א אלו הרעות הגדולות הנופלות בין בני אדם מקצתם אל קצתם לפי הכונות והתאוות והדעות והאמונות – כולם גם כן נמשכות אחר ההעדר, מפני שהם כולם מחויבים לסכלות – רצוני לומר: מהעדר החכמה. כמו שהסומא, מפני שהוא חסר הראות, נכשל תמיד, מחבל בעצמו ועושה חבורות לאחרים גם כן, מפני שאין אצלו מי שיורהו הדרך. כן כתות בני אדם, כל איש כפי סכלותו יעשה בעצמו ובזולתו רעות גדולות בחק אישי המין. ואילו היתה שם חכמה, אשר יחסה לצורה האנושית כיחס הכח הרואה אל העין, היו נפסקים נזקיו כולם מעצמו ומזולתו – כי בידיעת האמת תסור השנאה והקטטה ויבטל הזק בני האדם קצתם לקצתם. כבר יעד אותו ואמר: ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו׳, ופרה ודב תרעינה וגו׳, ושיעשע יונק וגו׳״; ואחר כן נתן סיבתו, ואמר: כי הסיבה בהסתלק השנאות והקטטות וההתגבריות היא ידיעת בני אדם בעת ההיא באמיתת האלוה – אמר: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יי כמים לים מכסים״. ודעהו!
Hebrew text: Moreh Nevuchim (Ibn Tibbon translation), Public Domain.