א אמר החכם אל תחשוב מה שתמצא ידך ותגיע אליו כשתחלל מעלתך. ותכלה זוהר פניך. כי מה שחסרת גדול ממה שהועלת:
ב ואמר טעמתי מרירות כל הדברים. ולא מצאתי מר כטעם השאלה:
ג ואמר החכם מה הפצע שאין לו רפואה? אמר כשיצטרך הנדיב אל הכילי וימנע ממנו
ד ואמר החכם חסרון הצורך טוב משאלתו ממי שאינו ראוי לשאול ממנו. והרעה גדולה כשלא יפיק רצונו:
ה ואמר כי אדם [אחד] בא אל חכם ואמר לו התפלל עלי אל אלהיך שלא יצריכני לבני אדם. אמר אי אפשר שלא תצטרך לבני אדם. אבל האלהים אל יצריכך אל הנבלים מבני אדם:
ו ואמר שהיה חכם מתפלל אל תצריכני אל הרעים ואם תצריכנו לאחד מברואיך יהיה אל הטוב שבהם [והבשת פנים]. והנפש הנדיבה שבהם. ואל הלשון המתוקה שבהם. ואל מי שלא יזכור לי טובתו [לביישני מהם]:
ז ואמר החכם לבנו התפלל אל ה׳ אלהיך שלא ישים טרפך על ידי הרעים מבריותיו כי זה מרע המזל:
ח ואמר מי ששואל יותר מצרכו וערכו כדי הוא שימנעו ממנו:
ט ואמר הכילות גריעות והמהירות טעות. והחריצות הפסד:
י ואמר מי שהאריך לו מועדו ומנע ממך [טרפו] וטובתו. בצורות המצוירות תמצא כמוהו:
יא ואמר כשתשאל מן הכילי שאלה. ימנע ממך וישנאך:
יב ואמר מי ששואל שאלה מכילי הוא יותר פחות ממנו:
יג ואמר אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל מרקחת:
יד ואמר מי שמתארח אצל הכילי תתענה בהמתו ואינו צריך להפנות:
טו ושאל מלך אחד את שריו מה הרע שבדברים? אמר לו הרש. אמר להם הכילות שאינו סר מבעליו עד שיורישנו הקלון:
טז ואמר המבקש מן הכילי כמבקש לצוד דגים במדבר:
יז והיה אחד מן הנדיבים אומר לחבריו כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממני פנים אל פנים. כי אינני רוצה שאראה בכם זלות השאלה. אבל כתבו אלי שאלתכם באגרת:
יח ואמר לא לקח המחלל הדר פניו בשאלתו תמורה ואם הגיע [בה] להעשיר:
יט [ואמר אם תשקל השאלה עם המתנה. תכריע השאלה את המתנה]:
כ ואמר כשתשאל שאל מאנשי הנדיבות והחסד. ואל תשאל מן הכילי כי איננו שמח בשאלתך:
Hebrew text: Mivchar HaPeninim (London, 1859), Public Domain.