א אמר החכם המחילה לנבל. כפי שהגון לנדיב:
ב ואמר מחל על שהרע לך. ותן למי שמנע ממך:
ג ואמר ההודאה בעון הטענה כבקשת המחילה:
ד ואמר הודה בעונך ובקש מחילה כי כפירת העון שתי העונות:
ה ואמר מחל חטא אוהבך. ואל תתגלה לשנאך:
ו ואמר אם תקום תדאג. ואם תמחול תעלוץ:
ז ואמר כי מלך צוה להרוג עדת אסירים. אמר אחד מהם אדוני מלך אם אנחנו הרענו לחטא. הלא אתה תטיב [שאת] כשתאמר הרפו לאלה הנבלים. ולא היה אדם בהם שהטיב לדבר כזה. ונמנע המלך ולא הרגם:
ח ואמר כי מלך אחד צוה להרוג חכם אחד. אמר לו אחד מיועציו אתה יכול לעשות מה שלא עשית יותר מהשיב מה שעוית. ונמנע ולא הרגום:
Hebrew text: Mivchar HaPeninim (London, 1859), Public Domain.