Daily Offerings and Additional Offerings 10 — משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין י

גודל הטקסט

א בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַקְרִיבִין מוּסָף כְּמוּסַף רֹאשׁ הַשָּׁנָה פַּר וְאַיִל. וְאַיִל זֶה נִקְרָא אֵיל הָעָם. וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים כֻּלָּן עוֹלוֹת. וּשְׂעִיר חַטָּאת וְהוּא נֶאֱכָל לָעֶרֶב:

ב וְעוֹד מַקְרִיבִין הַצִּבּוּר שְׂעִיר חַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף שֶׁבֶּן זוּגוֹ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ:

ג בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת מַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים כֻּלָּן עוֹלוֹת וּשְׂעִיר חַטָּאת נֶאֱכֶלֶת. וְכֵן כָּל יוֹם וְיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הֶחָג מַקְרִיבִין שְׁנֵי אֵילִים וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים וּשְׂעִיר חַטָּאת:

ד אֲבָל הַפָּרִים פּוֹחֲתִין אֶחָד אֶחָד בְּכָל יוֹם. בַּשֵּׁנִי מַקְרִיבִין שְׁנֵים עָשָׂר. בַּשְּׁלִישִׁי אַחַד עָשָׂר. עַד שֶׁיִּמָּצֵא קָרְבַּן יוֹם שְׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִים שְׁנַיִם כְּבָשִׂים אַרְבָּעָה עָשָׂר הַכּל עוֹלוֹת וּשְׂעִיר חַטָּאת:

ה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת מַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם פַּר וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים כֻּלָּן עוֹלוֹת וּשְׂעִיר חַטָּאת. וְזֶה מוּסָף בִּפְנֵי עַצְמוֹ:

ו כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג מְנַסְּכִין אֶת הַמַּיִם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. וְעִם נִסּוּךְ הַיַּיִן שֶׁל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מְנַסֵּךְ הַמַּיִם לְבַדּוֹ:

ז וְאִם עֵרָה הַמַּיִם לְתוֹךְ הַיַּיִן אוֹ הַיַּיִן לְתוֹךְ הַמַּיִם וְנִסֵּךְ שְׁנֵיהֶם מִכְּלִי אֶחָד יָצָא. וְאִם הִקְדִּים נִסּוּךְ הַמַּיִם לָזֶבַח אֲפִלּוּ נִסְּכָן בַּלַּיְלָה יָצָא. וּבְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית הָיָה מְנַסֵּךְ לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְהַכּל יוֹרֵד לַשִּׁיתִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחְזֶקֶת שְׁלֹשָׁה לוֹגִין הָיָה מְמַלֵּא אוֹתָהּ מִן הַשִּׁילוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. עָלָה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ וְנוֹתֵן הַמַּיִם מִן הַצְּלוֹחִית לְתוֹךְ הַסֵּפֶל שֶׁהָיָה שָׁם. וּשְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם. מַעֲרָבִי הָיָה בּוֹ הַמַּיִם. וּמִזְרָחִי הָיָה בּוֹ הַיַּיִן שֶׁל נֶסֶךְ. וְהָיוּ מְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין. וְשֶׁל מַיִם הָיָה נֶקֶב שֶׁלּוֹ דַּק מִשֶּׁל יַיִן כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה הַמַּיִם עִם הַיַּיִן כְּאֶחָד:

ח זֶה שֶׁמְּנַסֵּךְ הַמַּיִם הָיוּ אוֹמְרִין לוֹ הַגְבֵּהַּ יָדְךָ. שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן שֶׁאָמְרוּ צְדוֹקִי הוּא שֶׁהֵן אוֹמְרִין אֵין מְנַסְּכִין מַיִם:

ט כְּמַעֲשֵׂהוּ בְּחל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת. אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב וְאֵינָהּ מִכְּלֵי הַשָּׁרֵת וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה וּלְמָחָר מְמַלֵּא מִמֶּנָּה:

י אִם נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר וּמְנַסֵּךְ:

יא בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי הֶחָג הָיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ עַל מוּסַף הַיּוֹם. בָּרִאשׁוֹן מִימֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים כט א) "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים". בַּשֵּׁנִי (תהילים נ טז) "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים" וְגוֹ'. בַּשְּׁלִישִׁי (תהילים צד טז) "מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים". בָּרְבִיעִי (תהילים צד ח) "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם" וְגוֹ'. בַּחֲמִישִׁי (תהילים פא ז) "הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ". בַּשִּׁשִּׁי (תהילים פב ה) "יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ" וְגוֹ'. וְאִם חָל שַׁבָּת לִהְיוֹת בְּאֶחָד מֵהֶן יִמּוֹטוּ יִדָּחֶה:

יב כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. וְכֻלָּן עוֹבְדִין בְּשָׁוֶה בָּרְגָלִים. וּבְחַג הַסֻּכּוֹת הָיָה כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב פַּר אֶחָד אוֹ אַיִל אֶחָד אוֹ שְׂעִיר הַחַטָּאת. אֲבָל הַכְּבָשִׂים יֵשׁ מִשְׁמָר שֶׁמַּקְרִיב מֵהֶן שְׁנֵי כְּבָשִׂים. וְיֵשׁ מִשְׁמָר שֶׁמַּקְרִיב כֶּבֶשׂ אֶחָד. כֵּיצַד. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר. כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב בְּהֵמָה אַחַת מֵהֶם. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנֶה מִשְׁמָרוֹת. שִׁשָּׁה מִשְׁמָרוֹת מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם וּשְׁנֵי מִשְׁמָרוֹת מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד. בַּשֵּׁנִי הָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר. כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לְתִשְׁעָה מִשְׁמָרוֹת. חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם. וְאַרְבָּעָה מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ שָׁם אַחַד עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר. כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לַעֲשָׂרָה מִשְׁמָרוֹת. אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְשִׁשָּׁה מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד. בָּרְבִיעִי הָיוּ שָׁם עֲשָׂרָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר. כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לְאַחַד עָשָׂר מִשְׁמָר. שְׁלֹשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם וּשְׁמוֹנָה מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ שָׁם תִּשְׁעָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר. כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁנֵים עָשָׂר מִשְׁמָר. שְׁנֵי מִשְׁמָרוֹת מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם וַעֲשָׂרָה מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ שְׁמוֹנָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר. כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִשְׁמָר. מִשְׁמָר אֶחָד מֵהֶן מַקְרִיב שְׁנֵי כְּבָשִׂים וּשְׁנֵים עָשָׂר מִשְׁמָר מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד. בַּשְּׁבִיעִי הָיוּ שָׁם שִׁבְעָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר. וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים כְּמִנְיַן הַמִּשְׁמָרוֹת. נִמְצָא כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב בְּהֵמָה אַחַת:

יג וְכָל מִי שֶׁהָיָה מַקְרִיב פַּר הַיּוֹם לֹא הָיָה מַקְרִיב פַּר לְמָחָר אֶלָּא חוֹזְרִין חֲלִילָה. בַּשְּׁמִינִי חוֹזְרִין לְפַיִס כֻּלָּן כְּאֶחָד כִּשְׁאָר הָרְגָלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

יד בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת הָיָה שָׁם מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל מוּסָפִין וְשֶׁל תְּמִידִין שִׁשִּׁים וְאֶחָד עִשָּׂרוֹן וְלֹא הָיוּ מְעָרְבִין אוֹתוֹ:

טו וּלְעוֹלָם אֵין מְעָרְבִין נְסָכִים. אֶלָּא נִסְכֵּי הַפָּרִים לְבַדָּם וְנִסְכֵּי הָאֵילִים לְבַדָּם וְנִסְכֵּי כְּבָשִׂים לְבַדָּם. בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד:

טז וְכָל הַחֲלָבִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת בֵּין קָרְבְּנוֹת צִבּוּר בֵּין קָרְבְּנוֹת יָחִיד אֵין מְעָרְבִין אוֹתָן זֶה בָּזֶה אֶלָּא מַקְטִירִין אֵימוּרֵי כָּל קָרְבָּן וְקָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאִם נִתְעָרְבוּ מַקְטִיר הַכּל כְּאֶחָד:

יז מְנָחוֹת שֶׁל נְסָכִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ אַחַר שֶׁנִּבְלַל כָּל מִין וּמִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּשֵׁרוֹת:

יח וְכֵיוָן שֶׁנִּבְלְלוּ הַמְּנָחוֹת וְנִתְעָרֵב שַׁמְנָן וְסָלְתָּן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְעָרֵב יַיִן שֶׁלָּהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן אִם הִקְטִיר מְנָחוֹת שֶׁל נְסָכִים כָּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְעָרֵב הַיַּיִן שֶׁלָּהֶן:

יט כְּשֶׁמְּעָרְבִין הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים יֵשׁ לוֹ לְעָרֵב יֵין נְסָכִים שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל יוֹם וְשֶׁל יָחִיד בְּשֶׁל צִבּוּר. וּכְשֶׁמְּעָרֵב מְעָרֵב יֵין נִסְכֵּי פָּרִים בְּיֵין נִסְכֵּי אֵילִים יֵין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים בְּיֵין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים. אֲבָל אֵין מְעָרְבִין יֵין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים בְּיֵין נִסְכֵּי פָּרִים וְאֵילִים:

כ וּלְעוֹלָם אֵין מְעָרְבִין הַיַּיִן לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּתְעָרְבָה הַסּלֶת אוֹ אַחַר שֶׁהִקְטִירוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מְפָרְשִׁים Commentaries

Key: KM כֶּסֶף מִשְׁנֶה Kesef Mishneh

כֶּסֶף מִשְׁנֶה Kesef Mishneh

הֲלָכָה א

א ביום הכפורים מקריבים מוסף כמוסף ר"ה וכו' מפורש בפרשת פנחס. הֲלָכָה א

ב ומ"ש ואיל זה נקרא איל העם., בפרק בא לו (דף ע': ) בברייתא נחלקו אם איל האמור בחומש הפקודים הוא של ת"כ או הוא אחר ופסק רבינו כרבי מחבירו ועוד דתנאי אחריני סברי כוותיה הֲלָכָה א

ג ומ"ש ועוד מקריבים הצבור שעיר החטאת וכו' בפרשת אחרי מות הֲלָכָה א

הֲלָכָה ג

ד ביום הראשון של חג הסוכות מקריבים מוסף היום י"ג פרים וכו' עד ושבעה כבשים כולם עולות ושעיר חטאת. מפורש בפרשת פנחס הֲלָכָה ג

ה ומ"ש וזהו מוסף בפני עצמו: . הֲלָכָה ג

הֲלָכָה ו

ו כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח משנה בפרק לולב וערבה (דף מ"ד). הֲלָכָה ו

ז ומ"ש ודבר זה הל"מ שם ובריש תעניות (דף ג'). הֲלָכָה ו

ח ומ"ש ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדן בפרק שני דיומא (דף כ"ו: ) אין מנסכין מים בחג אלא עם תמיד של שחר ובתוספתא דסוכה פ"ג מאימתי מנסכין אותן עם איברי תמיד ומשמע לרבינו דהיינו בשעת ניסוך היין הֲלָכָה ו

הֲלָכָה ז

ט ואם עירה המים לתוך היין וכו' משנה פרק לולב וערבה (דף מ"ח.). ואם הקדים ניסוך המים לזבח אפילו נסכן בלילה יצא הֲלָכָה ז

י ובקרן דרומית מערבית היה מנסך למעלה מחצי המזבח משנה בפרק קדשי קדשים (זבחים ס"ג). הֲלָכָה ז

יא ומ"ש והכל יורד לשיתין. הֲלָכָה ז

יב ומ"ש כמו שביארנו הוא בפ"ב מהלכות מעשה הקרבנות הֲלָכָה ז

יג כיצד היו עושים וכו' עד ממלא מן הכיור ומנסך משנה בפרק לולב וערבה (דף מ"ח) הֲלָכָה ז

הֲלָכָה יא

יד בכל יום ויום מימי החג וכו' בפרק החליל (דף נ"ה) ופירש"י ואם חל שבת באחד מהם ידחו שיר המועד מלפני שיר שבת ימוטו ידחה שהוא שיר אחרון ונדחה מפני שאמרו באחד בשבת שיר שהיה ראוי לומר אתמול שאין מדלגין סדר השיר ובשני שיר של אחד בשבת נמצא האחרון נדחה הֲלָכָה יא

הֲלָכָה יב

טו כבר ביארנו בהלכות כלי המקדש פ"ג ופ"ד. הֲלָכָה יב

טז ומ"ש וכולם עובדים בשוה ברגלים ובחג הסוכות היה כל משמר מקריב פר אחד או איל אחד וכו' עד ובשמיני חוזרים לפייס כולם כאחד כשאר הרגלים. משנה בפרק החליל (דף נ"ה: ) הֲלָכָה יב

יז ומ"ש כמו שביארנו הוא בהלכות כלי המקדש פ"ב הֲלָכָה יב

יח ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת היה שם מנחת נסכים וכו' משנה בפ' המנחות והנסכים (דף ק"ג: ). הֲלָכָה יב

יט ומ"ש ולא היו מערבים אותם שם במשנה הֲלָכָה יב

כ ומ"ש ולעולם אין מערבים נסכים וכו' בפרק שתי מדות (דף פ"ט) תנן מערבין נסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים של יחיד בשל ציבור של יום בשל אמש אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפ"ע ונתערבו כשרים אם עד שלא בלל פסול ובגמ' ורמינהי והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים אר"י אם נתערבו קאמר א"ה ואין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים ואפילו נתערבו נמי לא והא מדקתני סיפא בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרים מכלל דרישא לכתחילה קאמר אמר אביי ה"ק מערבין יינן אם נתערבה סלתן ושמנן ויין לכתחלה לא והתניא בד"א בסלת ושמן אבל יין מערבים אלא אמר אביי ה"ק היכא דהוקטר סלתן ושמנן מערבין יין לכתחילה היכא דלא הוקטר אם נתערב סולתן ושמנן מערבין נמי יינן ואם לאו אין מערבין דילמא אתי לערובי סלת ושמן לכתחלה. ופירש"י מערבין נסכי פרים האי מיין ושמן קאמר וה"ק מערבין יין נסכי פרים ביין נסכי אילים ואע"ג דלפר אית ליה ג' עשרון סלת וחצי ההין יין ושמן ולאיל שני עשרון סלת ושלישית ההין יין וכן שמן אעפ"כ מערבין זה בזה משום דשניהן בלילתן שוה דלתרווייהו איכא שני לוגין לעשרון דבאיל כתיב שלישית ההין לאיל דהיינו ארבעה לוגין וה"ה לשמן וכתיב שלשה עשרונים לפר דהיינו שני לוגין לעשרון וכיון דבלילתן שוה מש"ה מערבין נסכיהם ומערבין נמי נסכי כבשים בנסכי כבשים כגון בנסכי מוספין משום דתרוייהו בלילתן רכה דבשניהם יש ג' לוגין שמן לעשרון וכו'. אבל אין מערבין וכו' משום דהללו בלילתם רכה והללו בלילתן עבה. בללן לנסכי פרים בפ"ע ולנסכי כבשים בפני עצמן ושוב נתערבו כשרים ואם נתערבו עד שלא בלל פסולה. שלא יערב חלבים הכי נמי לא יערב נסכים. אמר ר' יוחנן לא תימא מערבין לכתחלה אלא אם נתערבו קאמר והא דקתני והקטיר שלא יערב לכתחלה מיירי. א"ה דקתני במתני' אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים דאפילו נתערבו דיעבד נמי לא והא מדקתני סיפא נתערבו כשרות דהיינו דיעבד מכלל דרישא אין מערבין לכתחלה וה"ה רישא דרישא נמי מערבין לכתחלה והדרא קושיא לדוכתיה שלא יערב חלבים בחלבים. אמר אביי ודאי רישא דמתני' דתני מערבין לכתחלה היא ולא תיקשי לך ונתערבו נסכים דמתני' ביינן קא מיירי וה"ק מערבין יינן של נסכים פרים ואילים לכתחלה אם נתערב כבר סלתן בשמנן מאליהן הואיל והתחיל לערב ליכא משום לא יערב חלבים והא דתני אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים אפילו היכא דנתערב סלתן ושמנן. ויין לכתחילה לא אפילו דכבשים ופרים אם לא נתערב סלתן ושמנן והא תניא בד"א דאין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים בסלת ושמן אבל יין מערבין לכתחלה בין נתערב סלתן ושמנן בין לא נתערב אלא אמר אביי היכא דהוקטר כבר סלתן ושמנן של פרים ואילים כמצותן מערב יין לכתחלה דליכא למיחש דילמא אתי לערובי סלתן ושמנן דבני הקטרה נינהו ואיכא משום והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים שהרי כבר מעורבין ועומדין ואם לאו דלא הוקטר סלתן ושמנן אין מערבין דחיישינן דילמא אתי לאיערובי סלת ושמן לכתחילה דאסור שלא יערב חלבים בחלבים והא דקתני ברישא אבל יין מערבין היינו אם הוקטר סלתן ושמנן והא דקתני מציעתא דמתניתין אבל אין מערבין היינו בשלא נתערב סלתן ושמנן עכ"ל. נמצא דאין מערבין חלבים בחלבים ולא סלתן ושמנן מדינא דכתיב והקטירו ויין ביין אין מערבין לכתחלה משום גזירה וסלתן ושמנן לעולם אין מערבין אלו עם אלו ואם בללו אלו בפ"ע ואלו בפ"ע ואח"כ נתערבו כשרים אם עד שלא בלל פסל ויין אם הוקטר שמנן ויינן מערבין יינן לכתחלה ואם לא הוקטרו אם נתערב סלתן ושמנן מערבין נמי יינן לכתחלה ואם לאו אין מערבין. ומדכתב רש"י והא דקתני מציעתא דמתני' אבל אין מערבין היינו בשלא נתערבו סלתן ושמנן משמע בהדיא דהא דתנן מערבין נסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים נמי ביין היא שנוייה וכן פירשה רבינו גם בפירוש המשנה אלא שרש"י מפרש דמיירי בשלא נתערבו ורבינו מפרש לה בשנתערבו. ועל פירש"י קשה לי דאי כשלא נתערבו מיירי מאי איריא נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים אפילו נסכי כבשים בנסכי כבשים נמי אין מערבין יינן משום גזירה. לכן נ"ל למחוק ברש"י תיבת בשלא ולגרוס והא דקתני מציעתא דמתני' אבל אין מערבין היינו אפילו נתערבו סלתן ושמנן ומה שפירש"י במתניתין בנסכי סלת ושמן הוא למאי דקס"ד ולפ"ז הא דקתני אם בללן אלו בפ"ע ואלו בפ"ע וכו' מילתא באפי נפשה היא דהא לא קאי איין דאיירי ביה ברישא אלא אסלת ושמן ומשמע דאכולהו קאי אפילו לנסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים דכיון דטעמא משום דכתיב והקטירו בהני נמי איכא משום והקטירו. הֲלָכָה יב

כא וא"ת א"כ דמערבין ואין מערבין דקתני רישא ביין מיירי מ"ש הני מהני וי"ל דכיון דנסכי כבשים אינם שוים לנסכי פרים ואילים מחמירין בהו טפי שאפילו נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן. וע"פ הדברים האלה נתבארו דברי רבינו עד סוף הפרק, אלא שאצל מ"ש וכשמערב מערב נסכי פרים ביין נסכי אילים נראה שצריך להגיה ולכתוב וכשמערב מערב יין נסכי פרים ביין נסכי אילים יין נסכי כבשים ביין נסכי כבשים הֲלָכָה יב

כב ;סליקו להו הלכות תמידין ומוספין בס"ד הֲלָכָה יב

כג ------------- הֲלָכָה יב

כד תמידין ומוספין הֲלָכָה יב

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Kesef Mishneh: Hebrew Wikisource — CC BY-SA.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top