יאר ה' פניו אליך ויחנך. איתא במדרש יאר זה מאור תורה שיאיר פניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה כמה דתימא כי נר מצוה ותורה אור ויחנך יחנך במשאלותיך וכן הוא אור חנן יחנך לקול זעקיך ונ"ל בס"ד ע"ד מה שפרשתי בס"ד במאמר התנא רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה והכונה הוא דהלומד לשמה מוכרח שכל שאלות צרכיו יהיו לש"ש שהתכלית הוא כדי לעבוד את הבורא יתברך ולכן אע"פ שארז"ל אין לאדם לשאול שתי שאלות בבת אחת מן השמים הנה זה יכול לשאול כמה שאלות בבת אחת מפני שתכלית כונתו במשאלות אלו היא אחת והיינו כדי שיעבוד עי"ז את הבורא יתברך ובזה פרשתי בס"ד כונת רב בתפילתו בכל יום יהר"מ שתרחמנו חיים ארוכים חיים של שלום וכו' ובסוף אומר חיים שתמלא כל משאלותינו לטובה לעבודתך והכונה כי הוא פרט עשרה בקשות בחיים בשאלה זו וכמו שכתוב דכל שאלות אלו אני מבקש בעבור עבודתך ונמצאו נעשו כולם בקשה אחת וכמו שכתוב דוד הע"ה אחת שאלתי מאת ה' וכו' ואע"פ שאני פורט דברים הרבה יען כי תכלית כונתי הוא לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו שהוא ענין עבודתו
יתברך ולזה אמר כל הלומד תורה לשמה דודאי כונתו בכל שאלת צרכיו הוא ענין אחד שהוא עבודת הבורא לכך זה זוכה לדברים הרבה בתפלתו שיוכל לפרוט שאלותיו כמה דברים ואין זה יצא חוץ משורת דרך ארץ כי באמת הכל נחשב אחת והנה ההפרש בין לומד לשמה ובין שלא לשמה הוא בלב כי זה לבו לשמים וזה לבו חושב און שלימודו בעבור ענינים שונים שבגשמיות ונמצא הלומד שלא לשמה רק עיניו מאירים בתורה שמתחכם עין שכלו אבל לבו הולך חשכים ואין נוגה לו משא"כ הלומד לשמה עיניו ולבו מאירים בתורה וז"ש יאיר עיניך ולבך בתורה ועי"כ יחנך במשאלותיך כלומר אפילו אתה שואל כמה שאלות בבת אחת יחנך במשאלותיך כלומר אפילו אתה שואל כמה שאלות בבת אחת יחנך ויתן לך משאלותיך שנאמר חנון יחנך לקול זעקיך לשון כפול כמה חנינות לכמה בקשות בבת אחת. ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו יחנך במשאלותיך כי לפי שורת הדין אם אדם שואל שאלות צרכיו בתפילתו אין לו שכר על גוף התפילה דדי לו מה שנותן לו הקב"ה שאלתו אך באמת ידענו כי הקב"ה נותן לאדם שכר גם בעבור התפילה שהתפלל לפניו ובאמת ודאי זה דרך חנינה הוא בתורת חסד לכן התפילות של כל יום הם שלש כנגד שלש טיפין של נקוד סגו"ל שהוא נקוד של ספירת החסד לרמוז כי מה שנותן הקב"ה שכר לאדם על שלש תפילות הוא בתורת חסד ולזה אמר חנון יחנך שתים א' על עיקר השאלה ששאלת בתפילתך ואחת שכר על התפילה שהתפללת לפניו ולזה אמר יחנך במשאלותיך יתנהג עמך דרך חנינה. ובאמת אף על פי דזה הוי בחסד צריך טעם למה יתן שכר על התפילה ונראה הטעם דאמרו בזוהר הקדוש האדם עושה אורות בסוד לבושי ואורות בסוד כלים מן דבורים של התפילה ואע"פ שהדברים המה שאלת צרכיו רפאנו ברכנו וכיוצא וכמו שכתוב בזוהר לבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא וכו' ולכן נקראו דברים העומדים ברומו של עולם ולכן יש לו קבלת שכר על לבושי דאור וכלים דאור שעושה מדבורים של תפלה .ובזה יובן הטעם שנמשלו ישראל לתולעת דכתיב אל תיראי תולעת יעקב וארז"ל מה תולעת כחה בפיה אף ישראל כחם בפיהם כלומר התולעת בשרה רך ואפ"ה עושה בריר פיה את המשי אשר ממנו יעשו לבושים יקרים וכן ישראל מדבור פיהם יהיו לבושין דאור לבושין יקירין קדישין ולכן קראם תולעת ולא תולע כי תולעת בהפוך אתוון תועלת לומר נדמו לתולעת מצד התועלת הנמצא בה בלבד דעל התועלת שיש בתולעת נדמו ולכן מאחר דכח פיהם נדמה לכח היפה נמצא בתולעת שהוא תועלת פעולת המשי איך יטמאו את פיהם בבשר התולעת שהוא טמא ומטמא את פיהם דהא ודאי ראוי שיסתלק אותו הכח מהם אשר על כן מאחר דהתולעים מצוים הרבה ברוב מיני אכילה ושתיה הנה אם לא ישים האדם עיניו היטב היטב יכשל בנקל.
א הרבה אזהרות הזהירה תורה בשרצים והאוכל שרץ המים חייב ארבע מלקיות ושרץ הארץ חמשה מלקיות ושרץ העוף כזבובין וכיוצא ששה מלקיות ומטמאים הנפש דכתיב ונטמתם בם.
ב תולעים הגדלים בימים ובנחלם ובמים הנובעין אסורי משום שרץ המים אבל תולעים הגדלים במים שבכלים ואשר בבורות שיחין ומערות שאינם נובעין וכן בבריכות גדולות שאי להם מוצא ומובא הרי אלו מותרים כל זמן שלא פרשו חוץ לכלי ואילו אם פרשו לדופן הבור מבפנים או לדופן הכלי מבפנים מורים דכל זמן שלא פרשו לאחורי הכלי לא מקרי שרץ הארץ אבל אם פרשו לאחורי הכלי ועל שפתו מבחוץ או מן הבור ולחוץ אסורין משום שרץ הארץ יען כי תיכף כשפרשו ממקום גידולם נקראו שרץ הארץ ולכן כל עיר שבה התולעים מצויים במים שבבורות הן הנובעין הן המכונסים אסור לקנות פת מפלטר גוי בעיר זו כי הגוי לש העיסה בלא סינון שגם באותם שאין נובעים יש לחוש שפרשו כנזכר וכן נמי אין לשתות שום משקה הקהוו"א של הגויים מטעם האמור ועיין פרי חדש ומחב"ר.
ג אע"פ שאמרנו תולעים שבמים שבכלים ושבבור שהם מכונסין שלא פירשו מותרים מן התורה מכל מקום אסורים מדרבנן משום בל תשקצו אם בולעם לבדם דהיינו שיכניס ראשו לבור או לכלי ויבלע התולע בפיו מן המים אבל אם בולען עם המים ביחד אין בזה משום בל תשקצו דאינו נמאס בעיניו כיון שאין בולע התולע בפ"ע אלא יורד לתוך פיו עם המשקין ומיהו אם באמת מאיסי ליה אפילו שבולען עם המשקה יש בזה איסור בל תשקצו . ולכן חבית של מים שיש בהם תולעים המצויים במים שקורין בערבי על"ק אם זהה העל"ק הוא מן הנהר אסור משום שרץ המים אבל אם נתהווה ונעשה בתוך החבית עצמו מותר מן הדין לשתות מים אע"פ שיש בתוך המים על"ק כיון דנתהווה במים בתוך החבית ועדיין לא פירש ומשום בל תשקצו נמי ליכא כיון דלא שתי להו לבדם אלא שותה עם המים ואפילו שנוטל המים מן החבית בכלי לא חשיב פרשו אלא חשיב הכלי מקום רביתייהו מפני שהם גדלו בכלי שהוא החבית וכיון דזה כלי וזה כלי חשיב כאלו עודם בכלי ראשון משא"כ הגדלים בבור אסור ליטול המים מן הבור בכלי ולשתות דלא חשיב מקום רביתייהו בכי זה ששותה בו מפני שהם גדלו בתוך הבור ועתה הם מונחים בכלי.
ד בכל החצרות של פה עירנו בגדאד יע"א מצוי באר מים חיים שהם מים נובעין וברובם מצוי תולעי אלו שקורין על"ק ואלו אסורים משום שרץ המים ואע"פ שלא פרשו כיון דהם נובעין וכל בעלי בתים דרכן להדיח הבשר וכל כלי אכילה באלו המים על כן צריכין ליזהר לסנן אותם תחלה שאם לא יסננו המים אז נדבק התולע בבשר ובכלים ואתו למכליה בעיניה וידוע הוא דבריה לא בטלה אפילו באלף וא"כ תולעים אלו אין בטלים בתבשיל.
ה כל חומץ יש בו תולעים דקים מאד שאין נראין אא"כ תתנהו בצנצנת נקיה ותניחהו על החלון במקום שהשמש זורחת ואז נראין התולעים לכך אין לו תקנה ע"י סינון בלבד אלא יבשלו תחלה בישול שהיס"ב ואחר שירתיח יסננו ובימות החורף יבשל ויסנן בערב שב לצורך השבוע כולו ואם ישאר יותר משבוע יחזור ויתליע לכך בכל ערב שבת יסנן אבל בקיץ שהאויר חם קרוב יותר להתליע לכך לא יבשל ויסנן אלא רק לצורך חי שבוע דוקא.
ו תולעים הגדלים בפירות או בירקות במחובר אסורין מן התורה משום שרץ הארץ אע"פ שלא רחשו ולא פרשו וי"א דאינו אסור אלא עד שירחשו ואע"פ דמרן ז"ל סתם בש"ע דעינן שירחשו מכל מקום כיון דרבו האוסרים אפילו שלא רחשו הכי נקטינן להלכה לאסור גם בלא רחשו דיש להחמיר באיסור תורה וכן המנהג פה עירנו בגדאד יע"א.
ז הפולין דרכן להתליע במחובר ולכן אע"פ שהמקום דחוק ובודאי לא רחשו אסורין ולא מבעיא תולע בעין אלא אפילו אם נמצא בהם נקודה שחורה צריך לחטט ולהסירה שהיא אסור כתולע ממש יען דמקום שיתחיל התולע להתרקם נעשה אותו מקום שחור וכן נוהגים פה עירנו לחטט בעומק להסיר נקודה השחורה.
ח התאנים וקישואין שקורין בערבי כייאר וכן אותם שקורין תערוז"י דרכן להתליע במחובר וכן פרי שקורין בערבי כוך וכן פול המצרי שקורין לוביי"א וכן כרוב שקורין להנ"א וכן החזרת שקורין כאס כל אלו דרכן להתליע במחובר ואין לאכלם לא בדיקה גם עוד הכרפס והכרתי וגם מה שקורין מעדונ"ס מתליעין במחובר ואין לאכלם בלא בדיקה והעלים של הצנון שקורין פג"ל צריכין בדיקה היטב ויש ירקות שנמצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבדקן והם מה שקורין סל"ק ומה שקורין יענא"ע שומר נפשו ירחק מהם ופה עירנו אוכלים זה הסל"ק ואומרים שבודקין אותו ויר"ש יסלקו מביתו ולא יבא על על שולחנו ובביתנו לא יכנס הסל"ק למאכל ורק בראש השנה יביאו אותו על השלחן לראותו בלבד בשבי הבקשה שבהם ועלי גפנים כבר אסרום רבני אר"ץ יע"א לגמרי ולא יועיל להם בדיקה וכן פה עירנו בגדאד נוהגים בהם איסור ויש פה עירנו ירק שקורין רשא"ד והוא גדל במדבר ולכך קורין אותו ערבי רשא"ד אלב"ר ויש בני אדם אומרים כי לא יצא בו תולעים ורק דשאר שזורעי בגינה יצא בו תולעים וזה שקר שגם הגדל מאליו במדבר ימצא בו תולעים וצריך בדיקה וכן ירק שקורין בערבי כבג ודרכן לכבוש אותו גם בה ימצא תולעים וצריך בדיקה והכימו"ן כלל ועיקר וירק שקורין בערבי בטנ"ג' כתבנו דהוא מתליע במחובר ואצלינו בביתנו משהין אותו י"ב חדש ואח"כ אוכלים אותו.
ט פירות שחזקתן שלא להתליע במחובר אלא רק בתלוש אם התליעו בתלוש מותרים דלא אסרה תורה אלא שרץ השורץ על הארץ בד"א כשלא פירש מן הפרי אבל אם פירש מן הפרי אפילו לא הגיע לארץ אלא שמת באויר קודם שהגיע לארץ ואפילו לא פירש כולו אלא מקצתו או שלא פירש אלא ע"ג הפרי או על הגרעין שבתוכו או שפירש מפרי לפרי בלא אויר כגון שהם דבוקי יחד ויצאה התולעת מזה לזה דרך נקב בלא ראיית אויר בכל הני גווני דין פירש יש לו ואסור משום שרץ הארץ ויש לתולע זה דין בריה דאפילו באלף לא בטיל ואפילו אם התולע מת בתוך הפרי ואחר שמת פירש מן הפרי ג"כ אסור ויש לו דין שרץ השורץ ועיין כנה"ג הגהב"י סוף אות י"ו ופר"ח ופר"ת ומנ"י ושפ"ד ועוד אחרונים.
י י"א דלא אסרינן בפירש אא"כ ידענו בבירור שפירש אבל אם רק נמצא בתוך הפרי ולא ראינו שפירש אע"פ שהוא חי וחורו נקוב לחוץ מותר ולא חיישינן שמא פירש וחזר כן הוא דעת מר"ן ז"ל בש"ע ויש אוסרין בחורו נקוב לחוץ דילמא פירש וחזר ויש לחוש לדעת האוסרין ובפרט שכתב רמ"א ז"ל שכן נהגו ופה עירנו בגדאד יע"א המנהג פשוט לאסור בחורו נקוב לחוץ.
יא לא אמרינן לחלק בין פירש ללא פירש אלא רק בפירות שמוחזקין אצלינו שאין מתליעין במחובר אלא רק בתלוש אבל פירות דיש לסתפק בהם שהתליעו במחובר אף על פי דאין הדבר ברור הרי אלו אסורים אפילו אם לא פירש משום דספק תורה להחמיר.
יב תולעים קטנים הנמצאים בקמח אסורים דאפילו פירשו לדופן הכלי מבפנים אסורים דדוקא במי ושאר משקין שדינן פירשו בפנים משום דהיינו רביתייהו אבל במאכל לא אמרינן היינו רביתייהו ואסורין בכל גוונא ולא עוד אלא אפילו אם לא שרצו אלא רק בקמח גופיה יש להם דין פירש ואסורין כמו דין פירש מפרי לפרי ולכן אם הם קטנים שא"א לבררם ולהוציאם מן הקמח אפילו על ידי נפה נאסר הקמח אבל גדולים שאפשר לבררם על ידי הרקדת הקמח בנפה ה"ז מרקד הקמח מן התולעים ומותר.
יג קמח זה שהתליע ואי אפשר לבררו דנאסר אסור למכרו לגוי דחיישינן שמא ימכרנו הגוי לישראל ואפילו אם נראין התולעים בקמח בחוש הריאות חיישינן שמא יאפנו הגוי וימכרנו לישראל והוא הדין בכל מיני מאכל שהתליע דאסור לישראל למכרו לגוי ועיין כנה"ג הגהב"י אות פ"ט ובהפסד מרובה יש לסמוך על המתירין למכור לגוי מעט מעט בענין שבודאי לא ימכרנו הגוי לישראל.
יד קמח זה שהתליע מותר להאכילו לעבדו ושפחתו אפילו שמזונותיהם עליו רק יזהר שלא ישהנו זמן מרובה שלא יבא לידי תקלה ויש חוששין אפילו לזמן מועט מיהו אם יאפנו וישנה צורת הפת שרי דודאי לא יכשל בו כיון דהוא משונה צורתו ומדכר ועיין פר"ח ומש"ז.
טו מותר להוציא שכר מקמח שהתליע וכן מן תמרים או צימוקין שהתליעו כי זיעה בעלמא הוא ועיין מחב"ר אות ט"ז וחק"ל יו"ד סי' נ"ד ועיין בתשובת הרמב"ם ז"ל הנקראים פאר הדור סי' קי"ד.
טז חיטים מתולעים אם רובן מותלעים שא"א לברר ימכרם לגוי ואם אין רובן מותעלים יבררם תחלה ואח"כ מותר לטחנן ויזהר לכתחלה לטחנן ברחיים שיש שם אפרכסת מפני שאת"ל נשאר בהם תולעים אחר בדיקה יברחו בשעת טחינה מנדנוד הריחיים ויצאו דרך דופני האפרכסת ובדיעבד אם אין לו רחיים שיש בו אפרכסת מותר לטחנן משום דאפילו אם נשאר תולעים מתרסקין בטחינה ותו אין להם דין בריה ובטלי הווא כונתו לטחון ולא בא לבטל האיסור בידים ומהאי טעמא שרינן למכור לגוי ולא חיישינן שמא יאפה וימכור לישראל משום דאחר טחינה נתרסק התולע ובטל וחיטים אלו דלא התליעו רובן שאמרנו שצריך לבררם תחלה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אם לא ביררם וטחנם מותר ובין הכי ובין הכי צריך לרקד הקמח אחר הטחינה והא דרינן על ידי טחינה דוקא בחיטים דדרכן להטחן אבל קמח שהתליע אסור לטחנו כדי שיתרסקו התולעים דאין מבטלין איסור לכתחילה.
יז אין להתיר חיטים הנז' ע"י טחינה והרקדה אלא דוקא אם נמצא בהם תולעים אדומים או שחורים דאלו דרכן לברוח מנדנוד הרחיים אבל אם התליעו בתולעים דקים ולבנים אין להתיר לכתחילה ע"י טחינה והרקדה הנז' מיהו בדיעבד אם טחנם מותר דודאי נתרסקו ונימוחו ובטלי ועיין פרי תואר ס"ק כ"ו.
יח הנפה של הקמח כיון שישאר בה קמח בין נקבי האריגה וכן בין העץ לשערות האריגה ויגיע להם ליחות יתהווה בה תולעים ובפרט בימי הקיץ לכן יזהר לנפץ ממנה שיורי הקמח אחר שעוסק בה ויתלה אותה באיו במקום שליטת השמש ובכל פעם שיבא לעסוק בה יבדקנה היטב וקודם כמה שנים הביאו לעירנו מערי הנדייא נפה כולה מברזל וזה עדיף טפי שיוכל לנפץ ממנה הקמח ע"י הכאה בידו או בקרקע וגם אין בה מחבואות שיכנס שם קמח וישאר שם כדי שיתליע.
יט דבש תמרים שקורין בערבי סילא"ן שקונין מן חנוונים דבר יום ביומו לאכלו ולצורך התבשיל צריך להזהר לסננו בחתיכת בגד תחלה כי ימצא בו נמלים או יתושין ואין ניכרין לעינים וכן החמאה ימצא בה הרבה יתושין דאתו מעלמא לכן הקונה יתיכנה ויסננה וכן דבש שנפלו בו נמלים יחממו עד שיהא ניתך ויסננו ומרקחת שנפל בה נמלים שא"א לסננה אין לה תקנה להשהותה י"ב חדש משום דקי"ל בריה שאין בה עצם שעבר עליה י"ב חדש נעשית כעפרא דהכא שאני דיש להסתפק ולומר אולי הדבש מעמיד ומקיים דברים הטמונים בתוכו ולהכי גם אחר י"ב חדש קיימי באיסורייהו.
כ זבובים המטילים ביציהם בימות החמה על הבשר והם כמו גרעיני חרדל לבנים צריך לבדוק הבשר אולי יש בו מזה ואם ימצא ידיח הבשר יפה יפה שלא ישאר אפילו אחרת מאלו ביצי הזבובין ועיין מחב"ר ז"ל בשם מהר"ם בן חביב ז"ל יע"ש ופה עירנו בגדאד מצוי זה בימי הקיץ ולפעמים ימצא זה בבשר השוהה בחנות אצל מוכרי הבשר וצריך שתתן בעה"ב דעתה היטב על זאת וגם בבית תזהר לכסות הבשר ולא תניחנו בגלוי שיחנו עליו הזבובים.
כא נהגו פה עירנו בגדאד לאסור חלב חמוץ שקורין בערבי לב"ן שהוא מנוגב אם התליע וכן הוא הדין הגבינה שהתליעה דנהגו כסברת הרשב"א ז"ל וכהסכמת פר"ח ופרי תואר.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.