א חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין בְּכָל שָׁעָה שֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, וִימַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה, וּכְשֶׁיֹּאמַר וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד, וּכְשֶׁיֹּאמַר וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל רֹאשׁ.
ב תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ חוֹלֵץ תְּחִלָּה מִשּׁוּם דִּכְתִּיב וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם. צָרִיךְ לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד יָנִיחַ בָּתִיק שֶׁל רֹאשׁ, וְעָלָיו שֶׁל יָד, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא לַהֲנִיחָם יִפְגַּע בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה.
ג מִנְהַג הַחֲכָמִים לְנַשֵּׁק הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת הֲנָחָתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן:
א סָעִיף א (א) בכל שעה - פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש דעל ידי כן נזכר עליהן תדיר ולא יבא לידי היסח הדעת ועוד כדי לתקנם שלא יזיזו ממקומן:
ב סָעִיף א (ב) שלא יסיח דעתו - ובעת התפלה א"צ למשמש בהם [מ"א לקמן בסימן מ"ד ועיין בפמ"ג]:
ג סָעִיף א (ג) בשל יד - דהש"י סמוכה לו למשמשו ואין מעבירין על המצות:
ד סָעִיף א (ד) תחלה - ואח"כ בשל ראש. ואם בעת משמוש הש"ר מצאהו שנשמט ממקומו ונודע לו אז שהש"י ג"כ נשמט ממקומו צריך להחזיר הש"י תחלה על מקומו מקרא וקשרתם לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך וכנ"ל בסימן כ"ה ס"ו:
ה סָעִיף ב (ה) חולץ תחלה - אחר שמסיר ג' כריכות מהאצבע:
ו סָעִיף ב (ו) מעומד - ה"ה הסרת הכריכות של האצבע ולמנהגינו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחולצן מעומד דכהנחתן כך חליצתן. ויש מהחכמים שהיו נוהגין לחלוץ התש"ר ביד שמאל שהיא ביד כהה להראות שקשה עליו חליצתן ואם הוא איטר יד שכל מלאכתו בשמאלו חולצן בימינו כדי שלא לעשות החליצה במהירות:
ז סָעִיף ב (ז) ועליו של יד - כתב הב"ח וכן הט"ז לעיל בסימן כ"ה סק"י דהיינו שיעשה תיק ארוך וצר שיהיו מונחים זה על גבי זה והמ"א כתב דיותר טוב ליתן התפילין זה בצד זה וכן נוהגין ומה שכתב המחבר ועליו של יד פירושו שיתנו קצת לצד מעלה כדי לפגוע בהם תחלה ובספר שולחן שלמה כתב דטוב שיהיו התש"י בצד ימין של התיק ג"כ מטעם זה. ויש נוהגין לעשות שני כיסין אחד לשל יד וא' לש"ר אך גם בשני כיסין יותר טוב שיזהר ליתן הכיס של יד קצת לצד מעלה כדי שיפגע בהם תחלה ולא יעביר על המצות דדעת הט"ז לעיל בסימן כ"ה דגם ע"י כיס שייך מעביר על המצוה ועיין במ"א בסימן כ"ה סק"א. אותן בני אדם הנוהגין לעשות תיקין להתפילין יש להם לסמן איזה שייך לש"ר ואיזו לשל יד כדי שיזהר בהם ולא יוציא הש"ר תחלה מהתיק גם דכיון דש"ר קדושתו חמורה יזהר עי"ז שלא לשנות אח"כ התיק ליתן בו של יד אלא א"כ התנה מתחלה וכדלקמן בסימן מ"ב:
ח סָעִיף ב (ח) תחלה - ולא יצטרך להעביר על המצוה. ונכון ליזהר שלא יחלוץ של יד עד שיניח ש"ר בתוך התיק כדי שלא ישכח ויניח של יד תחלה בתוך התיק:
ט סָעִיף ג (ט) ובשעת חליצתן - כשמקפל התפילין לא יכרוך הרצועות על הבתים אלא בצדדי הבתים על התיתורא ויש נוהגין לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה. וכשכורכן על צדדי התפילין צריך לאחוז התפילין בידו ולגלול הרצועה עליהן ולא לאחוז הרצועה בידו ולגלול התפילין לתוכה. גם כשנוטל התפילין מכיסן לא ינערם אלא נוטלן בידו מתוך הכיס. תיק תפילין אסור בשל שעטנז כמו מטפחת ספרים [פמ"ג]:
א סָעִיף א בכל שעה. פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש שלא ישכחם [ב"ח] ועמ"ש סי' כ"ה סי"ב:
ב סָעִיף ב תש"ר. חולץ תש"ר אחר שמסיר הרצוע' מהאצבע [גלי רזיא]:
ג סָעִיף ב מעומד. וה"ה הכריכות של אצבע וש"י מיושב דכהנחתן כך חליצתן כמ"ש סי' כ"ה סי"א בהג"ה (כתבי האר"י) וא"כ למנהגנו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחלצן מעומד, כ' בשל"ה שראה רבו שחלץ תש"ר ביד שמאל והטעם שמראה שקשה עליו חליצתן מפני שמצותן כל היום אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצן אחר התפלה ולכן חולץ בשמאל ועמ"ש סי' קכ"ג ס"ג:
ד סָעִיף ב בתיק. כתב הב"ח שיעשה תיק צר שיהיו מונחים זה ע"ג זה ול"נ כיון דש"ר קדושתו חמור' כמ"ש סי' מ"ב אסור להניח ש"י עליו כמ"ש בי"ד ססי' רפ"ב ואפשר דלא קפדינ' אלא בתורה ובנביאים שתורה קדושתה חמורה ביותר אבל בדבר אחר לא קפדי דהא מותר להניח כתובים ע"ג נביאים ונביאי' ע"ג כתובים אף על גב דאין קדושתן שוה וכמ"ש סי' קנ"ג מ"מ נ"ל דמ"ה נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה ומ"ש כאן ועליו פי' שיתנו קצת לצד מעלה ונהגו לסמן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה אסור לשנות אח"כ הכיס ליתן בו ש"י מיהו אם התנה בתחלה שרי כמ"ש סי' מ"ב: נהגו לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה [מט"מ בשם ס' המוסר] ואין להניח הרצועות על הבתים [גלי רזיא] ואף על גב דלכאורה משמע דשרי מידי דהוה אמטפח' שכורכים סביב הס"ת ועוד דהתו' כתבו בב"ב פ"ק דכשמדבק תנ"ך בכרך א' גולל מתחלתו לסופו דגנאי הוא לס"ת שיכרך סביב לנביאים דנעשה כשומר לנביאים עכ"ל אם כן ה"נ הרצועות נעשו שומרים לתפילין מ"מ דבריהם צל"ע דהא איתא במגילה דף כז מברך היכי כרכי' הא קיתיב דפא אחברי' פי' כשגוללין ס"ת מניחין דף א' על חבירו אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי ע"כ פי' שרי להניח חומשין ע"ג חומשין או תורה ע"ג תורה ולדבריהם ק' מאי ראיה מייתי דגבי כריכה נעשה א' שומר לחבירו ולשנא דקאמר הא קיתיב דפא אחבריה משמע דעיקר הקפידא מה שא' מונח על חבירו ומי הגיד להם סברא זו דנעשה א' שומר לחבירו ובחידושי הרשב"א פ"ק דב"ב דף י"ד כ' דוקא היכא דלא אפשר מניחים חומש א' ע"ג חבירו אבל היכא דאפשר בענין אחר אסור להניח א' ע"ג חבירו וכ"מ הכא דאסור לכרוך הרצועות על התפילין ואפשר לומר דבהנחה כיון דלא נעשה שומר אסור להניח א' עג"ח אלא היכא דלא אפשר אבל בכריכ' דנעש' שומר היכא דאין הקדושות שוות מוטב שיהיה הקדושה קלה מבחוץ כדי שיעשה שומר לחבירו דיותר קפדי' אשומר ממה שיהיה מונח תחת חבירו, ובגמרא דמגילה ה"פ הא קיתיב דפא אחברי' פי' ונעשה אחד שומר לחבירו אלא כיון דא"א שרי ה"נ כו' ומ"מ נ"ל דברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדין אסור להניח למעלה: לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין כמ"ש סי' קמ"ז ס"ה ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו [מט"מ ס"ח]:
א סָעִיף א שעה. פי' בכל שעה שנזכר מהם חייב למשמש ב"ח מ"א. ע"ל סי' מ"ד ס"ק א' ובספר הכוונות הזהיר מאוד בענין היסח הדעת דאין פגם גדול מזה:
ב סָעִיף ב תחלה. קודם שמסיר הרצועה מהאצבע. גלי רזיא מ"א (אמר המגיה נ"ל שט"ס הוא במ"א וצ"ל וקודס יסיר הרצועה וכו'):
ג סָעִיף ב מעומד. ה"ה הכריכות של אצבע. ולמנהגינו שמניחין של יד מעומד צריף ג"כ לחולצן מעומד דכהנחתן כף חליצתן ונהגו לכורכם ככנפים ע"ש. כנפי יונה מט"מ:
ד סָעִיף ב בתיק. בתשובת בנימין זאב סי' (רפ"ט) [קפ"ט] כ' שיעשה הכיס או התיק צר כדי שיהיו זה על זה וכ"כ הב"ח וט"ז סי' כ"ה ס"ק י' והמ"א כ' דיותר טוב להניחם זה אצל זה ויעשה סימן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה מש"י אסור להניח של יד על ש"ר. אין להניח הרצועה על הבתים אלא על הצדדים. לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו. ס"ח מ"א:
א סָעִיף א (ס"ק א) בכל כו' שנזכר בהם כו' (ב"ח) וראייתו כתב דהא ילפינן מציץ שאין בו אלא שם א' אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה שמות עאכ"ו. א"כ מהאי ילפותא לא שמעי' כ"א שלא יסיח דעתו מהן אבל שימשמש בהן לא שמעינן ועוד וכי כל שעה שיהיו התפילין עליו לא יסיר ידו מתפל' של יד וש"ר אתמהה אע"כ צ"ל בכל שעה שנזכר כו': שלא ישכחם ויסיח דעתו מהן ואם לא נזכר בהן מ"מ זה לא מיקרי היסח הדעת וכמ"ש מ"א סי' מ"ד ס"ק ב' ע"ש:
ב סָעִיף ב (ס"ק ג) מעומד וה"ה הכריכו' של אצבע צ"ל מעומד כמו שצריך לעשות בשעת כריכות שצריך לעמוד וכמ"ש סי' כ"ה ס"ק י"ח: ולכן חולק בשמאל דבשמאל א"א למהר החליצה כמו בימין וא"כ באיטר יחלוץ בימין כל אדם ובזה תלוי ודאי לכ"ע אי עוש' כל מלאכתו בשמאל מקרי איטר אף שכותב בימין מ"מ כיון שעושה כל מלאכתו בשמאל אם יחלוץ בשמאל יעשה החליצה במהירות: ועמ"ש סי' קכ"ג לענין הפסיעות שכשפוסע לאחריו בסוף תפלת י"ח מה"ט יפסע ברגל של שמאל תחלה:
ג סָעִיף ב (ס"ק ד) בתיק כו' כמ"ש בי"ד דאסור להניח נביאים ע"ג תורה מה"ט הואיל ותורה קדושתה חמורה מנביאים: אבל בד"א לא קפדי' אע"ג דא' קדוש קצת יותר מחבירו כיון דאין קדושת' מרובה הרבה מחבירו דאין קדושתן שוה וכמ"ש ר"ס קנ"ג ע"ש במ"א בשם הר"ן דדברי הנביאים מקרי דברי קבלה שקבלו מפי הגבורה ע"י נבואה וכתובים מקרי דברי קדושה הואיל ונאמרו ברוח הקודש לכן דברי הנביאים יותר קדושים מכתובים: ונהגו לסמן כו' ר"ל כשעושים שני כיסים זה אצל זה א' לש"ר וא' לש"י: נהגו כו' ע"ש כ"י ר"ל ע"פ עובדא שהובא בשבת דמ"ט דאלישע בעל כנפים מצד הסכנה כשפגע בו סרדיוט א"ל אלישע שאין לו תפילין אלא כנפי יונה ונעש' נס ונדמה לו לגוי כאלו הם כנפי יונה ומסיק הש"ס דמה"ט אמר כנפי יונה משום שישראל נמשלו ליונה והמצות מגינות על ישראל כמו הכנפים ליונה וא"כ לא הוציא שקר גמור מפיו: ואין להניח כו' על הבתים דהבתים קדושתן חמורה מהרצועות: מ"ד אמטפחת כו' וה"ט דמטפחת היה שומר לתורה וכדמסיק אח"ז: בב"ב. פ"ק סוף דף י"ג ע"ב: גולל מתחלתו כו' ר"ל שמתחיל לגלול מבראשית ברא דהיינו תורה ועי"ז התורה בפנים ונביאים ע"ג התורה: דגנאי כו' ר"ל דאי יעשה איפכא שיתחיל לגלול מנביאים ויהיו הנביאים מבפנים והתורה ע"ג: מיכרך היכי כרכי' ר"ל שבא הש"ס ליתן טעם אהא דקתני בברייתא דמותר להניח תורה ע"ג תורה וחומשים היינו שנכתב כדין ס"ת אלא שלא נכתב כ"א חומש א' לבד מחמשה חומשי תורה ע"ג חומשין: ה"נ כיון דל"א כו' וצ"ל דזה מקרי לא אפשר דא"א ליזהר כ"כ גם עכ"פ קדושתן שוה: דגבי כריכה נעשה א' שומר לחבירו משא"כ כשא' מונח על חבירו תורה ע"ג תורה או חומשים ע"ג חומשים דאין א' נעשה שומר לחבירו וא"כ י"ל אע"ג דלא אפשר לא הותר לנוח א' על חבירו דאיכ' בזיון לתחתון: ולישנא דקא' כו' ר"ל דאין לפ' דהכי דייק הש"ס מכריך היכי כרכי' דהאיכ' בזיון לעליון דנעשה שומר לתחתון אע"כ משום דלא אפשר שרי ה"ה דמותר להניח תורה ע"ג תורה כו' דלא הוי שומר וא"כ איכא בזיון לתחתון מ"מ משום דלא אפשר שרי וע"ז כ' מ"א דל' הש"ס אינו משמע כן מדקא' הא קיתיב כו' משמע דעיקר ההקפדה כו' ובעי להוכיח כמו שמותר לכרוך אע"ג דמונח על התחתון ואיכ' בזיון לתחתון אפ"ה משום דלא אפשר שרי וה"ה הכא בתורה ע"ג תורה כו' וא"כ מוכח דלית' לסברת התו' דנעשה שומר וא"כ אין היתר להניח הרצועות ע"ג הבתים: וא"ל דבהנחה כו' והיינו כמ"ש רשב"א: אבל כו' והוא כסברת התוס' דלעיל דיותר קפדי' אשומר כו' ר"ל דזה יותר בזיון מה שיהי' שומר לדבר אחר מבזיון שיהיה חבירו מונח עליו והוא יהיה התחתון ולכן עדיף כשדבוק תנ"ך בכרך א' שיהיה נגלל מתחלתו לסופו ויהי' הנביאי' שומר לתורה מה שיגלל מסופו לתחלתו ויהיה התורה שומר לנביאים. ואף דעכשיו כשגולל מתחלתו לסופו התורה למטה ונביאים עליו: ובגמר' דמגלה כו' היינו קושית מ"א דלעיל ה"פ הא קיתיב כו' ר"ל מה שלעיל לא היה נראה למ"א כן דלישנא דהש"ס לא משמע כן כמ"ש לעיל מ"מ ע"צ הדוחק הוצרך לפרש כן דהש"ס יליף בק"ו הא קיתיב דפא כו' ונעשה העליון שומר ואיכא בזיון לעליון ולזה יש יותר לחוש כמ"ש מ"א ואפ"ה היכי דלא אפשר מותר כ"ש דמותר להניח תורה ע"ג תורה דבזיון זה הוא לתורה התחתונה שאינו כ"כ גדול כ"ש שיש להתיר במקום דלא אפשר. ומ"מ נ"ל דברצוע' כיון דאפש' להניח על הצדדים אסור כו' אע"ג דמגמרא הנ"ל לא מוכח דהיכי דאפשר אסור אלא היכי דקדושתן שוה אבל כשאחת קדושתה קלה מחבירו י"ל אפילו היכי דאפשר רשאי להניח הקדושה קלה למעלה שתהיה שומר לקדושה חמורה מ"מ כ' מ"א כן מסברא דנפשיה דסברת נעשה שומר לחבירו לא ברירא ליה כ"ה כמ"ש תחלה לכן היכא דאפשר לא רצה להתיר אפילו שתהיה קדושה קלה שומר לקדושה חמורה אולם מדנקט מ"א אפשר להניחן על הצדדים וכן מ"ש תחלה בשם גליא רזיא ואין להניח הרצועות על הבתים משמע דעיקר הקפידא על הבתים שקדושתן חמורה הרבה אבל מן הצדדי' דהיינו על התיתורא אף דקדוש יותר מרצועות וכמ"ש ט"ז לעיל ס"ק ט' מ"מ יש לומר דמותר להניח הרצועות על התיתורא: לא יאחוז כו' סי' קמ"ז שכתב מוטב תגלל המטפחת סביב הספר תורה ולא יאחוז המפה בידו ויגלול הספר תורה סביב דאיכא בזיון לס"ת:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.