א ׳רוח׳ – שם משתתף. הוא שם האויר – כלומר: יסוד אחד מארבעה היסודות – ״ורוח אלהים מרחפת״.
ב והוא גם כן שם הרוח המנשבת: ״ורוח הקדים נשא את הארבה״, ״רוח ים״ – וזה הרבה.
ג והוא גם כן שם הרוח החיונית: ״רוח הולך ולא ישוב״, ״אשר בו רוח חיים״.
ד והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד: ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״.
ה והוא גם כן שם השפע השכלי האלהי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו, כמו שנבאר לך בדברינו בנבואה, במה שראוי שיוזכר בזה המאמר: ״ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם״, ״ויהי כנוח עליהם הרוח״, ״רוח יי דבר בי״ – וזה הרבה.
ו והוא גם כן שם הכונה והרצון: ״כל רוחו יוציא כסיל״ – כונתו ורצונו; וכמוהו ״ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע״ – יאמר יתפרדו כונותיו והנהגתו תתעלם; וכמוהו ״מי תכן את רוח יי? ואיש עצתו יודיענו?״ – יאמר מי הוא אשר ידע סדר רצונו או ישיג הנהגתו למציאה איך היא, ויודיענו אותה? כמו שנבאר בפרקים יבאו בהנהגה.
ז והנה כל ׳רוח׳ מיוחס לאלוה הוא לפי הענין החמישי, וקצתו – לפי הענין האחרון אשר הוא הרצון כמו שבארנו – יפורש בכל מקום כפי מה שיורו עליו הדברים ההם.
Hebrew text: Moreh Nevuchim (Ibn Tibbon translation), Public Domain.