שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו והיה המזבח קודש קדשים כל הנוגע במזבח יתקדש וזה אשר תעשה וכו'. הנה ארז"ל והיה המזבח קודש קדשים ומה היא קדושתו כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת"ל וזה אשר תעשה הסמוך אחריו מה עולה ראויה אף כל ראוי שנראה כבר ונפסל משבא לעזרה כגון הלן והיוצא והטמא והנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן וכנז' ברש"י ז"ל נמצא אשר אתה מוצא דבר זה בקדושת המזבח שכל הנוגע בו יקדש אינו כל ממש אלא דוקא מי שהיה ראוי ונפסל אבל מי שלא
היה ראוי כלל אלא הוא פסול מעיקרו לא יקדש וכיוצא בדבר הזה אתה מוצא נוהג ממש בקדושת השבת וקדושת התורה כי באמת שתים אלו התורה והשבת נותנים קדושה עצמית לישראל יותר מכל שאר מצות והיינו התורה להעוסקים בה והשבת להשומרים אותו וכל אחד משתים אלה נכלל משבעה כי התורה היא שבעה ספרים כמו שאמרו רז"ל ע"פ חצבה עמודיה שבעה דפסוק ויהי בנסוע הוא ספר בפ"ע והשבת הוא יום השביעי שכלולים בו כל ששה ימים שהם ניזונים ממנו ושתיהם נותנים קדושה עצמית לישראל אשר נשמותיהם באים מכללות שבעה ספירות הבנין שהם מן חסד עד המלכות אשר כנגדם הם שבעה ימי השבוע מיום הראשון עד יום השביעי ולכן גם קדושת המזבח המכפר על ישראל בלבד כתיב ביה שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו דגמר קדושתו תהיה בשבעה ולכן כמו שהמזבח אחר גמר קדושתו כל הנוגע בו יקדש דהיינו אפילו קרבן שנפסל שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד כן התורה אפילו אדם רשע שעבר כל העבירות אם מתחרט ועוסק בתורה יכופר לו ויתקדש בקדושתם של ישראל דאין לך עון שלא תוקן בתורה וכן הוא בקדושת השבת אפילו אם עבד ע"ז כדור אנוש אם שמר שבת מוחלין לו ויתקדש וכמו שאמרו רז"ל ע"פ שומר שבת מחללו אך כמו שהמזבח אינו מקדש את הפסול מעיקרו אלא רק לאותו שהיה ראוי מעיקרו ונפסל אח"כ כן התורה והשבת אינם מקדשים אלא לאדם שהוא מזרע ישראל שהיה ראוי מעיקרו ואח"כ נפסל ע"י רשעתו אבל פסול מעיקרו שהוא משאר אומות עכו"מ אינו מתקדש בקדושת התורה ולא בקדושת השבת ולכן ארז"ל עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה וכן עכו"ם ששבת חייב מיתה דלא עשה כן לכל גוי. על כן כמה וכמה צריכין ישראל להזהר בקדושת השבת ולשמור אותו כהלכתו כי מתנה זו של השבת לא נתנה אלא להם דוקא דהא הזר הקרב יומת ולכן אין להם דבר יקר במצות יותר ממנו והוא שקול כעסק התורה ולכן ארז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בתורה כי התורה והשבת שוים הם בענין זה לישראל כאשר כתבנו ולכן כל היכא דליכא פקוח נפש אסור לעשות רפואה לגוף לגוף האדם בשבת אע"פ שהגוף מתענג ויש לו נחת רוח בה.
א מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשו לו שום רפואה אפילו ע"י גוי אבל אם נחלה כל גופו או שיש לו כאב גדול ומצטער כל גופו שהולך בחלישות גדולה שקורין בערבי מתנח"ל אע"פ שהולך ברגליו כנפל למשכב דמי ושרי לעשות לו רפואה ע"י גוי .
ב החושש במתניו אסור לסוך בשמן או בד"א לרפואה וכן מי שיש לו חטטין בראשו אסור לסוך והחושש בשיניו והוא הולך כבריא לא יגמע שכר ויפלוט אותו דכיון דפולט נמצא עביד לרפואה ואסור אם אם כאיב ליה טובא דמצטער גל גופו שההולך בחלישות דהיינו מתנח"ל שרי לגמוע שכר ולפלוט מפני שהשכר הוא משקה גמור לכל.
ג מי שיש לו מורסא דהיינו מה שקורין בלשון ערבי טלו"ע או מה שקורין אנגצאי"י שיש בה ליחה ודם אבל הוא בריא מותר לפתוח אותה כדי שתצא הליחה והדם אם יש לו צער מה מיהו זה דוקא באינו חושש אם תסתם אח"כ ואסור לדחוק בידו על המכה דהיינו לעצור אותה כדי להוציא דם ממנה.
ד במה שקורין בערבי כאיי מותר ליתן הקטנית כדי שישאר פתוח ומותר להחליף הבד דאי לא מחליף מסרח ויזהר להכין העלה והאופנין שיטול עוקציהן מערב שבת ואם ידע שמוציא דם בקנוח לא יקנח דהוי פ"ר כי זה הדם היה בלוע וכ"ש דאסור לשרות הבגד במים כדי לקנחה יען כי שרייתו זה כבוסו ועוד דאתו לידי סחיטה.
ה עצם שנשמט שקורין בערבי פלס"א התיר מר"ן ז"ל להחזירו ואף על פי דהמג"א חלק וס"ל דוקא אם נשבר מותר משום סכנה אבל פלס"א בלבד אי להקל מכל מקום אי למחות ביד המקילין בזה לעשות כסברת מר"ן ז"ל ומיהו יזהר שלא יסוך פלס"ה הנז' בשמן וצפורן שפרשה רובה דהוי כתלוש ומותר ליטלה ביד אם הוא מצטער בכך מותר ליטול הקוץ במחט ורק יזהר שלא יוציא דם.
ו אם נעשה חבורה באצבעו אסור ליתן בגד עליה משום צובע וכ"ש בגד אדום דאסור כיצד יעשה יניחנה במים קרים עד שתפסק הדם ויש מתירין לין עליה עכביש ויש אוסרין ושפשוף שעושין ליגיעי כח כדי להשיב כוחן אליהם ולבטל עייפותן שקורין בערבי תמוו"ך נסתפקו הפוסקים אי חשיב רפואה ואסור או תענוג ושרי.
ז פתילה בפי הטבעת לעצור יעשה בנחת שיאחזנה בשתי אצבעותיו בלבד ויניחנה נחתומה שקורין בערבי דסתו"ר אסור לעשותו למי שהוא עצור ורק אם נפל למשכב שרי ואסור לישראל לתקן פתילה מן בורית או ממה שקורין בערבי נכאת לחולה שאין בו סכנה או לילדים קטנים אבל שרי על ידי גוי שהוא יתקן אותה.
ח מי שהוא בריא אבל מרגיש כובד באיצטומכא שלו אסור לשתות שמן הנענע שזה אי דרך בני אדם לשתותו אלא לרפואה וכן אין לאכול מה שקורין בערבי מעגון אל ורד שהם שושנים מבושלים בסוכ"ר כדי לעשות שלשול מעט כי גם זה אין דרך לאכלו אלא לרפואה אבל מותר לשתות מה שקורין בערבי גלא"ב שהוא תערובת מן מלח עם חמוץ של גומ"י אע"פ ששותיהו מחמת שמרגיש כובד באצטומכא שלו מפני שזה דרך בני אדם לשתותו לתענוג תמיד בכל אכילה.
ט אסור לבריא לשתות סם המשלשל בשבת ואשה שמצטערת מרוב חלב שבדדיה מותר לקלח בקרקע דכיון שהולך לאיבוד אינו דומה לדש אבל בכלי אסור.
י אסור לרחוץ כל גופו או רובו במים חמין ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור אבל רוחץ פניו ידיו ורגליו דכל שאינו רוחץ רוב גופו שרי וצריך להזהיר בזה הנשים ביותר החורף שטובלין בליל שבת ודרכם כשיוצאין מן המעין שופכין עליהם מים חמין שישפכו רק עד חצי גופם דוקא וכן אבי הבן שטובל בבוקר ביום שבת ורוצה לשפוך עליו מים חמין כשיצא מן הטבילה כך יעשה ואם רוצים שתהיה שפיכת המים על חצי העליון ככה יעשו בעוד חצי גופם התחתון עומד בתוך המים או המעין ישפכו מים חמין עליהם דאז תהיה השפיכה על חצי גופם דוקא וי"א שאפילו הרוחץ ידיו צריך ליזהר שלא יחמם ידיו כנגד המדורה אם לא ינגבם תחלה מפני שמפשיר המים שעליהם ונמצא כרוחץ בחמין שהוחמו בשבת באש.
יא הנשים שדרכם לרחוץ פניהם ושערותיהם במי ורד בשבת כדי שיהיה בהם ריח טוב אסור לסברת הט"ז ודעמיה דאפילו בבשר האדם איכא מוליד ריחא וכ"ש בשער וכ"ש כאן דאפשר שיהיה הריח נקלט בבגדים שלהם ג"כ דבזה אסור לכ"ע ולכן אסור נמי ליתן מיני בשמים או מי ורדים בתוך הטוטי"ן ששואפים בחוטם כדי להוליד בו ריח טוב וכן יש דרכם להניח מי ורדים בתו כלי שקורין קומק"ם וכשרואים שלא יש בכלי אלא טעטמי ורדים מוסיפין עליו מים דאסור לעשות כן בשבת דהם כונתם להוליד ריח טוב באלו המים אשר מוסיפין בכלי אבל מותר להניח מי ורדים בתוך שרב"ת או לתוך מאכל כדי לתת בו טעם טוב וכמו שכתוב הרב נחפה בכסף והסכים עמו מהר"י עייאש ז"ל וכן אותם שרוחצים עיניהם במי ורדים לרפואה שרי דאין כונתם להוליד ריח וכן אותם ששופכים מי ורדים בכפם כדי להריח שרי דאין כונתם להוליד ריח טוב בידים שלהם וכאשר העליתי בס"ד בכל זה בסה"ק רב פעלים.
יב יולדת יש לה דין חולה שיש בו סכנה ומחללין עליה שבת להדליק לה נר וכיוצא בשאר מלאכות שצריכה להם מיהו כל מה שאפשר לשנות עושין בשנוי אימתי נקראת יולדת שמותר לחלל עליה שבת משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת או משעה שחברותיה נושאות אותה זרועותיה שאין בה כח להלוך וכיון שנראה בה אחת מאלו מחללין עליה שבת בידים.
יג כל שלשה ימים ראשוני אפילו אמרה אינה צריכה מחללין עליה שבת בידים בדבר הצריך לה אבל משלשה ועד שבעה אם אמרה צריכה מחללין ואם לא אמרה צריכה אין מחללין וכן שבעה ועד שלשים יש לה דין חולה שאין בו סכנה שמותר לעשות לה על דידי גוי והנה פה עירנו אם נצרכו לבשל איזה דבר ליולדת אפילו ביום ראשון ללידה אין מבשלין בידם אלא ע"י גוי מפני שאפשר להו בהכי על כן צריך להזהירם היכא דלא נמצא גוי כגון שנצרכו לבשל איזה משקה בלילה שאין יכולים להביא גוי דצריכין לבשל בידים ע" הדברים האמורים ואין לחוש כלל.
יד כשתגיע האשה לחודש הלידה יזמינו הכל מערב שבת כדי שלא יצטרכו לחלל שבת ויזהרו שידליקו לה הנר בע"ש שיהיה בו שמן הרבה שיספיק עד אור הבוקר.
טו התולש בפיו בשבת לדעת רש"י ז"ל יש בזה איסור תורה וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל מיהו בתוספתא כתוב דאין בזה איסור תורה אלא איסור דרבנן ועל זה סמכו קצת מן האחרונים וכאשר כתבתי בזה בסה"ק רב פעלים שם בחולה שיש ב"ס שהוצרכו לתלוש לו מן המחובר אם יכולים לתלוש בפה יתלשו בפה.
טז שוחט שבא לשחוט בשבת לצורך חולה שיש ב"ס ויש תרנגול קטן שיספיק לחולה לא ישחט תרנגול גדול אלא הקטן כן העלתי בתשובה בסה"ק רב פעלים בראיות ברורות בס"ד ומשכיל על דבר יצא טוב.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.