א אֵין לְבָרֵךְ שׁוּם בְּרָכָה כְּשֶׁחוֹלֵץ תְּפִלִּין אֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹלְצָם עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת:
א סָעִיף א (א) אין לברך - פירוש לאפוקי ממאי דאמרינן [בנדה נ"א ע"ב] דבני מערבא היו מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו בתר דמסלקי תפילין בלילה שהם היו סוברים דלילה לאו זמן תפילין הוא ונפקא להו זה מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות אבל לדידן דס"ל דהאי קרא אתי לענין אחר כדאיתא בגמרא ולילה קי"ל דזמן תפילין הוא אך אין להניחם לכתחילה דגזרו שמא יישן בהם ויפיח הילכך אין לברך:
ב סָעִיף א (ב) בין השמשות - פי' אף דקי"ל שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וכשירצה להניחן אז לשם מצוה עובר על בל תוסיף מ"מ כיון שאם מניחן עליו בלי כונה לשם מצוה אין בזה איסור מן התורה אלא מדברי סופרים משום גזירה שמא יצא בהן לר"ה ויש חולקין גם ע"ז כמו שיבואר לקמן בסימן ל"א לפיכך לא שייך ברכה ע"ז כיון שבחליצת התפלה מצד עצמה אין בה מצוה ואינו חולצן אלא משום גזירה:
א סָעִיף א ע"ש ב"ה. בב"י הטעם דהא אין איסור להניחם בשבת אלא משום שמא יצא בהם לר"ה ולכן לא שייך ברכה ע"כ, וצ"ע דבסי' ל"א כתב בשם מ' הנעלם דמזלזל בחותם המלך וחייב מיתה וגם סותר למ"ש רסי' ש"ח בשם התו' ורש"י והר"ן דאין איסור כלל להניחם בשבת וצ"ל דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם כנ"ל:
א סָעִיף א אין לברך כו'. הטור התחיל בהסרה סתם וסיים כשמסירן אפילו בלילה נראם פי' דבריו דלכאורה י"ל מה שבירכו בני מערבא לשמור חוקיו הוא הודיה לשמו ית' על קיום המצוה שקיימו כבר וכעין ב"ה על הסעודה וא"כ היה גם לנו לברך כן כשמסירן אחר התפלה מ"ה כ' דאינו כן דבני מערבא היו סוברים לילה לאו זמן כו' והברכה שלהם היתה סמוך לשקיעה מ"ה אנו אין לנו לברך אפי' בליל':
ב סָעִיף א שוה ברכה. ר"ל ל"מ לשמור חקיו שבירכו בני מערבא משום שס"ל לילה לאו זמן תפילין וכתיב ושמרת את חוקיו פשיטא שאין מברכין כיון דקי"ל לילה זמן תפילין אלא אפי' כשחולץ בע"ש ב"ה דאז יש חיוב אפי' לדידן לחלוץ מכח והיה לך לאות ושבת וי"ט א"צ אות דהם גופן אות ס"ד דמברכין ע"ז ברכה אחרת קמ"ל דלא. והטעם כ' רבינו דכל שלא נלמד סילוק תפילין מושמרת א"צ ברכה. והקשה ב"י מה לנו מאיזה פסוק שנלמד מ"מ ליברך מעין קרא והיה לך לאות ותי' ב' תירוצים הא' דמכח והיו לך אין כאן איסור אלא א"צ להניח אז וק"ל דהא באמת יש כאן איסור דהא כ' הרא"ש בה"ק בשם הברצלוני אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט מטעם ושמרת וחלק עליו וכתב דהטעם מוהיו לך לאות ש"מ דלענין דינא דאיסור אין חולק עליו ועוד תי' דלית לן לברך אלא מה שמצינו בתלמוד דהיינו לשמור חקיו וכיון שזה אידחי לית לן לברוכי כלל וק"ל מ"ט לא תקנו באמת חכמי תלמוד ברכה אחרת ונל"ל דאין אנו נותנים הודיה להש"י אלא על מה שקדשנו במצות שנתן לנו והזהירנו בפי' עליה דהיינו ושמרת לדעת בני מערבא אבל האיסור לדידן מכח שהגיע עלינו קדושת שבת ונסתלקה קדושת תפילין והרי בלא"ה אנו מברכין על קדושת שבת וממילא נסתלקה קדושה אחרת תפילין:
א סָעִיף א אין לברך. ומטעם זה נכון לחלוץ התפילין בשמאל כי דבר הצריך ברכה נוטל בימין ועיין מ"ש השכנה"ג. ובני חייא מיישבו ע"ש:
ב סָעִיף א השמשות. עיין מ"א שהעלה דאם הניחן בשבת לשם מצוה עובר משום בל תוסיף אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם עיין מ"ש המ"א בסי' ש"ח ס"ק י"א ולפי מה שמחלק כאן לא הקשה שם מידי ולא ידעתי למה לא מתרץ שם כהאי חלוקא וק"ל. עי' בתשובת יד אליהו סי"ט. ובספר יד אהרן:
א סָעִיף א (ס"ק א') ע"ש ב"ה בב"י הטעם כו' דאמרינן בגמרא במערבא כל ע"ש אימת שהיו מסלקי' התפילין היו מברכין לשמור חקיו דס"ל כתנא דדרש קרא דכתיב בפ' תפילין ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה דתיב' ימים ממעט לילות דלילה לאו זמן תפילין ומדכתי' מימים דרשי' ולא כל ימים לאפוקי שבתות וי"ט דאין להניח בהם תפילין: ופליגי אמוראי כיון דכתיב בהאי קרא ושמרת אי הוא בחיוב עשה או לא תעשה שלא להניח תפילין בלילה ובשבת וי"ט לכן כשהיו מסלקים התפילין בערב או סמוך לשבת ויום טוב מברכים לשמור חקיו כלישנא דקרא ושמרת את החק' כו' אבל לדידן דקי"ל כמ"ד דלילה לאו זמן תפילין כמבואר בסי' שאח"ז ודרש האי קרא דושמרת את החקה לא קאי על תפילין כ"א על קרבן פסח לכן אע"ג דמדרבנן אין להניח תפילין בלילה כמ"ש בסי' שאח"ז מ"מ כיון דמן התורה זמן תפילין שוב אין לברך כשמסלקם בערב ואפי' בע"ש ועיו"ט: דבזה אנו מודים דשבת וי"ט לאו זמן תפילין ולאו מקרא דושמרת א"ה כו' אלא מדכתיב והיה לך לאות כו' לאפוקי שבת ויו"ט שהן גופן אות וכדאי' סי' ל"א א"כ כיון דמה"ת יש לסלק התפילין בע"ש ויו"ט ה"ל לברך: מיהו דאין לברך לשמור חקיו כיון דקרא ושמרת את החקה לא קאי על תפילין לדידן מ"מ הוי ליה לברך בנוסח אחר עז"כ הרב"י דמן התורה אפי' בשבת ויו"ט אין איסור להניחן שהתור' לא אמרה אלא דבשבת ויו"ט הם גופם אות וא"צ אות תפילין אבל אם ירצה להניחו בשבת ויו"ט אין בו איסור אלא מדרבנן אסור שמא יצא בהם כו' ומה"ט אין לברך אפי' כשמסלקן בע"ש ועי"ט: וגם סותר כו'. ר"ל מ"ש בסי' ל"א סותר למ"ש בסי' ש"ח:
א סָעִיף א ס"א אין לברך כו'. אע"ג דבנדה נ"א ב' וספ"ו דברכות אמרי' דבני מערבא היו מברכין כו' מפר"ת דווקא כשחולצן סמוך לשקיעת החמה ולמ"ד לילה לאו זמן תפילין דעובר בל"ת כמ"ש במנחות ל"ו ב' אבל אנן קי"ל כמ"ד לילה זמן תפילין כמש"ש הלכה ואין מורין כן וכר"ע דושמרת בחוקת הפסח הכתוב מדבר: אפילו כשחולצם כו'. ר"ל אע"ג דשבת ודאי לאו זמן תפילין כיון דלא נפקא לן מחוקה לא מברכין כמו ציצית דדוקא אתפילין היו מברכין משום דכתיב חוקה אבל אנן דילפינן מוהיה לאות כו' כמש"ש לא מברכינן וכמ"ש בירושלמי פ"ב דברכות כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חוקיו ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמ"ד בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא וכ' תוס' בנדה משום כיון דילפינן מושמרת אין חייב לסלקן ועב"י ומ"א ועיי' תוס' דנדה ודברכות ומנחות שם ועירובין צ"ו א':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.