Sefer HaChinuch 135 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ קלה

א שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שְׁיָרֵי מְנָחוֹת חָמֵץ – שֶׁלֹּא לְבַשֵּׁל שְׁיָרֵי מְנָחוֹת חָמֵץ וְהוּא חֵלֶק הַמְּנָחוֹת אֲשֶׁר לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו י) בְּמִנְחָה לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי, וְהוּא כְּאִלּוּ אָמַר חֶלְקָם, שֶׁהוּא שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה, לֹא יֵאָפֶה חָמֵץ. וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה (מנחות נה א) וְחַיָּבִים עַל אֲפִיָּתָהּ חָמֵץ.

ב מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם נו א) שֶׁהַמְּחַמֵּץ אַחַר הַמְּחַמֵּץ חַיָּב, וְהַמְּחַמֵּץ (שם נז א) מִנְחָה פְּסוּלָה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב יא) אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, הַכְּשֵׁרָה לַשֵּׁם וְלֹא הַפְּסוּלָה. חִמְּצָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, וְזוֹ כְּבָר קָרְבָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק ה' מִמְּנָחוֹת.

ג וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. אֲפִלּוּ עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶחָד וַאֲפָאָהּ חָמֵץ חַיָּב מַלְקוּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כֹּהֵן.