמי לשומרן הוא בבית המדרש שאין משתמרין אלא חשש הרואים יטעו שהניחם בלילה לא טעו כיון דבית המדרש הוא וכולם יודעים והבן. ועי׳ סי׳ רס״ו סעיף י׳ הביא המחבר ב׳ ברייתות לענין שבת וכאן הביא הפירוש ברייתא א׳ בחול. והנה לדעתי האדון ז״ל דיבר בכאן דבר גדול כי הלבוש כתב כאן היה בא בדרך או יושב בבהמ״ד ושקעה חמה אם בחול יניח ידו כו׳ ואם בשבת נמי יניח ידו כו׳ ומותר להכניסם לעיר דרך מלבוש סובר דא ודא אחת היא והמחבר הביא דין שבת בכאן כפול והביאו לקמן רס״ו ואשמעינן אפילו משום איסור שבת התירו להיותן עליו ולהביאם לעיר אבל הט״ז ז״ל דבכוונה הביאו המחבר כאן שבת לומר הא בחול בבית המדרש א״צ לחלוץ דליכא חשש טועין דבהמ״ד הוא והבן: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ז אין עט״ז. הוא מפסקי מהרא״י קכ״א כמו שציין באר הגולה ושם מבואר דהזיד או שכח ולא הניח כל היום אפ״ה אין מניח לאחר ערבית ובא״ר אות ה׳ הקשה דל״ד לאבל ובי״ד סי׳ ת״ב אות ז׳ בט״ז להחמיר אמרינן כן ולא לקולא ה״ה כאן וזה שלא הניח תפילין כל היום יש לו להניח אחר ערבית אם הוא יום בלא ברכה וכן נראה לכאורה להלכה ואין הדיוט כמוני מכריע. ואם הוא לא התפלל אע״פ שהקהל התפללו ערבית יניחם בברכה ועמ״א אות ז׳ ומיהו אם הניח ביום רק שרוצה גם עתה אין ראוי להניחם כל שהצבור התפללו ערבית: ש"ע סָעִיף ה
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א קצת. דאלו הרבה יכירנו אפי' מרחוק ואינו רגיל כלל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בהם. וחיישינן שמא יפיח בשנתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דאנן קיי"ל לילה זמן תפילין: ש"ע סָעִיף ב
ג מורין כן. וא"כ ברבים צריף לחולצן מ"א. כ' השכנה"ג מנהגי שביום צום תענית שאחר המנחה אני עומד בקהל עד ערבית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית דכיון דלילה זמן תפילין אלא שלכתחלה אין להניחם ומאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפלת ערבית לפיכך בתשעה באב שמניחין תפילין בתפלת המנחה אין לחלוץ אותם קודם תפלת ערבית ומה שהעם נוהגים לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כ"ע דיני גמירי וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן ע"כ וכ"כ בל"ח הלכות תפילין אות ע"ט וכ' ע"ת שדבריו נכונים ע"ש וכן פסק בהלק"ט ח"א סי' רצ"ח ע"ש. אבל מהרי"ל בהלכות ט"ב כ' שהיה חולץ תפילין שלו מיד אחר קדושה למנחה וכן נראה דעת המ"א שכתב ברבים צריך לחולצן. וכן הכריע בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' כ"ד ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
ד ומורין כן. וצריך שיאמר שעושה כן כדי לשומרן אבל לכתחלה אין מורין להניחם בשביל השמירה. ט"ז: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה לדרך. ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניחן שמא ישן בהם כ"כ לבוש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו חמה. מיירי בחול ואף ע"ג דאמרינן בסמוך דא"צ לחולצן דלילה זמן תפילין שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו יטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו. וכן מ"ש אח"ז קידש עליו היום. ר"ל קדושת שבת עליו וצריך לחולצם אבל בחול א"צ היינו מאחר שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין. ט"ז והע"ת לא כ"כ ע"ש: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ז תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל אעפ"י שהציבור התפללו מותר להניח תפילין. מ"א: ש"ע סָעִיף ה
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף ב
א ב אסור כו' שמא כו'. ר"ל דקי"ל לילה זמן תפילין כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו וכן ס"ל לר' יעקב וחכמים וכמ"ש תוס' שם ד"ה ר' יעקב כו' וכ"פ ר"ל ללישנא קמא וכן ס"ל לר"ח ורבה בר"ה וכן ס"ל לרב אשי כמש"ש וקסבר כו' וערש"י שם ודלא כהרמב"ם דס"ל לאו זמן תפילין כר"א ור"י ופ' גם לדרב אשי דסובר דאין איסור אלא להניחן וכ"ה בירושלמי פ"ב דברכות ר' אבהו בשם ר"א הנותן תפילין בלילה עובר בעשה כו' אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר וכמו לשומרן דמותר בעודן עליו ומורין כן כמש"ש ואר"א כו' ואף למ"ד לאו זמן תפילין הוא דהא איהו גופא אמר דעובר בעשה אבל כל הפוסקים פי' דרב אשי ס"ל דזמן תפילין ואפ"ה אסור להניחן כמ"ש ומודים חכמים כו' וכמ"ש תוס' שם ד"ה ר' יעקב כו' והא דאמרינן בעירובין צ"ו א' אלא האי כו' הניעור בלילה כו' ר"ל מניחן עליו וכגי' הרי"ף בעובדא דרב אשי וחשך ולא סלק תפילין וז"ש אם הניחם כו' וכחכמים דרב אשי ס"ל כוותייהו: אם לא חלץ כו'. הרמב"ם ומפ' מ"ש ואם לשמרם מותר אחליצה קאי דלא כרש"י ואע"ג דכה"ג אף שלא לשומרן מותר שם אין מורין כן משא"כ כאן וז"ש ומורין כן וכ"מ בעובדא דרב אשי דאמר לשמרן: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב סעי' ג ויברך. אבל בהגהת סמ"ק כתב דוקא למ"ד לאו זמ"ת אבל לדידן דקי"ל זמ"ת יברך בלילה וכ"כ הטור משמו וכשיטתו דס"ל דאתי כמ"ד לאו זמ"ת ודוקא משום שמא יאבדו ואין מצוה בהנחתו אבל לדידן דקי"ל זמ"ת אלא שמדרבנן אסור שמא יישן בכה"ג דל"ל מניח לשם מצוה ומברך אבל מדברי הרי"ף ורא"ש שהשמיטו הא דשמא יאבדו וע"כ כמ"ד זמ"ת ואפ"ה כ' וכשיגיע כו' מ' אפי' למ"ד זמ"ת וז"ש הטור וא"א הרא"ש לא כתב כן ואע"ג שבציצית כ' למ"ד זמן ציצית יש לברך אף בלילה כמש"ש בעובדא דרב יהודה יש לחלק כיון דאין מותר כאן כ"א בכה"ג: דליכא למיחש כו'. הגה"ת סמ"ק ור"ל אע"ג דאסור לד"ה להניחן כמ"ש בס"ב כיון דקי"ל זמן תפילין ואין איסור אלא משום שמא יישן ולהכי כתב שם בהג"ה ונראה דאפי' בלא חששא דשמא יאבדו מותר בהשכים כו' דליכא למיחש שמא יישן כו' וכן השמיט בש"ע ואף ע"ג דבגמ' קאמר שמא יאבדו היינו לת"ק דסבר לאו זמן תפילין הוא כמ"שו ועד מתי כו' ומכאן ראיה לפרש"י דלשומרן מותר אפי' להניחן ואף למ"ד לאו זמן תפילין וכ"מ פשטא דגמ' דאר"א ואם לשמרן מותר וקאי אמ"ש למעלה כל המניח תפילין כו' ושם דוקא במניח כמ"ש בס"ב וכ"ש לפי מאי דקי"ל דזמן תפילין דאף הרמב"ם מודה דאף להניחן מותר לשומרן דהא ברייתא ערוכה היא כמ"ש כאן ולכן השמיטה הרמב"ם לפי שסובר דאליבא דחכמים היא דס"ל דזמן תפילין הוא והוא פ' כמ"ד לאו ז"ת אף שפי' דחוק דרישא דברייתא לאו דברי ת"ק הוא אף דמצינו כן בריש ברכות ג' א' ומ"מ דברי הש"ע צ"ע דכאן פ' דלא כהרמב"ם שהשמיט' ובס"ב פ' כהרמב"ם והרמב"ם לא פי' אלא לשיטתו ואף בזה חולק רש"י כנ"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ה
ג סעי' ה יש מי כו'. דלא ליהוי תרי קולי דסתרי אהדדי ועתו' ריש ברכות בד"ה מאימתי. מ"מ קשיא כו' וכמ"ש בעירובין ז' א': ש"ע סָעִיף ה
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)