Sefer HaChinukh 140 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ קמ

א מִצְוַת מַעֲשֵׂה הָאָשָׁם – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים מְלֶאכֶת קָרְבַּן הָאָשָׁם עַל הָעִנְיָן הַנִּזְכָּר בַּכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז א) וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם וְגוֹ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ (מצוה קלח), שֶׁאֵין לָנוּ לִכְתֹּב שֹׁרֶשׁ בִּמְלָאכוֹת אֵלּוּ לְפִי שֶׁהֵן כְּעֵין פְּרָטֵי הַקָּרְבָּן, וְאֵין לְחַזֵּר אַחַר טַעְמָן כִּי סְתוּמִין הַדְּבָרִים וַחֲתוּמִים.

ב דִּינֵי הָאָשָׁם זָכַרְנוּ קְצָתָם לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (מצוה קכט), וַעֲדַיִן נוֹדִיעַ שֶׁהָאָשָׁם אֵינוֹ בָּא לְעוֹלָם אֶלָּא מִזִּכְרֵי כְּבָשִׂים בִּלְבַד. יֵשׁ אָשָׁם בָּא מִגְּדוֹלֵי הַמִּין, וְיֵשׁ מִן הַקְּטַנִּים. מַעֲשֵׂהוּ בִּשְׁחִיטָה וּזְרִיקָה וּמְלִיחָה וְהָאֵמוּרִין וְהַתְּנוּפָה בַּאֲשָׁמוֹת שָׁוֶה, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצֹרָע, שֶׁיֵּשׁ שִׁנּוּי קְצָת בְּקַבָּלַת דָּמוֹ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בִּזְבָחִים.

ג וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הִקְרִיב הָאָשָׁם כְּמִשְׁפָּטוֹ, בִּטֵּל עֲשֵׂה.