Shulchan Aruch, Orach Chayim 34 — שולחן ערוך, אורח חיים לד
א סֵדֶר הֲנָחָתָן בַּבָּתִּים, לְרַשִׁ"י וְהָרַמְבָּ"ם קַדֵּשׁ מִשְּׂמֹאל הַמֵּנִיחַ, בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְאַחֲרָיו כִּי יְבִיאֲךָ בְּבַיִת שֵׁנִי, וּשְׁמַע בַּבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ בַּבַּיִת הָרְבִיעִי, שֶׁהוּא בַּיִת הַחִיצוֹן לִימִינוֹ. וּלְרַבֵּנוּ תָּם בַּבַּיִת הַג' וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וּבַבַּיִת הַד' שֶׁהוּא הַחִיצוֹן שְׁמַע, וּמִנְהַג הָעוֹלָם כְּרַשִׁ"י וְהָרַמְבָּ"ם.
ב יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה שְׁתֵּי זוּגוֹת תְּפִלִּין, וְיָנִיחַ שְׁנֵיהֶם, וִיכַוֵּן בַּהֲנָחָתָן בְּאוֹתָם שֶׁהֵם אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא אֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתִי, וְהַשְּׁאָר הֵם כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהָנִיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין, וְכֵן בַּזְּרוֹעַ וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמָּקוֹם וּלְהָנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, יָנִיחַ כְּדִבְרֵי הָאֶחָד שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ (וִיסַלְּקֵם מִיָּד) וְיָנִיחַ הָאֲחֵרִים עַל סְמַךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, וְאִם (וְיֵשׁ אוֹמְרִים) לֹא יוּכַל לְהָנִיחַ בְּבַת אַחַת, יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ"י, וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְיִהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְאַחַר הַתְּפִלָּה יָנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה וְיִקְרָא בָּהֶם שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ.
ג לֹא יַעֲשֶׂה כֵן אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת.
ד לֹא יָנִיחַ ב' הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד שֶׁהָאֶחָד מֵהֶם הוּא חֹל, וְאָסוּר לַהֲנִיחוֹ בְּכִיס תְּפִלִּין, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שְׁנֵי כִּיסִין, וְסִימָן לְכָל כִּיס, שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁל זֶה בָּזֶה:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
The order of the four passages inside the tefillin according to Rashi and Rabbeinu Tam, wearing both pairs, and keeping the two pairs apart.
seif 1 The Mechaber writes that according to Rashi and the Rambam, the passages go into the batim (the four compartments of the tefillin shel rosh) in a set order. Kadesh Li goes in the outer compartment on the left of the person wearing them. Vehaya ki yeviacha goes in the second, Shema Yisrael in the third, and Vehaya im shamoa in the fourth, which is the outer compartment on his right. According to Rabbeinu Tam, Vehaya im shamoa goes in the third compartment and Shema in the fourth, outer one. The Mechaber writes that the general custom follows Rashi and the Rambam. The Gra cites a responsum of the Ramban that argues at length for Rashi's view and records acting on it, and the Gra concludes that this is the main view.
The Taz explains that both views read the same baraita. It puts Kadesh and Vehaya ki yeviacha "on the right" and Shema and Vehaya im shamoa "on the left." The "right" is the right of a reader standing opposite the wearer, which is the wearer's left. Rashi reads the four passages as one sequence. Rabbeinu Tam places Shema at the far edge on the wearer's right, with Vehaya im shamoa beside it, so the two passages that begin with "Vehaya" stand next to each other in the middle.
The Magen Avraham and the Mishnah Berurah add that even when the wearer is left-handed, left and right are counted as they are for everyone. The reason is that the order is set so that the reader facing the wearer reads the passages in the order of the Torah. They also note that Rabbeinu Tam agrees the passages are written in the order of the Torah. So on the single parchment of the tefillin shel yad (arm), one writing for Rabbeinu Tam leaves a blank space for Vehaya im shamoa. He writes Shema at the end of the parchment, and then writes Vehaya im shamoa in the space. The Mishnah Berurah adds that by all views, a passage put in the wrong compartment makes the tefillin invalid. He writes that the Beit Yosef and the later poskim hold Rashi's view to be the main one, and that the Gra agrees.
The Aruch HaShulchan records that great early authorities differed on this. The Rosh and the Tur write that Rav Sherira Gaon and Rav Hai Gaon held like Rabbeinu Tam. He also cites the Mordechai and other Rishonim, who report that tefillin found at the grave of Yechezkel the prophet were in Rashi's order. He writes that the whole world took Rashi's view as halacha. Even those who wear Rabbeinu Tam's tefillin say the bracha only on Rashi's and pray in them. Based on the Zohar, he explains that both orders are true according to the intent of the Torah. In the present time Rashi's order is more fitting, and Rabbeinu Tam's order belongs to the time to come.
seif 2 The Mechaber writes that a yerei shamayim (a person who fears Heaven) fulfills both views. He makes two pairs of tefillin and puts on both. He has in mind that he fulfills his obligation with the pair made according to the halacha, and that the other pair is only like straps. This works because the head has space for two tefillin, and so does the arm (following the Gemara in Eruvin, as the Gra notes). The Magen Avraham explains that this is not bal tosif (the prohibition of adding to a defined mitzvah), because either way one of the two pairs is invalid. The Mishnah Berurah adds a second reason: each pair stands by itself. Wearing two kosher pairs, however, does violate bal tosif. So does a tefillin shel rosh (head) made with five compartments. The Taz holds that adding a separate pair is forbidden only by the Rabbis. They forbade it only where one intends both pairs for the mitzvah together.
On placement, the Taz rules that Rashi's tefillin go in the main place for tefillin, lower and toward the face, with Rabbeinu Tam's above them. His reason is that it is not certain that there is room for two. The Mishnah Berurah rules the same way. He cites the Arizal's practice: on the arm, Rashi's tefillin go toward the shoulder and Rabbeinu Tam's toward the hand, both on the upper-arm muscle. Rabbeinu Tam's straps are covered by Rashi's, and Rabbeinu Tam's tefillin are smaller.
The Mechaber continues that if one does not know how to set both pairs in place together, he puts on the tefillin shel yad and shel rosh of one view. He then puts on the other pair, relying on the first bracha. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah explain the first case. He places both tefillin shel yad together, says the bracha, and tightens them at once, and does the same for the head, so that both pairs are close to the bracha. If tightening them together would not let him set each one in its proper place, he puts on one pair and then the second right after it, without a break. The first bracha then covers the second pair. The Mishnah Berurah adds that he may not put on both tefillin shel yad first and then both tefillin shel rosh. That would put the second tefillin shel yad between the tefillin shel yad and shel rosh of the first pair. He notes that the Mechaber does not say which pair gets the bracha, and the later poskim prefer joining the bracha to Rashi's tefillin. He also writes that the correct text omits the words "and remove them at once."
The Mechaber then writes that if one cannot wear them at once, he puts on Rashi's tefillin and says the bracha on them. He wears them during Kriyat Shema and Tefillah. After Tefillah he puts on Rabbeinu Tam's without a bracha and reads Shema and Vehaya im shamoa in them. The Taz explains that the earlier approach is the Semag's, and this one comes from an Ashkenazi responsum that holds Rashi's tefillin to be primary. Since the two approaches contradict each other, the Taz holds the text should read "and some say." The Aruch HaShulchan reads the Beit Yosef's words the same way. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah explain that "cannot" means he cannot wear both together even one after the other. For example, a wound leaves no room for both, or he is embarrassed by people who mock him. The Mishnah Berurah adds two points. First, he should put on Rabbeinu Tam's only because of the doubt, not as a plain act of the mitzvah. Second, citing the Pri Megadim, he explains that "after Tefillah" does not mean right after Kedushah of Shemoneh Esrei, since he holds that one must also listen to the chazzan's repetition. The Aruch HaShulchan writes that wearing two pairs at once is possible only with very small tefillin, not with ours.
seif 3 The Mechaber writes that only a person who is established and known for chasidut (piety) does this. The Mishnah Berurah explains that this applies even if he puts them on only after Tefillah. Since everyone follows Rashi, being strict here looks like yuhara (arrogance), unless he is known to be strict in other matters too. He cites responsa ruling that a man who wore Rabbeinu Tam's tefillin after Tefillah in front of the congregation had to stop. The Aruch HaShulchan writes that in his day wearing Rabbeinu Tam's tefillin had spread in several countries. He holds there is no arrogance in it, that anyone may do so, and that a blessing will come upon him. [ed. Rabbeinu Tam tefillin is prevalent today with Chasidim, such as Chabad]
seif 4 The Mechaber writes that the two pairs are not kept in one tefillin bag, since one of them is chol (not holy) and may not be put in a tefillin bag (following the Gemara in Berachot, as the Gra notes). One makes two bags, each marked, so that one pair is not put into the other's bag. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah permit one bag if it was made from the start to hold both. That counts as if a condition had been made. The Mishnah Berurah adds that both pairs may go in the tallit bag, since that bag also holds something not holy, the tallit.
He also forbids swapping the bags between the two pairs, and certainly the compartments, straps or parchments, once the tefillin were worn even once for the mitzvah. This holds even if a condition was made at the start. Some later poskim permit taking a strap from Rabbeinu Tam's tefillin for Rashi's when there is no other, but never the reverse. If one happens to take out Rabbeinu Tam's bag first, he may set it aside and take Rashi's first. Since for us Rashi's tefillin are primary, this is not passing over a mitzvah. Still, he should avoid the situation from the start. Rabbeinu Tam's tefillin are not worn on Chol HaMoed. On Tisha B'Av, whoever wishes may wear them at Mincha.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/34 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) סדר הנחתן - דע דלכו"ע אם החליף איזה פרשה שנתנה שלא בביתה המיוחד לה פסולין אף דיש ד' פרשיות בד' בתים וכ"ש אם נתן שתי פרשיות בבית אחד: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) המניח - ואפילו אם המניח הוא איטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ולר"ת - כתבו הפוסקים דגם ר"ת מודה דבעינן כתיבתן כסדר שהם כתובין בתורה שהוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע אלא דפליג ארש"י לענין הנחתן בבתים וע"כ הרוצה לכתוב תפילין לדעת ר"ת יכתוב בשל יד שהם בקלף אחד קדש והיה כי יביאך ויניח חלק והיה אם שמוע ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע ובש"ר יכתבם בארבע קלפים כסדר ממש ויסדרם בבתים. קדש. והיה כי. והיה אם. שמע. ולענין דיני פתוחות וסתומות בהתפילין איך להתנהג לדעתו כבר ביארנו לעיל בע"ה בסימן ל"ב עי"ש: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) כרש"י והרמב"ם - וכתב בב"י ושאר אחרונים דכן עיקר וכן הסכים הגר"א בביאורו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה (ה) ויניח וכו' - והנוהג כן להניח ב' זוגות תפילין יניח של רש"י למטה לצד הפנים ושל ר"ת למעלה. וכ"כ האר"י ז"ל שיכניס תחלה של רש"י ויעמידם לצד הכתף ואחריהם של ר"ת לצד היד ושניהם על הקיבורת ויניח בראשו של רש"י למטה ושל ר"ת יותר למעלה ושניהם במקום הראוי לתפילין והרצועות דר"ת יהיה מכוסה תחת רצועות דרש"י שלא יתגלו רק רצועות דרש"י ותפילין דר"ת יהיו קטנים מתפילין דרש"י עיין ספר הכוונת תפילין פרק י' י"ב. מי שמניח תפילין של יד של דעת ר"ת ותש"ר כדעת רש"י והרמב"ם אם יוצא ידי חובתו פסק שבות יעקב ח"א סי' ב' דאינו יוצא אליבא דכו"ע אבל בשעת הדחק מותר להניחם כך דהא בשעת הדחק יוצא אם מניח אחת לבד ומ"מ לא יברך רק על אותו שנכתבה ע"פ מנהגינו כדעת רש"י והרמב"ם ואם של ראש נכתבה ע"פ דעת רש"י יש להניח של ראש תחילה וכשחולץ חולץ של יד תחלה עי"ש: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) שניהם - יחד על היד ויברך ויהדקם בבת אחת וה"ה בשל ראש כדי שתהיה הנחת שתיהם סמוך להברכה: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) באותם שהם וכו' - דלא יוכל לכוין בשתיהם בעת ההידוק שמהדקן יחד לשם תפילין דהרי אחד מהם אינו תפילין וי"א עוד דיש בזה משום בל תוסיף עכ"פ מדרבנן: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) בעלמא - שהרי ממ"נ אחד מהם פסול וכנ"ל בס"ק א' ודוקא בזה אינו עובר על בל תוסיף שיש בזה שתים למעליותא א' שאחד מהם הוא פסול ב' שכל אחד עומד בפ"ע אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים או שהתפילין של ראש עשה של ה' בתים בין שעשהו מתחלה של ה' או שעשהו של ד' וחיבר לו אח"כ עוד בית אחד עבר בזה על הלאו דבל תוסיף ועיין בביאור הגר"א שמשמע מדבריו דאפילו אם הבית החמישי לא חיבר אותו לגמרי עם הד' בתים רק בקשירה בעלמא אפ"ה פסל להתפילין עי"ז וממילא עבר הלאו דבל תוסיף: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) שניהם יחד - פי' כשיהדק שניהם בבת אחת לא יוכל לכוין המקום שיהיה כל אחד מונח על מקומו כדין ע"כ צריך לקשרם עכ"פ תיכף זה אחר זה בלי הפסק ויהיה מועיל הברכה שבירך מתחלה גם על תפילין השניים וזהו מה שכתב המחבר בסמוך ויניח האחרים על סמך וכו' דהיינו שיניח הזוג השני אצל הזוג הראשון וכנ"ל אך שלא בהנחה אחת: ש"ע סָעִיף ב
י (י) יניח - כדברי האחד של יד ושל ראש ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ואם לא יוכל וכו' כצ"ל ולא גרסינן ויסלקם מיד: ש"ע סָעִיף ב
יא (יא) כדברי האחד - המחבר סתם דבריו ולפי הכרעת האחרונים טוב יותר שיסמוך הברכה להתפילין דרש"י: ש"ע סָעִיף ב
יב (יב) של יד ושל ראש - להמחבר בברכה אחת ולפי מנהגינו בב' ברכות וכנ"ל בסימן כ"ה ואח"כ יניח אצלם זוג שניה. ואע"פ שמפסיק ביניהם בהנחת הש"ר של הזוג הראשון וגם בהברכה שמברך עליה לפי מנהגינו אפ"ה ש"ד דהשני ברכות על תרווייהו קאי אבל לא יוכל להניח מתחלה השתים של יד משתי הזוגות ואח"כ השתים של ראש דנמצא מפסיק בין הש"י להש"ר בהנחת השניים: ש"ע סָעִיף ב
יג (יג) לא יוכל - פי' אפילו בזה אחר זה לא יוכל להניח בב"א כגון שיש לו מכה ואין לו מקום לשתיהן או שמתבייש מפני הבריות המלעיגין עליו יניח של רש"י ויברך עליהם וכו' דהם העיקר לדינא ושל ר"ת יניח אחר התפלה כדי לצאת לד"ה ועיין בביאור הלכה שהוכחנו דמאוד צריך להזהר שלא יכוין בהנחתם רק משום ספקא ולא בסתמא לשם מצוה: ש"ע סָעִיף ב
יד (יד) ואחר התפלה - היינו כדין המבואר לעיל בסימן כ"ה סי"ג ולא כאלו החולצין תפילין דרש"י ומניחין דר"ת תיכף לאחר קדושה של י"ח ובאמת מלבד שעושין שלא כדין המבואר לעיל בסימן כ"ה סי"ג גם צריך לכוין בתפלת י"ח להש"ץ לא לעסוק בדבר אחר [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף ב
טו (טו) שמע והיה א"ש - אבל א"צ פ' ציצית כי חששא דשמא העיד עדות שקר כבר תיקן בב' פרשיות ועיין בפמ"ג דמשמע מיניה דכן יש לנהוג המניח תפילין דר"ת שיניחנו רק לאחר שסילק דרש"י. ופשוט דמי שלובש כל היום תפילין שנכון יותר שילבוש תפילין דרש"י: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
טז (טז) כן - היינו אפילו אם ירצה להניחם רק אחר התפלה וכתב הבה"ט באיש אחד שהיה נוהג להניח תפילין דר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מחזי כיוהרא פסק בתשובת מהר"ש הלוי דמחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו וכ"כ בתשו' שבות יעקב ח"ב סימן מ"ד שאפילו אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחן כ"א בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
יז (יז) בחסידות - שכיון שהעולם נוהגין כרש"י נראה כיוהרא מי שחושש להחמיר ע"ע בזה אם אינו מוחזק שמחמיר ע"ע ג"כ בשאר דברים: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יח (יח) לא יניח - ומיירי שהוזמן הכיס תחלה רק לדעת אחד מהם אבל אם נעשה מתחלה להניח בו שניהם שרי: ש"ע סָעִיף ד
יט (יט) בכיס אחד - של תפילין כדמסיים אבל בתיק הטלית מותר להניח שניהם אפילו הם בלא תיק דהרי התיק מיוחד גם לדבר חול דהוא הטלית: ש"ע סָעִיף ד
כ (כ) הוא חול - וממילא דאסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא. ואם לא הניחם אדם מעולם עליו לשם מצות תפילין יוכל להחליפם ואם הניחן אדם עליו אפילו פ"א לשם מצות תפילין והיו מסודרין ע"פ דעת אחד מהם ר"ת או רש"י אסור להחליפן שוב אח"כ ואפילו אם התנה עליהן מעיקרא להחליפן כשירצה לא מהני דמקודש לחול לא מהני תנאי (אחרונים). כ' הפ"מ דאם מצא רצועות ואינו יודע אם הם של רש"י או של ר"ת יוכל להניחם לפרשיות של רש"י דרובא מניחין של רש"י ואנן סבירא לן ג"כ דרש"י עיקר ומעלין בקודש. ועיין בבאר היטב ובביאור הלכה. ויש מן האחרונים שמקילין יותר דלדידן דסוברין דרש"י עיקר וכנ"ל יוכל להחליף וליטול רצועה משל ר"ת לרש"י כשאין לו אחרת אבל משל רש"י לר"ת אסור ליטול בכל גווני. ואם נזדמן שהוציא כיס של ר"ת תחלה יעבירם כי לדידן רש"י עיקר ולא הוי בזה אין מעבירין על המצות ואעפ"כ לכתחלה יזהר שלא יבוא לכך. בחוה"מ אין להניח של ר"ת. ובט"ב למנחה יניחם הרוצה: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א משמאל המניח. נ"ל באיטר אזלי' בתר ימין ושמאל דעלמא דהא אמרי' בגמרא הטעם שיהא קדש בימין הקורא שיהא קורא כסדר הכתוב בתורה: ש"ע סָעִיף א
ב ולר"ת וכו'. ומ"מ צריך לכתבו כמ"ש סי' ל"ב ס"א בהג"ה ולכן צריך שיניח חלק פרשה והיה אם שמוע ויכתוב פ' שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פ' והיה אם שמוע באמצע: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג כרצועות בעלמא. שהרי ממ"נ א' מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף כדאי' ריש פ"י דערובין וכ"כ ב"י בשם המ"מ ובלבוש והל"ח נסתפקו בזה ופשוט דאישתמיטתיה דברי המ"מ הנ"ל והגמרא הנ"ל ומ"ש מההיא דהנחנקין אין ראיה דהתם כ' פ' אחרת א"כ לא שייכא כלל לתפילין אבל בשני זוגות כשרים עובר על בל תוסיף ועסי' י' ס"ו: ש"ע סָעִיף ב
ד ואם אינו יודע כו' ואם לא יוכל וכו'. צ"ע דהיינו מציעתא ועוד דגם ברישא דרישא שיודע לכוין המקום אינו מברך אלא על א' מהם ובל"ח נדחק בזה, ול"נ דה"פ דברישא קאמר שיניח שניהם יחד על היד ויברך ויהדקם בבת א' וה"ה בש"ר ואח"כ קאמר ואם אינו יודע לכוון המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת א' לא יוכל לכוון המקום וצריך לקשרם זאח"ז יניח כדברי הא' ש"י וש"ר וכו', וכ' המרדכי אף על פי שמפסיק בברכת ש"ר בין ברכה ראשונה של יד לשל שניה שרי: ש"ע סָעִיף ב
ה שאם לא יוכל כו'. אפי' בזאח"ז לא יוכל להניחם בבת אחת כגון שיש לו מכה כמ"ש סי' כ"ז ס"ז או שמתבייש מפני הבריות המלעיגין עליו: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ו לא יניח וכו'. ואם עשאו מתחלה להניח בו שניהם שרי דהוי כאלו התנה כמ"ש סי' מ"ב: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א משמאל המניח עמ״א עיין מנחות ל״ד ב׳ הקורא קורא כדרכו לפי׳ רש״י שהם כתובות בתורה ולר״ת כסדר שמונחים ואיך שיהיה בתר ימין ושמאל דקורא אזלינן. ומיהו הא דפריך והתנא איפכא ול״מ באיטר דמ״מ ימין ושמאל דידיה כו׳ לכן הוכיח מהקורא דבתר קורא אזלינן ובתר ימין ושמאל דעלמא וה״ה בשל יד נמי יניח ראש קדש לצד שמאל יותר בשמאל דעלמא לצד חוץ שיקרא כסדר ובאיטר ראש קדש יותר לשמאל ובפנים המניח לא לצד ימין וחוץ של מניח: ש"ע סָעִיף א
ב ולר״ת עמ״א ולפ״ז סוף והיה כי יביאך יניח פחות ט׳ אותיות חלק והיה אם שמוע ג״כ פחות ט״א ובסוף והיה אם שמוע ט״א שלימות ויתחיל שמע בראש הדף כמ״ש בסימן ל״ב ובזה א״ש מ״ש הדרישה בשם מורו דמבימה של קבר יחזקאל אין ראיה כרש״י דשמא כר״ת וגנזום ולק״מ קושיית הב״ח יחליפם דיש שינוי בפתוחות וסתומות וליכא ט״א בין פרשה לפרשה כמ״ש בסי׳ ל״ב יע״ש. והיינו בשל יד יניח חלק ובש״ר בד״ק יכתוב כסדר ממש ויסדרם בבתים קדש והיה כי והיה אם שמוע: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג כרצועות עמ״א עט״ז מזה. ולכאורה הכוונה פרשה אחרת ממש שאינה מד׳ פרשיות אלו ומש״ה כל דלא חיברן האי לחודיה קאי וא״י א״כ לוקי בכתב פרשה חמישית מהד׳ אלו והניחם אצלם בלא מחובר ועובר על ב״ת אלא י״ל פרשה אחת לא הוי תפילין אבל ב׳ זוגות הוי ב״ת אף ע״פ שאין מחובר ועיין ספר חמד משה מזה והראה מקום לסי׳ י׳ ס״ו הטיל ציצית על ציצית והנח יש לעיין שם א״כ בהטיל בכנף א׳ ציצית א׳ יתירה אין עובר בב״ת כיון דאינה מצוה שלימה כי ד׳ ציצית מעכבין זא״ז א״כ הא דמנחות ל״ז ב׳ דפריך מה בין ת״ק לרבי ישמעאל לימא חמש ציצית א״כ לרבי ישמעאל ב״ת הוי ואם יאמר אה״נ הא דאמר טלית בעלת חמש ציצית שיבוש הוא ורש״י לא פי׳ כן. קשיא לי בעושה ב׳ ציצית בכנף אחד מה הוי אי הוי מחובר כיון דקשר עליון ד״ת א״כ הטלית מחברן ואפי׳ בב׳ נקבים א״כ קשיא ההיא דסנהדרין פ״ח ב׳ האיכא ציצית כה״ג ומוסיף וגורע שלבוש טלית בד׳ ציצית והוסיף חמישית דומה לתפילין בראשו כמ״ש התוס׳ שם ד״ה אי ובהכרח דמ״מ האי לחודיה קאי כל ציצית בפ״ע (ודוקא חוטין בקשר א׳ חמש כו׳) והוסיף ד׳ ציצית דהוי ב״ת כדמוכח מנחות מ׳ ב׳ ובסימן י׳ ס״ו מ״מ אין לנו דומה דתפילין הוסיף רק א׳ א״א לאשכוחי א״כ תריץ לי ההיא דמנחות ל״ז לימא איכא בינייהו בין ת״ק לר׳ ישמעאל כמ״ש והבן: ש"ע סָעִיף ב
ד ואם אינו יודע כו׳ ואם לא יוכל כו׳ עמ״א אין מגיה כלום וסובר דסמ״ג ותשובה אשכנזית ל״פ (דלא כט״ז אות ג׳) רק הסמ״ג מיירי במניח שתיהן ויודע מקום יש כו׳ אלא שבב״א ממש אינו יודע לכוין ולהניחם ב׳ של יד ויברך ויהדקם בב״א ואח״כ שתי ש״ר אז יעשה כך יניח ש״י וש״ר בב׳ ברכות להרב ולהמחבר ברכה אחת א׳ ואח״כ יניח אצלם זוג שנייה אע״פ שמפסיק בין ברכת ש״ר ולהר״ב ולהמחבר מפסיק בהנחת ש״ר) אפ״ה יעשו כן ואם לא יוכל כלל להניח כי יש לו מכה ואין לו מקום לשתיהן יעשה כך של רש״י יקרא כו׳ ואע״ג דהסמ״ג כתב יסלקם מי״ד היינו באם אי אפשר להניח שתיהן יחד ועיין אות ה׳: ש"ע סָעִיף ב
ה שאם עמ״א פירשתיו באות ד׳ והציון שאם צריך להיות ואם כפי דעתי באות ד׳ שאין מגיה כלום והמדפיסים כפי מה שהוגה לט״ז ובאר הגולה ציינו כן: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ו לא עמ״א. ואם נזדמן שהוציא כיס של ר״ת תחלה יעבירם כי לדידן רש״י עיקר ולא הוי מעביר על המצות ויזהר בכך. ובחה״מ כתבתי שאין להניח של ר״ת ובט״ב למנחה יניחם הרוצה ועיין סי׳ ל״ח ס״ו ובסי׳ ל״א לעיל לענין חוה״מ יע״ש: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) משמאל כו' דהא בגמ' הטעם כו' ומה שאמרו קדש משמאל המניח כו' אינו טעם כ"א לסימנ' נקטי': ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) ולר"ת כו' כמ"ש סי' ל"ב ר"ל כסדר שכתובים בתורה והיינו פרשת שמע קודם לפרשת והיה אם שמוע כמו בתפילין של רש"י: ולכן צריך שיניח חלק כו' היינו בשל יד שד' הפרשיות כתובים בקלף א' כדלעיל סי' ל"ב סעיף מ"ז: והיה אם שמוע באמצע אך טעות ביד קצת סופרים בענין פ' פתוחה וסתומה כותבים כמו בשל רש"י שמסיימים פ' והיה א"ש בסוף שטה דהיינו על הארץ סוף שטה וכמ"ש מ"א סי' ל"ב ס"ק מ"ח ופ' שמע מתחילים תחלת שטה א"כ אין ריוח תשעה אותיות בין פ' והיה אם שמוע לפ' שמע וא"כ אין לשמע לא דין פתוחה ולא דין סתומה ואין כאן שם פ' על שמע לכן צריכים להניח חלק סוף והיה א"ש שיעור ט' אותיו' ויסיים על הארץ באמצע שטה ויתחיל שמע בראש שטה ובין פ' והיה כי יביאך לפ' וה"ה א"ש להנוהגים כמו שכ' רמ"א סימן ל"ב סעיף ל"ו שעושים כל ד' פרשיות פתוחות א"כ גם בתפילין דר"ת יעשה כמו בשל רש"י ויניח חלק סוף והיה כי יביאך שיעור ט' אותיות ויתחיל והיה אם שמוע תחלת שטה אבל הנוהגים כמ"ש הט"ז שם ס"ק כ"ו לצאת בפ' והיה א"ש אליבי' דכ"ע בתפילין דר"ת צריך להניח חלק סוף פ' והיה כ"י פחות מט' אותיות וגם תחלה פ' והיה א"ש יניח חלק פחות מן ט' אותיות ושני חלקים בצירוף יהיו שיעור ט' אותיות: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ס"ק ג) כרצועות כו' שהרי ממ"נ כו' אבל אם כו' ז"ל הרא"ש בהלכות תפילין דף צ"א והשאר הן כרצועה בעלמא ואין כאן בל תוסיף אלא בעושה חמש בתים עכ"ל ולכן נסתפק הלבוש מדנקט ה' בתים שם ר"ל דוקא ה' בתים אבל אי מניח ב' זוגות תפילין מסדר א' שניהם של רש"י או שניהם של ר"ת אין בו משום ב"ת דומי' דציצית שיכול ללבוש כמה בגדים שיש בהם ציצית או דלמא שגם בב' זוגות מסדר א' יש בו משום ב"ת ואינו דומה לציצית שכל בגד בת ד' כנפו' חייבת בציצית כו' אבל מ"א פשיטא ליה דב' זוגים מסדר א' יש בו משום ב"ת וראייתו מרפ"י דעירובין דתנן המוצא תפילין בר"ה בשבת במקום שנאבדים מכניסן דרך מלבוש זוג זוג ור"ג אומר מכניסן שתים שתים ובעי למימר תחלה דכ"ע ס"ל שבת לאו זמן תפילין ואפ"ה משום הצל' התירו חכמי' להכניס דרך מלבוש והוי תכשיט ודוקא במקום תפילין הוי תכשיט ובהא פליגי דת"ק סבר דאין מקום בראש וביד כ"א להניח שם תפילין א' לכן לא התיר כ"א זוג זוג ור"ג סבר מקום יש בראש וביד להניח שם שני תפילין לכן שרי להכניס שנים שנים ואב"ע דכ"ע ס"ל מקום יש בראש וביד להניח בו שני תפילין ובהא פליגי דת"ק סבר שבת זמן תפילין ולכן אם לובש יותר מזוג אחד איכא משום בל תוסיף ור"ג סבר שבת לאו זמן תפילין וליכא משום בל תוסיף דשלא בזמן המצוה אינו עובר עד שיתכוין להוסיף ואיכ' עוד כמה אוקימתות. ע"ש עכ"פ מוכח מת"ק להאי אוקימת' וכן מאוקימתו' אחרו' דמסיק אח"ז) דמסד' א' שני זוגות יש בו משום בל תוסיף וכן הביא בס' ל"ח ראיה זו. וכ"כ הב"י בשם המ"מ בסימן תרנ"א בהל' לולב פ"ז ולמד מתפילין דאם לקח שני לולבין עבר על בל תוסיף אבל אם הוסיף מין אחר שאינו מארבע מינים שבלולב אמרינן האי לחוד' קאי והאי לחודא קאי כדאיתא פרק הנחנקין ולא עבר על בל תוסיף ע"ש והם כדברי מ"א. דאשתמיטתי' דברי המ"מ הנ"ל והגמ' ר"ל דברי מ"מ אשתמיט מתרווייהו אבל דברי הגמ' לא אשתמיט כ"א מלבוש אבל הל"ח הביאה וכנ"ל. ומ"ש מהאי דהנחנקים ר"ל דאמרי' בסנהדרין דף פ"ח ע"ב אר"א א"ר אושעיא אין זקן ממרא חייב אלא עד שיורה בדבר שעקרו מה"ת ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין דעיקרו מן התורה דכתיב וקשרתם לאות כו' אבל אינו מפורש מהו ופירושו מדברי סופרים שכן קבלו הל"מ דין התפילין ויש בו להוסיף על ד' בתים ואם הוסיף גורע ופריך ה"ד אי עביד ד' בתים ואייתי בית אחריני ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי (ור"ל אין בו משום בל תוסיף דהא אין לבית ה' חיבור עם הד' בתים) ואי עביד ה' בתים (ר"ל דבוקים יחד) גרוע ועומד הוא (פירש"י דמתחלתו לא עשה כהוגן כו' ואנן בעי' גורע דהשתא שהיה מתחלתו כשר ופוסלו בתוספתו עכ"ל) ומשני הא"ר זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול (ופירש"י לאחר שעשה ד' בתים והיה כשר מתחלתו הוסיף ודיבק לו בית ה' וכ"פ הרמב"ם פ"ז מהל' ממרים) ע"כ הרי דאי מנח ד' בתים ואנח עוד בית ה' אצלם ולא דבקו אין בו משום ב"ת דאמרי' האי לחודי' כו' וא"כ כ"ש ב' זוגות מסדר א' דדומה קצת לציצית כסברת הלבוש הנ"ל כ"ש דאין בו משום בל תוסיף: דהתם כתב פ' אחרת כו' והוא סברת המ"מ הנ"ל והא דלא משני הש"ס דמיירי שהוסיף פ' א' מן ד' פרשיות שבתפילין י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תקל"א הביאו בס' כפות תמרים בסוכ' דף ל"א ע"ב דכה"ג אע"ג דעבר על ב"ת מ"מ ידי מצוה יצא וא"כ אפי' מיירי בהוסיף א' מד' פרשיות אפ"ה תקשי דהא בזקן ממרא בעי' ואם הוסיף גורע וכיון דיצא ליכ' גורע אלא דתחל' קושיית' מהאי דסנהדרין היא מל' המקשן דאמר האי לחודיה קאי כו' דמשמע דאין בו משום ב"ת וע"ז הוצרך מ"א לתרץ דס"ד דהוסיף פ' אחרת (והיינו דנקט המקשן כה"ג דכן אורחא דמלת' יותר שיטעה זקן ממרא להוסיף פ' ה' ולא להורות לכתוב פ' א' ב"פ) אבל המתרץ לא הוי סגי ליה לתרץ דהוסיף פ' מד' פרשיות דאכתי תקשי כנ"ל (אלא דלהמ"מ צ"ב דגם הוא ס"ל כדעת מ"א כנ"ל ומדברי כפות תמרים שם נראה דס"ל היכי דהוסיף אף ידי מצוה לא יצא) והא דהוצרך הרא"ש לו' דה"ה ברצועות משום דפסולים ת"ל דהוי כפ' אחרת משום דכ' המ"מ שם בלולב אי הביא מין אחר ניהו דב"ת ליכא מ"מ איסור דרבנן איכא ע"ש אלא דשם בסנהדרין מיירי לענין דין תור' דהא מיירי לענין חיוב מית' דזקן ממרא ולכך לצאת אף ידי איסורא דרבנן הוצרך הרא"ש לו' שיתכוין שהם כרצועות ועמ"ש מ"א סי' תרנ"א ס"ק כ"ז: ש"ע סָעִיף ב
ד (ס"ק ד) ואם אינו כו'. דע דמה שהוגה בש"ע ויסלקם מיד וכן אח"ז וי"א שאם כו' היא מהגהות ט"ז אבל מ"א היה לפניו גירסא הישנה ולא היה כתוב אלו התיבות שניתוספו לכן הוקשה לו דהיינו מציעתא. דהמ"א הבין לפי פשוטו דגם במציעתא כוונתו ויניח האחרים כו' ר"ל אחר התפלה כמו בסיפ' ועוד הקשה מ"ש על סמך ברכה א' הא גם ברישא הדין כן: ול"נ דהפ' כו' ואח"ז יניח כדברי כו' ועכ"פ יהיו שני הזוגות עליו בשעת ק"ש ותפלה ולכן לא הקפיד במציעות' איזה יניח תפלה של רש"י או של ר"ת כיון דבין כך ובין כך יהיו הב' זוגות עליו בשעת ק"ש ותפלה. וכ' המרדכי אע"פ שמפסיק בברכות כו' דאם יניח ב' הידות זא"ז ואח"ז השני ראשים זא"ז גרע טפי להפסיק בין של יד לש"ר בהנחתן. דהא אפי' בחה"מ דאינו מברך אפ"ה אסור להפסי' בין ש"י לש"ר כדלעיל סי' כ"ה במ"א סקי"ד: ש"ע סָעִיף ב
ה (ס"ק ה) ואם לא יוכל כו' כצ"ל כגון שי"ל מכה דבזא"ז ל"ל דאינו יודע לכוין המקום דמאי בקיאות שייך בזה. לכן כ' דאינו יכול והיינו מפני מכה וכדומ' וכיון דאין עליו בשעת ק"ש ותפלה כ"א זוג א' לכן הקפיד שיהיה עליו אז של רש"י דהוא עיקר. וכן מנהג העולם ואח"ז יניח של ר"ת ויקרא בהם שמע והיה א"ש שלא יהיה כמעיד עדות שקר שקורא ק"ש בלי תפילין ולכן א"צ לו' פ' ויאמר כי לא הוזכרו שם תפילין וכן אם קודם שמניח של ר"ת עבר זמן ק"ש יקרא בהן מזמור א' תהלים או ילמוד פרק א' או הלכה א' בהן. וכ' הט"ז דיניח של ר"ת למעלה משל רש"י וכפי מה שהעלה הט"ז מסוגי' דעירובין הנ"ל אין זה ברור דקי"ל מקו' יש בראש וביד להניח ב' תפילין ולכן יניח של רש"י למטה שהוא עיקר ולמטה ודאי הוא מקום תפילין ולכן כ' ג"כ דהמניח של רש"י לבד יניחם דוקא שיסיימו מקום התפילין במקום התחלת צמיחת השערות והתפילין גופייהו למעלה על השערות אבל לא למעלה מזה שמא אין מקום בראש להניח בו ב' תפילין (ובס' א"ר חולק) ולפמ"ש לעיל סי' ל"ב במ"א ס"ק נ"ו דשיעור רחב התפילין ב' אצבעות עם התיתורא ומעברתא ואין מקום בראש כ"א שיעור ד' אצבעות המניחים שני זוגות בפעם אחד צריכים ליזהר שלא יהיו התפילין רחבים עם המעברתא ותיתורא יותר משני אצבעות לבל יצטרך להניח של ר"ת על מעברתא של רש"י ואולי י"ל שיש מקום ה' אצבעות רק שאינו ששה אצבעות ודוחק: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ו (ס"ק ו) לא יניח כו' ואם כו' וכתב בס' ע"ת בשם תשו' מהרמ"ע דכ"ש דאין להחליף הבתים ורצועות ופרשיות אבל בס' א"ר כ' שע' שם וכ' דלכתחלה לא מורינן להיתרא ומ"מ אי איכא אינש דלא קפיד ורצה להחליף לא מחינן בידיה עד כאן לשונו ולכאורה גם מדברי ב"ח נראה דשרי להחליף שדחה דעת הדוחים הראי' שהביאו ראיה לשטת רש"י ממעשה שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין כתובים כסדר שכ' רש"י. ודחו לפי שפסולים היו גנוזים שם. וכתב הב"ח וז"ל ולא נהירא דלא היו צריכים גניז' אלא להחליף הנחתן מבית זה לבית זה עכ"ל מבואר מזה דמותר להחליף הפרשיות משל רש"י לר"ת. אך זה ליתא דדוקא לדידן דלא ידעי' איזה מהן עיקר של רש"י או של ר"ת לכן אסור להחליף ד"מ של רש"י אסור להחליף ולעשותן של ר"ת דדלמא קי"ל כרש"י א"כ אם נעשה מהן של ר"ת דפסולים לרש"י הרי מורידן בחליפ' אלו מקדושתן וכן איפכא משא"כ על הדוחים שדחו ראיית רש"י. והא דמצאו בבימה כרש"י משום דהיו פסולים וגנזום א"כ באותן הימים לא נסתפקו וידעו בבירור דהעיקר כר"ת א"כ לא היו צריכים גניזה אלא להחליפן וליכא בזה הורדה אדרבה מעלי' להו דע"ע היו ודאי פסולים ועכשיו ע"י החלפה יהיה תפילין כשרים: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז Taz
סָעִיף א
א לרש"י והרמב"ם וכו'. בהא פליגי רש"י ור"ת דת"ר כיצד סודרן קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל ומפרשי' לה אחר כך דהך ימין הוא ימין הקורא שהוא עומד נגד המניח ונמצא שהוא שמאל המניח וס"ל לרש"י דכמו שקדש והיה כ"י וגו' הוא סדר הנחתן זא"ז דהיינו תחלה קדש לשמאל המניח ואחריו והיה כ"י ה"נ שמע אחר והיה כ"י ופ' והיה אם שמוע אחר שמע נמצא של ימין המניח הוא והיה א"ש אבל ר"ת פי' דשמע והיה אם שמוע קאי אצד השני פי' מצד שמאל המניח קדש והי' כ"י ומצד ימין הוא שמע והי' א"ש פי' שמצד החיצון השני שהוא ימין המניח הוה שמע וסמוך לו והיה א"ש סי' לדבר הוויות להדדי ושיני"ן דהיינו קדש ושמע אצל השיני"ן שבצדדי בתים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ויניח שניהם ויכוין כו'. וכתב הטור בשם הרא"ש ואין כאן בל תוסיף אלא בעושה ה' בתים עכ"ל לכאורה משמע דאתי למעוטי אם הניח ב' זוגות תפילין בראשו שאין עובר משום בל תוסיף ובלבוש ראיתי שמסתפק בזה וכתב סברות לכאן ולכאן ואישתמיטתי' סוגיא שלימה בריש המוצא תפילין דאיתא שם דבשבת מכניסן זוג א' אבל לא שנים בפעם א' על ראשו דכיון דעבר על בל תוסיף הוי כמשוי בשבת אלא שראיתי בספר מעדני מלך שכתב על דברי הרא"ש האלו וז"ל אלא בעושה ה' בתים דאי עבד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי כדאיתא פ' הנחנקין כלומר דאינו מחובר עם הבתים האחרים עכ"ל. ואחר כך כתב שיש להקשות הסוגיות אהדדי דהיינו סוגיא דהמוצא תפילין דמשמע במניח שני זוגות תפילין עובר משום בל תוסיף ובהנחנקין משמע דלא הוי בב"ת דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וליישב הסוגיא כת' דבהנחנקין לא בעי למימר רק שאינו נעשה זקן ממרא מכח זה דהא האי לחודיה קאי אבל איסור ב"ת יש כההיא דעירובין עכ"ד. ואיני מרגיש טעם בחילוק זה דמ"ש איסור זה דלא ימרה פי ב"ד מאיסור ב"ת. ונ"ל דלק"מ דכבר הקשו התו' קושיא כזו בלולב בפ' הנחנקין וז"ל אבל קשה דמשמע דמסיק לר"י וכ"ש לרבנן דלא אמדינן האי לחודא כו' והכא משמע דלרבנן אמרינן האי לחודא קאי וי"ל דהתם מדרבנן אסור עכ"ל. פי' גבי לולב שהוסיף מין א' ולא נאגד עם הד' מינים מן התורה ליכא בל תוסיף ומדרבנן איכא משום בל תוסיף אם כן ה"נ בתפילין בההיא דהנחנקין דמיירי מדאורייתא לענין חיוב מיתה דזקן ממרא ע"כ אמרינן האי לחודא קאי וליכא בל תוסיף אבל בהמוצא תפילין דמיירי כיצד יעשה המוצא תפילין ומדרבנן אסור בבל תוסיף אפילו אם האי לחודא קאי וכל מה שהזכירו שם בהמוצא תפילין משום איסור בל תוסיף היינו מדרבנן שעשו בזה איסור בל תוסיף ובהא ניחא דברי הרא"ש ממה שיש לתמוה עוד כיון דלא בא אלא להתיר הנחת ב' תפילין דהיינו של רש"י ור"ת דלא יהיה בל תוסיף למה חילק בין ב' זוגות תפילין ובין חמש בתים לא היה לו לחלק אלא בזה דכאן נתכוון שהשאר יהיו רצועות בעלמא ולפי מ"ש ניחא דלא היה יכול לתרץ כן דמסקינן בסוף פ' ראוהו ב"ד דלעבור על בל תוסיף חייב אפי' בלא מתכוון ע"כ כתב דאין משום בל תוסיף אלא בחמש בתים מן התורה דבמניח עוד זוג אחד מותר מן התורה דהאי לחודיה קאי כו' אלא מדרבנן אסור אפילו בב' זוגות ובזה ודאי לא גזרו רבנן אלא במתכוון שיהיו שניהם לשם מצוה ביחד אבל זה שמתכוין לצאת באחד מהם והב' יהיו כרצועות מותר וא"ל לפי מ"ש דבדרבנן מיירי בהמוצא תפילין דהא אמרינן שם בגמרא איזה תירוצים דפליגי ת"ק ורבי שמעון בן גמליאל אי חייב משום בל תוסיף בלא כוונה ואנן אמרינן דמדרבנן לא בעי כוונה לא קשה מידו דשם לא קיימי כל התירוצים רק התירוץ דפליגי לענין שבת זמן תפילין אפי' מדרבנן וא"ל מה טעם לא שרינן גם במוצא תפילין להכניס ב' זוגות כיון דלא הוה מדאורייתא בבל תוסיף דהאי לחודיה קאי אלא מדרבנן וכיון דלא נתכוון אלא להצלה ולא לשם מצות תפילין לישרי ליה כמו בהנחת תפילין דרש"י ור"ת. לק"מ דכאן לא הוה איסור אלא משום ב"ת דמדרבנן אמרינן דמותר בלא מתכוון אבל במוצא תפילין דבלא ב"ת יש איסור מחמת דאין מצוה אלא בזוג א' ממילא הוי השני משוי בשבת ע"כ ראוי לאסור אפילו מדרבנן אפילו בלא כוונה כנלע"ד נכון. ומו"ח ז"ל הקשה על הרא"ש מ"ש ה' בתים מב' זוגות ואשתמיטתיה ג"כ הגמרא דהנחנקין דבשני זוגות קיל טפי מכח האי לחודיה קאי: נשאלתי מי שמניח ב' תפילין דרש"י ור"ת איזה מהם יניח למטה לצד הפנים או אין קפידא בדבר זה כלל: תשובה נראה דצריך להניח דוקא של רש"י למטה ולמעלה מהם של ר"ת דלפי הנראה דהך מילתא שהביאו הפוסקים דמקום יש בראש להניח ב' תפילין לאו הלכה ברורה וראיה דהא בפ' בתרא דעירובין פליגי ת"ק ורשב"ג במוצא תפילין בשבת ת"ק ס"ל דוקא זוג אחד מכניסן ורשב"ג ס"ל מכניס בפעם א' ב' זוגים ומפרשי' פלוגתייהו שם תחלה דת"ק ס"ל לא אמרי' מקום יש בראש להניח ב' תפילין ורשב"ג ס"ל דאמרינן כן ואח"כ מפרשים שם פלוגתייהו דת"ק ס"ל שבת זמן תפילין הוא ורשב"ג ס"ל שבת לאו זמן תפילין. ולכאורה משמע דהך לישנא בתרא עיקר דהא דאמרינן התם אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא קאי אהך לישנא וכן פירש"י שם בהדיא ולפ"ז קשה הלכתא אהלכתא דהא פסקו שם כל הפוסקים כת"ק וכן רבינו הטור סי' ש"א לקמן וכבר כתב הטור סימן ל"א שבת לאו זמן תפילין הוא וע"כ צ"ל דהפוסקים ס"ל דאין הכרח לומר דפליגי דוקא בשבת זמן תפילין כלישנא בתרא אלא כלישנא קמא דמקום יש בראש כו' וכן משמע מדברי התו' שם דף צ"ו ד"ה לא ס"ד וז"ל דלא מיתרצא מילתיה דר"מ דאמר זוג אחד אין טפי לא אא"כ ס"ל שבת זמן תפילין כדאסיקנא לעיל אם לא נאמר דלית ליה דר"ש בר יצחק דאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין עכ"ל וא"כ אנן נמי קי"ל כי הך ספיקא והלכך אע"ג דקי"ל כת"ק דאמר זוג א' אין טפי לא מ"מ אפשר שהוא מטעם דאיתא ב' מקומות להניח שם ב' תפילין אבל שבת אה"נ דלאו זמן תפילין כדמוכח מסקנא דהקומץ דף ל"ז דכולהו אמוראי ס"ל כן דלא אמרינן שבת זמן תפילין ואם כן הטעם ע"כ כמ"ש ור"ל הא כתבו הפוסקים בהנך תפילין דרש"י ור"ת דמקוה יש בראש להניח ב' תפילין לק"מ דהם אמרו כן עצה"ט דממ"נ לא הוה בל תוסיף אי למעלה מתפילין דרש"י יש עוד מקום להניח תפילין אמרינן דהוא מתכוון בפי' שיהיו כמו רצועות ואם אין שם מקום עוד כ"ש ניחא דלעיל מתפילין דרש"י כלה מקום התפילין ופשיטא דהוי כרצועות ואין שם איסור במה שמוסיף שם וזה דומה למ"ש ס"פ ראוהו ב"ד לעבו' על ב"ת בזמנו עובר אף בלא מתכוון בלא זמנו אינו עובר אלא במתכוון וה"נ כאן שלא במקומן של תפילין אין איסור אלא במתכוון לשניהם יחד. וא"ל א"כ הא עדיף טפי שיניחם בזה אח"ז ממה שיניח בבת אחת דשמא אין מקום לתפילין השניים י"ל דמ"מ עדיף בזה שיהיו שניהם סמוכים לברכה ממה שיניחם אח"כ בלא ברכה ע"כ עדיף טפי שיניחם בבת א' מכל זה נ"ל דבין ש"ר בין ש"י צריך להניח תפילין דרש"י במקום שהוא עיקר המקום של התפילין ועל מקום הניתוסף יניח של ר"ת כי יש לחוש שמא לא קי"ל כהך דיש ב' מקומות להניח תפילין וא"כ יש נ"מ מדברינו דכל המניח תפילין צריך להניחם דוקא לצד הפנים ולא למעלה מזה דהיינו מקום שמוח תינוק רופס דשמא אין מקום לב' תפילין: ש"ע סָעִיף ב
ג ואם אינו יודע לכוין זהו דעת סמ"ג שכ"כ מתחלה דמי ששקולין בעיניו תפילין דרש"י ור"ת ואינו יודע לכוין כו' יניח אחד מהם תחלה ואע"ג דיזדמנו לו של ר"ת תחיל' והוה הפסק קצת מ"מ מוכרח הוא לעשות כן. אבל מ"ש המחבר אח"כ ואם לא יוכל להניחם כו' הוא דעת תשובה אשכנזית שמביא ב"י דתפילין דרש"י עיקר ע"כ צריך שיברך דוקא עליהם ואח"כ יניח של ר"ת בלא ברכה וכ"ה דעת הסמ"ג עצמו שם במסקנא שכתב שבארץ אדום וישמעאל נהגו כרש"י. וצ"ע למה כתב המחבר הדרך הראשון תחלה שהוא סותר את מ"ש אח"ז וראיתי מי שכתב דחדא הוי פי' על חבירו והוא שיבוש. והעיקר נרא' דצ"ל וי"א אם לא יוכל להניחם כו' דהא חזינן שבעלי הסברות בזה בב"י הם חולקים אהדדי: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א לרש״י והרמב״ם עט״ז עיין מנחות ל״ד ב׳ והנה שם ג׳ שיטות ב׳ הזכירו הפוסקים א׳ שיטת רש״י ור״מ ב׳ ר״ת ותרוייהו ס״ל קדש והיה כי משמאל המניח רק שמע והיה אם שמוע לרש״י כסדר ולר״ת שמע מבחוץ מימין המניח והקורא כסדרן לרש״י פשוט ולר״ת כסדר שהם מונחים בבתים ובנ״ץ בשם נ״י כסדר שהם כתובות קדש והיה כי ואח״כ מביט לשמאל הקורא וקורא שמע והיה אם. ואמנם יש שיטה שלישית הראב״ד פ״ג מהלכות תפילין ה״ה דברייתא דכיצד סודרן קדש והיה כי מימין היינו המניח שמע והיה אם משמאל המניח והקורא קורא כסדרן היינו שמע והיה אם שמוע ולדבריו א״ש דלרש״י ור״ת מיותר הוא אבל לראב״ד אשמעינן דל״ת כרש״י קדש והיה כי שמע והיה אם וקדש מימין המניח נמצא שאין הקורא קורא כלל כסדר לכן אשמעינן כסדרן דשמע משמאל המניח בבית החיצון דהקורא כסדרן שמע והיה אם כמו שהם כתובות בתורה וסמך לדבר כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך שמע והיה אם ששם מוזכר קבלת מלכות שמים ומ״מ אנו אין לנו רק פירוש ר״ת כמ״ש בתוס׳ ואין לעשות ג׳ זוגות תפילין רק ב׳ כמ״ש המחבר וחידוש בעיני דהב״י לא הזכיר כלום מדברי הראב״ד ואולי משום דדחויה היא דיעה זו בעיניו לא הזכירה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ויניח עט״ז האריך הב״ח ותי״ט סוברים דב׳ זוגות הוי בל תוסיף ובסנהדרין פ״ח ב׳ אין קושיא דלא הוי זקן ממרא כן וסבור הב״ח כתי״ט אבל הט״ז סבר דמ״ה ב׳ זוגות ליכא ב״ת מדרבנן איכא וכל היכא דהוי ב״ת מ״ה אפי׳ שלא בכוונה אסור ומדרבנן שלא בכוונה שרי אם הוא לצורך ועירובין צ״ו ב׳ דאמר קמיפלגי אם ב״ת בעי כוונה לת״ק זוג א׳ ותו לא דב״ת לא בעי כוונה והל׳ כת״ק א״כ חזינן דאף במידי דרבנן עובר ב״ת שלא בכוונה ואנן כתבנו דמדרבנן ודאי בעי כוונה (ולכאורה ט״ס מלת לא וצ״ל בעי כוונה) ותירץ דלא קי״ל כהך שינויא אלא דפליגי לת״ק שבת זמן תפילין והקשה דמ״מ אכתי נהי דשבת זמן תפילין הוי הטעם דעובר ב״ת בזמנו והא דרבנן הוי ומדרבנן שלא בכוונה שרי ותירץ דשם יש ג״כ איסור משוי בשני זוגות דזוג א׳ מצוה ואע״ג דלא הוי משוי גמור בצירוף ב״ת דרבנן שלא בכוונה לא התירו ועיין בפירוש הרע״ב שם וא״י אמאי לא בפשיטות דת״ק סבר זמן תפילין והתירו רק משום מצוה לא משום מלבוש ותכשיט ולכך טפי מזוג א׳ הוי משוי. ולמ״ש אח״כ בשאלה דלמסקנא לת״ק דאין מקום בראש להניח ב׳ תפילין א״ש בלא״ה דלאו משום ב״ת רק משום משוי לחוד: אמנם כן מ״ש בפשיטות דבשל תורה אפי׳ שלא בכוונה הוי ב״ת צ״ע דנהי שלא בכוונה עובר בזמנו היינו בסתם אבל אי מפרש שעושה כן משום ספק ליכא ב״ת וכדמוכח דוכתי טובא ומתן ד׳ שנתערבו במתן א׳ דנותן במתן ד׳ דהשאר לשם מים ליכא ב״ת עיין עירובין ק׳ א׳ גם המעיין בסנהדרין פ״ח ב׳ י״ל דעביד בית חמישי ואנח גביה נהי דב״ת איכא גורע ליכא דאין פוסל ד׳ בתים שעליו דלחודייהו קאי ואקרקפתא דגברא קאי לאו דב״ת ואין מוסיף גורע בעינן דנפסלו הכל ועיין רש״י שם ד״ה ואין זה גורע הא ב״ת איכא הא כשמחברן יחד גורע ופוסל הכל וא״י ידי תפילין כלל ומשני התם כך כשהיו בראשן חיבר בית חמישי ואין רואה אייר וא״י אם כן כשר מ״מ גורע וצ״ע ועתוס׳ שם ד״ה א״י ועמ״ש במ״א אות ג׳ בזה וכאן אין להאריך ועמ״ש בפתיחה כוללת מזה: מ״ש בשו״ת עמ״א ש״א אות נ״ד ליישב קישייתו וקושיית תוי״ט יע״ש ואנן נוהגין שמניחין אחר כך תפילין דר״ת לאחר שסילק דרש״י והיינו כדין המבואר בסי׳ צ״ז סעיף י״ג ויקרא בר״ת ב׳ פרשיות שמע והיה אם שמוע אבל פ׳ ציצית א״צ כי חששא דשמא מעיד עדות שקר בקורא ק״ש בלא תפילין תיקן בב׳ פ׳ וחדשים מקרוב חולצין תפילין דרש״י ומניחין תפילין דר״ת לאחר קדושה של י״ח ובאמת מלבד שעושין שלא כדין המבואר בסימן כ״ז סי״ג גם צריך לכוין בתפלת י״ח לש״ץ לא לעסוק בדבר אחר ולא רציתי לשאול כלל אותם ולא רוצה אני בתירוצם: ש"ע סָעִיף ב
ג ואם עט״ז בש״ע הוגה כעת תיבות ויסלק״ם מי״ד ותיבות ויש אומרים שא״ם אבל הוא הגהות באר הגולה אות ה׳ כי דעה מציעתא דעת הסמ״ג שאם אינו יודע לכוין שתי זוגות בב״א יניח זוג א׳ ויסלקם מיד ויניח שנים ע״ס ברכה א׳ אע״ג דמפסיק בש״ר הא׳ קודם לש״י השניי׳ שפיר דמי (כי ב׳ ברכות על תרווייהו קאי) וי״א דעת תשובה אשכנזית (מהרי״ל) וכ״ה דעת הט״ז אלא דאסברה לן היטב כי הסמ״ג כ״כ למי ששקולים לו שתי זוגות תפילין זו כזו וא״כ אם נזדמנו לו תחלה של ר״ת אין מעבירין כו׳ ויברך עליהם בשל יד וש״ר ויסלקם ויניחם של רש״י אח״כ או להיפוך וי״א שאם לא יוכ״ל היינו שא״י לכוין צריך לברך על של רש״י דוקא כי הם עיקר ושל רבינו תם יניחם אח״כ לאחר התפלה בלא ברכה וא״צ לסלק מיד של רש״י ולהניח ר״ת ע״ס ברכה כי רש״י עיקר כמו במרור דתחלה מברכין ולכריכה בלא ברכה עב״י. אלא דלפי נוסחה הישנה דלא כתב ויסלק״ם מי״ד גם וי״א שא״ם ליתא רק וא״ם לא יוכל לכוין הוקשה לו דסותר תכ״ד דכתב בסמ״ג ואח״כ כתשובה אשכנזית ע״כ הגיה וי״א כו׳ אבל תיבות ויסלק״ם מי״ד א״צ דממילא משמע ע״ם ברכה היינו בלי הפסק ויסלקם והיינו למי ששקולות לו שתיהם וזה נראה דעת הלבוש יע״ש ומ״ש לדיעה מציעתא יניח של ר״ת תחלה הוא הוספה מדברי לבוש הואיל וקיימינן למי ששקולות שתיהן א״כ יברך ויניח של ר״ת ויסלקם ויניח רש״י ויקרא ק״ש ברש״י שלא לפרוש מן הציבור ודיעה שלישית תשובה אשכנזית של רש״י עיקר אבל הנ״ץ הבין דחדא הוא וה״פ ואם א״י לכוין יניח א׳ ואח״כ אחרים ע״ס ברכה ומפרש דהיינו ואם לא יוכ״ל שא״י לכוין יניח של רש״י תחלה כתשובה אשכנזית וסמ״ג ומהרי״ל ל״פ וא״כ מ״ש ויקרא ק״ש הוא דעת הב״י דהא לסמ״ג מניחם השניים ע״ס ברכה ממילא אין מפסיק בדיבור ותפלה זמן ארוך ובהכרח יסלקם מיד וכדומה שזה שכתב הט״ז וראיתי כו׳ נתכוין למ״ש הנ״ץ ולפי מ״ש א״ש דברי הלבוש וע׳ נ״ץ הקשה על הלבוש והרי הט״ז כתב בפירוש שהסמ״ג כ׳ דבריו למי ששקולים שתיהן כו׳ ועמ״ש במ״א אות ד׳ מזה יע״ש ואם מצא של יד ורצועה בלא פרשיות וספק שמא של ר״ת שפיר להניח פרשיות של רש״י ס״ס ורובא של רש״י ומעלין ואנן בקיאין ורש״י עיקר. ועיבוד צריך עיון גם ברצועות מחול לקודש והבן: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א המניח. ובאיטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ב ולר"ת. ומ"מ צריך לכותבן כסדרן כמ"ש סי' ל"ב ס"א לכן צריך שיניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע מ"א וע"ל סי' ל"ב ס"ק נ"ג מש"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג שניהם. והנוהג כן להניח ב' זוגות ביחד יניח של רש"י למטה ושל ר"ת למעלה ט"ז וכ"כ האר"י ז"ל שיכניס תחלה של רש"י ויעמידם לצד הכתף ואחריהם של ר"ת לצד היד ושניהם על הקיבורת ויניח בראשו של רש"י למטה ושל ר"ת יותר למעלה ושניהם במקום הראוי לתפילין והרצועות דר"ת יהיו תחת רצועות דרש"י מכוסה בה שלא יתגלו רק רצועות דרש"י ותפילין דר"ת יהיו קטנים מתפילין דרש"י עיין ס' הכוונת תפילין פרק י' י"ב (ועי' בס' אליהו רבה שדחה דברי ט"ז וראייתו) מי שמניח תפילין של יד כדעת ר"ת ותפילין של ראש של דעת רש"י והרמב"ם אם יוצא י"ח פסק שבות יעקב ח"א סי' ב' דאינו יוצא אליבא דכ"ע אבל בשעת הדחק מותר להניחם כך דהא בשעת הדחק יוצא אם מניח אחת לבד ומ"מ לא יברך רק על אותו שנכתבה ע"פ מנהגינו כדעת רש"י והרמב"ם ואם של ראש נכתבה ע"פ דעת רש"י יש להניח של ראש תחלה וכשחולץ חולץ של יד תחלה ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
ד בעלמא. שהרי ממ"נ אחד מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף. מ"א ועי' ט"ז שהאריך והיד אהרן הקשה עליו: ש"ע סָעִיף ב
ה המקום וכו'. וי"א שאם לא יוכל וכו' צ"ע דהיינו מציעתא ועוד דגם ברישא דרישא שיודע לכוון המקום אינו מברך אלא על אחד מהם ונ"ל דה"ק דברישא קאמר שמניח שניהם יחד על היד ויברך ויהדקם בבת אחת וה"ה בשל ראש ואח"כ קאמר ואם אינו יודע לכוון המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת אחת לא יוכל לכוין המקום וצריך לקשרם זא"ז. יניח כדברי א' של יד ושל ראש ויניח האחרים על סמך ברכה ולא גרסינן ויסלקם מיד ואח"כ כ' וי"א שאם לא יוכל וכו' פירוש אפי' בזא"ז לא יוכל להניחם בבת א' כגון שיש לו מכה או שמתבייש בפני הבריות. מ"א ועיין דרכי נועם חלק א"ח סי' ב' ובס' בני חייא: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ו בחסידות. נשאלתי על איש אחד שהיה נוהג להניח תפילין של ר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מיחזי כיוהרא. פסק בתשובת מהר"ש הלוי דמיחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו. וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד שאפי' אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחם כי אם בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ז בכיס אחד. אסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא דרכי נועם חא"ח סי' נ' וכ"כ הררב"ז והרמ"ע סי' ל"ז. ואם לא הניחם אדם מעולם עליו לשם מצות תפילין יוכל להחליפם ואם התנה עליהן מעיקרא להחליפן כשירצה לא מהני תנאי כיון שסדרם ע"פ דעת אחד והניחם אפילו פעם אחת לשם מצות תפילין לדעת ר"ת או רש"י אסור להחליפם אח"כ אפילו התנה עליהם מתחלה דמקודש לחול לא מהני תנאי דרכי נועם חא"ח סי' ב'. אם עשאו כיס התפילין מתחלה להניח בו שניהם שרי דהוי כאלו התנה מ"א. רצועות שנמצאו ואינם יודעים אם הם של רש"י או של ר"ת אם באותו מקום נוהגים להניח שני זוגות יניחן לאיזה שירצה ואם הוא במקום שהרוב מניחים של רש"י יניחם בשל רש"י תשובת יד אליהו סי' ה': ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א א לרש"י כו'. כמש"ש והקורא כו' ובמכילתא כותבן כסדרן כו' כמש"ל רסל"ב: ולר"ת כו'. מדחילקן בסדר הזה קדש כו' שמע כו' וראיות הנ"ל דחו בתוס' שם ד"ה והקורא כו' והרא"ש וש"פ דמכילתא בכתיבה איירי ומ"ש והקורא כו' הוא סיום הברייתא דכיצד סודרן שמפרש דעל הקורא קאי כסדר שהן מפורשין בברייתא. ומנהג כו'. וכן האריך בתשובת הרמב"ן סי' רל"ד להוכיח כרש"י גם מה שהקשה ר"ת על רש"י מש"ש קדש והיה כי יביאך מימין שמע כו' משמאל וישבה שם וכ' שם וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה וכן היו נוהגין הר"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ועושין מעשה בעצמן וכן עיקר: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב י"ש כו'. לשון הרא"ש וטור וש"פ: ויכוין כו'. כי א' מהן ודאי פסול כמש"ש החליף פרשיותיה כו' ולכן ליכא משום בל תוסיף אע"ג דבכשרים יש בו משום ב"ת כמ"ש ברפ"י דעירובין ואף בפסולין אם הוא בא' קשור עם הכשר כמ"ש בסוכה פ"ג ופ' הנחנקין ועמ"א ובזה מיושב ל' הרא"ש וטור: כי כו' וכן בזרוע. עירובין שם: וי"א שאם כו'. לא יעשה כו'. קאי על י"א כמ"ש בתשובה הנ"ל כי העיקר כרש"י וכ' כמו שעושין בכריכה בפ' ע"פ בלא ברכה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ג ס"ד לא יניח כו'. כמ"ש בפ"ג דברכות האי סודרא כו': ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)