כניסה

תְּהִלִּים לח

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר׃

רַשִׁ״י מזמור לדוד להזכיר. לאומרו בשעת צרה להזכיר צרתם של ישראל לפני הקב"ה וכנגד כל ישראל אמרו:
אִבְּן עֶזְרָא מזמור - טעם פיוט תחלתו להזכיר.
מְצוּדַת דָּוִד להזכיר. המזמור הזה נעשה להזכיר את המדוכא ביסורין להתפלל לה׳‎ כדברים האלה:

ב יְהוָה אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא אל בקצפך - אל ישרת בעבור אחר ואל בחמתך, וכמוהו: ודעת קדושים אדע ושני שרי גדודים היו שרי בן שאול.
מְצוּדַת דָּוִד ובחמתך. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל בחמתך תיסרני:
מְצוּדַת צִיּוֹן תוכיחני. תיסרני ענין פורעניות ועונש:

ג כִּי־חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ׃

רַשִׁ״י נחתו. נזרקו ל' נחת נופל בנטיית קשת ולפי שעל ידי דריכת הקשת נזרקים החצים כתיב נחתו בי וכן (שמות ט״ו:ט׳) אריק חרבי היה לו לכתוב אריק תערי אלא לפי שכשמוציאין חרב מתערה התער ריק ממנה לכך תולה הריקות בחרב וכן (לעיל י"ח) ונחתה קשת נחושה ואין הנו"ן שורש בתיבה שאם היתה שורש היה לו לומ' ננחתו בי אבל נו"ן של נחתו וכן של ותנחת אינ' שורש ונופל' לפרקים כמו ונו"ן של נגף, נשך, נדר, נקם, כשמתפעל יאמר ניגף נישך נידר ניקם כמו ננגף ננשך ננדר ננקם שהדגש בא בתיבה במקום נו"ן, וכן עלה נדף (ויקרא כ"ז), עיני נגרה (איכה ג׳:מ״ט) כמו ננדף ננגרה כן יאמר נחתו כמו ננחתו וכן ונחתה קשת נחושה (ש"ב כ"ה) כמו וננחתה שדרך החי"ת להתנהג כמנהג דגשות ברוב מקומות כגון כחש לו וממשקל דגוש כמו דבר מגזרת וידבר כך כחש מגזרת ותכחש שרה (בראשית י״ח:ט״ו) ולא יאמר כיחש כאשר יאמר מן המברך ברך ולא יאמר בירך כאשר יאמר דיבר לפי שאין דגשות ניכר ברי"ש אבל בחי"ת ניכר דגשות וכן (דברים ל"ב) שיחת כמו כיפר דיבר אף כאן יאמר נחתו כמו נגשו נתנו מגזר' נחת נתן נגש והנו"ן יסוד נופל לכנס דגש במקומה כשהיא מתפעל וכן (שמואל א ב׳:ד׳) קשת גבורי' חתים מגזרת נחת וחתת כאשר יאמר מן נסב סבב מן נשם שמם ונשמו דרכיהם (ויקרא כ״ו:ל״ב) ושממו עליה (שם) וכן בלל נבל כי שם בלל ה' ונבלה שם שפתם (בראשית י״א:ז׳) כן יאמר נחת וחתת בלשון פעל: ותנחת עלי ידך. פירש לחציך נחתו בי וכן פתרונו מה דרך בקשת לירות החצים יד שלך היא נחתה בקשת להפיל עלי חצים ותנחת לשון ותרד ובזה הנו"ן שורש בתבה וכן (לעיל י"ח) ונחתה קשת נחושה אין הנו"ן שורש בתיבה (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא כי, נחתו - בנין נפעל, כמו ננחתו, מגזרת ותנחת עלי ידך והטעם תחלואים ומכאובים כחצים.
מְצוּדַת דָּוִד נחתו בי. כבר ירדו בי חצי היסורים וכבר ירדה עלי מכת ידך ודי בזה:
מְצוּדַת צִיּוֹן נחתו. ותנחת ענין ירידה כמו מי יחת עלינו (שם כ״א):

ד אֵין־מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין־שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי׃

רַשִׁ״י מתם. תמימות אינטרי"ן בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא אין מתום - מגזרת תם, והטעם בריאות והנה הזכיר הסבה הקרובה למה זה, מפני זעמך והרחוקה. מפני חטאתי - כי בעבורה זעמתני.
מְצוּדַת דָּוִד אין מתום. אין מקום תם ושלם בבשרי מהיסורים הבאים עלי מפני כעסך: מפני חטאתי. מהיסורים הבאים מפני חטאתי:

ה כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי׃

רַשִׁ״י יכבדו. כבדים:
אִבְּן עֶזְרָא כי - נד על נד וגבהו עד שעברו ראשי, כי רבים הם.
מְצוּדַת דָּוִד עברו ראשי. המשיל מרבית העון כאלו בא במים עמוקים ועוברים את הראש ממעל: כמשא כבד. כמו שא״‎א לשאת משא כבד כן כבדו עונותי עד שהמה כבדים מערך הכח אשר בי ולא אוכל לשאתם והוא מלשון מליצה:

ו הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא הבאישו - פועל עומד, כמו: ולא הבאיש או יהיה הוא הפעול והוא יספר חבורות שיצאו בגופו, וסבת זה אולתי.
מְצוּדַת דָּוִד הבאישו וגו׳‎. ר״‎ל בעבור כי נמקו החבורות והוציאו הדם והליחה לזה הבאישו את בשרי: אולתי. ר״‎ל עונותי כי אין אדם עובר עבירה אא״‎כ נכנס בו רוח שטות:
מְצוּדַת צִיּוֹן נמקו. ענין המסה: חבורותי. מל׳ חבורה והוא מכה שנצרר הדם תחתיה: אולתי. מלשון אויל ושוטה:

ז נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד כָּל־הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי׃

רַשִׁ״י נעויתי. ל' אחזתו עוית, אישטורדיש"ון בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא נעויתי - אין בי כח לעמוד בקומה זקופה ישרה, על כן נעויתי ושחותי והשתנו פני, כאילו כל היום השמש הכיתני, וזה טעם קודר הלכתי.
מְצוּדַת דָּוִד נעויתי. נתעקם גופי ואלך שחוח: קודר הלכתי. ואלך בחשכת הצרות:
מְצוּדַת צִיּוֹן נעויתי. ענין עקום כמו והתעותו אנשי החיל (קהלת י״ב): שחותי. מלשון שחיה וכפיפה: קודר. ענין שחרות:

ח כִּי־כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי׃

רַשִׁ״י כסלי מלאו נקלה. במחשבתי אני קל בעיני עצמי:
אִבְּן עֶזְרָא כי כסלי - הטעם קרביו מלאו דבר נתעב ונקלה אינני ראוי להזכיר בפה והזכיר אין מתום פעם אחרת באיברי גופי הנראים.
מְצוּדַת דָּוִד מלאו נקלה. המה מלאים שריפת אש החלי ואין מקום שלם בבשרי:
מְצוּדַת צִיּוֹן כסלי. הוא חלק השדרה הסמוך להכליות וכן אשר על הכסלים (ויקרא ג׳): נקלה. ענין מוקד ושריפה כמו קלוי באש (שם ב׳):

ט נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד־מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי׃

רַשִׁ״י נפוגותי. נחלפתי ל' ויפג לבו (בראשית מ"ה), מאין הפוגות (איכה ב'):
אִבְּן עֶזְרָא נפוגותי - מגזרת ויפג לבו. שאגתי - ברוב מכאובי על דרך שויתי עד בקר כארי.
מְצוּדַת דָּוִד נפוגותי ונדכיתי. אחזתני חלשות ודכאות רוח מנהמת הלב לא מהשפה ולחוץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן נפוגותי. ענין רפיון וחלשות כמו ויפג לבו (בראשית מ״ה):

י אֲ‍דֹנָי נֶגְדְּךָ כָל־תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא־נִסְתָּרָה׃

רַשִׁ״י כל תאותי. אתה יודע צרכי:
אִבְּן עֶזְרָא אדני נגדך - לבדך כל תאותי, אולי אחיה ולא נגד הרופאים.
מְצוּדַת דָּוִד נגדך כל תאותי. הרפואה והשקטה שאני מתאוה הלא המה נגדך ובידך לעשותם ואנחתי. ומה ואני שואג שאני מתאנח להתחרט על עונותי לא נסתרה ממך ומהראוי א״‎כ למלאות תאותי:

יא לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר־עֵינַי גַּם־הֵם אֵין אִתִּי׃

רַשִׁ״י סחרחר. מוקף יגון וזהו מתיבות הכפולות כמו (ויקרא י"ג) ירקרק אדמדמם סגלגל חמרמרו (איכה א'):
אִבְּן עֶזְרָא לבי סחרחר - כתרגום סביב לא ימצא מנוח. כחי - כח התולדה ואור עיני - ככה מנהג החולים.
מְצוּדַת דָּוִד לבי סחרחר. לבי מסובב ביגון ואנחה וכוחי עזב אותי והלך ממני: אין אתי. לא נשארה בהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן סחרחר. ענין סבוב כמו סחרו אל ארץ (ירמיהו י״ד:י״ח):

יב אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ׃

רַשִׁ״י מנגד נגעי יעמדו. אותם נראין לי כאוהבים בשעת הנאתן וכשרואין שהנגע בא עלי אין עומדין לי בשעת דחקי אלא מנגדי יעמודו ואינם עוזרים לי: וקרובי. שמראים לי עצמם קרובים:
אִבְּן עֶזְרָא אהבי - האוהבים שהיו לי. מנגד נגעי יעמדו - בעבור שהבאישו חבורותי.
מְצוּדַת דָּוִד מנגד נגעי. כשאני בנגעי וצערי יעמדו מנגד ולא קרבו אלי לעזרה:

יג וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל־הַיּוֹם יֶהְגּוּ׃

רַשִׁ״י וינקשו מבקשי. מוקשים לי: יהגו. יחשבו:
אִבְּן עֶזְרָא וינקשו - מלת נפשי תשרת בעבור אחרת וככה הוא וינקשו מבקשי נפשי, כי הוא הפעול. והטעם: שדבריהם מוקש המה לי.
מְצוּדַת דָּוִד וינקשו. טמנו עלי מוקש: ידברו הוות. ידברו לי דברי שברון רוח:

יד וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו׃

רַשִׁ״י ואני כחרש. ישראל שומעים חרפתם מן המחרפי' ואינם משיבים ולמה כי לך הוחלתי שתגאלני ותושיעני מהם:
אִבְּן עֶזְרָא ואני - שהוא חסרון בגוף.
מְצוּדַת דָּוִד ואני כחרש. עושה את עצמי כחרש כאלו לא אשמע:

טו וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת׃

אִבְּן עֶזְרָא ואהי - ברצוני כאיש אשר לא ישמע לשון המדבר. והטעם: כי לא אענה להם:
מְצוּדַת דָּוִד לא שומע. לא מבין דבריהם: תוכחות. טענות להתווכח עמהם:

טז כִּי־לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - אין לי תוחלת כי אם בך. וטעם אתה תענה – כי אני לא אשים לבי אל דבריהם, כי עליך נסמכתי בלבי ולשוני לך.
מְצוּדַת דָּוִד כי לך וגו׳‎. כי המתנתי עליך אשר אתה תענה להם בעבורי ר״‎ל תעשה עמדי אות לטובה ותחשב לתשובה נצחת:
מְצוּדַת צִיּוֹן הוחלתי. ענין המתנה כמו והוחלתי לדבריכם (איוב ל״ב):

יז כִּי־אָמַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ׃

רַשִׁ״י כי אמרתי פן ישמחו לי. לכך אנו שותקים כי אומרים אנו בלבנו אם נשיבם עזות שמ' יראו במפלתנו וישמחו לנו במוט רגלינו ויגדילו עלינו לומר הלא הייתם מתפארים בתשועתכם:
אִבְּן עֶזְרָא כי הגדילו - לדבר או הפועל עומד. וטעם פן ישמחו לי – כמו פן יאמרו לי, כי הנה במוט רגלי וחליתי הגדילו עלי.
מְצוּדַת דָּוִד כי אמרתי. ר״‎ל הנה לא חפצתי אני להשיב מה להם כי אמרתי פן תתגבר עלי העונש וישמחו עוד יותר כי בעת מטה רגלי לבד הגדילו עצמם להתגאות עלי ומה אם אהיה נלקה בכל גופי:
מְצוּדַת צִיּוֹן במוט. ענין המעדה ונטייה לפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל״ב:ל״ה): הגדילו. מלשון גדול:

יח כִּי־אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד׃

רַשִׁ״י כי אני לצלע נכון. לכך אנו דואגים פן ישמחו לנו לפי שמלומדים אנו במכות ומוכנים ומזומנים לשבר תמיד: ומכאובי נגדי. מזומן הוא לבא עלי תמיד:
אִבְּן עֶזְרָא כי - כדרך: ובצלעי שמחו ונאספו. והנכון: כי נכון אני להיותי צולע שלא אוכל לקום ימים רבים, ולהיות מכאובי נגדי תמיד.
מְצוּדַת דָּוִד לצלע נכון. אני מוכן ורגיל להיות צולע מחולשת הגוף והדברים המכאיבים אותי המה מזומנים תמיד נגדי לבוא עלי:
מְצוּדַת צִיּוֹן לצלע. ענין חגר הצולע על ירכו: נכון. מל׳ הכנה:

יט כִּי־עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי׃

רַשִׁ״י כי עוני אגיד. לבי מגיד לי את עוני ולפיכך אני דואג וירא מחטאתי שלא יגרום לי צלע ומכאוב:
אִבְּן עֶזְרָא כי - אני מודה לאנשים וזה טעם אגיד ואדאג לבי.
מְצוּדַת דָּוִד כי עוני אגיד. אני בעצמי אגיד עוני כי יודע אני בעצמי שחטאתי ולזה אדאג פן יבוא העונש וישמחו עלי:

כ וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר׃

רַשִׁ״י חיים עצמו. מעצימים חיים בשלום ובטובה: ורבו. והגדילו שנאי על דברי שקר:
אִבְּן עֶזְרָא ואויבי - יש אומרים: כי עוני אדאג מחטאתי פן אמות ואויבי חיים.
מְצוּדַת דָּוִד ואויבי. אבל אויבי ימי חייהם רבו וגדלו:
מְצוּדַת צִיּוֹן עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳): ורבו. גדלו:

כא וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רדופי־[רָדְפִי־] טוֹב׃

רַשִׁ״י תחת רדפי טוב. בשביל שאנחנו דבקי' בהקב"ה ובמצותיו:
אִבְּן עֶזְרָא ומשלמי - דברו יוכיח כי הוא בקרם בחליים והטיב להם, כאשר ספר במזמור אחר.
מְצוּדַת דָּוִד ומשלמי וגו׳‎. גם הם ימי חייהם רבו וגדלו: תחת. במקום שאני רודף וזריז להיטיב עמהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן ישטנוני. מל׳ שטנה ונטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כו):

כב אַל־תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא אל תרחק ממני - כנגד מרחוק עמדו.
מְצוּדַת דָּוִד אל תעזבני. הואיל ולא אוכל בעצמי להשיב מה להם לכן אל תעזבני אתה ותחשב לתשובה על לעגם:

כג חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא חושה - לפי דעתי: חושה לעזרתי אתה ה' שאתה תשועתי, כמו: אמור לנפשי ישועתך אני. ור' משה אמר: כי חושה ישרת אחר וככה הוא חושה לעזרתי ה' חושה לתשועתי.
מְצוּדַת דָּוִד חושה. מהר לעזור לי כי אתה מעולם לי לישועה ואין על מי להמתין לי להיות לעזרה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.