כניסה

תְּהִלִּים קט

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ׃

רַשִׁ״י אלהי תהלתי אל תחרש. על כל ישראל נאמר:
אִבְּן עֶזְרָא למנצח, אלהי תהלתי - טעם אל תחרש - כנגד הבא אחריו -
מְצוּדַת דָּוִד אלהי תהלתי. אתה אלהי תהלתי שאני מהלל לך בכל עת: אל תחרש. אל תשתוק:
מְצוּדַת צִיּוֹן תחרש. ענין שתיקה כמו החרש יחרש (במדבר ל):

ב כִּי פִי רָשָׁע וּפִי־מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר׃

רַשִׁ״י כי פי רשע. עשו:
אִבְּן עֶזְרָא כי, ופי מרמה - ופי איש מרמה, כמו: אל תהי מרי והפה פעול למלת פתחו, כאילו כתוב כי רשע ואיש מרמה פתחו פיהם עלי.
מְצוּדַת דָּוִד ופי מרמה. פי איש מרמה: עלי פתחו. לדבר עלי סרה: לשון שקר. מראים עצמם כאוהבים לבל אהיה נשמר מהם:

ג וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם׃

אִבְּן עֶזְרָא ודברי - חסר בי"ת ובדברי כמו כי ששת ימים, או דרך משל כי הדברים סבבוהו. וילחמוני - וילחמו עמי חנם, כמו לא יגורך רע לא יגור עמך רע.
מְצוּדַת דָּוִד ודברי שנאה. אבל בלב סבבו אותי בדברי שנאה ולוחמים עמדי בחנם כי לא גמלתי להם רעה מעולם:

ד תַּחַת־אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה׃

רַשִׁ״י תחת אהבתי. אותך ישטנוני: ואני תפלה. ואני מתפלל אליך תמיד (מצאתי):
אִבְּן עֶזְרָא תחת - יו"ד אהבתי סימן הפועל. ואני תפלה - איש תפלה. והטעם: שהייתי מתפלל לשם בעדם, כדרך: ואני בחלותם לבושי שק.
מְצוּדַת דָּוִד תחת אהבתי. במקום האהבה שאני אוהב אותם המה נוטרים עלי שנאה בלב: ואני תפלה. עכ״‎ז אני איש תפלה להם כמ״‎ש ואני בחלותם לבושי שק וכו׳‎ (לעיל לה):
מְצוּדַת צִיּוֹן ישטנוני. מלשון שטנה וענינו איבה ושנאה:

ה וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי׃

רַשִׁ״י רעה תחת טובה. שבעים פרים אני מקריב בכל שנה בשביל שבעי' אומו' ומבקש לגשמים והם מריעים לי (בשוחר טוב):
אִבְּן עֶזְרָא וישימו - יו"ד אהבתי פעול, שהיה ראוי שיאהבוני.
מְצוּדַת דָּוִד תחת טובה. במקום טובה:

ו הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא הפקד, רשע - אחר שתגבר ימינו עליו, ושטן כנגד ישטנוני והוא אדם כדרך ויקם ה' שטן לשלמה, גם ויעמד והוא אחד מיועצי.
מְצוּדַת דָּוִד הפקד. לכן הפקד עליו רשע כמותו ולא יחמול עליו: על ימינו. להיות נכון אצלו לקטרג עליו:
מְצוּדַת צִיּוֹן הפקד. ענין מנוי גזברות:

ז בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה׃

רַשִׁ״י בהשפטו. לפניך יצא מדינך מחויב ורשע:
אִבְּן עֶזְרָא בהשפטו - עמי, כי הוא עשה לי עול וחמס. ותפלתו – שאמות הפך תפלתי בעדו, על כן לחטאה.
מְצוּדַת דָּוִד בהשפטו. כשיהיה נשפט על מעשיו יצא חייב: תהיה לחטאה. לא תחשב לזכות כ״‎א למזכרת עון לומר עליו בשמים איך מלאו לבו לשאול צרכיו מה׳‎, ואין לבו שלם עמו:

ח יִהְיוּ־יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר׃

רַשִׁ״י פקודתו. גדולתו פרבושטיא"ה בלע"ז כמו ויפקד המלך פקידים (אסתר ב ד):
אִבְּן עֶזְרָא יהיו - אמר יהושע: כי פקודתו הוא אשתו. ולפי דעתי: כי הוא ופקודת כל האדם. והטעם: שתהיה מיתתו בידי אדם. ויש אומרים: כי פקודתו הוא נפשו, שהוא כמו פקדון:
מְצוּדַת דָּוִד פקודתו. עשרו וקניניו שהוא פקיד וממונה עליהם:

ט יִהְיוּ־בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה׃

אִבְּן עֶזְרָא יהיו, יתומים - קטנים. אלמנה - בימי נעוריה, כי ימיו יהיו מעטים.

י וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם׃

רַשִׁ״י ושאלו ודרשו מחרבותיהם. הכל ישאלו עליה' מה נהיתה בפלוני ופלוני מתוך קול חורבה שיצא עליהם: ודרשו. משמע מאת אחרים שהרי נקוד חטף קמץ וכן ושאלו מפי אחרים הוא משמע שישאלו אחרים עליהם, ויש לפתור ושאלו ממשקל חזק יהיו משאלים על הפתחים:
אִבְּן עֶזְרָא ונוע - כדרך: והמה יניעון לאכול. ושאלו - פועל כבד, כמו: שאל ישאלו באבל. ודרשו - כמו ושאלו שיבקשו לחם. וטעם מחרבותיהם – שבחרבות ידורו.
מְצוּדַת דָּוִד ונוע ינועו. יהיו נעים ונדים לשאול פת לחם גם ישאלו וידרשו מתן ממקום מושבותם מבתיהם החריבות ר״‎ל גם על הפתחים ישאלו גם במושבותם מעוברי דרך:

יא יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ׃

רַשִׁ״י ינקש נושה לכל אשר לו. אדם הטורח מחזיר ולהוט לעשות דבר נופל בו לשון מתנקש כלומר מוטרף ומתלבט כמו (דניאל ה׳:ו׳) וארכובתיה דא לדא נקשן וכן פן תנקש אחריהם אף כאן יהיה הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר, ל"א יהיה הנושה נוגע ונקרב לכל אשר לו ינקש שייטאצופי"ץ בלע"ז יהי משפט הנושה נוקש ונשען על כל ממונו וזהו יעקב הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר מצאתי.
אִבְּן עֶזְרָא ינקש - הנשה יהי עליו בימיו, כן יאחזוהו ימי עני.
מְצוּדַת דָּוִד ינקש. הנושה בו ישים פח יקוש ללכוד לעצמו את הכל והנכרים ממנו שאינם ראוים לירשו ישללו עשרו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ינקש. מל׳ מוקש: נושה. המלוה כמו והנושה בא לקחת (מ״ב ד) ויבוזו. לשון בזה ושלל: יגיעו. העושר הבא ע״י עמל ויגיעה:

יב אַל־יְהִי־לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל־יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא אל - כאשר הזכיר יען אשר לא זכר עשות חסד.
מְצוּדַת דָּוִד אל יהי. לא יהיה לו שום אוהב להיות מושך עליו חסד ולא יהיה מי אשר יחנן ליתומיו:

יג יְהִי־אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם׃

רַשִׁ״י בדור אחר. שיבא אחר כורתו ימח שמו וטבעו שאפילו זכרון לא יפול עליו בפי הדור הנולד בעול' לאחר שנשחת שמו שארטרמיר"א בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא יהי - בנו כמו ולא אחריתו. ימח - שם האב והבן על כן שמם.
מְצוּדַת דָּוִד יהי אחריתו. בנו יהיה לכריתה ובדור האחר שאחר בנו ר״‎ל בדור השלישי ימח שם האב והבן כי ימותו ואינם ויושכחו מן הלב:
מְצוּדַת צִיּוֹן אחריתו. בנו וכן ולא לאחריתו (דניאל יא): ימח. ענין מחיקה:

יד יִזָּכֵר עֲוֺן אֲבֹתָיו אֶל־יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל־תִּמָּח׃

רַשִׁ״י עון אבותיו. עון שהעוה על אבותיו, לאברהם שגרע חמש שנים מחייו ולאביו גרם כהיון עינים: וחטאת אמו. שהשחית רחמה ושגרם להעלים יום קבורתה מן הבריות שלא יקללוה שיצא מכריסה עשו כמו שנאמר (בראשית ל״ה:ח׳) ותמת דבורה מינקת רבקה וגומר אלון בכות בלשון יוני קורין לאחר אלון שאבל אחר היה ליעקב עם של דבורה שמתה אמו והעלימו מיתתה:
אִבְּן עֶזְרָא יזכר - כטעם: פוקד עון אבות על בנים, כאשר פירשתי במקומו.
מְצוּדַת דָּוִד יזכר עון אבותיו. יהיה נזכר לו עון אבותיו לענשו גם עליהם וכמ״‎ש פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳:ה׳): אל תמח. אלא יהיה נזכר על בנה:

טו יִהְיוּ נֶגֶד־יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃

רַשִׁ״י יהיו. העונו' האלה נגד ה' תמיד: ויכרת מארץ זכרם. של עשו ואלופיו:
אִבְּן עֶזְרָא יהיו - העון והחטאת נזכרים לפני השם, ושימח מארץ זכרם.
מְצוּדַת דָּוִד יהיו נגד ה׳‎. לקטרג עליו ובעבור זה יכרת זכרם מן הארץ:

טז יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ־עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת׃

רַשִׁ״י יען אשר לא זכר עשות חסד. לעסוק באבל אביו כמו שעשה יעקב נזיד עדשים לנחם את יצחק שבאותו היום מת אברהם: איש עני. ישראל:
אִבְּן עֶזְרָא יען - בהיות לאל ידו, וירדוף עני ואביון ונכאה לבב כמוני.
מְצוּדַת דָּוִד יען. בעבור אשר לא זכר לעשות חסד למי שצריך אל החסד ורדף הענוים ונשברי לב להמית אותם:
מְצוּדַת צִיּוֹן ונכאה. ענין שבירה כמו ונכה רוח (ישעיה סו):

יז וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא־חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ׃

רַשִׁ״י ויאהב קללה. קללתו של הקדוש ברוך הוא שכפר בו:
אִבְּן עֶזְרָא ויאהב - הוא היה סבה שיקללהו דוד, שהיה איש האלהים.
מְצוּדַת דָּוִד ויאהב קללה. אהב לעשות דברים אשר הקללה מעותדת לבוא עליהם ולכן תבא עליו הקללה המעותדת: ולא חפץ בברכה. לא רצה לעשות דברים אשר הברכה מעותדת לבוא עליהם ולכן תהיה הברכה ההיא רחוקה ממנו:

יח וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו׃

רַשִׁ״י וילבש קללה. הכניס עצמו בקללה ונוחה לו פריקת עול הקרבן וברכת כהנים וקללת האומות:
אִבְּן עֶזְרָא וילבש - התנבא כי הקללה תבואתהו, כמדו - מלבושו. והטעם מדו - והזכיר בתוכו.
מְצוּדַת דָּוִד וילבש. יהיה מעוטף בקללה כמדו המעטפת את כל גופו: ותבא. הקללה תבוא בקרבו בשפע רב כמים: וכשמן. עם כי המשיחה היא למעלה על הגוף עכשיו באה היא בהעצמות כן הקללה תרד בו אל חדרי בטן אל עצמו ובשרו:
מְצוּדַת צִיּוֹן כמדו. ענין מלבוש מה כמו ומדו בד (ויקרא ו׳):

יט תְּהִי־לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ׃

רַשִׁ״י תהי לו. הקללה מעטה כבגד (מצאתי): ולמזח תמיד. חגורה, וכן ומזיח אפיקים רפה (איוב י״ב:כ״א) אזור החזקים פתח:
אִבְּן עֶזְרָא תהי, ולמזח - כמו חגורה ומזיח אפיקים רפה.
מְצוּדַת דָּוִד כבגד יעטה. הקללה תהיה על גופו מסביב כבגד העוטה כל הגוף: ולמזח. יחגור הקללה תמיד להיות לו למזח:
מְצוּדַת צִיּוֹן יעטה. ענין עטיפה וכן עוטה אור כשלמה (לעיל קד): ולמזח. ענין חגירה כמו ומזיח אפיקים רפה (איוב י״ב:כ״א):

כ זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְהוָה וְהַדֹּבְרִים רָע עַל־נַפְשִׁי׃

אִבְּן עֶזְרָא זאת פעולת - כמו תגמול פעולת שכיר. שוטני – כנגד ישטנוני. והדוברים רע – כנגד ודברי שנאה.
מְצוּדַת דָּוִד זאת פעולת. זהו גמול פעולת שטני מאת ה׳‎ וגמול הדוברים רע על נפשי:
מְצוּדַת צִיּוֹן שוטני. אויבי ושונאי:

כא וְאַתָּה יְהוִה אֲדֹנָי עֲ‍שֵׂה־אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא ואתה - אחר שקלל רשעים וכל שוטנים שב להתחנן לשם שלא יאבד עם אלה שהם מחרפים אותו, כי אין לו כח לעמוד מפניהם.
מְצוּדַת דָּוִד עשה אתי. חסד ואמת: למען שמך. למען יוגדל שמך: כי טוב חסדך. כאשר חסדך טוב לכל כן הצילני גם אותי:

כב כִּי־עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא כי, חלל בקרבי - פועל עבר מגזרת חלל, על כן הלמ"ד פתוחה. ויש אומרים: מגזרת חלול לוחין.
מְצוּדַת דָּוִד כי עני. אני נכנע ומושפל כעני ואביון ולבי נעשה חלל בקרבי מגודל הפחד והתוגה:

כג כְּצֵל־כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה׃

רַשִׁ״י כצל כנטותו. לעת ערב: ננערתי. לשון תשנוק וטרוף ואוטם כארבה שהוא נודד ונע ומטורף, (מצאתי):
אִבְּן עֶזְרָא כצל - הטעם קלות ימיו. ננערתי כארבה - שאין לו קץ.
מְצוּדַת דָּוִד כצל כנטותו. כמו הצל וחוזר ומפרש כמו נטיית הצל שאינו בא מפאת עצמו כ״‎א ע״‎י נטיית הדבר העושה הצל כן נהלכתי אני ר״‎ל מהלכי לא באה מפאת עצמי ומרצוני כ״‎א ע״‎י מכריחים הלכתי גולה ומטולטל: ננערתי כארבה. ננערתי בתנועה החזקה ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן מיוחד וננער מגדר לגדר:
מְצוּדַת צִיּוֹן ננערתי. ענין הטרוד והתנועה החזקה כמו חצני נערתי (נחמיה ה) שר״ל הייתי מנענע חצני בתנועה חזקה:

כד בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן׃

אִבְּן עֶזְרָא ברכי - אין בי כח ללכת כי יענה נפשו אולי ינצל מידם, שלא יראה בבשרו לחלוח.
מְצוּדַת דָּוִד מצום. בעבור הצום כשלו ברכי ונחלשו: משמן. מהיות בה שומן:
מְצוּדַת צִיּוֹן כחש. ענין רזות:

כה וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם׃

אִבְּן עֶזְרָא ואני - כאשר יראוני אויבי ואני רזה, הייתי חרפה להם.
מְצוּדַת דָּוִד ואני. בעבור מרבית הצום המה מחרפים אותי בלעג ובזיון: יראוני. כאשר יראוני יניעון עלי בראשם בדרך לעג:
מְצוּדַת צִיּוֹן יניעון. מלשון תנועה:

כו עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא עזרני - טעם כחסדך – עמי פעמים רבות.

כז וְיֵדְעוּ כִּי־יָדְךָ זֹּאת אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא וידעו - כי כבר הזכיר עני ואביון ואתה ה' עשיתה זאת הישועה, ולא אני.
מְצוּדַת דָּוִד וידעו. תן בלבם לדעת ולהבין כי ידך עשתה זאת התשועה ולא באה במקרה:

כח יְקַלְלוּ־הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח׃

אִבְּן עֶזְרָא יקללו - לא אחוש מקללתם כי אתה תברכני, קמו עלי ויבושו.
מְצוּדַת דָּוִד יקללו המה. אף כי המה מקללים אתה תהפכם לברכה ואם כי קמו עלי מה בכך הלא קמו ויבושו כי לא יוכלו לי ואני אשמח במפלתם:

כט יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם׃

רַשִׁ״י ויעטו כמעיל. העוטה ועוטף כל הגוף לכל לבוש:
אִבְּן עֶזְרָא ילבשו - כל שוטני מהיום. והטעם: אחרים מלבד אלה, כי כבר הזכיר על אלה ויבושו.
מְצוּדַת דָּוִד בשתם. הבושת אשר תביא עליהם יעטוף אותם מסביב כעטיפת המעיל:
מְצוּדַת צִיּוֹן כמעיל. שם מלבוש מה:

ל אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אודה - שאודה בפי זה החסד שעשה השם עמי, עד שידעו הרבים.

לא כִּי־יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - השם יעמוד לימין אביון להושיעו מהחפצים להיותם שוטני נפשו.
מְצוּדַת דָּוִד כי יעמוד. כאשר יעמוד לימין האביון להושיע מיד הרשעים השופטים לקחת נפשי במשפטם המקולקל:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.