Other Sources of Defilement 2 — משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות ב
א בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְמֵאָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם נְבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ וַהֲרֵי הִיא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין. נְחָרָהּ וַהֲרֵי הִיא מְפַרְכֶּסֶת אֵין בָּהּ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אֳכָלִין כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. וְאֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמְפַרְכֶּסֶת אָסוּר לִבְנֵי נֹחַ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי. וְכֵן טְהוֹרָה שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ וַעֲדַיִן הִיא מְפַרְכֶּסֶת אוֹ שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ רֹב אֶחָד אֵין לָהּ טֻמְאָה כְּלָל עַד שֶׁתָּמוּת. חָלַק בְּהֵמָה לִשְׁנַיִם אוֹ שֶׁנִּטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָהּ בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲדַיִן בַּחַיִּים. וְכֵן אִם קְרָעָהּ מִגַּבָּהּ אוֹ שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עַמָּהּ הֲרֵי זוֹ כִּנְבֵלָה לְכָל דָּבָר:
ב בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה בֵּין בִּטְהוֹרָה הֲרֵי זֶה הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר עַד שֶׁיֵּצֵא הַנֵּפֶל לַאֲוִיר הָעוֹלָם:
ג בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִבְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשֶׁהֵן חַיִּין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִין טָהוֹר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה. אֲבָל אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה. אֶחָד אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ אוֹ אֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשָּׁלִיל שֶׁבְּבִטְנָהּ. וְהָאֵיבָרִים אֵין לָהֶן שִׁעוּר אֲפִלּוּ הָיָה כִּשְׂעוֹרָה אוֹ פָּחוֹת מְטַמֵּא וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֵיבָר כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְיִהְיֶה עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. הָיָה הַבָּשָׂר פָּחוֹת מֵהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בְּחַי אוֹ חָסַר עַצְמוֹ טָהוֹר:
ד הַכֻּלְיָא וְהַלָּשׁוֹן וְהַשָּׂפָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵיבָרִים וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶם עֶצֶם הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר:
ה הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵיבָר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִחְיוֹת וּלְהַדְבִּיק בִּשְׁאָר הַגּוּף אֵינָן מְטַמְּאִין כִּנְבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהַבְּהֵמָה בַּחַיִּים וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר אֳכָלִין אִם הֻכְשְׁרוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה הֻכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה וְאֵינָן מְטַמְּאִין כִּנְבֵלָה שֶׁאֵין הַשְּׁחִיטָה עוֹשָׂה אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ מֵחַיִּים. אֲבָל אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה הַבָּשָׂר שֶׁהָיָה מְדֻלְדָּל בָּהּ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. וְהָאֵיבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה. וּמַה בֵּין אֵיבָר מִן הַחַי לְאֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה. שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵיבָר מִן הַחַי טָהוֹר. וְהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה מְטַמֵּא בִּכְזַיִת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְזֶה וְזֶה שָׁוִין לְשִׁעוּר:
ו טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ עֵבָּר מֵת שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ מִידֵי נְבֵלָה. מָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמוֹנָה חַי נִטְרַף. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט אַחַר שֶׁנִּטְרַף אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִיָּדִי נְבֵלָה לְפִי שֶׁאֵין לְמִינוֹ שְׁחִיטָה. לְפִיכָךְ וְלַד בְּהֵמָה שֶׁלֹּא שָׁהָה שִׁבְעָה יָמִים גְּמוּרִין אִם שְׁחָטוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִידֵי נְבֵלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנֵפֶל:
ז הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי קֹדֶם שֶׁיַּהֲלֹךְ עַל הַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ שְׁחִיטָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהֲרֵי שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ אִם נִטְמֵאת אִמּוֹ לֹא נִטְמָא הוּא. וְאִם נִתְנַבְּלָה אִמּוֹ הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁאֵין הַחַי מִתְטַמֵּא לֹא טֻמְאַת אֳכָלִין וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּאֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁשְּׁחִיטַת אִמּוֹ טִהֲרַתּוּ:
ח טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה מִן הַתּוֹרָה אִם נָגַע בָּהּ הֶקְדֵּשׁ נִטְמָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְזוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה שֶׁעָשׂוּ בְּקֹדֶשׁ:
ט בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ הָאֵיבָר שֶׁנֶּחְתַּךְ נְבֵלָה וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֵבָּר טָהוֹר. שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ הָאֵיבָר כִּטְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֵבָּר מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא אֶת הַתְּרוּמָה. הוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ בֵּין שְׁחִיטַת סִימָן לִשְׁחִיטַת סִימָן וַחֲתָכוֹ מִצְטָרֵף שְׁחִיטַת סִימָן לְסִימָן לְטַהֵר הָאֵיבָר מִידֵי נְבֵלָה:
י שְׁחִיטַת עַכּוּ"ם נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. וְאִם שָׁחַט בְּסַכִּין יָפָה שְׁחִיטָה כָּרָאוּי אֶחָד הָעַכּוּ"ם וְאֶחָד הַכּוּתִי אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב שְׁחִיטָתָן נְבֵלָה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁאַף זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֲרֵי טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת תִּקְרָבְתָּהּ מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּבִגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְרַחֲקוּ הַכּוּתִים וְנֶאֶסְרָה שְׁחִיטָתָן. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה דִּין תּוֹרָה. לֹא כָּל הָאָסוּר בַּאֲכִילָה מְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי הַטְּרֵפָה אֲסוּרָה וּטְהוֹרָה. וְאִי אֶפְשָׁר לְחַיֵּב כָּרֵת עַל טֻמְאָה זוֹ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וַאֲכִילַת קָדָשָׁיו אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה:
יא קוּלְיַית הַנְּבֵלָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָהוֹר שֶׁכָּל דָּבָר מִן הַנְּבֵלָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָמֵא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמֹּחַ שֶׁבָּהּ מִתְקַשְׁקֵשׁ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מַעֲלָה אֲרוּכָה. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לָעֶצֶם מִבַּחוּץ הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּכָל הָאֵיבָרִים. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַקּוּלִית הִיא הָעֶצֶם הַסָּתוּם מִכָּל צְדָדָיו:
יב קוּלִית שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לְנַקְּבָהּ וַעֲדַיִן לֹא נִקְּבָהּ הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ סָפֵק טָמֵא. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִי מְחֻסַּר נְקִיבָה כִּמְחֻסַּר מַעֲשֶׂה אוֹ לֹא:
כֶּסֶף מִשְׁנֶה Kesef Mishneh
הֲלָכָה א
א בהמה או חיה שנשחטה וכו' משנה בפרק העור והרוטב (דף קי"ז ע"ב). הֲלָכָה א
ב ומ"ש נחרה והרי היא מפרכסת ואבר הפורש וכו' ובשר הפורש וכו' ברייתא שם (דף קכ"א ע"ב). הֲלָכָה א
ג ומ"ש וכן טהורה שנפסלה בשחיטתה וכו' הכי משמע התם דכל שאינה ניתרת באותה שחיטה דומיא דשחט רוב שנים אינה מטמאה אפילו טומאת אוכלין בעודה מפרכסת הֲלָכָה א
ד חלק הבהמה לשנים וכו' עד לכל דבר בפ"ב דחולין עלה כ"א הֲלָכָה א
הֲלָכָה ב
ה בהמה שמת עוברה וכו' משנה פרק בהמה המקשה (דף ע' ע"ב) וכת"ק הֲלָכָה ב
ו בשר הפורש מבהמה וחיה עד כנבלה בפרק העור והרוטב (דף קכ"ח ע"ב). הֲלָכָה ב
ז ומ"ש בין טמאים אחד אבר מן החי וכו' או אבר הפורש מן השליל שבבטנה. בפרק בהמה המקשה (דף ע"ב) הוציא ידו וחתכו ואח"כ שחט את אמו שבחוץ טמא פירש אותו אבר שחתך טמא: האיברים אין להם שיעור וכו'. בפרק קמא דאהלות. הֲלָכָה ב
ח ומ"ש והוא שיהיה האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות בס"פ העור והרוטב (דף קכ"ח). הֲלָכָה ב
ט ומ"ש ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה בפ"ק דכלים גבי אבר מן החי מן האדם ומשמע דה"ה לאבר מן החי מן הבהמה והכי אמרינן בפרק העור והרוטב. הֲלָכָה ב
י ומ"ש או חסר עצמו טהור בפ"ו דעדיות (משנה ג') ובפ"ב דאהלות גבי אבר מן החי מן האדם ונתבאר בפ"ב מהלכות טומאת מת ובתוספתא פ"ק דאהלות תני דה"ה לאבר מן החי מן הבהמה הֲלָכָה ב
הֲלָכָה ד
יא הכוליא והלשון והשפה וכו' בס"פ העור והרוטב יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא וכו' עד כוליא וניב שפתים איכא בינייהו ומדכתב רבינו ויהיה האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות משמע דפסק כרבי ויש לתמוה למה לא פסק כר"ע מחבירו ועוד קשה דכיון שפסק כרבי הו"ל למעט ארכובה כמו שמיעט כוליא ולשון ושפה וצ"ע הֲלָכָה ד
יב האבר והבשר המדולדלין וכו' משנה פרק העור והרוטב (דף קנ"ז). הֲלָכָה ד
יג ומ"ש נשחטה הבהמה וכו' שם במשנה פלוגתא דר"מ ור"ש ופסק כר"מ: וכתב הר"י קורקוס ז"ל שטעמו משום דבפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ו ע"ב) אמרינן ר"מ ור"ש הלכה כדברי מי וסלקא בתיקו הילכך נקטינן כדברי המחמיר כמו שכתוב בהליכות עולם ועוד דהתם בעי רבה בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר והיינו אליבא דר"מ גם בפרק בהמה המקשה מוכיח שהלכה כר"מ הֲלָכָה ד
יד כתב הר"י קורקוס כבר נתבאר דבשר הפורש מן החי אין בו טומאת נבילות ומה שהזכיר רבינו בשר מדולדל משום סיפא דקאמר דהוי כשאר אוכלים אפילו בעודה במקומה מחוברים הזכירו והוא הנזכר במשנה עכ"ל. הֲלָכָה ד
טו ומ"ש ואינם מטמאים כנבילה וכו' שם בגמרא. הֲלָכָה ד
טז ומ"ש אבל אם מתה הבהמה וכו' שם במשנה פלוגתא דר"מ ור"ש ופסק כר"מ וכדבסמוך. הֲלָכָה ד
הֲלָכָה ה
יז ומ"ש ומה בין אבר מן החי וכו' שם ברייתא. הֲלָכָה ה
יח ומ"ש וזה וזה שוין לשיעור כלומר דמטמאין בכל שהן ושצריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה נוסחא אחרת מצאתי בדברי רבינו שכתוב בה וזה וזה אין לו שיעור היא נוסחא נכונה הֲלָכָה ה
הֲלָכָה ו
יט טריפה שנשחטה וכו' משנה בפרק בהמה המקשה (דף ע"ב ע"ב). הֲלָכָה ו
כ ומ"ש וכן השוחט את הבהמה ומצא בה עובר מת וכו' משנה שם הֲלָכָה ו
כא מצא בה בן ח' חי נטרף וכו' א"א לפרש דאשוחט את הבהמה קאי דהא תנן בפרק בהמה המקשה (דף ע"ד) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או מת [או בן תשעה מת] קורעו ומוציא את דמו כלומר ומותר באכילה שאין צריך שחיטה דשחיטת אמו מטהרתו אלא בשלא שחטה מיירי או ששחטה ונתנבלה בידו וקרעה ומצא בה בן ח' שאין שחיטה מטהרתו וכדתנן התם (דף ע"ב ע"ב) בן שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין למינו שחיטה. אבל קשיא לי מ"ש נטרף אע"פ שנשחט אחר שנטרף אין שחיטתו מטהרתו מאי איריא נטרף אפילו לא נטרף נמי ונ"ל דהכי קאמר קרעה ומצא בה בן שמונה חי נטרף כלומר דינו כטריפה שאע"פ שהוא אסור באכילה אינו מטמא כל זמן שהוא חי ואם נשחט כיון שאין למינו שחיטה לא חשיבא שחיטה והו"ל נבילה, אבל לשון אחר שנטרף אינו נוח לי לפירוש זה דמאי אחר הרי טריפה הוא מתחלתו וצ"ל דמשום דאילו לא קרעה אלא שחטה או היה ממתין עד שתלד לא היה שם טריפות שייך לומר אחר שנטרף כלומר אחר שקרעה שהרי בכך נטרף הֲלָכָה ו
כב לפיכך ולד בהמה וכו' זה נלמד ממה שנזכר בסמוך בבן ח' שגם זה אין למינו שחיטה כל זמן שלא עברו עליו שבעה ימים גמורים כמבואר בפרק [רביעי] מהמ"א ובפרק ר"א דמילה (דף קל"ד ע"ב) כל ששהה שמנה ימים בבהמה אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי הֲלָכָה ו
כג וכתב הר"י קורקוס ז"ל שאפשר שלכך כתב רבינו אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה פירוש שאינו ודאי טהור אבל גם אינו ודאי נבילה וז"ש שהוא כנפל הֲלָכָה ו
כד השוחט את הבהמה וכו' בפרק בהמה המקשה (דף ע"ה ע"ב) וכר"י אליבא דרבנן. הֲלָכָה ו
כה ומ"ש ואם נתנבלה אמו וכו' זה פשוט שמאחר שאין שחיטת אמו מטהרתו הרי הוא חי ואין החי מתטמא וכו' הֲלָכָה ו
כו כתב הר"י קורקוס ז"ל כתב רבינו בהלכות מ"א שאם שחט טריפה ומצא בה בן תשעה חי צריך שחיטה להתירו ולא ביאר רבינו בזה מה יהיה דינו לענין אם מת קודם שנשחט כי מהסוגיא דשם נראה שאם מת טהור מלטמא אע"פ דלענין אכילה בעי שחיטה לענין טומאה נטהר בשחיטת אמו וכן מתבאר גם בפרק כיסוי הדם ונראה שהוא בכלל מ"ש רבינו טריפה שנשחטה וכו' דכי היכי דטיהר אותה אע"פ שאסורה באכילה ג"כ הדין בעובר. הֲלָכָה ו
כז ומ"ש עליה וכן השוחט את הבהמה ומצא בה עובר מת היינו אפילו טריפה ועל מ"ש קודם קאי וכן מ"ש כאן ואם מת קודם שיפריס אפי' כשהאם טריפה מיירי כי שחיטת טריפה ושחיטת כשירה לענין טומאה שוים הם מקרא דוכי ימות מן הבהמה דאע"ג דאין מועילה לטהר מידי נבילה בכשרה מטהרת בין היא בין העובר דכגופה דמי וקרוב לזה יתבאר בסמוך גבי אבר שיצא לחוץ, ומ"מ מ"ש ואם מת קודם שיפריס לא קאי אאם נתנבלה כי אין שם שחיטה כלל ולא קאי אלא אשוחט את הבהמה ומצא בה וכו' והוא במשנה פרק בהמה המקשה כתנא קמא עכ"ל הֲלָכָה ו
כח טריפה שנשחטה בפרק בהמה המקשה (דף ע"ג) הֲלָכָה ו
הֲלָכָה ט
כט בהמה המקשה לילד וכו' משנה שם (דף ע"ב) וכחכמים הֲלָכָה ט
ל הוציא העובר את ידו וכו' שם עלה ס"ט הֲלָכָה ט
הֲלָכָה י
לא שחיטת עכו"ם נבילה וכו' משנה בריש חולין (דף י"ג). הֲלָכָה י
לב ומ"ש ואפילו ישראל עומד ע"ג ואם שחט בסכין יפה פשוט שם דישראל עומד על גביו לא אמרו אלא בחש"ו. הֲלָכָה י
לג ומ"ש אחד העכו"ם ואחד הכותי שם עשאום כעכו"ם גמורים לכל דבריהם. הֲלָכָה י
לד ומ"ש ואחד גר תושב טעמו דכל שלא קיבל עליו כל המצות לא יצא מכלל עכו"ם. הֲלָכָה י
לה ומ"ש וקרוב זה בעיני שאף זה מד"ס וכו' כתב עליו הראב"ד זו אחת מסברותיו וכו'. ואני שמעתי ולא אבין מ"ש ואין מטמאין ואין מיטמאין דאטו אנן מטמאין בטומאת העכו"ם וטהרתן עסקינן שיטעון עליו כן. וכן מ"ש כי הם כבהמות מה ענין זה לששחיטתן תהא מטמאה במשא דהא אפשר דשחיטת קוף נמי לא תטמא במשא כיון דשם שחיטה עליה ושוב אין כאן מי שיחשוב אותם לכלום. אבל אי קשיא על דברי רבינו הא קשיא שכתב שבגלל ע"ז נתרחקו הכותים ונאסרה שחיטתן שזו מנין לו שהרי איסור שחיטתן מדכתיב וזבחת נפקא ואף שחיטת קוף ממקרא זה נאסרה כמו שאמרו בתוספתא ריש חולין וזבחת ואכלת ולא שזבח העכו"ם ולא שזבח הקוף ואין זה ענין לע"ז ומזה ימשך טומאתם דכל שאינה זבוחה על ידי ישראל הרי היא כמתה בלא שחיטה ונבילה היא ואפשר שמפני שהרגיש רבינו בזה כתב וא"א לחייב כרת על טומאה זו על ביאת מקדש ואכילת קדשיו כלומר לחייבו עליהם קרבן אלא בראיה ברורה כלומר שאע"פ שיש לטעון עליו כמו שכתבתי מ"מ כיון שיש לומר דלא נאסרה אלא בגלל ע"ז א"א לחייבו קרבן על טומאה זו על ביאת מקדש כדין החייב כרת על ביאת המקדש בטומאה שהוא ודאי מן התורה והיותר קרוב בעיני רבינו שהוא מד"ס ומשום לתא דע"ז ולטעמיה אזיל שכתב בפ"ד מהלכות שחיטה עכו"ם ששחט שחיטתו נבילה ולוקה על אכילתו מן התורה שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו וגדר גדול גדרו בדבר שאפילו עכו"ם שאינו עובד ע"ז שחיטתו נבילה ולפי דעתו ז"ל מה שאמרו בתוספתא דוזבחת ואכלת ולא שזבח העכו"ם ולא שזבח הקוף אסמכתא בעלמא היא הֲלָכָה י
הֲלָכָה יא
לו קוליית הנבילה וכו' משנה וגמרא פרק העור והרוטב עלה קכ"ה הֲלָכָה יא
הֲלָכָה יב
לז קולית שחישב עליה לנוקבה וכו' שם בעיא דאיפשיטא דמחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה דמי ורבינו שכתב שהוא ספק נראה שהיה לו גירסא אחרת. והר"י קורקוס ז"ל כתב שאפשר שלא סמך רבינו על אותו פשיטות משום דבפרק טבול יום אמרו דמחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי ומשמע דה"ה למחוסר נקיבה וה"ז ספק הֲלָכָה יב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Kesef Mishneh: Hebrew Wikisource — CC BY-SA.