ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות. י"ל למאי אצטריך לומר ששת ימים תעבוד פשיטא ועוד מה ענין חריש וקציר לה ונ"ל בס"ד דהלכות השבת רבו ועצמו מאד ואם לא ישים האדם שבעה עינים על כל דבר ודבר יכשל וישגה בנקל ואם על עבודה של עסק ימות החול האדם משים שתי עיניו בשבת צריך לשום עשרה עינים אך לפחות ישים לבו ועיניו בשמירת השבת כאשר הוא משים עיניו ולבו בשמירת עסקים של ימות החול כדי שלא ישגה ולא יכשל באיסור חלול שבת כמו שכתוב ויהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כלור יהי הלכם מורא על נזקי ענינים השייכים לשמים שהוא עניני הנפש כמו שכתוב יקרא אל השמים מעל זו הנשמה כמורא שיש לכם על נזקי בשר ודם שלכם שהוא הגוף וז"ש ששת ימים תעבוד כלומר כמו השגחתך על עבודה של ששת ימים כן תהיה השגחתך על יום השביעי אשר תשבות בו שלא תשגה ותכשל בהפסד וחלול שלו ולא דוקא על שבת העיקרי שהוא דאורייתא שתהיה משגיח ונזהר בשביתתו אלא גם בחריש וקציר שהוא זמן תוספת שבת שאתה מקבל מבעוד יום שעה אחת קודם חשיכה או יותר שתשגיח על שמירתה וזה הזמן נקרא חריש וקציר כי ידוע שימות החול ובפרט יום ששי נקרא חריש וזריעה מפני שבו נעשה הכנות לקבלת קדושת שבת ביום השב אבל יום השבת עצמו דהיינו מעת שחל שבת נקרא קציר שהאדם מקבל בו קדושת השב בתוספת הנר"ן שאז קוצר ולוקח מה שעשה בחרישה וזריעה של ההכנות קודם שבת אך בזאת השעה או יותר קודם חשיכה יש בני אדם עדיין הם עוסקים בהכנות של שבת שאצלם נחשב זמן חרישה וזריעה ויש בני אדם שקבלו שב והתפללו ערבית וקדשו שאז זמן זה נחשב אצלם קציר כי אצלם נעשה שבת גמור ומקבלים בו תוספת הנר"ן ולכן זה הזמן נקרא חריש וקציר הנה תזהר שגם בזה תשבות בהשגחה רבה שלא תשגה ותכשל בחלול שבת.
א מכלל המלאכות הרגילות אצל האדם שבנקל אפשר שיכשל בהם וצריכין השגחה ביותר הוא מלאכת הקושר והמתיר שהאדם רגיל בזה בימי החול הרבה והידים עסקניות הם בדבר זה תמיד והנה מן הדין אסור לקשור קשר של קיימא וכל קשר שאינו עשוי להתיר בו ביום חשיב של קיימא ואסור מדרבנן אע"פ שהוא קשר הדיוט ואינו קשר און על כן כל קשר שאינו עשוי להתיר בו ביום יעשנו עניבה אחת ולא קשר גמור וכל קשר שאסור לקשרו אסור להתירו בשבת.
ב וכל קשר שעשוי להתיר בו ביום מותר לקשרו בשבת בד"א קשר הדיט אבל קשר און אסרו וכל שעושה שני קשרים ע"ז חשיב כקשר אומן ואסור אע"פ שעשוי להתיר בו ביום ועל כן צריך להזהר לבלתי יקשור המכנסיים או החגורה אשר במכנסיים ב' קשרים ע"ז אע"פ שהם עשויים להתיר בו ביום אלא יעשה קשר אחד ועניבה אחת על גביו והארכתי בדין של שני קשרים ע"ז בסה"ק רב פעלים והעליתי להלכה לאסור ודע מה שאמרו הגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף וז"ל ולית דחש לה אלא מעוטא דמעוטא דבטלי במעוטייהו אין כונתו על הפוסקים ז"ל אלא על אנשי גלילויו דקאי עלייהו דלא חיישי בה אלא מעוטא דמעוטא דבטלי במעוטייהו לגבי רובא דאינשי דאותם גליות.
ג במקום צער כתבו הפוסקים ז"ל דאין לחוש בהתרת שני קשרים זע"ז כגון ששכח וקשר המכנסיים שני קשרים והוצרך לנקביו דמותר להתירם וכן כיצא בזה במקום צער.
ד אם עושה קשר אחד בראש החוט או חבל או משיחה דינו כמו שני קשרים זע"ז דכל כהא מתקיים טפי והוי קשר חזק אפילו שהוא קשר אחד ואין קושרין דלי בחבל אם הדלי קבוע בבור דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא ואם קושר בחגורה וכיצא מותר דלא מבטל ליה .
ה החלוק שקורין בערבי קמי"ץ יש תולין לה בראשיה אצל הצואר שני חוטין כדי לקשרם זע"ז וצריכין ליזהר של יקשרום אלא רק יעשו עניבה יען כי זה הקשר אינו עשוי להתיר בו ביום ואפיו אם קושרם בע"ש מבעוד יום ג"כ לא יקשרם שמא יצטרך לפשוט החלוק בשבת ויצטרך להתיר וכל קשר שאסור לקשרו אסור להתירו ויותר טוב שלא יעשו לחלוק חוטין ע"ד האמור אלא יעשה שם לולאות שקורין בערבי זרו"ר ואז בזה לא יבא לידי מכשול.
ו הפותל חבלים מכל מין שיהיה חייב משום קושר ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת וכן המפריד הפתיל חייב משום מיותר אם אינו מתכוין לקלקל בלבד ושיעורו כהפותל.
ז יש שאוסר להחזיר רצועות המכנסיים וכדומה שנשמטו אם הנקב צר וצריך טורח וכן יש מי שאומר אם המכנסיים חדשים אסור להכניס בהם הרצועה אם בדעתו לבטלה שם דהי"ל מתקן מנא.
ח בגד התפור ועומד ונתפרדו שתי חתיכות הבגד זה מה במקצת אסור למתוח ראש החוט לדיקו כדי לחברם כי זו היא תפירתו וחייב משום תופר.
ט מה שמחברים הלבוש ע"י מחט אם תוחבין אותו ב' תחיבות דוקא מותר ואם שלש תחיבות אסור בד"א בעושה כן ע"ד להתקים איזה ימים כגון מה שעושין המצנפת וכן במלבושי הנשים שעושה זה לקיים איזה ימים אבל מה שעושין לפי שעה כגון לחבר צידי הצעיף או מכסה הפנים ביציאתם חוץ לבית מותר אפילו בשלש תחיבות דאין זה אלא לשעה כי בודאי שיפשטו הצעיף כשיחזרו לביתם מיהו כיון דיש מחמירים בשלש גם באינו עשוי להתקיים טוב להזהר היכא דאפשר להם בשתי תחיבות ועיין גינת ורדים כלל ג' סי' י"ז י"ח וטל אורות דף נ"ה.
י מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם אבל אסור ליתנם בתחלה בכסת גזירה שמא יתפור ועוד דמתקן מנא הוא שעכשיו עושהו כלי ובסה"ק מקבציאל כתבתי דיש ליזהר שלא יניח בגדים בתוך הכיס כדי שיהיה כמו כר לישן עליו.
יא אין לנתק או לחתוך זוג מנעלים התפורים זע"ז אפילו רוצה ללבשם בשבת ויש להתיר ע"י גוי ומותר ללבוש אנפלאות חדשים ואין חוששין שמא ינתקו חוטין ואם ניתק או נקרע דבר שאינו מתכוין הוא ולאו פ"ר ושרי וכן פוצעין האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע דלא פ"ר הוא.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.