א זְמַן הֲנָחָתָן בַּבֹּקֶר, מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הָרָגִיל עִמּוֹ קְצָת בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ.
ב אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בַּלַּיְלָה, שֶׁמָּא יִשְׁכְּחֵם וְיִישַׁן בָּהֶם. אִם הֵנִיחָם קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה וְחָשְׁכָה עָלָיו, אֲפִלּוּ הֵם עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה, מֻתָּר, וְאֵין מוֹרִין כֵּן. אִם לֹא חָלַץ תְּפִלִּין מִשֶּׁשָּׁקְעָה חַמָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה מָקוֹם לְשָׁמְרָן, וְנִמְצְאוּ עָלָיו כְּדֵי לְשָׁמְרָן, מֻתָּר, וּמוֹרִין כֵּן.
ג הָיָה רוֹצֶה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בַּהַשְׁכָּמָה מְנִיחָם, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם יְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם וִיבָרֵךְ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִישַׁן בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁכִּים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
ד הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְשָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם יַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַבַּיִת, וְאִם יֵשׁ בַּיִת קָרוֹב לַחוֹמָה שֶׁמִּשְׁתַּמְּרִין שָׁם, חוֹלְצָן וּמַנִיחָם שָׁם.
ה יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם, עַד שֶׁלֹּא הֵנִיחַ תְּפִלִּין אֵין לוֹ לַהֲנִיחָם אַחַר כָּךְ:
א סָעִיף א (א) הנחתן - ר"ל תחלת זמן הנחתן משיראה ומצותן כל היום וכדלקמן בסימן ל"ז עי"ש והטעם דעד זמן הזה חיישינן שמא יישן בהם ובכלל לילה הוא לענין תפילין:
ב סָעִיף א (ב) עמו קצת - דאלו הרבה יכירנו אפילו מרחוק ואינו רגיל כלל לא יכיר אפילו בקרוב מאוד:
ג סָעִיף ב (ג) בלילה - ובין השמשות מדברי המג"א משמע דמותר לכתחלה להניח אבל בפמ"ג מסתפק בזה אם לא שלא קיים עדיין מצות תפילין באותו יום דאז יניחם בין השמשות:
ד סָעִיף ב (ד) ויישן בהם - וחיישינן שמא יפיח בשינתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דקי"ל לילה זמן תפילין:
ה סָעִיף ב (ה) קודם וכו' - ר"ל דלא אסרו רבנן רק להניחם לכתחלה בלילה אבל מכיון שכבר מונחין עליו מבעוד יום לא הצריכום לחלצן:
ו סָעִיף ב (ו) כל הלילה - פי' כל זמן שאין חולצן דאלו חולצן פ"א שוב אסור להניחן:
ז סָעִיף ב (ז) מותר - ר"ל עד זמן שרוצה לישן דאז בהכרח מסירן שאסור לישן שינת קבע בהן וכדלקמן בסימן מ"ד. ואפשר דבלילה דזמן שינה הוא אפילו שינת עראי אסור מדינא:
ח סָעִיף ב (ח) ואין מורין כן - הלכה למעשה לאחרים שמא יבואו להניחן לכתחלה וע"כ לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו אבל לא ברבים דהוא ג"כ כהוראה וע"כ אין להתפלל בהם תפילת ערבית בתענית צבור ברבים:
ט סָעִיף ב (ט) ונמצאו עליו - דוקא נמצאו מקילינן ומורין שבשביל השמירה אין צריך לחלוץ אפילו כל הלילה כ"ז שלא ישן אבל להניחם לכתחלה אסור בשביל השמירה ויש מקילין בזה [ע"ת והגר"א]:
י סָעִיף ג (י) לצאת לדרך - וקשה לו להניחן אח"כ מפני הקור וכל כה"ג [ח"א]:
יא סָעִיף ג (יא) בהשכמה - אפילו קודם עמוד השחר:
יב סָעִיף ג (יב) מניחם - קודם יציאתו. ויכול לכוין שלובשם לשם מצוה כיון דקי"ל לילה זמן תפילין הוא ואפילו היה לו מקום לשמרן ג"כ מותר ללובשן כיון דליכא למיחש לשמא יישן בהם וכדלקמיה:
יג סָעִיף ג (יג) וכשיגיע זמנן - דאף דהתירו חז"ל להקדים ההנחה בלילה במקום דליכא למיחש לשינה אפ"ה לענין ברכה לא רצו לתקן לומר וציונו קודם הזמן. ומ"מ אם קידם ובירך בלילה כשהניחם א"צ לברך שנית בבקר:
יד סָעִיף ג (יד) ויצא לדרך - ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניח שמא יישן בהם ועיין בבה"ל:
טו סָעִיף ד (טו) ושקעה וכו' - רישא זו מיירי בחול ולחולצן ולנושאן בידו הוא מתיירא שמא יפלו ממנו בדרך והתירו לו להניח ידו עליהם ולכסותם ואע"ג דבס"ב אמרינן דמכיון שהם מכבר עליו א"צ לחולצן שאני הכא דמי שיפגע בו פן יטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו. והאי ושקעה חמה פירוש סוף שקיעה דהוא צאת הכוכבים דבבין השמשות א"צ לחולצן ומורין כן למעשה וכ"ז מדינא ובשם האר"י ז"ל כתוב שהיה נזהר לחולצן אחר שקיעת החמה:
טז סָעִיף ד (טז) וקידש וכו' - ר"ל דנעשה בין השמשות וא"א לו לישא אותם בידו לביתו מפני קדושת שבת ולהשאיר אותם שם אי אפשר דבתי מדרשות שלהם היו בשדה מקום שאין משומר מפני הגנבים ע"כ התירו לו חכמים לנושאם עליו דרך מלבוש עד ביתו אך צריך לכסותם שלא יראוהו שהוא נושא תפילין עליו בשבת:
יז סָעִיף ה (יז) מבעוד יום - ואפילו עוד היום גדול קודם שקיעה לפי שכבר עשאו לזמן הזה לילה וזמן שכיבה בק"ש ותפלה של ערבית ואם יניח בו תפילין יחזור ויעשהו יום והרי הן שתי קולות שסותרות זו את זו אך האחרונים הסכימו להלכה דמחוייב להניחן ובלי ברכה כל זמן שהוא קודם צאת הכוכבים ואם הוא לא התפלל עדיין אע"פ שהצבור התפללו אין בכך כלום ויניחם בברכה אם הוא עדיין יום כיון שהוא אינו עושה שתי קולות הסותרות זו את זו ודוקא אם לא הניחן באותו יום כלל אבל אם כבר הניח תפילין רק שרוצה להניח גם עתה אין ראוי להניחם אם הצבור כבר התפללו ערבית:
א סָעִיף ב שמא ישכחם. אבל מדאוריי' מותר להניחם:
ב סָעִיף ב שתשקע החמה. היינו צאת הכוכבים [ב"י בשם מרדכי] ובסי' כ"ה כ' בשם הג"מ שחולצן כשמגיע בק"ש של ערבית לכימי השמים על הארץ והיינו כשמתפלל ערבית מבע"י:
ג סָעִיף ב ואין מורין כן. ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח:
ד סָעִיף ב כדי לשומרן. וצריך שיאמר שעושה כדי לשומרן [כ"מ בגמ']:
ה סָעִיף ג כיון שהשכים ויצא לדרך. ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור להניחן דחיישי' שמא ישן בהם (לבוש) ועמ"ש סי' כ"ו:
ו סָעִיף ב יניח ידו עליהן. אף על גב דלילה זמן תפילין הוא מ"מ הרוא' סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י) ואף על גב דכתב בס"ב שא"צ לחלצן היינו בינו לבין עצמו אבל לא ברבים עמ"ש סי' י"ח:
ז סָעִיף ה התפלל תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל ערבית אף על פי שהציבור התפללו מותר להניח תפילין כ"מ בי"ד בס"ס שע"ה דהא תפילין בלילה נמי אינן אלא דרבנן ע"ש בש"כ ובא"ע ססי' קכ"ג:
א סָעִיף א משיראה את חבירו כו'. תלו אותו בראיה משום דבתפילין כתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך:
ב סָעִיף א הרגיל עמו קצת. דאילו רגיל הרבה יכירנו אפילו מרחוק ואינו רגיל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד:
ג סָעִיף ב וישן בהם. וחיישינן שמא יפיח בשינתו:
ד סָעִיף ב ונמצאו עליו. אבל לכתחלה ודאי אין מורין להניחם בשביל השמירה:
ה סָעִיף ג כיון שהשכים ויצא. לפ"ז נ"ל במי שיושב בעגלה אסור דשפיר חיישי' שמא יישן דאז רגילה השינה טפי על האדם. ובב"י כתוב בשם סמ"ק עוד טעם להתיר בהשכים לדרך דחיישי' שמא יאבדו ממנו אבל הש"ע לא ס"ל טעם זה דהא בס"ב כתב דוקא נמצאו עליו אבל לכתחלה אסור להניחם ולא מהני השמירה:
ו סָעִיף ד ושקעה עליו חמה. מיירי בחול ואע"ג דאמרי' בסמוך דא"צ לחלצן שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו ויטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו וכן מ"ש הש"ע אח"ז וקידש עליו היום פי' שקדושת שבת עליו וצריך לחלצן אבל בחול אינו צריך היינו כיון שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין:
ז סָעִיף ה אין לו להניחן. דכבר עשאו לילה והוי תרי קולי דסתרי אהדדי:
א סָעִיף א קצת. דאלו הרבה יכירנו אפי' מרחוק ואינו רגיל כלל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד:
ב סָעִיף ב בהם. וחיישינן שמא יפיח בשנתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דאנן קיי"ל לילה זמן תפילין:
ג סָעִיף ב מורין כן. וא"כ ברבים צריף לחולצן מ"א. כ' השכנה"ג מנהגי שביום צום תענית שאחר המנחה אני עומד בקהל עד ערבית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית דכיון דלילה זמן תפילין אלא שלכתחלה אין להניחם ומאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפלת ערבית לפיכך בתשעה באב שמניחין תפילין בתפלת המנחה אין לחלוץ אותם קודם תפלת ערבית ומה שהעם נוהגים לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כ"ע דיני גמירי וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן ע"כ וכ"כ בל"ח הלכות תפילין אות ע"ט וכ' ע"ת שדבריו נכונים ע"ש וכן פסק בהלק"ט ח"א סי' רצ"ח ע"ש. אבל מהרי"ל בהלכות ט"ב כ' שהיה חולץ תפילין שלו מיד אחר קדושה למנחה וכן נראה דעת המ"א שכתב ברבים צריך לחולצן. וכן הכריע בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' כ"ד ע"ש:
ד סָעִיף ב ומורין כן. וצריך שיאמר שעושה כן כדי לשומרן אבל לכתחלה אין מורין להניחם בשביל השמירה. ט"ז:
ה סָעִיף ג לדרך. ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניחן שמא ישן בהם כ"כ לבוש:
ו סָעִיף ד חמה. מיירי בחול ואף ע"ג דאמרינן בסמוך דא"צ לחולצן דלילה זמן תפילין שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו יטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו. וכן מ"ש אח"ז קידש עליו היום. ר"ל קדושת שבת עליו וצריך לחולצם אבל בחול א"צ היינו מאחר שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין. ט"ז והע"ת לא כ"כ ע"ש:
ז סָעִיף ה תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל אעפ"י שהציבור התפללו מותר להניח תפילין. מ"א:
א סָעִיף ב (ס"ק א) שמא כו' מותר כמ"ש סי' כ"ט:
ב סָעִיף ב (ס"ק ד) כדי לשמרן כו' וכ"מ בגמ' דאמרינן ס"פ הקומץ אמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דר"א וחשך ולא סליק התפילין ואמר ליה לשומרן קבעי מר ואמר ליה אין וחזיתיה לדעתיה דלאו לשומרן הו' בעי אלא סבר הל' (כשהם מונחי' עליו מבע"י א"צ לסלקם אפי' חשכה) ואין מורין כו' ולכן לא גילה לרבינ' האמת דכיון שהם כבר עליו א"צ לסלקן דזה הוי מקרי הוראה) עכ"ל הגמר' ואיכא למידק מנ"ל לרבינא הא דאמר חזיתיה לדעתיה וכיחש לו ר"א ודלמא באמת דלשמרן הוה בעי א"ו דאם מתכוין לשמרן והוא בפני אחרים צ"ל שעושה לשמרן מדלא הקדים ר"א ואמר לרבינ' קודם ששאלו שדעתו לשמרן א"ו דלא היה דעתו לשמרן זה כוונת מ"א אולם יש לפקפק קצת בזה:
ג סָעִיף ג (ס"ק ה) כיון כו' אבל רוכב כו'. כ' בס' א"ר דתיבת רוכב ט"ס ובלבוש לא הוזכר רוכב כ"א יושב בקרון וגם מסברא ברוכב ל"ל שמא יישן ע"ש:
ד סָעִיף ה (ס"ק ז) התפלל כו' כ"מ ביו"ד ס"ס שע"ה שהקשה הש"ך עמ"ש שם דאם הקהל התפללו ערבית והוא עדיין לא התפלל ועדיין יום הוא ושמע שמת לו מת אותו יום עולה למנין ז' ימי אבילות ובהל' נדה סי' ק"ץ פסק דאם היא לא התפלל' ערבית והקהל התפללו ערבית ולבשה לבנים אף שעדיין יום היא נגררת בתר הציבור ואין אותו יום עול' לה למנין ז' נקיים ותי' לחד תי' שאני נדה שהיא דאוריי' החמירו. משא"כ אבלות שהוא דרבנן הקילו. ואף שתירץ הש"ך שם עוד תירוצים אחרים. ולפי אותן תירוצים אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן מדנקט המ"א האי תירוצא דמחלק בין דאורייתא לדרבנן לעיקר כיון שהוא במלתא דרבנן: ובאה"ע ס"ס קכ"ג דאין ליתן גט בלילה אפי' כה"ג שהקהל התפללו ערבית ועדיין יום הוא מ"מ כיון דלדעת האומרים דאין ליתן גט בלילה אם נתן בלילה פסול אע"ג דאין לו טעם ברור ע"ש מ"מ דינו כמו בלביש' לבנים כן נ"ל אולם העיקר שבגט החמירו משום חומר אשת איש:
א סָעִיף ב ב אסור כו' שמא כו'. ר"ל דקי"ל לילה זמן תפילין כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו וכן ס"ל לר' יעקב וחכמים וכמ"ש תוס' שם ד"ה ר' יעקב כו' וכ"פ ר"ל ללישנא קמא וכן ס"ל לר"ח ורבה בר"ה וכן ס"ל לרב אשי כמש"ש וקסבר כו' וערש"י שם ודלא כהרמב"ם דס"ל לאו זמן תפילין כר"א ור"י ופ' גם לדרב אשי דסובר דאין איסור אלא להניחן וכ"ה בירושלמי פ"ב דברכות ר' אבהו בשם ר"א הנותן תפילין בלילה עובר בעשה כו' אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר וכמו לשומרן דמותר בעודן עליו ומורין כן כמש"ש ואר"א כו' ואף למ"ד לאו זמן תפילין הוא דהא איהו גופא אמר דעובר בעשה אבל כל הפוסקים פי' דרב אשי ס"ל דזמן תפילין ואפ"ה אסור להניחן כמ"ש ומודים חכמים כו' וכמ"ש תוס' שם ד"ה ר' יעקב כו' והא דאמרינן בעירובין צ"ו א' אלא האי כו' הניעור בלילה כו' ר"ל מניחן עליו וכגי' הרי"ף בעובדא דרב אשי וחשך ולא סלק תפילין וז"ש אם הניחם כו' וכחכמים דרב אשי ס"ל כוותייהו: אם לא חלץ כו'. הרמב"ם ומפ' מ"ש ואם לשמרם מותר אחליצה קאי דלא כרש"י ואע"ג דכה"ג אף שלא לשומרן מותר שם אין מורין כן משא"כ כאן וז"ש ומורין כן וכ"מ בעובדא דרב אשי דאמר לשמרן:
ב סָעִיף ג סעי' ג ויברך. אבל בהגהת סמ"ק כתב דוקא למ"ד לאו זמ"ת אבל לדידן דקי"ל זמ"ת יברך בלילה וכ"כ הטור משמו וכשיטתו דס"ל דאתי כמ"ד לאו זמ"ת ודוקא משום שמא יאבדו ואין מצוה בהנחתו אבל לדידן דקי"ל זמ"ת אלא שמדרבנן אסור שמא יישן בכה"ג דל"ל מניח לשם מצוה ומברך אבל מדברי הרי"ף ורא"ש שהשמיטו הא דשמא יאבדו וע"כ כמ"ד זמ"ת ואפ"ה כ' וכשיגיע כו' מ' אפי' למ"ד זמ"ת וז"ש הטור וא"א הרא"ש לא כתב כן ואע"ג שבציצית כ' למ"ד זמן ציצית יש לברך אף בלילה כמש"ש בעובדא דרב יהודה יש לחלק כיון דאין מותר כאן כ"א בכה"ג: דליכא למיחש כו'. הגה"ת סמ"ק ור"ל אע"ג דאסור לד"ה להניחן כמ"ש בס"ב כיון דקי"ל זמן תפילין ואין איסור אלא משום שמא יישן ולהכי כתב שם בהג"ה ונראה דאפי' בלא חששא דשמא יאבדו מותר בהשכים כו' דליכא למיחש שמא יישן כו' וכן השמיט בש"ע ואף ע"ג דבגמ' קאמר שמא יאבדו היינו לת"ק דסבר לאו זמן תפילין הוא כמ"שו ועד מתי כו' ומכאן ראיה לפרש"י דלשומרן מותר אפי' להניחן ואף למ"ד לאו זמן תפילין וכ"מ פשטא דגמ' דאר"א ואם לשמרן מותר וקאי אמ"ש למעלה כל המניח תפילין כו' ושם דוקא במניח כמ"ש בס"ב וכ"ש לפי מאי דקי"ל דזמן תפילין דאף הרמב"ם מודה דאף להניחן מותר לשומרן דהא ברייתא ערוכה היא כמ"ש כאן ולכן השמיטה הרמב"ם לפי שסובר דאליבא דחכמים היא דס"ל דזמן תפילין הוא והוא פ' כמ"ד לאו ז"ת אף שפי' דחוק דרישא דברייתא לאו דברי ת"ק הוא אף דמצינו כן בריש ברכות ג' א' ומ"מ דברי הש"ע צ"ע דכאן פ' דלא כהרמב"ם שהשמיט' ובס"ב פ' כהרמב"ם והרמב"ם לא פי' אלא לשיטתו ואף בזה חולק רש"י כנ"ל:
ג סָעִיף ה סעי' ה יש מי כו'. דלא ליהוי תרי קולי דסתרי אהדדי ועתו' ריש ברכות בד"ה מאימתי. מ"מ קשיא כו' וכמ"ש בעירובין ז' א':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.