Shulchan Aruch, Orach Chayim 94 — שולחן ערוך, אורח חיים צד
א בְּקוּמוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אִם הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ, יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִיכַוֵּן גַּם לִירוּשָׁלַיִם וְלַמִּקְדָּשׁ וּלְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וִיכַוֵּן גַּם לַמִּקְדָּשׁ וּלְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם, יַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּקְדָּשׁ וִיכַוֵּן גַּם כֵּן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת, מַחֲזִיר פָּנָיו לַכַּפֹּרֶת.
ב אִם מִתְפַּלֵּל לְרוּחַ מִשְּׁאָר רוּחוֹת, יְצַדֵּד פָּנָיו לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ; וְלִירוּשָׁלַיִם, אִם הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וְלַמִּקְדָּשׁ, אִם הוּא בִּירוּשָׁלַיִם. הַגָּה: וְאָנוּ שֶׁמַּחֲזִירִין פָּנֵינוּ לַמִּזְרָח, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא פָּנֵינוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (טוּר וּסְמַ"ג). אֵין עוֹשִׂין מְקוֹם הָאָרוֹן וְצַד הַתְּפִלָּה נֶגֶד זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי זֶהוּ דֶּרֶךְ הַמִּינִים, רַק מְכַוְּנִים נֶגֶד אֶמְצַע הַיּוֹם (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים). וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם אָמְרָם: הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין אוֹ לְהַחְכִּים יַדְרִים, מִכָּל מָקוֹם יְצַדֵּד פָּנָיו לַמִּזְרָח.
ג מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הָרוּחוֹת, יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
ד הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, אֵין צָרִיךְ לִירֵד וּלְהִתְפַּלֵּל, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁתּוֹפֵס חֲמוֹרוֹ, אֶלָּא מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ; וְכֵן אִם הָיָה בִּסְפִינָה אוֹ עַל גַּבֵּי קָרוֹן, אִם יוּכַל לַעֲמֹד, עוֹמֵד; וְאִם לָאו, יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל. אוֹ אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ אַף אִם אֵין פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה, כִּי אִם יַעֲמֹד וְיִתְפַּלֵּל יִקְשֶׁה בְּעֵינָיו אִחוּר דַּרְכּוֹ וְיִטָּרֵד לִבּוֹ וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן וְהַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי יִרְאָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. וְיֵשׁ מַחְמִירִין לַעֲמֹד בְּאָבוֹת, וְרָאוּי לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם הוּא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה.
ה הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בַּעֲגָלָה, אִם יוּכַל לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת, עוֹמֵד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כּוֹרֵעַ מְעֻמָּד, וּפוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת. הַגָּה: אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּכָל הַתְּפִלָּה, מִכָּל מָקוֹם אִם אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד, יַעֲמֹד, כְּדֵי לְקַיֵּם הַכְּרִיעוֹת וְהַפְּסִיעוֹת כְּדַרְכָּן. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ס"ח [א"ח]) וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, כְּגוֹן שֶׁרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה, יַחֲזִיר הַבְּהֵמָה שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת לְאַחֲרֶיהָ, וְעוֹלֶה לוֹ כְּאִלּוּ פּוֹסֵעַ בְּעַצְמוֹ (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים ס"פ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר).
ו חוֹלֶה, מִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ בִּלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם (תְּהִלִּים ד, ה), (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח וּפְסִיקְתָא).
ז מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עַכּוּ"ם מִכָּאן וּמִכָּאן, וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ אוֹ יַפְסִידוּ מִקְּחוֹ, יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל, לִפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו; וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת בְּסוֹף הַתְּפִלָּה, יוֹשֵׁב וּמִתְפַּלֵּל וְכוֹרֵעַ.
ח יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַצְמוֹ לְעַמּוּד אוֹ לַחֲבֵרוֹ, בִּשְׁעַת תְּפִלָּה.
ט מִי שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב, כְּשֶׁיּוּכַל צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹסִיף בָּהּ דָּבָר. הַגָּה: וּמִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא סָמוּךְ לְמָלוֹן, אִם יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים, יִסְתַּלֵּק שָׁם וְלֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָלוֹן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת; אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ, יִתְפַּלֵּל בַּמָּלוֹן בְּאֵיזֶה קֶרֶן זָוִית (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ו' ב"י סי' צ').
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) בח"ל וכו' - פי' כשעומד בח"ל למזרחה של א"י יכוין פניו למערב שהוא כנגד א"י וכשעומד מצד מערב כמו במדינותינו יהפוך פניו למזרח וכן בכל הרוחות וכן הביאור במה שכתב לקמיה היה עומד בא"י יחזיר פניו וכו' היה עומד בירושלים יחזיר פניו וכו': ש"ע סָעִיף א
ב (ב) כנגד א"י וכו' - שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ויכוין וכו' - ר"ל יכוין לבו אע"פ שא"א לו להחזיר פניו נגדם ור"ל שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) כנגד ירושלים - שנאמר והתפללו אל ד' דרך העיר אשר בחרת: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) פניו למקדש - שנאמר והתפללו אל הבית הזה: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) אחורי הכפורת - פי' במערבו של בהמ"ק: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) פניו לכפורת - שנאמר והתפללו אל המקום הזה ויראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ח (ח) לרוח משאר רוחות - כגון שרוצה להחכים או להעשיר ואמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין או כגון שרוכב על החמור ואי אפשר לו להחזיר א"ע לצד א"י מ"מ יצדד פניו לקיים מה שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) ואנו שמחזירין וכו' - ולפי שצריך להתפלל לצד מזרח נהגו לקבוע ההיכל שס"ת בתוכו בכותל מזרחי ואם א"א לו לקבוע במזרח יקבע בדרום ועכ"פ לא למערב שיהיה אחורי העם להיכל ומיהו אפילו קבעו ההיכל בכותל אחר צריך למתפלל להחזיר פניו למזרח: ש"ע סָעִיף ב
י (י) פנינו למזרח - ואם עמד לצפון או לדרום והזכירו לו אסור לעקור רגליו להפוך למזרח אלא יעקם פניו למזרח ודי בזה אפי' אם מתפלל עם אחרים שפניהם למזרח ואם א"א או שעומד פניו למערב יכוין לבו לק"ק ולא יעקור רגליו אך אם מתפלל בבה"כ דאוושא מילתא מצדד בפמ"ג לומר דיהפוך א"ע לצד הקהל וכן פסק בספר שולחן שלמה. בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום העולם וכולם מתפללים נגד ארון הקודש הוא לצד דרום אף שהוא שלא כהוגן וכנ"ל בסק"ט מ"מ הבא להתפלל שם יתפלל לצד שהצבור מתפללין אך יצדד פניו למזרח: ש"ע סָעִיף ב
יא (יא) נגד אמצע היום - האי לישנא לאו דוקא אלא ר"ל בערך חצי שעה או שעה אח"כ שאז השמש כבר נדה הרבה ממקומה ומשערים כ"ז בעת שיחול תקופת ניסן או תשרי או שבוע אחת קודם לזה ועיין בבה"ל שהעתקתי את לשון הלבוש בזה. ועיין באחרונים שהסכימו כולם לדברי הלבוש דבמדינותינו שאין אנו יושבין במערבה של א"י מכוון רק נוטה ג"כ לצפונו שיעמידו כותל בהכ"נ נוטה קצת לצד מזרחית דרומית של העולם שאז תעמוד מכוון כנגד א"י ובהמ"ק וקדשי קדשים וכן כל מדינה לפי תחנותה יעמידו הבהכ"נ לפי דרכם ובספר לחם חמודות יישב מנהג העולם ומ"מ משמע מיניה ג"כ שטוב יותר לעשות כדברי הלבוש ואם מזדמן למקום שהכותל הוא כנגד המזרח הוא מצדד פניו נגד מזרחית דרומית עי"ש אך אם מזדמן לו שעומד ומתפלל בצד דרום אה"ק לא יעשה כן שאז יהיה נראה כהופך עורף ולא פנים כלפי אה"ק עי"ש בל"ח וכתב בפמ"ג דבמקומות שעושין הכותל ממש נגד המזרח טוב לעשות מקום הרב לצפון אה"ק כדי שיוכל להדרים ויחכים דבדרום א"א להדרים וכנ"ל ובמקומות שעושין כלבוש ראוי להושיב הרב לימין הארון אם לא להסיר מחלוקת אל יקפיד: ש"ע סָעִיף ב
יב (יב) יצדד פניו וכו' - ורש"י פירש איפכא שיעמוד למזרח ויצדד פניו לדרום או לצפון וכן מנהגנו ונכון הוא כדי שלא יהא חלוק בעמידתו מן הצבור. כתב הפמ"ג דבמקומות שעושין כלבוש (הכותל לצד מזרחית דרומית) א"צ להדרים דבלא"ה כן הוא גם א"א להצפין דנראה כהופך פניו מא"י: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
יג (יג) דרך הילוכו - מפני שקשה עליו עיכוב הדרך ואין דעתו מיושבת עליו עי"ז: ש"ע סָעִיף ד
יד (יד) אם יוכל לעמוד וכו' - ר"ל שאינו יושב אלא עומד על רגליו אבל מ"מ מהלך בתנועות הספינה והקרון שהולכין כדרכן: ש"ע סָעִיף ד
טו (טו) וא"ל יושב וכו' - ובכ"ז יחזיר פניו לא"י אם אפשר לו: ש"ע סָעִיף ד
טז (טז) ויישוב דעתו - ואם קדם הוא להשיירא וממתין עליהם ויש לו מי שיאחוז את בהמתו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך ברגליו שצריך הוא לעמוד ולהתפלל שבעמידה זו לא יטרד לבו כיון דבלא"ה צריך הוא להמתין על השיירא: ש"ע סָעִיף ד
יז (יז) לעמוד באבות - דבברכת אבות הכונה לעכובא וכדלקמן סימן ק"א ומהלך אינו יכול לכוין כ"כ וכן ברוכב על הבהמה יעמידה עד גמר ברכת אבות אבל א"צ לירד ממנה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
יח (יח) בכל התפילה - מפני ביעתותא וא"כ ה"א דגם במקום הכריעות עדיף לישב קמ"ל וה"ה כשמהלך ברגליו יראה לעמוד קצת בשעת הכריעות ויפסע לאחוריו ג' פסיעות: ש"ע סָעִיף ה
יט (יט) יחזיר הבהמה - או יחזיר עצמו לאחוריו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג אם היה בא להפטר מלפני המלך: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
כ (כ) חולה מתפלל - וזקן שאינו יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל ואם יכול לעמוד במקום הכריעות כדי שיהיה כורע מעומד יעמוד שם: ש"ע סָעִיף ו
כא (כא) יהרהר בלבו - ואפשר דיוצא בזה בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל אפילו אם הבריא בזמן תפלה מאחר שאנוס הוא עתה ועיין פר"ח ופמ"ג ועיין לעיל בסימן ס"ב ס"ד במ"ב ובה"ל שם ואם אינו יכול לכוין דעתו קורא ק"ש לבדה אם אפשר לו לפי שכונת ק"ש אינה אלא פסוק ראשון ובקל יוכל לכוין: ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף ח
כב (כב) שלא לסמוך וכו' - הטעם דתפלה צריכה עמידה כדלקמן בסימן צ"ח ועמידה שע"י סמיכה לא חשיבה עמידה ולפי זה סמיכה קצת דהיינו שסומך במקצת שאם ינטל אותו דבר לא יפול שרי וי"א הטעם דצריכה להיות באימה ולפ"ז בכל גווני אסור ובמקום הדחק יש להקל כטעם הראשון. ועיין לקמן בסימן קמ"א ס"א ובמש"כ שם: ש"ע סָעִיף ח
כג (כג) לעמוד - ולכן יזהר שלא יסמוך עצמו ע"ג שטענדער וכן בכל מקום שצריך עמידה כגון בשעה שרואה ס"ת נגדו וכל כיוצא בזה: ש"ע סָעִיף ח
כד (כד) בשעת תפלה - וחולה שברי לו שיוכל לכוין בעמידה ע"י סמיכה יעשה כן ואם לאו יתפלל מיושב: ש"ע סָעִיף ח
סָעִיף ט
כה (כה) מיושב - וה"ה במהלך בדרך: ש"ע סָעִיף ט
כו (כו) כשיוכל - דהיינו שלא עבר זמנה: ש"ע סָעִיף ט
כז (כז) ואינו צריך וכו' - ר"ל דזה לא הוי כמתפלל בתורת נדבה דקי"ל לקמן בסימן ק"ז דצריך לחדש בה ולדינא הסכימו האחרונים שא"צ לחזור ולהתפלל שנית וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית ומ"מ אם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו כמש"כ ס"ס ק"ז וא"צ לחדש בה דבר דזה שמתפלל עתה בעמידה הוא כחידוש כ"כ בספר מגן גבורים ומדברי פמ"ג משמע שאין כדאי להתפלל היום נדבה: ש"ע סָעִיף ט
כח (כח) מן הדרך - לילך לצדדיו ולהתפלל שם בעמידה: ש"ע סָעִיף ט
כט (כט) במלון של עו"ג - שבודאי יש בו גילולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר שבקדושה שהרי מרע"ה אמר כצאתי את העיר וגו' ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהיתה מלאה גילולים: ש"ע סָעִיף ט
ל (ל) שלא יבלבלוהו בני הבית - צ"ל בסוף אחר תיבת קרן זוית ור"ל שלא יחוש רק למצוא קרן זוית שלא יבלבלוהו אבל לא יחוש לגילולים שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים. ואם בכותל מזרחי שם תלוים גילולים אל יתפלל לאותו צד אלא לצד אחר אע"פ שאינו מזרח. ואם א"א להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון יודע הוא שלא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו מוטב להתפלל בדרך מיושב או מהלך כיון שאז יכול לכוין יותר ומ"מ אם יכול להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויצא ידי שניהם ויתפלל במעומד ובכונה: ש"ע סָעִיף ט
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א אחורי הכפורת. פי' במערבו של בית המקדש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב אם מתפלל. פי' במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור: ש"ע סָעִיף ב
ג ואנו שמחזירין. ולכן קובעין ההיכל במזרח ואפי' קבעו ההיכל בצד אחר יתפלל למזרח (כ"ה בשם ר"ש הקאן): ש"ע סָעִיף ב
ד כנגד זריחת. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דרומית של העולם: ש"ע סָעִיף ב
ה יצדד פניו. ורש"י פי' איפכא דיצדד פניו לצפון או לדרום ועיקר עמידתו למזרח: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ו יקשה בעיניו. אבל אם קדם הוא להשיירא ויש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך ברגליו דהא בלא"ה יהיה צריך להמתין: ש"ע סָעִיף ד
ז לעמוד באבות. פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה ג"כ עומדת שרי (תר"י): ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ח אף על פי שיושב. פי' אף על גב שבכל התפלה לא העמיד משום ביעתות' א"כ ס"ד דבמקום הכריעו' עדיף לישב לזה אמר מ"מ כו' לקיים הכריעות: ש"ע סָעִיף ה
ט יחזיר הבהמה. או יחזיר עצמו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג אם בא להפטר מלפני המלך (שם): ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ח
י שלא לסמוך. הטעם פי' הרב"י דלא חשיב עמידה כשסומך עצמו ובהג"מ מפר' הטעם דצריך לעמוד באימה וערסי' קמ"א ע"ש: ש"ע סָעִיף ח
סָעִיף ט
יא צריך לחזור. וכ"כ בש"ג ומ"ע כתב בסי' י"ט דדוקא בתורת נדבה הי' מתפלל רב אשי שנית ע"ש ומלשון רש"י משמע מפני שלא היה יכול לכוון בפעם ראשונה שהיה בשעת הדרשה לכן הי' מתפלל שנית ואפשר שעי"ז נהגו עוברי דרכים שאין מתפללין שנית: ש"ע סָעִיף ט
יב שלא יפסיקוהו. פירוש שקרוב הדבר לגמרי שיכול להתפלל בעמידה בלא הפסק': ש"ע סָעִיף ט
יג ולא יתפלל במלון. דאיתא בשבת ד' קכ"ז דלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל: ש"ע סָעִיף ט
יד באיז' קרן זויות. שלא יבלבלוהו בני הבית ואין לחוש לגילולים שכל תפלתם היתה בעיירות מלאות גילולים (כ"ז בת"ה) וצ"ע אם א"א לו להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון לא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו איזו מהן עדיף תפל' מעומד עדיף או בדרך עדיף דיוכל לכוון יותר ונ"ל דבדרך עדיף דרש"י פי' הטעם דתפלה מעומד עדיף מפני שיוכל לכוון יותר והא קחזי' דבדרך יוכל לכוון יותר ומ"מ יראה אם יוכל להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויקיים דברי שניהם: ש"ע סָעִיף ט
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א אחורי עמ״א לא בבית קדשי קדשים דאין שם רשות ליכנוס כ״א כ״ג ביוה״כ ומ״ש יכוין פניו כי בעומד אחרי כפורת אפשר לכויין פניו ממש משא״כ ברחוק א״א פניו כ״א לבו ע׳ ב״ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב אם עמ״א דאי ידרים או יצפין א״כ למה זה הגיה הר״ב והלא כ״כ המחבר ובע״ץ פירש שרוצה להדרים יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
ג ואנו שמחזירים עמ״א ואם א״א לקבוע במזרח יקבע בדרום ועכ״פ לא למערב שיהיה אחורי העם להיכל: ש"ע סָעִיף ב
ד נגד עמ״א ועיין לבוש לדידן כו׳ וכל מדינה לפי תחנותה יעמידו הבית הכנסת לפי דרכם: ש"ע סָעִיף ב
ה יצדד עמ״א רש״י בבא בתרא פ׳ לא יחפור הביאו הב״י ועיין פרישה דעיני ולבי שם א״כ עמידת רגליו לדרום ויחזור פניו ועיניו למזרח. ואנו לפ״ד הלבוש בין כך ובין כך א״ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ו יקשה עמ״א ולהר״י הטעם ברוכב שתתבלבל דעתו כשירד מהחמור אלא שבש״ע השמיט זה משמע דאיחור דרכו קאי גם על רוכב ובלבוש כתב בפירוש כן איחור דרכו ג״כ על רוכב: ש"ע סָעִיף ד
ז לעמוד עמ״א מהלך לא דבאבות צריך כונה ומהלך א״א לכוין כ״כ אבל יושב אף באבות שפיר דמי וא״צ לירד מבהמה רק עומד עם הבהמה שרי ואף מתר״י אין ראיה דלשיטתיה ביורד מבהמה מתבלבל דעתו משא״כ לדידן (עמ״ש אות ו׳) מ״מ י״ל ע״ז על תר״י. ואבות היינו ברכה ראשונה לבד עיין סי׳ ק״א וב״ח שם: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ח אע״פ עמ״א הר״ב הוסיף ואמר דל״ת שישב בכל התפלה מפני ביעתותא ה״א כו׳ קמ״ל: ש"ע סָעִיף ה
ט יחזיר עמ״א בשם רי״א ז׳ הביאו ג״כ ע״ץ וא״ר אות ח׳ יע״ש: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ח
י שלא עמ״א להב״י סמוכה קצת שאם ינטל יעמוד שרי ולהגמ״י אף זה אסור דהוי גאוה ולבוש וע״ץ כתבו כב״י ועסי׳ צ״ח בטור וש״ע מעומד דומיא דקרבן ושם קצת שרי ויהיה תפלה חמור ולזה יש לנו לומר עמידה בסמיכה חוזר כבסעיף ט׳ כאן וקצת אין חוזר ומ״מ לכתחלה אסור באימה כו׳ ועתוס׳ זבחים י״ט ב׳ ד״ה עמידה ובירושלמי נמי אמר באימה משמע דקצת ל״ש ג״כ באימה וי״ל עסי׳ ק״ב ז׳: ש"ע סָעִיף ח
סָעִיף ט
יא צריך עמ״א ועסי׳ פ״ט אות ט״ז ברכות ל׳ א׳ ובתורת נדבה ועכשיו אין מתפללין נדבה וכן נהגו עוברי דרכים שאין חוזרין ומתפללין שנית ועפר״ח ואי״ה בט״ז ה׳ יבואר: ש"ע סָעִיף ט
יב שלא עמ״א בתה״ד סי׳ ו׳ מבואר דאם קרוב הדבר כו׳ שלא יפסיקו עוברי דרכים טוב בדרך מבמלון עכו״ם אפי׳ ימצא חדר מיוחד שלא יבלבלו מ״מ מלא עכו״ם כו׳ משא״כ אם אין בירור רק ספק שמא יפסיקו ע״ד ובמלון יש עכ״פ קרן זוית שלא יבלבלו בני בית עדיף במלון דר״י נכנס לחורבה מבדרך (דלא ידע מהביננו) וע״ש ועסי׳ צ׳ ס״ה בקעה כו׳ מ״מ מלון מלא עכו״ם. ודברי הר״ב בהג״ה אינם בדרך זה כ״א דרך שלא יפסיקו ע״ד עדיף ממלון שמבלבלים בני בית הא ימצא חדר שם שלא יבלבלו מלון עדיף ואם יפסיקו בדרך מלון עדיף אף שמבלבלים בני הבית כי אפשר חציף מאן דמצלי בבקעה ומ״מ צ״ע דבתה״ד אין זכר מזה וכאמור רק מטעם דמלא עכו״ם ועב״י צ׳. ומלבוש צ׳ סכ״ז הבנתי דברי הר״ב דה״פ בדרך שקרוב לוודאי שלא יפסיקו ע״ד דרך עדיף ממלון שמא יבלבלו ואם דרך ספק מלון עדיף כי שמא ימצא איזה חדר וקרן זוית שלא יבלבלו יע״ש: ש"ע סָעִיף ט
יג ולא עמ״א גם זה מתה״ד ולא כהגהות הר״ב וע״ש כצאתי העיר במשה רבינו יע״ש: ש"ע סָעִיף ט
יד באיזה עמ״א כ״ז בת״ה היינו מאות י״ב עד כאן דלא כהר״ב בהג״ה. ורצ״ע עמ״ש באות י״ב ועא״ר אות י״א: והוי יודע שמ״ש רש״י ברכות ל׳ א׳ מעומד עדיף ממהלך דמכוין הא מיושב בלא״ה י״ל מעומד עדיף דומיא דקרבן בעינן ויושב פסול לקרבן כבסי׳ צ״ח וכ״ת מהלך נמי אין דרך שירות בכך הא בורכא דבזבחים ר״פ כ״ה ובר״מ פ״ה מביאת מקדש היו״ז רק יושב והעד בזבחים מה ליושב שכן פסול לעדות וא״כ יושב או מעומד ויבלבלהו קצת בני חבית אפשר מעומד עדיף וגם בלא״ה א״א מכוונין עתה נ״ל ועמ״ש אי״ה מזה בט״ז אות ה׳ ובפרי חדש: ש"ע סָעִיף ט
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף ב
א (ס"ק ב) אם מתפלל פי' במקום שמנהגם כך דקשיא לי' למה באמת מתפלל לשאר רוחות ולזה כתב דמנהג המקום כן הוא ואינו רוצה לשנות מן המנהג ובאמת המנהג שלא כדין וכמ"ש הרב"י בשם מהרי"א דיש מקומות שנוהגים כן. וכתב הט"ז אם ע"פ טעות עמד לצפון או לדרום איכא האי תקנתא להפוך פניו לצד מזרח. אבל אם העמיד א"ע ופניו למערב דא"א לתקן ע"י היפוך פניו דאכתי לא יהי' פניו למזרח א"צ לעקור דגליו בשביל זה ולעמוד לצד מזרח ויש לסמוך על האי מ"ד בפ' לא יחפור דשכינה בכ"מ: ש"ע סָעִיף ב
ב (ס"ק ד) נגד כו' נגד קרן מזרחית דרומית ש"ע דאנו יושבים במערבית צפונית של א"י ולכן אם תהיה כותל מזרחית של בה"כ נגד מזרחית דרומית ש"ע אנו מחזירים פנינו נגד א"י ממש וכן אין זה דרך מינות שעומדין נגד מזרח ממש וכן כוונות רמ"א בהג"ה: ש"ע סָעִיף ב
ג (ס"ק ה) יצדד פניו ורש"י פי' איפכא כו' וט"ז כתב דעדיף טפי לעשות כפרש"י שעי"ז לא יהא חלוק מן הצבור: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ד (ס"ק ו) יקשה כו' אם קדם הוא לשיירא כו' ור"ל שהקדים כ"כ בטרם יגיע שיירא אליו יגמור תפלתו: ש"ע סָעִיף ד
ה (ס"ק ז) לעמוד כו' אבל כשיושב כו' שרי דאדרבא אם יצטרך לירד ולעלות היריד' ועלי' יטרדנו כמ"ש תר"י לפי שיטתם: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ו (ס"ק ח) אע"פ שיושב פי' אע"ג כו' דק"ל מה הוסיף רמ"א ומאי אע"פ: עדיף לישב משום ביעתותא קמ"ל דבשע' קלה ומועטת ל"ח: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ח
ז (ס"ק י) שלא כו' דל"ח עמיד' ולטעם זה דוקא אם סומך א"ע כ"כ עד שאם ינטל הדבר שסמוך עליו יפול הוא דאסור אבל להשען קצת מותר אבל לטעם הגמרא דצריך להיות באימה אפי' להשען קצת אסור וכמ"ש מ"א לקמן סימן קמ"א וע' עוד שם: ש"ע סָעִיף ח
סָעִיף ט
ח (ס"ק יא) צריך כו' היה מתפלל ר"א. דדין זה נובע מעובדא דר"א שהביא מ"א לעיל ס"ס פ"ט שהתפלל תחיל' בישיב' ואח"ז בעמידה וע"ש במ"א. ולפ"ז דאינו רק בתורת נדבה ל"מ דאינו חייב להתפלל מעומד אלא אפי' בתורת נדבה אין ראוי לדידן להתפלל כמ"ש ס"ס ק"ז והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועים בכל יום ואפשר שע"ז נהגו שסומכים על מ"ע ועל רש"י: ש"ע סָעִיף ט
ט (ס"ק יג) ולא כו' בתפילין לבית עכו"ם ואמר הטעם שלא יכנסו דברי קדושה במקום טומא': ואף שכתב בס"ק י"ד ואין לחוש לגילולים שכל תפלתם כו' היינו להתפלל בבית עכו"ם איכא תרתי לריעותא שמלא' גלולים וגם יש לחוש שיבלבלוהו בני הבית ואם יודע שימצא מקום במלון שלא יבלבלוהו כגון בקרן זויות אכתי איכא ריעותא דגילולים. לכן אם ברור לו וקרוב לודאי שבמקום שיסתלק מן הדרך לא יפסיקוהו עוברי דרכים עדיף להתפלל בדרך מלהתפלל במלון אף שימצא קרן זויות שלא יבלבלוהו דמ"מ איכא במלון חשש גילולים. אבל אם א"א לו להסתלק מן הדרך שלא יפסיקוהו ע"ד עדיף טפי להתפלל במלון בקרן זויות ששם לא יבלבלוהו מלהתפלל בדרך דאיכא חשש בלבול עוברי דרכים אף דבמלון איכא גילולים ל"ח כ"ה לגילולים כיון דכל תפלתם היה בעירות מלאות גילולים ניהו דהיכי דאפשר להסתלק מחשש גילולים עדיף מכל מקום יותר יש לחוש לבלבול ע"ד מחשש גילולים כן הוא כוונתו וכוונת ת"ה: ולפ"ז מה שכתב המ"א אם יכול להסתלק כו' ולא יתפלל במלון של נכרים שלא יבלבלוהו כו' דמ"ש שלא יבלבלוהו אינה נתינת טעם שלא יתפלל במלון דהא אפילו בטוח שלא יבלבלוהו במלון אפ"ה עדיף להתפלל בדרך: א"י להתפלל כו' דהא במלון עכ"פ איכא גלולים אלא מה שכתב רמ"א שלא יבלבלוהו נמשך לעיל וה"ק ולא יתפלל במלון של עכו"ם שלא יבלבלוהו ר"ל אפי' לא יבלבלוהו דהיינו שימצא קרן זויות אפ"ה יסתלק כו': ש"ע סָעִיף ט
ט״ז Taz
סָעִיף ב
א לרוח משאר רוחות. בב"י מביא בשם אבוהב וז"ל ותימה על מנהג שאנו נוהגין לצפון ולדרום ולא הי' לנו להתפלל אלא למזרח ונראה שיש לנו להחזיר הפנים בצד המזרח כשאנו מתפללים לצפון ולדרום כדאמרינן בפרק לא יחפור דמצדד אצדודי פי' מי שמתפלל לצפון ולדרום יש לו להטות פניו לצד א"י עכ"ל ונ"ל שזה התיקון של חזרת פנים לא מהני אלא במתפלל לצפון או דרום דאפשר בחזרת פנים למזרח אבל מי שמתפלל למערב לא מהני ליה חזרת פנים למזרח כי א"א לו להפוך פניו ממש לאחוריו לצד מזרח ולא אמרו בגמ' אלא מצדד אצדודי שנוטה לצד אבל לא לאחוריו וע"כ לא נקט מהרי"א אלא מתפלל לצפון ודרום אבל לא למערב ואע"פ שהש"ע כאן כ' סתם לרוח משאר רוחות איהו לא מיירי דוקא מאותן שיושבים במערב של ארץ ישראל שצריכים להתפלל למזרח כמו אנו אלא כ' דרך כלל שצריך להפוך פניו כנגד א"י לכל צד שיושבי' נגד א"י וע"כ כ' גם בזה דרך סתם לכל רוח דמהני ביה נטיית פניו לצד של א"י בדרך האפשרי וזה דבר שהשכל מחייב ונפק' לן במי ששכח ומתפלל לרוח אחרת אם הוא בצפון או בדרום יהפוך פניו לצד המזרח אבל אם שכח והתפלל למערב נראה דלא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ נרא' דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דהרי אמרינן בגמ' בפ' לא יחפור דאיכא מאן דס"ל דשכינה בכל מקום ובדיעבד יש לו לסמוך ע"ז ואין שייך כאן לומר כדו בר קיימא כו' כיון שאין אחרים מתפללים באותה שעה למזרח כנ"ל: ש"ע סָעִיף ב
ב נגד זריחת השמש כתוב בלבוש דארצות הללו הם נגד מערבי' צפוני' של א"י ע"כ צריך ליזהר כשבונין בה"כ שיעמדו כותל מזרחית שבו הארון נוטה לצד מזרחית דרומית דהשתא מחזיר פניו כנגד א"י וב"ה וקדשי קדשים אבל אם יעמידו כותל מזרחית כנגד זריחת השמש ממש יש בה תרתי לריעותא חדא דאינו מחזיר פניו לארץ ישראל כלל אידך דזה חוק המינים שמשתחוים לשמש ע"כ יש להעמיד כותל מזרחית כנגד מזרחית דרומית כזה והאריך בזה: ש"ע סָעִיף ב
ג מ"מ יצדד וכו'. ויכול לעשות ג"כ איפכא דהיינו שיתפלל למזרח ויצדד פניו לצפון או דרום וזה נזכר בפירש"י שמביא ב"י ונרא' יותר נכון לעשות כן כי אם יתפלל לצפון או דרום יהיה נראה כמי שחלוק מהצבור קצת מה שא"כ בדרך שזכרתי: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ד וכן אם היה בספינה כו'. פי' בקרון או ספינה יכול לעמוד דאין העגלה מתנועע כ"כ במהירות והספינה היא רחבה הרבה דליכא ביעתות' דמיא כשהוא עומד בתוכה וי"ל מאי מהני ליה מה שעומד בקרון או בספינם כיון שהקרון או הספינה מהלכת ה"ל כמהלך בעצמו כמ"ש רכוב כמהלך דמי וא"ל דשאני יושב בקרון או בספינה מרכוב דהא בפ"ק דב"מ אמרינן לענין קנין של חצר מהלכת דספינה לא חשיבה חצר מהלכת דספינה קא נייח' ומייא הם דקא מסגי מתות' והקשו התוס' מ"ש מרכוב דהוי כמהלך ותי' דבאמת גם ספינה חשיבה כמהלכת לשאר מילי רק לענין קנין לא מיקרי מהלכת דה"ל כידו דנייח' והגוף הוא דקא ממט' ליה א"כ קשה כאן דלהוי קרון וספינה כמהלך ומה מועיל מה שעומד בתוכה וצ"ל דכאן לענין תפל' לא הצריכו להתפלל מעומד אלא כדי שתהיה אימת שכינה עליו ובזה סגי גם עומד בקרון וספינה אף שלא מיקרי עומד מצד תנועת הקרון והספינה כנ"ל: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ט
ה צריך לחזור ולהתפלל כו'. דבר זה למדו הרב ב"י מדברי התוס' פ' ת"ה בשם הר"מ דף ל' בפלוגתא דתנאי אי תפלה מעומד עדיף אי מסמך גאולה לתפלה עדיף דכתבו וז"ל משמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך כשהוא מהלך וא"צ לעמוד וא"ת מ"ש מהביננו דמעומד דוקא וי"ל שאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ ועוד פי' הר"מ דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב וכי הדר לביתיה מצלי מעומד ור"ת פסק כאבוה דשמואל ולוי ומיהו מדאמר רב אשי לא חזי' לרבנן קשישי מאן דעביד הכי משמע דאין הלכה כמותם עכ"ל. ותמיה לי טובא לפי' הר"מ צ"ל דרשב"א דס"ל התם תפלה מסמך לגאולה עדיף סבור דצריך אח"כ להתפלל מעומד כמו שעשה רב אשי א"כ מאי פריך תלמודא על רב אשי וליעבד מר כאבו' דשמואל ולוי כיון דרשב"א סבר כוותיה וכבר פליגי בזה תנאי וכי שייך למפרך על מאן דסבר כרשב"א למה לא יעש' כת"ק דרשב"א דהא יש לכל תנא טעם שלו דמ"ס מעומד עדיף ומ"ס מסמיך גאולה לתפלה עדיף אלא ע"כ דרב אשי עשה דלא כרשב"א ג"כ דלרשב"א ל"ל להתפלל אח"כ מעומד ע"כ פריך לי' כיון שאתה מצריך ב' תפלות כדי לחוש לתפלה מעומד א"כ למה לא אתה עושה כאבוה דשמואל ולוי דחיישי ג"כ לתפלה מעומד ועשו תקנה לזה שהקדימו להתפלל בשחרית וכן פירש"י בהדיא על קושיא זאת דלמה לו לרב אשי ב' תפלות משמע דרב אשי חידש דבר זה לחזור ולהתפלל מעומד לא כפי' הר"מ דגם רשב"א ס"ל כן גם מדברי ר"ח נראה פשוט דלא ס"ל כפירוש הר"מ דאי ס"ל הכי היאך פסקו כאבוה דשמואל ולוי דפסקו כת"ק דרשב"א כיון דרב אשי דהוא בתרא ס"ל כרשב"א ואפי' התוס' דמקשי על פר"ח לא הקשו אלא מלישנא דאמר לא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי דמשמע דלא כמותם ואמאי לא הקשו ממה שעשה רב אשי הלכה למעשה בב' תפלות דהיינו כרשב"א לפי' הר"מ אלא ודאי דלא ס"ל כפי' הר"מ ואולי אותו תי' בשם הר"מ הוא הג"ה לא מדברי התוס' עצמם אלא נתוסף אח"כ בגליון בשם הר"מ גם מדברי הרא"ש מבואר דלא כהר"מ דכתב דהלכה כאבוה דשמואל ולוי דאפילו רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא אמר דלא חזא כן לרבנן קשישי עכ"ל ואלו להר"מ דרשב"א ס"ל ממש כמו רב אשי ודאי פליג רב אשי על אבוה דשמואל ולוי דס"ל כת"ק דרשב"א אלא ודאי דרב אשי בא לעשות דבר חדש דהיינו להתפלל ב' תפלות ואין למדין מחדושו של רב אשי להלכה כי ר"א עשה כן דרך נדבה ולו היה נאה לעשות כן לפי שהיה לו כוונה בתפלת נדבה משא"כ אנחנו כמ"ש הטור ס"ס ק"ן וכמ"ש גם הב"י כאן אלא דאח"כ הבי' פי' הר"מ ועפ"ז פסק דכל המתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד כשיוכל וכבר נתבאר שרש"י ותוס' ור"ח והרא"ש כולהו לא ס"ל כן גם הרמב"ם והטור לא זכרו כלל מזה ואלו הי' ס"ל שצריך להתפלל שנית לא הוי שתקו מיניה ע"כ יש לנו לחוש לספק ברכה לבטלה אם יתפלל שנית ומעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב על העגלה שהתפללו שנית בבואם למלון או לביתם ע"כ נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיוכל לכוין בתפלתו כמ"ש בס"ס ק"ז: ש"ע סָעִיף ט
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף ב
א לרוח עט״ז ועמ״א אות ב׳ ומ״ש דאין אחרים מתפללים לא היה כדו בר עסי׳ צדיק ס״ז בתוך בית הכנסת אפילו הופך פניו ממש מהקהל לא מקרי רשע וכדו בר יע״ש וא״כ אם אירע שטעה בבית הכנסת כן אפשר דלא יפסיק ומ״מ אפשר אוושא מילתא והליכה אין כ״כ הפסק ע״כ יהפוך לצד הקהל: ש"ע סָעִיף ב
ב נגד עט״ז דיעמדו בית הכנסת לא ממש נגד המזרח רק נטוי קצת לצד דרום לפ״ז מקום הרב בבית הכנסת בצד דרום הארון וא״צ להדרים דבלא״ה כן הוא ומי שעושה ממש נגד המזרח טוב לעשות מקום הרב לצפון הארון הקודש שידרים (ויחכים) דבדרום נראה כהופך עורף מארון קודש. גם מי שעושה כלבוש א״א לו להצפין דנראה כהופך פניו מא״י כ״ש בשוה. ועא״ר ועט״ז ועיין ע״ץ ובס״ח תשס״ח דמקום הצדיק יהיה בדרום ארון קודש עא״ר: ש"ע סָעִיף ב
ג מ״מ עט״ז לפירוש הר״ב יהיה מקום הרב בצפון וכ״ש לפירש״י ועמ״ש באות א׳ ומנהגינו כרש״י ולמ״ש הלבוש יראה עיקר לדרום וקצת נטי׳ למזרח: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ד וכן עט״ז הקשה מה מהני עמידה יותר מישיבה דכמהלך הוי ומהלך ויושב חדא הוי ותירץ דיושב ליכא אימה ולמ״ש במ״א י״ד עומד ומהלך עדיף מיושב דומיא דקרבן בסימן צ״ח בט״ו וכ״ת אעומד ולא מהלך קשיא ליה זה שיבוש דאין במשמע הלשון כלל גם אימת שכינה י״ל במהלך.והמחבר נקיט בס״ט דוקא מיושב הא מהלך א״צ לחזור עמ״ש באות ה׳ אי״ה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ט
ה צריך עט״ז ולפי מ״ש באות ד׳ ומ״א י״ד י״ל פסק המחבר דיש חילוק בין מהלך דא״צ לחזור ולהתפלל ויןץ מיושב דחוזר ומתפלל ורב אשי כת״ק סובר ולהלכה הסכימו המ״א וט״ז והפר״ח דאף מיושב יצא דיעבד (ול״ו בוי״ו היה נאה כצ״ל) ובאמת הר״מ ז״ל פ״ה מה״ת הלכה א׳ משמע כל השמנה דברים ועמילה בכלל אין מעכב דיעבד יע״ש וכ״כ שכה״ג בשם הרמ״ע מפאנו הביאו הפר״ח ז״ל ולהמחבר כשיוכל היינו שלא עבר זמנה או משלימה בתפלה הסמוכה דהוי כנאנס: מ״ש הרב בהג״ה ס״ו יהרהר בלבו י״ל דיעבד יוצא מאחר שאנוס הוא ועפר״ח ואין להאריך: ש"ע סָעִיף ט
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א הכפורת. פי' במערבו של בית המקדש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב רוחות. פי' במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור: ש"ע סָעִיף ב
ג למזרח. עיין ט"ז שהעלה דאם שכח והתפלל לצפון או לדרום יהפוך פניו לצד המזרח ואם התפלל למערב לא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ נראה דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דבדיעבד יש לסמוך אמ"ד שכינה בכל מקום עכ"ל. ובתשובת [יד] אליהו סימן א' חולק וכתב דצריך להפסיק ולילך להתפלל לצד מזרח והסכים עמו גדול אחד. אבל גדול אחר הסכים עם הט"ז ע"ש באורך. בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום של העולם וכלם מתפללים נגד הארון הקודש שהוא לצד דרום יוכל להתפלל בצד מזרח אף שכל הקהל מתפללים נגד דרום ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה יד אליהו סי' א' וגדול אחד שם חולק עליו רק יתפלל לצד שהציבור מתפללין ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
ד הארון. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דדומית של העולם וכתב בכנה"ג אפילו הארון קבוע לרוח אחרת צריך להחזיר פניו למזרח ועיין בס"ק שלפני זה: ש"ע סָעִיף ב
ה למזרח. ורש"י פי' איפכא דיצדד פניו לצפון או לדרום ועיקר עמידתו למזרח. ונראה יותר נכון לעשות כן ט"ז: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ו דרכו. אבל אם קודם הוא להשיירא ויש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל. וכ"ש כשמהלך ברגליו דהא בלא"ה צריך להמתין. מ"א: ש"ע סָעִיף ד
ז באבות. פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה גם כן עומדת שרי. תר"י מגן אברהם: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ח הבהמה. או יחזיר עצמו ע"ג בהמתו. מ"א: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ט
ט מעומד. כ' ט"ז מעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב שהתפללו שנית בבואם לביתם או למלון ע"ש נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיכול לכוין בתפלתו כמ"ש ס"ס ק"ז וכ"פ הרמ"ע מפאנו ושכנה"ג ופר"ח וכן הסכים בתשו' יד אליהו סי' א' וע"ש מה שתמה על הט"ז: ש"ע סָעִיף ט
י במלון. דאיתא בשבת דף קכ"ז דלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל: ש"ע סָעִיף ט
יא זויות. ואם א"א לו להסתלק מן הדרך ובמלון לא ימצא קרן זוית תפלה בדרך עדיף. ומ"מ יראה אם יכול להתפלל במלון או בחצר ובבקעה או בגינה מוטב. מ"א: ש"ע סָעִיף ט
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א ויכוין גם כו'. כן מפורש בהני מקראות שמביא גמ': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב אם מתפלל כו'. ב"ב כ"ה ב' הרוצה כו' דמצדד כו' ופי' סמ"ג שמצדד למזרח אבל רש"י פי' לצד דרום: ואנץ כו'. תוס' ברכות שם ד"ה לתלפיות כו': אין כו'. ב"ב שם א': ומי כו'. לפי' הסמ"ג כנ"ל: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ג ס"ד וכן אם היה כו'. שם השכים לישב כו' מ"ס תפלה מעומד כו': או אם כו'. תוס' שם ד"ה הלכה כו': כי אם כו'. רש"י שם ד"ה שאין כו'. והכל כו'. רי"ו: ויש כו'. אה"מ ותר"י וכמש"ש ל"ד ב' דשם בעי כונה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ד ס"ה יחזיר הבהמה כו'. כמו שהיה עושה לפני המלך כמ"ש בפ"ה דיומא: ש"ע סָעִיף ה
סָעִיף ו
ה ס"ו חולה כו'. דלא גרע ממהלך בדרך וכמ"ש בפסיקתא והביאו הילקוט על פ' אמרו בלבבכם אמר הקב"ה אני אמרתי להתפלל בבית הכנסת ואם אין אתה יכול התפלל על מטתך ואם אין אתה יכול הרהר בלבבך שנא' אמרו בלבבכם כו' וז"ש אם כו': ש"ע סָעִיף ו
סָעִיף ז
ו ס"ז מי כו'. נלמד מהנ"ל וכמ"ש בגמ' שם לפי שאין כו': ש"ע סָעִיף ז
סָעִיף ח
ז ס"ח יש ליזהר כו'. עח"מ ס"ס כ"ח וממש"ש סי' י"ז ס"א: ש"ע סָעִיף ח
סָעִיף ט
ח ס"ט מי שהוכרח כו'. שם רב אשי כו' ועתוס' שם ד"ה מסמך כו' ועוד פי' הר"מ כו': שלא יפסיקוהו. שם ג' א': ולא כו'. עמ"א וערש"י פ' וארא ע"פ כצאתי את כו': ש"ע סָעִיף ט
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)