Mishnah Berurah 585 — מִשְׁנָה בְּרוּרָה תקפה

א (א) לתקוע – וכן הברכה צריך להיות בעמידה, כמו כל ברכת המצוות, וכדלעיל בסימן ח' סעיף א [אחרונים]. (ב) מעומד – דכתיב: "יום תרועה יהיה לכם", וילפינן מ"לכם" דגבי עומר, ובעומר כתיב "חרמש בקמה", אל תקרי "בקמה" אלא "בקומה". (ג) במקום שקורין – כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה.

ב (ד) יברך לשמוע וכו' – רוצה לומר, שלא יאמר "לתקוע בשופר", דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשמיעה, שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא, כמו שנתבאר בסימן תקפ"ז עיין שם. ולא יאמר "בקול", דמשמע לעשות רצונו. ובדיעבד אם בירך "לתקוע בשופר" או "על תקיעת שופר" או "לשמוע בקול שופר", יצא. (ה) או שכבר יצא וכו' – האחרונים העלו, דבאופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו, טוב יותר שיברכו השומעים בעצמן שתי הברכות, אלא אם כן אינם יודעים לברך בעצמן, אז יברך בשבילן להוציאן. ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גווני, ואין למחות בהם, כי כן הוא עיקר מדינא, כמו שכתב הפרי חדש והגר"א. (ו) ויתקע תשר"ת שלוש פעמים וכו' – טעם לסדר זה, עיין לקמן בסימן תק"צ סעיף א' וב'. (ז) בצד ימין – של פיו, משום דכתיב: "והשטן עומד על ימינו לשטנו". (ח) אם אפשר לתקוע בכך – ואם אי אפשר לו, אין להקפיד, אף אם יעמידנו בצד שמאל, וגם פי השופר לצד שמאל. (ט) וכן יהפוך השופר למעלה וכו' – רוצה לומר, שטוב שיהפוך פי השופר למעלה, ולא לצדדין.

ג (י) ודי בברכה וכו' – דהלא הראשון בירך להוציא בזה כל הקהל. (יא) והוא שיהיו שם וכו' – דאם לא היו שם באותה שעה, צריכים לברך לעצמן בלחש קודם שיתחילו לתקוע. אך אם כבר יצא ידי חובתו, תוקע בלא ברכה, כיוון שהציבור כבר שמעו הברכה מן הראשון. (יב) ולא הוי ברכה לבטלה – כיוון שהשני יוצא בברכתו.

ד (יג) כדי שלא יתבלבל – אבל הפסק לא הוי, דהוא חשוב צורך תפילה, שאלו התקיעות נקבעו על סדר הברכות. (יד) ואם הוא מובטח וכו' – ואם אינו מובטח, וליכא אחר שיודע לתקוע, יש אומרים דבאופן זה לא יתקע עד אחר התפילה, וכל שכן כשכבר יצא בתקיעות דמיושב. ויש אומרים שאם אין שם אחר, יוכל לתקוע על סדר ברכות, אף על פי שאין מובטח, דיש לו לבטוח שמן השמים יסייעוהו לעשות כהוגן. ואם מתפלל מתוך הסידור והמחזור, לכולי עלמא דינו כמובטח. (טו) רשאי לתקוע – אפילו יש שם אחר, דתקיעה לא חשיב הפסק כלל, וכנזכר לעיל. (טז) ודווקא וכו' – דשם חיישינן שיתבלבל ולא יוכל לחזור לתפילתו. (יז) אומרים לו גמור – ובמקומות שנהגו לחלק ולתת תקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר, או לחלק גם הסדרים, מלכויות לאחד, זכרונות לאחר וכו', יעשו כמנהגם, כי ישראל קדושים הם ומחבבין המצוות. (יח) להקרות – המתפלל שחרית מקרא להתוקע. ובמקום שיש מורה צדק הוא מקרא.

ה (יט) אינו רואה וכו' – עיין לעיל בסימן ש"ו סעיף ה' ובמשנה ברורה שם.