הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. י"ל אחר שכבר קודם שמעון הצדיק שהיה משיירי כנה"ג ועשה שלשה עמודים לקיום העולם בריש פרקין והם תורה עבודה ג"ח מה ראה רשב"ג לחלוק לבחור לו שלשה אחרים ונ"ל בס"ד דידוע הרמב"ם ז"ל חלק הדיבור לחמשה חלקים שהם הא' מצוה בו זה חלק תורה ותפלה ושבח והודאה לשמו יתברך והב' אהוב והוא שייכות מדות הטובות השכליות והג' מותר והוא דבור שצריך לדבר במשא מתן ומסחר והד' נזהר ממנו והוא דיבור שקר וחנופה ורכילות וליצנות וכיוצא והה' נמאס והוא דיבור שיחה בטילה וידוע גוף האדם נקרא עולם קטן כמו שאמרו רז"ל בתיקונים וקיום גוף האדם הוא על הדיבור דכתיב מות וחיים ביד לשון ורשב"ג לא איירי בעולם העיקרי שדיבר בו שמעון הצדיק אלא איירי בגוף האדם שגם זה נקרא בשם עולם בסתם כמו שכתוב רחמנא לר"א בן פדת
ניחא לך דאחרביה לעלמא ופרשו בתקונים הכונה על גופו וז"ש עמידה וקיום של הגו הוא על שלשה חלקים מגו חמשה שהם מצוה ואהוב ומותר שפרטם הרמב"ם ז"ל והדין רמז לחלק הנקרא מצוה בו שהוא אצל האדם בתורת חיוב מן הדין והאמת רמז לחלק הנקרא אהוב שהוא ענין מדות השכליות שגם המה בכלל האמת נחשבים והשלום הוא חלק הנקרא מותר בו שהוא דבור משא מתן שבו ימצא האדם פרנסתו ובזה יהיה שלום ביתו בינו לבין אשתו ובניו דכד שלים חיטי מכדא נקיט ואתי תגרא וכן השלום יהיה בין הגוף והנפש כי הגוף רוצה אכילה ושתיה ומלבוש ואם יהיה האדם עוסק תמיד בתורה שהם עניני הנפש צועק הגוף וקורא תגר על הנפש דאיך יאכל וישתה ויתכסה אם יעסוק רק בצרכי הנפש. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב שלשה המה מטיבי צעד וארבעה המה מטיבי לכת והיינ שלשה המה שלשה חלקי הדבור מטיבי צעד של הגוף שיתקיים על ידם כמו שכתוב רשב"ג וארבעה המה ד' חלקים של פרד"ס מטיבי לכת שעושים לאדם מהלכים בעליית הסולם של הרוחניות והקדושה לעלות מעלה ע"ג מעלה וכמו שכתוב בס"ד ע"פ אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ההולכים דייקא משא"כ המלאכים הם בסוד עומדים וכמו שכתוב ונתתי לך מהלכים בין העומדין האלה. ובאופן אחר נ"ל בס"ד הני תלתא דרשב"ג דאיירי על הגוף שהוא עולם קטן והיינו כי קיום האדם ההוא על שלשה שהם צום קול ממון והדין רמז לצום שהוא ענין יסורין ודין שעושה האדם בחומר גופו בעבור עוונותיו והאמת רמז לקול שהוא התורה שהיא נקראת תורת אמת ושלום זה הממון שנותן לצדקה שבזה מרבה שלום בעולם וכמו שכתוב והיה מעשה הצדקה שלום ובזה יובן בס"ד שלשה המה מטיבי צעד הם צום קול ממון מטיבי צעד לגוף שעל ידי שלשה אלה יהיה לו מחילה וסליחה וכפרה על חטאות ועונות ופשעים וכיון דשלשה אלה מחלישים כח החומר שבגוף כי הצום מחליש והתורה נקראת תושיה מתשת כוחו של האדם והצדקה מחסרת ממונו אז ממילא הנפש תוסיף כח כי כפי חלישות וחסרו החומר תוסיף ותגדיל הנפש כח ועצמה וכמו שכתוב בס"ד ע"ף כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים ע"ד ולאום מלאום יאמץ ולכן וארבעה המה מטיבי לכת ארבעה הם נפש רוח ונשמה ונשמה לנשמה מטיבי לכת בכח ואון ועצמה ובזה פרשתי בס"ד וקוי ה' יחליפו כח דמה שנחסר כח הגוף מוסיף כח בנפש ועושה חליפין ואין מפסידים כח הגוף הנחסר אלא לוקחים תוספת כח בנפש. זה הכלל כל מה שיהיה חולשה בכח הגוף החמרי נוסף כח וחוזק בנפש ולכן צוה השי"ת את עמו ישראל לבלתי יאכלו כל דם יען כי הדם מוסיף בחמר האדם עכרירות וגסות שיתעבה ויגדל החומר של הגוף עד שיתקרב להיות כחומר הבהמה וכמו שכתוב הרמב"ן
ז"ל ובזה יגיע קלקול גדול לנפש דמלבד שלא תוסיף כח בזכות ורוחנית שלה אלא גם היא תתעבה ותתגשם ותהיה קרוב לנפש הבהמית ולכך נזהרנו מלאכול דם.
א כל דם בהמה וחיה ועוף וכן דם שליל אסור מן התורה אבל דם גדים וחגבים מותר מן התורה ואסרו חז"ל משום מראית העין ואם יש בו היכר קשקשים מותר וכן דם האדם מותר מן התורה ואסרוהו חז"ל אם פירש משום מראית העין לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם ונתלכלך הככר צריך לגררו כדי שיאכל הככר אבל דם שעודנו בין השינים מוצצו ואינו חושש וכן הוא הדין אם אצבעו מטפטף דם ממנה יוכל להניח אצבעו בפיו אם הדם מטפטף להדיח שניכר שהוא מטפטף מאצבעו אבל אם נפסק הטפטוף ונשאר האצבע מלוכלך בדם אסור להניח בפיו משום מראית העין.
ב בבהמה וחיה ועוף דם הנפש בכרת הנפש בכרת אבל דם האיברים בלא תעשה והיינו אם יצא לחוץ או נפרד באבר או שנתעורר לצאת ונבלע במקום אחד אבל אם הדם עודנו בבשר ולא פירש ולא נפרד שם הרי זה מותר לפיכך מותר לאכול בשר חי ובלבד שידיחנו מן דם שמלוכלך בו ובלבד שלא יהיה באותו בשר חוטין שיש בהם דם.
ג נפרד הדם בבשר מחמת מכה צריך לחתכו כמה קרעים ומולחו כדינו ומבשלו ואם רוצה לצלותו מותר בלא חתוך ומליחה דנורא משאב שאיב הדם.
ד יש כמה חוטין בבשר שיש בהם דם שצריך לחתכן ופה עירנו בגדא"ד יע"א הגם שנוהגין להוציא כל החוטין אף בחלק פנים של הבהמה אפ"ה נוהגים לשבר כל העצמות ואין מניחין עצם שלם גם פה עירנו בגדא"ד נוהגין לחתוך ראש הכנף בעוף קודם מליחה כדי שדרך שם יוצא הדם על ידי מליחה.
ה נמצא טיפת דם בביצה בין בחלבון בין בחלמון נהגו שלמים וכן רבים לאסור ואף על פי דמרן ז"ל לא אסר אלא בחלמון אבל בחלבון פסק זורק הדם ואוכל השאר ראוי לאסור בכל גוונא וכן נוהגים פה עירנו בגדא"ד וגם בביצה בת יומא אם נמצא דם אסורה דלא פלוג רבנן והיכא דנמצא דם בביצה שבמעי התרנוגלות י"א דזורק הדם ואוכל השאר ומיה נכון להחמיר בה כדין ביצה בת יומא ועיין מחב"ר ס"ק יו"ד. ודע דאע"פ שאמרנו לאסור הביצה שנמצא בה דם בין בחלמון בין בחלבון כמו שכתוב מור"ם ז"ל בהגה"ה מכל מקום בשעת הדחק או בהפסק מרובה יש לסמוך על המתירים בנמצא בחלבון חוץ לקשר ולא נתפשט כלל ועיין ערך השלחן והנה ענין הקשר הוא ידוע שיש לחלבון קשר בראש החד והוא דבר שנתפס מזרע הזכר ניכר לעין שנראה שהוא מקושר יותר משאר חלבון והוא דבר מועט קשור כמו חוטים וגם בחלמון יש ג"כ קשר והוא בדמות כתר עגול במלא רוחב עדשה גדולה ולדעת הגאונים יצירת האפרוח מן החלמון ולכן מחמירין בחלמון טפי וכן סברן מר"ן ז"ל אך הרא"ה ורקח ס"ל יצירת האפרוח מן החלבון לכן מחמירין בחלבון טפי ולא קי"ל כוותייהו.
ו הנותנים ביצים על כסוי הקדרה כדי להצטמק ונמצא דם באחת מהם מותר החמין שבקדרה ואינו נאסר מכח הביצים.
ז ביצים מוזרות שנפסדו מחמת שהתרנגולת ישבה עליהם אם אין האדם נמנע לאכלם משום אסטניסות הרי הם מותרים ובלבד שיזרוק הדם ודוקא בידוע דספנא מארעא ופה עירנו בגדא"ד נוהגים שלא לאכול ביצים מוזרות חדא משום מאיסות ויש בהם משום שיקוץ ועוד אין ידוע לנו איזה היא ספנה מארעא ועל הרוב הם מזכר ועוגם גם בידוע דספנא מארעא דמתיר מר"ן ז"ל אפילו ישבה עליהם ימים הרבה הא יש מחמירים אם ישבה עליהם שלשה ימים מעת לעת ובכל אחת יש לחוש שמא ישבה ג' ימים לכך אין אוכלים ביצים מוזרות כלל ועיין במחב"ר וחכ"א.
ח מותר לגמוע ביצה צלויה ואין צריך להשגיח אם יש בה דם או לאו וכן היה נוהג רבינו האר"י ז"ל דאינו חושש לבדוק דסמכינן על רוב ביצים שאין בהם דם ומכל מקום כשעושין מאכל עם ביצים במחבת נוהגים לראות ולעיין בביצים בעת שמשברים אותם אם יש בהם דם או לאו ועיין במחב"ר ס"ק ט' יע"ש.
ט בני אדם שקונים בשר ומניחין אותו בקופות שדרכם להניח בהם פירות וירקות וככרות לחם וכיוצא צריך למחות בהם שלא יעשו כן מפני שהדם שעל הבשר נדבק בקופות ואח"כ נדבק בפירות וירקות וככרות ואפילו אם ירצו להדיחם לא אריך למעבד הכי כיון דהוי מידי דלאו אורחיה בהדחה וכמו שכתוב בסי' ל"א ועיין פר"ח סי' ס"ט ס"ק כ"ד והביאו המחב"ר סי' ס"ו ס"ק י"ג ע"ש ואפילו אם הבשר נמלח ג"כ אין להניחו בקופות ההם דחיישינן דלמא אוכל אותם בחלב וכמו שכתוב בשפ"ד ז"ל.
י הבשר אם בשלו בלא מליחה נאסר מפני שהדם יפרוש ע"י הבישול וחוזר ונבלע בתוכו לפיכך צריך למלחו בתחלה כדי לבשלו מיהו צריך להדיח הבשר קודם מליחה מן הדם שעליו בעין ואח"כ ימלחנו ולכתחילה צריך לשרותו במים חצי שעה קודם מליחה וידיחנו וישפשפנו יפה יפה וכל מקום שיראה בה דם צריך שפשוף יותר יפה יפה ובדיעבד אם לא עשה שריה במים אלא רק הדיו הדחה מעליא מהני ליה ויש מקומות שאין נוהגים לשרות הבשר אלא מדיחים אותו הדחה מעלייא ומונחים אותו כסתם מר"ן ז"ל שלא זכר שריה אלא הדחה בלבד וכן נוהגים פה עירנו בגדא"ד יע"א ומכל מקום צריכים להזהר להדיח היטב ולשפשף בידים בכח כי השפשוף הוא העיקר וישפוך המים שהדיח ושפשף בהם ויחזור וידיח פעם שנית במים שנית וישפוך המים וידיח פעם שלישית עד שיהיו המים בלי שום מראה רושם דם כלל ומסתמא בשלשה פעמים יהיו המים נקיים בלי שום מראה רושם דם ועיין ש"ך וחו"ד וחכ"א ושאר אחרונים ז"ל.
יא לפעמים ימצא אצל מוכרי הבשר בשר שלא נמכר בבוקר ונשאר עד הערב או עד יום שני וזה הדם שעליו נתייבש ונקרש ואינו יוצא בהדחה בלבד על כן אפילו פה עירנו שנהגו בהדחה בלבד מכל מקום פשר זה צריכין לשרותו במים חצי שעה אח"כ ידיח אותו היטב וישפשפו בכח ובפרט מקום בית השחיטה ואח"כ ימלחנו.
יב אם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לשלש חתיכות צריך לחזור להדיח ואם אחר שחתך מלח ולא הדיח פעם אחת יש להתיר בהפסד מרובה אבל בלא הפסד מרובה צריך לחוש ואם מלח הבשר ושהה שיעור מליחה ואח"כ חתך אין צריך לחזור להדיח ולמלוח שנית שהרי פלט כל דמו ועיין חכ"א.
יג אחר שהדיח הבשר ימתין עד שיטפטפו המים קודם שימלחנו כדי שלא ימס המלח מחמת רבוי המים שעודנו על הבשר ולא יוציא דם אבל לא ימתין עד שיתנגב לגמרי דאז לא ימס המלח כלל וישאר יבש ולא יעשה פעולתו להוציא הדם.
יד אם מלח ולא הדיח תחילה אפילו אם לא נמלח אלא רק מעט כדרך שמולחין לצלי ואפילו לא שהם במלחו שיעור מליחה הרי זה אסור מיהו בהפסד מרובה או בערב שבת ואי אפשר להכין אחר אז יש לו תקנה שידיחנו וימלחנו שנית ועיין מחב"ר סי' ס"ט אות ד' ושאר אחרונים ז"ל ואם לא הדיח ומלח שנית ובשלו אין לו תקנה ואסור אפילו בהפסד מרובה ושעת הדחק וכמו שכתוב הפר"ח וכו" ומחב"ר ועיין שפ"ד ס"ק י"ב.
טו חתיכה שנמלחה ולא הודחה הדחה הראשונה ונתערבה באחרות שהודחו כדינן ונמלחו ואין מכירין אותה חתיכה אף על פי דמן הדין בטלה ברוב מכל מקום צריך שיחזור וידיחם וימלחם שנית מאחר דלא נתבשלה עדיין וכמו שכתוב מהר"י לבית הלוי סי' ל"א ועיין כנה"ג הגהב"י אות ל"ה מה שאמרו על הס"ס שעשה הרב בזה ע"ש ובאמת קי"ל דעבדינן ס"ס בפלוגתא דרבוותא.
טז לא ימלח במלח דקה כקמח שאינו מפליט יפה ואם אין לו מלח אחר אלא רק זה הדק מותר למלוח בו ואם מלח בו ואח"כ הביאו לו מלח אחר שההוא בינוני אין מטריחין אותו למלחו בזה בפעם שנית דהוי בדיעבד וכנ"ז בשפ"ד ס"ק י"ז ולא ימלח במלח גסה ביותר שנופל המלח בזה מעל הבשר אילך ואילך אלא ישחקנו תחלה שיהיה בינוני וימלח בו.
יז שיעור שהיית הבשר במלח צריך שעה אחת דהיינו ששים דקים ובדיעבד סגי בשיער מיל ואמרו סימן על זה במלח תמלח מספר במלח עולה מספר מיל עוד אמרו סימן אחר לבלתי אכול הדם ס"ת מיל ובשעת הדחק שצריך למהר לכבוד אורחין או לכבוד שבת שאין לו שהות להמתין שעה אחת או שהוא יוצא לדרך ואין ממתינים עליו או לצורך חולה שצריך לאכול במהרה יש להתיר בכל הני בשיער מיל גם לכתחילה. והא דאמרינן מתר לכתחילה במיל לכבוד אורחין היינו דוקא באורחין שהם בעלי תורה ובעלי שם טוב ומע"ט או עני בן טובים או עשירים שאינם בעלי רשעה שראוי לכבדם וכנז' בפתחי תשובה סע"ק י"ב ומי שזין את חברו לסעוד אצלו הוי בכלל אורחים ואם הוא יודע שצריך להקל בשבילו בענין זה לא יזמנו ורק אם כבר זמנו והוצרך למהר שרי דגדול כבוד הבריות וכנז' שם.
יח אחר שמלח הבשר ושהה שיעור מליחה כראוי לא יבשלו אלא ע"י הדחה שתהיה באופן זה והוא תחילת הכל ינפץ המלח שעליו או ישטפנו במים כשאוחזו בידו באויר ואח"כ ישים מים הרבה בתוך הכלי שרוצה להדיחו בו כדי שיתבטל כח המלח שבציר ברבוי המים שקדם להיניחו בתוך הכלי ואחר שהניח המים בכלי ינח בו הבשר וידיחנו שלש פעמים ובין הדחה להדחה יניח הבשר בכלי אחר מנוקב עד שישטוף הכלי שמדיח הבשר בתוכו אם ירצה להניח בתוך הכלי המנוקב שמלו בו צריך שירחץ תחלה את הכלי המנוקב ההא מן ציר המליחה שיש בו ואם לא נפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור כי המים הרבים שמניח בכלי להדיחו בהם מבטלים כח המלח ואפילו אם יהיו מועטים עכ"ז מבטלים כח הציר .
יט אשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה או לאו יש לאסור מספק ויש מתירים בהפסד מרובה ועיין במחב"ר סע"ק י"ד ומיהו אם זוכרת שמלחה אותו אלא שכחה אם מלחתו משני צדדין או רק מצד אחד ה"ז מותר גם בהפסד מועט ועיין פרי תואר ס"ק י"ד.
כ בשר שנמלח ונתבשל בלא הדחה אחרונה אפילו לדידן דלא קי"ל חתיכה נעשית נבלה בשאר איסורין אלא רק בבשר בחלב צריך שיהי הששים כנגד המלח שבו וגם בעינן ששים כנגד דם פליטה שעל פני הבשר וכל מה שיש בקדרה מצטרף לששים אבל גוף הקורה עצמה אינה מצטרפת ואם יש בקדרה כ"כ כמו שיעור החתיכה שנמלחה ולא הודחה הכל שרי דודאי איכא ששים כנגד המלח שעל החתיכה יען דהחתיכה עצמה ודאי היא שלשים נגד המלח שעליה ואם אין ששים בקדרה נגד המלח ודם פליטה שעל פני הבשר אפילו לא הושם אלא בכלי שני שהיס"ב הכל אסור ויש מקילין. ובסה"ק רב פעלים העליתי בס"ד דשיעור זה שכתב מור"ס דהחתיכה עצמה היא ערך שלשים כנגד המלח אין זה גזרת חכמים אלא תלוי הדבר לפי ראות עיני המורה דבאמת אין כל החתיכות שוות בזה ואין המלח הנשאר ע"ג הבשר אחר שיעור מליחה הוא שוה ושם הבאתי דברי ברית מלח דף מ"ז דמשמע מדבריו הא דבעינן ששים כנגד המלח היינו אם הוא בעין אבל אם נמס כל המלח אין צריך לשער אלא כנגד הלחלוחית הנמצא על הבשר ודייק לה מדברי הטור ומר"ן ז"ל ועיין חו"ד בחדושים ס"ק ל"ג יע"ש ועוד הבאתי שם דברי הגאון החסיד כנפי יונה שהעלה וז"ל דלפעמים יש ששים בחתיכה אם היא עבה ולכן אם נראה להמורה שיש ששים בחתיכה נגד מלחו מה שנדבק בו יוכל לשער להכשירו כך בלי ספק וכן משמעות הש"ע עכ"ל הרב ז"ל יע"ש.
כא המלח שמלח בו פעם אחת אסור למלוח בו פעם אחרת ובדיעבד אם מלח בו פעם אחרת אם נתבשל בו הבשר מותר ואם עדין לא נתבשל ידיחנו ויחזור וימלחנו אך יזהר למולחו לבדו ולא עם בשר אחר שצריך מליחה ועיין בשפ"ד ס"ק מ' יע"ש.
כב אין מליחה מועלת לבשר לפלוט דמו אלא רק במלח ומה שאמרו בהלכות קטנות סי' רי"ח בענין סוכ"ר היינו לענין קרבן אבל אין כונתו לומר שימלח בו הבשר להפליט דם ועיין אמרי אש יו"ד סי' כ"ח מה שקרה תגר על חכם אחד שהורה למלוח בהאליו"ן שנקרא בלשון חכמים צריף וכתב שאין לבדות דבר מלבנו ואין לנו אלא מה שאמרה תורה במלח תמלח וכ"כ שואל ומשיב קמא סי' קמ"ב וכ"כ הגאון כתב סופר יו"ד סי' ל"ז שהמורה שוטה וגס רוח עי"ש וכ"כ דברי חיים יו"ד סי' כ"ה ועיין להגאון יד אליעזר סי' ע"ד יע"ש ואם כתבו כן בזה הצרוף שהוא חריף כ"ש בסוכ"ר על כן אין למלוח בשום דבר חוץ מן המלח ומה שאמרו בעיקרי הד"ט סי' יו"ד אות ל"ו למלוח בסוכר אחר המליחה טעות הוא ואפילו בסוכ"ר של מקומו ועיין להרה"ג הרח"פ ז"ל ברוח חיים סי' ס"ט אות ה' שהתיר בסוכ"ר ושוב הודה הרב ז"ל ולא בוש כי טעות הוא זה והביא דברי הרב חס"ל תאומים סי' ל"ב שסתם הפתח בשאר מינים חוץ מן המלח ואפילו בדיעבד אוסר גם את הכלים יע"ש.
כג בשר שנתבשל בלא מליחה או שנמלח ולא שהה שיעור מליחה ונתבשל ואפילו שלא נתבשל לגמרי אלא רק שמו אותו בקדרה שהיס"ב צריך שיהיה בתבשיל שבקדרה ששים כנגד אותו בשר ואז מותר גם אותו בשר עצמו שלא נמלח ואם אין ששים הכל אסור וגם הקדרה אסורה והוא הדין השומן שנתבשל בלא מליחה דצריך נמי ששים נגד כל השומן ואם נשפך התבשיל וספק אם היה בו ששים יש לאסור ועיין בית הלל וערך השלחן ואם היו המים שבקדרה רותחין מאד כשנתנו שם את הבשר שלא נמלח וברור להם הדבר הזה יש להקל בשעת הדחק כגון שהוא ערב שבת או היכא דאיכא הפסד מרובה משום דהוי חליטה שנתייבש דמו בתוכו ואינו פולט ועיין ערך השלחן ועקרי הד"ט ושיורי ברכה.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.